[לאוסף המאמרים על קוד הנאמנות, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כבר מזמן לא תלו כל כך רבים את יהבם על אדם אחד... הבאת מפכ"ל מבחוץ למשטרת ישראל החולה, הוא צעד יוצא דופן ולווה בציפיות עצומות... רוני אלשייך הועדף על פני בנצי סאו, ונכנס לתפקידו ב-3 בדצמבר 2015, על מנת לחולל מהפך במשטרת ישראל.

נתוני הפתיחה שלו היו אופטימליים לקברניט, המבקש להעביר את ארגונו שינוי מהותי וכואב:

• ידע מצוין במדעי המשטרה והמורים הטובים ביותר (למשל, פרופסור דויד וייסבורד מהאוניברסיטה העברית, זוכה פרס שטוקהולם וחתן פרס ישראל), הסוגיה של איך ליישם חדשנות בשיטור במשטרת ישראל;
• ניסיון ניהולי עשיר וניסיון מעשי בהעברת שינוי ארגוני, בשירות הביטחון הכללי, שעבר משבר קשה ומהפכים, תורתיים ותרבותיים.
• זמן הכנה סביר, ויכולת לרתום כל מומחה שיידרש לו לצורך כך;
• תמיכה ציבורית יוצאת דופן;
• אהדה בקרב השכבה הניהולית הבכירה בסביבה המשימתית של המשטרה, בעיקר, בצה"ל ובשב"כ;
• ארגון מוכה מורלית, שמוכן פסיכולוגית לניתוח כירורגי משמעותי;
• אופוזיציה פנימית מותשת, שבזבזה את רוב התחמושת שלה על סיכול מינויו של גל הירש;
• ושר ממונה, שלמעט סיפור המכתבים האנונימיים, מגבה אותו, עד כה, (כמעט) לאורך כל הדרך.

רוני אלשייך הוא איש חכם ומנהל מנוסה. הוא לבטח מבין כי מה שלא השיג במאת הימים הראשונים, יתקשה מאוד להשיג בהמשך. כיוון שכך, וכיוון שמאת הימים כבר חלפו עברו להם, ניתן כבר לעצור רגע למאזן ביניים, של תכנון מול ביצוע:

התכנון

המבחן הראשון של אלשיך היה יכולתו ליצור דיאגנוזה בהירה ונכונה של החולי המהותי שבו נגועה המשטרה, ומקורותיו. החולי הזה ממוקד בשני מרכזי בעיה: בתרבות הארגונית ובתורת ההפעלה; בכך הוא עמד באופן ראוי להערכה, תוך נטרול חלק מגורמי המנגנון הארגוני, והטלת המשימה - ללקט עובדות ולגבש תמונת מצב - על גורם חיצוני, בלתי תלוי.

אלשיך הבין נכון, שהחולי המשטרתי גדול בהרבה מהסימפטומים של ההטרדות המיניות שאליהם נתפסו, התקשורת והציבור. הוא גם הבין שהבעיה הזו מאחוריו, כי התנאים ממילא השתנו. בארגון שבו השתרש השימוש ביחסים שבינו לבינה ככלי לטרפוד מועמדות לקידום, או לצורך העפה מהחיל, התופעה תיעצר גם בלעדיו, והעיסוק בה איננו רלוונטי עוד.

מורשתו של אלשיך היא השינוי בתרבות הארגונית של השב"כ. שינוי זה הצליח בעבר, בעיקר בשל שלוש סיבות (יחזקאלי, 2015): 

• בראש ובראשונה, בשל עוצמת השבר, שגרם לאנשי הארגון להבין, שכך לא ניתן להמשיך...
• בגין "רענון השורות" והחלפת הבכירים, המזוהים עם התרבות הארגונית הקודמת. זה היה אחד הגורמים המשמעותיים ביותר להצלחת השינוי הערכי שעבר שב"כ. מיד לאחר פרשת קו 300 התחלפו ראשי אגפים רבים מאוד עובדה שהקטינה משמעותית את ההתנגדות לשינוי.
• בשל השקט היחסי אחרי המשברים, שאפשר "אתחול מחדש", בסביבה חיצונית נוחה יחסית.

זה היה המצב שאלשייך ניסה לשחזר במשטרה. לצורך כך, הוא סימן, נכון, שני יעדים אסטרטגיים (שייבחנו בסוף הקדנציה) ושלושה יעדים טקטיים של הטווח הקצר, שאמורים להביאו לשם:

יעדים אסטרטגיים

• • שינוי דרמטי של התרבות הארגונית (בעיקר, 'תרבות השקר');
  • שינוי מהותי של תורת ההפעלה לכיוון קהילתי מוטה ציבור, והחזרת הרלוונטיות של תחנות המשטרה.

