פנחס יחזקאלי: הגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים

תקציר: הגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים או "התאוריה של הטריטוריה" היא גישה ש'לוקחת את הגאופוליטיקה עד הסוף' משמע, הופכת אותה לחזות הכל. גישה זו גורסת, כי ההיגיון של היחסים הבינלאומיים הוא גאוגרפי ודמוגרפי. היחסים הבינלאומיים נשלטים על ידי הגאוגרפיה, ולטריטוריה יש כוח עלינו, על תרבותנו ועל מסורותינו. גישה זו כורכת בתוכה מגמות גאוגרפיות, דמוגרפיות וטכנולוגיות. זוהי מטריצה המשלבת כמה מגמות יחד: טכנולוגיות, גאוגרפיות ודמוגרפיות (פסיג, 2010, עמ' 17, 22).

[בתמונה: החורף ניצח את נפוליאון בונפארט ברוסיה... חניית לילה של הגראנד ארמה, במהלך הנסיגה מרוסיה. בגלל החורף, הצטמצם צבאו של נפוליאון לכדי שבריר מגודלו ערב הפלישה... האמן: וסילי ורשגין. התמונה היא נחלת הכלל]

הגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים או "התאוריה של הטריטוריה" היא גישה ש'לוקחת את הגאופוליטיקה עד הסוף' משמע, הופכת אותה לחזות הכל. גישה זו גורסת, כי ההיגיון של היחסים הבינלאומיים הוא גאוגרפי ודמוגרפי...

[לאוסף המאמרים על 'הגישה הגאוגרפית', גיאו-פוליטיקה וגיאו-אסטרטגיה, לחצו כאן]

איננו מבינים את הסדר שיש בהיסטוריה, אך שומה עלינו לגלות את דפוסיו... אנשים ורעיונות משפיעים על אירועים, אך גאוגרפיה קובעת אותם... (פסיג, 2010, עמ' 7, 22)

המאמר עודכן ב- 18 בדצמבר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

* * *

הגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים או "התאוריה של הטריטוריה" היא גישה ש'לוקחת את הגאופוליטיקה עד הסוף' משמע, הופכת אותה לחזות הכל.

גישה זו גורסת, כי ההיגיון של היחסים הבינלאומיים הוא גאוגרפי ודמוגרפי (פסיג, 2010, עמ' 22).

היחסים הבינלאומיים נשלטים על ידי הגאוגרפיה, ולטריטוריה יש כוח עלינו, על תרבותנו ועל מסורותינו. גישה זו כורכת בתוכה מגמות גאוגרפיות, דמוגרפיות וטכנולוגיות. זוהי מטריצה המשלבת כמה מגמות יחד: טכנולוגיות, גאוגרפיות ודמוגרפיות (פסיג, 2010, עמ' 17).

[להרחבת המושג: 'גאופוליטיקה', לחצו כאן]

גישה זו מזהה את המשתנים הנצחיים בחיי אומות (שם, ע' 29). במושגים של מערכות מורכבות, משמעות הדבר היא שמוקדי ייצור האנטרופיה של מערכות אנושיות הם, במידה רבה, קבועים, והידלדלותם מביאה לשריפה של יתרות האנטרופיה ולמות המערכת.

[בתמונה למעלה: כריכת ספרו של ספרו של אוסוואלד שפנגלר (Oswald Spengler), 'שקיעת המערב' (בגרמנית: Der Untergang des Abendlandes). אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

הגישה הגאוגרפית מבוססת על העיקרון בתורת המערכות המורכבות, לפיו, תבנית או דפוס (Pattern) היא מבנה כמעט קבוע החוזר ונשנה ב- מערכות מורכבות. כיוון שכך, היכולת לאתר דפוסים חוזרים במערכות מורכבות משיבה לנו את יכולת החיזוי, שנלקחה מאיתנו בעולם מורכב ודינמי, המשתנה במהירות.

זאת כיוון שהדינאמיות המואצת אינה מסיטה את מהימנות הדפוסים, שחוזרים על עצמם שוב ושוב (פסיג, 2010, ע' 20). כיוון שהמתווה הגאוגרפי הוא קבוע, הרי שההתנהגויות שנובע ממנו הנן דפוס המאפשר חיזוי ביחסים הבינלאומיים!

[להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'ייצור אנטרופיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'שריפת אנטרופיה', לחצו כאן] [להרחבה על 'תורת המערכות המורכבות', לחצו כאן] [להרחבה בנושא תבניות - דפוסים חוזרים, לחצו כאן] [להרחבת המושג: חיזוי - ניבוי, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'דינאמיות', לחצו כאן]

[הכרזה: ייצור ידע]

הגאוגרפיה

חשוב היכן נולדים, ולא רק למי נולדים..." (פסיג, 2010, ע' 36)

דוד פסיג

הגאוגרפיה היא הקובעת עבור עם את גבולותיו, את אויביו, את רמת החשש לעתידו ואת הפעולות האלימות שתתרחשנה לצורך הגנה עליו. היא מעניקה מנופי כוח לאומות מסויימות ומונעת אותם מאחרות. מבחינה זו, לגדול המדינאים בישראל תהיה השפעה פחותה על מהלכים גאו-פוליטיים מאשר לפוליטיקאי האמריקני הממוצע (פסיג, 2010, עמ' 29, 38-37). כך למשל, מדינה בעלת אופציות הגנה טבעיות טובות לא תתפתח להיות תוקפנית ולהיפך: מדינות כגון רוסיה הינן תוקפניות ואגרסיביות במדיניות החוץ שלהן, פשוט כי מעולם לא היו לה אופציות הגנה טובות! (פסיג, 2010, ע' 128; ראו תמונת כריכה משמאל).

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של דוד פסיג 4048, שראה אור בהוצאת משכל (ידיעות ספרים), בשנת 2010. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

תוואי הקרקע הגאוגרפיים הקבועים יגדירו את היציבות / אי היציבות של מדינות ואת סכסוכי הגבולות ביניהן. תנאים אלה מעצבים מגמות היסטוריות לאורך זמן, ואלה גוזרות מראש אירועים פוליטיים ומלחמות אזוריות. כך למשל, רואה אסקימוסי את העולם בדרך שונה מפריסאי... (פסיג, 2010, עמ' 38-2).

דוגמה להשפעה של הגאוגרפיה על הביטחון הלאומי היא פולין: היא דחוקה בין שתי מדינות גדולות - גרמניה ורוסיה - וחסרה כל יכולת הגנה טבעית כמו נהרות גדולים, הרים ומדבריות. על כן, היא יכולה להיות לאור זאת - וכך הייתה - אחד משתיים: או אגרסיבית בניסיון לדחוף את גבולותיה כאשר יש הזדמנות לכך; או לחלופין, קרבן לאגרסיביות מצד שכנותיה! מכאן, שהמקום שבו הפולנים הגדירו את עצמם בו, מכתיב במידה רבה את ההיסטוריה הפולנית כולה! (פסיג, 2010, ע' 37).

[בתמונה למעלה: הגאוגרפיה הפכה את פולין לקרבן, לאגרסיביות של שכניה. בתמונה: מצעד הצבאי המשותף לרוסיה וגרמניה הנאצית, שציין את סיום הלחימה על אדמת פולין, בעיר ברסט (בריסק ליטפק, עיר בבלארוס השוכנת בסמוך לגבול עם פולין ממול לטרספול), ב-23 בספטמבר 1939. במרכז, הגנרל הגרמני היינץ גודריאן. מימין, הגנרל הסובייטי (היהודי) סמיון קריבושיין. קרדיט: Bundesarchiv, Bild 101I-121-0011A-22 / Gutjahr / CC-BY-SA 3.0]

הגאוגרפיה גם קובעת את חוזק כלכלתן של מדינות (מדינות עשירות במשאבי טבע מול מדינות שחסרות בהן). כך למשל ניתן לראות היום את משמעות גילוי הגז לחופי ישראל, מול התלות הבעייתית בצינור הגז המצרי, רק לפני מספר שנים. מדינה התלויה במשאבי מדינה שכנה אחרת (לדוגמה - גרמניה התלויה במחצביה של צרפת הנמצאים ממש על גבולותיה) תעשה הכל להשתחרר מתלות זו, ואם היא יכולה, באמצעות הפעלת כוח לתפיסת השטחים הללו, כפי שההיסטוריה של גרמניה וצרפת מלמדת... (פסיג, 2010, ע' 37).

