[כלא עכו 1947; התמונה ברשות הכלל]
[למאמר השלם לחץ כאן: כספי יהושע (1984), בתי הסוהר בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, קתדרה (32), עמ' 174-141]
המאמר מסכם את התפתחות שירות בתי-הסוהר בארץ-ישראל בתקופת המנדט הבריטי .
בתי-הסוהר הם 'מקומות שבהם נכלאים בני אדם, לרצות עונש שנגזר עליהם על ידי רשויותיה של המדינה, וכן כדי להבטיח את הופעתם לבתי המשפט, כנאשמים או כעדים, או לכפותם לציית לצוויו'.
החבישה בבתי-סוהר כעונש על עבירה הוא פרי המחשבה המשפטית והחברתית המודרנית. עד אמצע המאה הי"ט שימשו בתי-הסוהר כבתי-מישמר בטוחים ולא כמקומות בהם היה על העבריין לרצות עונשו.
בעצם, בתקופה ההיא מי שנאשם בעבירה חמורה, היה מוצא להורג, ובשל עבירות קלות לא היו נחבשים בבתי-סוהר, אלא משלמים קנס כספי בלבד. בשנת 1764 הניח בקריה, מחשובי המחדשים של המשפט הפלילי באיטליה, את היסוד לשיטות-ענישה על בסיס עקרונות משפטיים. בהשפעת בקריה החלו לפעול באנגליה מספר מתקנים נוספים בתחום זה - ג'ון האווארד, אליזבט פריי וג'רמי בנתהם . אנגליה היתה אפוא בין המדינות הראשונות בעולם שפתחו את בתי-הסוהר כמוסדות לכליאת נענשים.
האנגלים, שכבשו את ארץ-ישראל מידי התורכים בשנת 1917, והחזיקו במנדט עליה מאז 1922 עד 1948, היו צריכים, כגוף שלטוני, לפתח שירות אשר יעסוק בניהול בתי-סוהר.