יעדים טקטיים

• שליחת "דור המדבר" הביתה, על מנת להבטיח שינוי של התרבות הארגונית.
• השגת אמון השוטרים ושדרות הפיקוד, הזוטרה, והבכירה;
• שקט יחסי אחרי המשברים, שיאפשר "אתחול מחדש":

הביצוע

נתחיל מהסוף: מהיעדים הטקטיים של הטווח הקצר:

יעד ראשון: לשלוח את "דור המדבר" הביתה הינו הכלי העיקרי של אלשיך לשינוי התרבות הארגונית: אלשיך עשה שימוש בתופעת ההטרדות המיניות כאמצעי להעפת 'דור המדבר' מהחיל: זאת, תוך חיקוי הפרוצדורה השב"כית של שימוש בשאלונים ארוכים ומביכים לקצונה הבכירה, כשלב ראשון לפני בדיקות פוליגרף תקופתיות, ולפני כניסה לתפקידים רגישים. השילוב הזה השיג את מטרתו. קבוצה שלמה 'נתקעה'. רבים פרשו ורבים בדרך לפרוש. על ההצלחה תעדנה ההדלפות הרבות לתקשורת של נפגעי השיטה, המזינים עיתונאים מסוימים בכל בדל מידע שיכול להביך את המפכ"ל ולגרום לו להתגונן, ושכינו את התהליך: "השב"כיזציה של המשטרה" (אלי, 2016).

לסיכום חלק זה, המהלך אמנם לוקח זמן ו"שבבים עפים לכל עבר", אבל הוא בלתי הפיך. 'דור המדבר' הולך הביתה!

יעד שני: השגת אמון השוטרים ושדרות הפיקוד, הזוטרה, והבכירה: אחד ממוקדי השבר - שבין השוטרים, והפיקוד הזוטר ובינוני לבין הנהגת הארגון - התמקד בפחד הכרוני של הפיקוד מהתקשורת, שגרם לא פעם "להפקרת אנשים בצד הדרך". אלשייך בתבונה רבה בחר מקרים גבוליים בתחום ההטרדות וגם בתחומים אחרים, וגיבה את אנשיו. הדבר גרם להרבה 'רעשים' שליליים בחוץ, כשהפורשים בעל כורחם ועיתונאי החצר שלהם מלבים את הבערה, אבל השיג את מטרתו: הערכה פנימית וקבוצת אנשים שחייבת לו את מינויים. המצב הזה אפשר לאלשייך גם להמעיט בהצנחת אנשים מבחוץ, עובדה שחיזקה את תחושת האמון של אנשיו אליו.

לסיכום חלק זה, הצלחה בשדרת הפיקוד שבנה (כולל הניצבים) וחלקית בקרב כל היתר! המנהיגות הזו פגיעה, בין היתר בשל העובדה שמעמדו הציבורי של המפכ"ל נשחק! (ראו למשל: כספית, 2016).

[בתצלום: כתבה אופיינית לרוח הימים הללו המעידה על הלך הרוחות בשדרת הפיקוד הרחבה...]

שקט יחסי אחרי המשברים, שמאפשר "אתחול מחדש": תנאי קריטי להצלחת הארגון בתהליך השיקום שלו הינו שמירת יחסי האמון בין המפכ"ל לשר. היחסים הקרובים הללו בונים את סביבת העבודה הדרושה. לשם כך, הסכין אלשיך לקבל ללא ערעור את הדוברת שהנחית עליו השר, למרות שהיו לו תכניות אחרות, וגם השר "מבין עניין" ונותן לו לעבוד. ההצלחה היחידה, עד כה, של 'האופוזיציה הארגונית לתקוע טריז ביניהם הייתה בפרשת ההדלפה של התבטאות המפכ"ל בסוגיית המכתבים האנונימיים (התבטאות שמעידה שאלשיך אבחן נכון את מה שמתחולל בארגון). פה נלחץ השר עם גבו לקיר, ולא יכול היה לגבות את המפכ"ל, ואלשיך הבין, הכיל והמשיך הלאה.

חלק זה מסתכם בהצלחה חלקית מאוד והוא נזיל, בעיקר כיוון שהאופוזיציה הצליחה להפוך את המפכ"ל לפגיע בעיני הציבור, והוא נמצא במצב של התגוננות תמידית.