קיומה של סיבה גאוגרפית הינה עילה לברית חזקה ומשמעותית בין מדינות; ולהפך: היעדר סיבה גאוגרפית הופכת בריתות כאלה לזמניות ושבירות. על כן, למשל, הברית בין ישראל לארצות הברית היא שברירית, זמנית וקלה יחסית לפירוק! (פסיג, 2010, ע' 113). על בריתות חזקות של ארצות הברית, הנובעות מההיגיון הגאוגרפי ראו אצל פסיג 2010, ע' 114, 129, 137.

[הכרזה: ייצור ידע]

הסיבה הגאוגרפית משפיעה מאוד גם על רוסיה, שניסיונה בעבר גורם לה לחשוש תמיד מפני פולש פוטנציאלי. הגאוגרפיה המיוחדת של מזרח אירופה ההופכת אותה חשופה לפלישה, מכתיבה לה את ההתבססות על "בולמי זעזועים" גדולים שיחצצו בינה לבין כל איום אפשרי (שם, ע' 125) (למשל, הפיכת מדינות מזרח אירופה לגרורות בתום מלחמת העולם השנייה). הכתבה זו גורמת לה להמשיך ולדחוף את כוחותיה לעבר האוקיאנוס האטלנטי, כי רק שם תוכל באמת להגן על עצמה מפולשים כלשהם! הדבר מחייב להעסיק את ארצות הברית בסוגיה המוסלמית, כמו למשל, התמיכה שהיא מעניקה לאיראן ולסוריה, על מנת שתוכל לבסס את ההגמוניה שלה מחדש במדינות ברית המועצות לשעבר (פסיג, 2010, ע' 120). על האסטרטגיה הרוסית שמכתיב ההיגיון הגאוגרפי ראו אצל פסיג 2010, מע' 120, 138.

לסיכום, ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה, אולם היא מתפתחת באותו היגיון גאוגרפי! (פסיג, 2010, ע' 225).

ג'ארד דיימונד

ספר נוסף העוסק בהשפעת הגאוגרפיה על מדינות הוא ספרו של ג'ארד דיימונד (ראו כריכה משמאל) "רובים, חיידקים ופלדה".

בספר, חוקר דיימונד את הדפוסים שפיתחו הציוויליזציות המערביות על מנת להישרד ולבסס את שליטתן על רוב העולם.

דיימונד טוען כי גורמים גאוגרפיים וסביבתיים חרצו גורלות של עמים ויבשות, לשבט או לחסד. הם גרמו לחברות בני אדם מסוימות לפתח חקלאות, המטלורגיה, כתב ועוד גורמים אחרים מגבירי עושר ועוצמה; בעוד אחרות נותרו בנחשלותן.

[משמאל: כריכת ספרו של ג'ארד דיימונד, "רובים, חיידקים ופלדה", שראה אור בהוצאת עם עובד. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

הדמוגרפיה

היבט נוסף הקובע את ביטחונו של עם בעתידו ואת היחס אליו מצד עמים אחרים הוא הדמוגרפיה.

אוסוואלד שפנגלר

בתום מלחמת העולם הראשונה פורסם ספרו של הגרמני אוסוואלד שפנגלר (Oswald Spengler), 'שקיעת המערב' (בגרמנית: Der Untergang des Abendlandes; ראו את תמונת הכריכה של הספר בראש המאמר), שיצא בשני כרכים, ב-1918 וב-1922. בניגוד לדעה המקובלת בזמנו, ולפיה כל תרבות מקיימת תהליך רציף של התפתחות במגמה של שיפור, בכל תחומי החיים האישיים והחברתיים, מעלה שפנגלר את הרעיון ולפיו כל תרבות מקיימת תהליך מחזורי של צמיחה והתפתחות ולאחריו נסיגה ושקיעה (היום ברור לנו שהדבר נכון לכל מערכת מורכבת!).