*  *  *

לאור ההצלחה החלקית של היעדים הטקטיים, מה סיכויי ההצלחה של היעדים האסטרטגיים?

שינוי התרבות הארגונית: נחיה ונראה. בינתיים חלקי מאוד מאוד, ואם ייכשל, יצמח לו "דור מדבר" חדש...

שינוי האסטרטגיה לקהילתית, מכוונת ציבור: התהליך הזה לוקח זמן, המנטליות והניסיון הארגוני הם להוריד את הראש ולתת לטייפון לעבור, מתוך האמונה, שהדברים ישובו לקדמותם בחילופי המפכ"לים הבא. לצורך השגת היעד הזה, הגיבוי של הפיקוד, הזוטר והבינוני הוא קריטי. זה מחייב את מינוי האנשים ה'נכונים'.

המאבק הזה רחוק מהכרעה, סיכוי הכישלון גדולים מאוד, כי השנאה לשיטור הקהילתי טבועה עמוק בדנ"א של הארגון, ופה תימדד הצלחתו של אלשייך בשנים הבאות! 

סיכום עד כאן

זהו. עבר הזמן לשינויים ארגוניים ישירים. את פרק הזמן הראשוני - הקריטי, להצלחת כהונתו - הצליח אלשיך להעביר בהצלחה חלקית מאוד, שיתכן ותתעצם בהמשך הקדנציה. אולם, בחינת הדינמיקה ומעמדו של המפכ"ל - מבית ומחוץ - מלמדת, שהסיכויים לכך קלושים!

האופוזיציה 'מריחה תבוסה' של המפכ"ל. היא מורכבת מקצינים שיודעים שקידומם נחסם וכאלה המצויים "עם רגל בחוץ" או שפרשו זה מכבר, שהם המפעילים העיקריים של עיתונאי החצר.

היא קוראת נכונה את המצב ושוחקת את מעמד המפכ"ל מול שדירות הפיקוד, הזוטרה והבינונית, בקמפיין תקשורתי בנושא המינויים (ראו משמאל). זהו נושא הקרוב ללבם של הקצינים בכל הדרגים, מה עוד שאחרי כל סבב יש יותר מאוכזבים ממרוצים. עליהם בונים המתנגדים בסיכול היעדים ארוכי הטווח של המפכ"ל.

עתה, עבר זמן הפעולות הפיקודיות הישירות. בתום הסיבוב הזה מצטייר אלשיך כצד החלש, וכדרכם של חלשים, כדי לזכות במערכה האחרונה הוא יזדקק לעורמה  ולתחבולה... את הכלי הזה הוא מכיר היטב בתקופת שירותו בשב"כ!

 אז מה יכול אלשיך לעשות עוד, על מנת להבטיח הצלחה?

אחת הטכניקות המוכרות בקרב מגע, היא להשתמש בתנופה של היריב על מנת להפילו. כיוון שהאופוזיציה הרימה למפכ"ל את נושא המינויים להנחתה, נפלה בידיו ההזדמנות לשנות את הארגון במחי החלטה אחת, ולצבור הערכה בקרב קצינים רבים שיקבלו הזדמנות חדשה.

לרעיון המחולל הזה קוראים 'מינוי וועדות מינויים חיצוניות'... הרעיון אינו חדש, והוא פותח לראשונה במכללה לביטחון לאומי של צה"ל לפני עשור (היימן, 2007). מאז דודי כהן, מפכ"לים הכירו אותו והעדיפו לוותר עליו, ולהשאיר את העוצמה של מינוי מפקדים בידיהם. אולי זה הזמן לשלוף אותו מתהום השכחה...

כדי להצליח, בונה אלשיך על קוד הנאמנות של החייבים לו. משמע, הוא משתמש בתרבות הארגונית על מנת להקריסה מבפנים. תחת זאת, מוצע לו להקריס את כל התרבות הארגונית כמקשה אחת, כולל קוד הנאמנות (שהיה תמיד אחת הרעות החולות של משטרת ישראל). זה אולי הצעד שיותר מכל אחד אחר, עשוי להגדיל מאוד את סיכויי המפכ"ל להצליח.

קוד הנאמנות 'יישבר', כאשר למפקדים לא תהייה שליטה אמתית על המינויים. הדרך לעשות זאת היא לאמץ - לבקשת המדליפים, שהביע אי אמון בשיטה הנוכחית - את שיטת המינויים הנהוגה בצבא האמריקני (היימן, 2007). השיטה בנויה על וועדות מינויים לא תלויות, שמתמנות אד הוק לצורך תפקידן, ומתפרקות אחר כך.