הסיבה העיקרית שמנה לכך שפנגלר הינה בעיית אי הפריון, לטענתו, העולם העתיק נחלש ונכחד עקב בעיה זו, והוא זיהה בעיה דומה באירופה של דורו, שמחמירה בעצם עד ימינו אלה. בלי ידה הכופה של החברה המסורתית, טען שפנגלר, אנשים פשוט יפסיקו ללדת ולגדל ילדים ותרבויות תגווענה! (גולדמן, 2013, עמ' 161-160; ויקיפדיה).

[מקור תמונתו של שפנגלר: ויקיפדיה. קרדיט: Bundesarchiv, Bild 183-R06610 / CC-BY-SA 3.0. הכרזה: ייצור ידע]

מודל הצמיחה והשקיעה של תרבויות משתקף בחיבורו של שפנגלר בהתאם למאפייני עונות השנה. כל עונה מייצגת שלב בתהליך ההתפתחות של תרבות בהתאם למאפיינים הפיזיים שלה (ויקיפדיה).

אביב: שלב ההתעוררות התרבותי. עוצמת התחדשות ויצירתיות אינטואיטיבית. בשלב זה מתפתחות דתות חדשות בעלות תפיסה חדשנית של האל. מתקיים חיבור עוצמתי עם הטבע, ומתפתחים כיווני מחשבה עמוקים. מבחינה פוליטית זוהי תקופת שלטון פיאודלי של אצילים לוחמים. המעמדות המשפיעים הם אצולת בעלי הקרקעות המעבירים את נכסיהם ושלטונם בירושה, ומולם מעמד הכמורה חסר הנכסים החומריים, המתאפיין בסגפנות ולמדנות.

קיץ: שלב הבגרות של התרבות. תחילתה של חברה עירונית ומחשבה ביקורתית.

בשלב זה מתקיים תהליך של רפורמציה דתית. סימני מרדנות מול הדתות הישנות. מתחילה התפתחות של תאוריות פילוסופיות חדשות, ומתגלות פריצות דרך מדעיות. הפוליטיקה מתנהלת כשלטון אבסולוטי. מתגלים עימותים בין בני מעמד המלוכה למעמד האריסטוקרטי. מרכז הכובד וההשפעה הפוליטית עובר מטירות המלכים אל אנשי העיר.

סתיו: השלב העירוני. החיים מתנהלים תחת חוקים ומשמעת נוקשה. אמונה עזה ברציונליות. סדרי חשיבה סדורים ומתוכננים. חוקי הטבע נתפסים כמוחלטים ללא עוררין. קידוש ההגיון והידע. המאבק על השלטון מתנהל בין המעמד הבורגני והאריסטוקרטיה, אשר גורר לעתים למהפיכות חברתיות ולאי יציבות שלטונית.

חורף: פילוג במבנה החברתי העירוני. חולשה מחשבתית ורעיונית אשר גוררת להחלשות מעמד הדתות המסורתיות. ההתנהגות של הפרטים בחברה מתאפיינת בחומרנות ורכושנות. התועלתנות עומדת ביסוד השיקולים האנושיים. המחשבה המופשטת הטהורה מוחלפת במקצוענות מדעית מוכוונת מטרה והישגיות. המשטר הפוליטי הינו דמוקרטיה הנתונה להשפעת בעלי הממון והמנגנון הבירוקרטי הממשלתי.

דוויד פ' גולדמן

בעקבות שפנגלר נכתב בעשור השני של המילניום ספרו של דוויד פ' גולדמן, "ציביליזציות גוועות – מדוע אירופה והאיסלם נעלמים":

גולדמן מאמץ את קביעותיו של שפנגלר, כי עמים ואומות שאינם מביאים לעולם דור חדש יזדקנו, יצטמקו ובסופו של דבר יתפוגגו בתהליך כואב אל דפי ההיסטוריה, תוך גילויים קשים של ייאוש ונקמנות.

במוקד הספר עומד משבר קריסת שיעורי הילודה באירופה ובעולם המוסלמי.

לתפיסתו של גולדמן מביאה קריסה זו את אירופה לאמץ גישה פטליסטית ופסיבית ואת העולם המוסלמי לאמץ גישה תוקפנית ואלימה - לא מתוך עמדה של כוח, כי אם כצעד של ייאוש (גולדמן, 2013).

כמחווה לשפנגלר, הוסיף גולדמן שם זה לשמו הספרותי!

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית לספרו של דויד פ' גולמן ("שפנגלר"), "ציוויליזציות גוועות", שראה אור בשנת 2013, בהוצאת סלע מאיר. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

וולטר זאב לקוויר

גם ההיסטוריון הדגול, ולטר זאב לקוויר (Walter Ze'ev Laqueur) עסק בהשפעת הדמוגרפיה על מדינות.

הוא כתב ב- 2007 את הספר: ימיה האחרונים של אירופה: הספד ליבשת ישנה (The Last Days of Europe, Epitaph for an Old Continent).

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של ולטר זאב לקוויר (Walter Ze'ev Laqueur): ימיה האחרונים של אירופה: הספד ליבשת ישנה (The Last Days of Europe, Epitaph for an Old Continent), שראה אור בהוצאת macmillan. אנו מאמינים, שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בראיון ל'דר שפיגל' קבע לקויר כי "זה בהחלט מפחיד לראות את חוסר האונים של האירופים אל מול הסערות המתקרבות. אחרי שהייתה מרכז העניינים המדיני, היבשת הישנה מסתכנת עכשיו בכך, שתהפוך לכלי משחק" (לורד, 2018).

לקויר אמר דברים דומים גם על מדינות אחרות הסובלות מהתמעטות דרסטית של אוכלוסיה.

כך למשל, כאשר נטען בפניו באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת - בעת פרוץ מלחמות הבלקן - כי זו תחילתה של מלחמת עולם חדשה, השיב כי המלחמה לא תתפשט, כיוון שמדינות שבהן אין יותר משני ילדים למשפחה לא יוצאות למלחמות גדולות.

[מקור התמונה: צילום מסך מסרטון היו-טיוב: Zum Tod des Historikers und Publizisten Walter Laqueur- Skeptiker und Zeitzeuge. הכרזה: ייצור ידע]

שלטון האמהות

לקוויר כיוון בדבריו (ראו למעלה) לאחת התופעות הנובעות מהמצב הדמוגרפי מכונה: שלטון האמהות - גישה המאפיינת רגישות ציבורית רבה לפגיעה בחיילים, שהיא בעלת השפעה פוליטית מרובה, המטילה מגבלות חמורות על השימוש בכוח. ככל שהילודה נמוכה יותר, כך התופעה גוברת. לכן למשל, היא משמעותית מאוד באיטליה, שבה שעור הילודה הנמוך ביותר באירופה (לוטוואק, 2002, ע' 100).

[בתמונה: אדוארד לוטוואק וספרו "אסטרטגיה של מלחמה ושלום", שראה אור בהוצאה מערכות ב- 2002. תמונתו של לוטוואק נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידו. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

ההבדלים בין עניים לעשירים

"ערום ראה רעה ויסתר, ופתיים עברו ונענשו" (משלי, כב, ג)

על פי הגאוגרפיה, מלחמת המעמדות היא בין העשיר - הרב לאומי - ובין המעמדות, הנמוכים והבינוני הנמוך. עושר ממוסס את המרחב המקומי לחלוטין אצל עשירים, אולם מרחב זה דומיננטי מאוד אצל האחרים. לאנשי ממון קל יותר לסוכך על עצמם מפני גורל הקהילה מאשר לאנשי המעמד הבינוני והנמוך, אולם, מי שאיננו בעל ממון, גורלו שזור בהכרח בגורל מדינתו.

על כן, יטו העשירים לגלובליזציה ולרעיונות ליברליים, שיש עבורם גם רווח בצידם, אולם השכבות הנמוכים יותר בכל מדינה יסלדו מסיכונים שארצן צריכה לקחת, ויהיו חשדניות מאוד בכל הנוגע למה שבעלי הממון ילעיטו אותן בו (פסיג, 2010, ע' 37).

[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com. הכרזה: ייצור ידע]