כיצד תפעל השיטה במשטרת ישראל?

• יוקם "פול" של חברי וועדות מינויים פוטנציאליים מכל קצווי הארץ: קציני משטרה בגמלאות בדרגות שונות; שופטים בדימוס; ונציגי ציבור.
• לפני דיון בקבוצת תפקידים, יוצא מכרז פתוח אליו יוכלו להגיש מועמדות כל מי שיחפוץ בכך, גם מחוץ לארגון (מה הטעם להגביל בהגבלות ביורוקרטיות שונות הגשת מועמדויות? היחידים המרוויחים מכך הם הביורוקרטים המשיגים עוד עוצמה. הוועדה תסנן את הפניות, ותבחר לשמוע את המתאימים לה ביותר).
• גורמי אמ"ש יטרחו ויכינו לוועדה חומר על המועמדים השונים ויזמנו את המתאימים לראיונות בפני הוועדה.
• כשלושה ימים לפני הדיון, ישובצו שלושה חברי וועדה בהרכב חד פעמי: למשל, תמונה וועדה למינוי מפקדי תחנות בדרגת סנ"ץ במחוז הדרומי, אשר תכלול שופט בדימוס מירושלים, קצין בכיר בגמלאות מהצפון ונציג ציבור מתל אביב. הזמן הקצר עד הדיון נועד להקטין את הלחצים על הוועדה. מטבע הדברים, תיאסר היכרות אישית של חברי הוועדה עם המועמדים.
• הוועדה תעיין בחומרים, תראיין את המועמדים ותקבל החלטות.

האם בכך איבדו מפקדים יכולת להשפיע על מינויים? בוודאי שלא. מפקדים יוכלו להופיע בפני הוועדה ולציין בפניה את הערותיהם ואת הנימוקים לכך. אבל, עובדה זו לבדה תמנע תמיכה ממועמדים לא ראויים, שהרי, מה הטעם להתבזות בפני הוועדה?

המועמדים מצידם ירצו לאורך השנים להשקיע ב"תיק הישגים", שאותו ניתן יהיה להציג בפני הוועדות, לאורך שנות הקריירה שלהם. הטובים שביניהם ילחצו ויסייעו בפיתוח מדדים אמינים (שמעולם לא היו קיימים במשטרת ישראל), מי מהמפקדים טוב ומי גרוע; מפקדים יקראו ספרות מקצועית ויתעניינו בחידושים במשטרה ובשיטור; הם אף יכתבו על כך, יתווכחו על כך; יפתחו חידושים משלהם ויתנו להם פומבי. פתאום כדאי להם!

לסיום, מי בכלל ערב לידינו שהשיטה הזו של וועדות תשפיע באמת על קוד הנאמנות כפי שהיינו רוצים שתשפיע? שהרי כבר למדנו כי לעולם לא נוכל לדעת בוודאות למה יגרום "רעיון מחולל"?

ובכן, אין חכם כבעל ניסיון. בראשית שנות התשעים שינו האמריקאים את שיטת המינוי והקידום שלהם משיטת הוועדות לזו הנהוגה בצה"ל. הפגיעה בתרבות הארגונית של הצבא הייתה כה בעייתית, עד כי בשנת 1997 הם כבר חזרו לשיטת הוועדות.

*  *  *

תחשוב על זה המפכ"ל.... שינוי שיטת המינויים היא אולי הקלף האחרון שנותר על מנת להצליח. בהחלטה אחת בודדת, תרבות המשטרה לעולם לא תחזור למה שהייתה... אחרת, סיכויי ההצלחה רחוקים מלהיות מעודדים!

[לאוסף המאמרים על קוד הנאמנות, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2015), הרפורמות במשטרה - בעקבות השב"כ, 26/9/15.
• פנחס יחזקאלי (2008), רעיון מחולל: שינוי שיטת הקידום והמינוי במשטרה, 3/12/08.
• יוסי אלי (2016), "הפכתם את כולנו לעבריינים": קצינים זועמים על רפורמת השאלונים של אלשיך, חדשות וואלה, 21/3/16.
• יוסי היימן (2007), קידום באמצעות וועדות מינויים.
• בן כספית (2016), הקרע מעמיק בין שדרת הפיקוד למפכ"ל אלשיך: "אין לו מושג במשטרה", מעריב, 17/5/16.
• שמעון איפרגן (2016), בית ספר לשוטר מתחיל, מגזין מאקו, 19/5/16.