[לחזור לכתב העת משטרה וחברה לחץ כאן]
[להורדת המאמר כאן: תמר אסתרמן - הכנס ברמאללה]
תרגמה וערכה מפקחת תמר אסתרמן, מדור מחקר וניהול ידע, אגף קהילה ומשמר אזרחי, משטרת-ישראל
הקדמה ורקע - סדנאות ישראליות פלסטיניות בנושא המלחמה בסמים:
במהלך השנתיים האחרונות ובתמיכתם של תורמים שונים, התקיימה סדרה של סדנאות בנושא המלחמה בסמים, בהשתתפותם של מומחים פלסטינים וישראלים מן הארגונים השונים בשני הצדדים, העוסקים במלחמה בסמים, נציגי משרדי ממשלה ברשות הפלסטינית ובישראל, נציגי אוניברסיטאות, נציגי שתי המשטרות ונציגים של ארגונים לא-ממשלתיים שונים משני הצדדים.
הסדנאות נועדו לקדם דיאלוג פלסטיני-ישראלי, כמו גם דיאלוג אזורי בבעיות ספציפיות של נגע הסמים, וכן ליצור ערוצי תקשורת פתוחים, שדרכם יוכלו רשויות וגופים מקבילים ברשות הפלסטינית ובישראל לחלוק מידע ולתאם את פעולותיהם במלחמה בנגע הסמים.
ההיגיון שעמד, ועדיין עומד, מאחורי פרויקט מתמשך זה, הוא, שנגע הסמים מהווה איום משותף לשתי החברות השכנות (כמו גם לאזור כולו), שהסמים "אינם מכירים גבולות", ולכן יש להפוך את המאבק בנגע הסמים לנושא, שבו
מתקיים מאבק משותף במקום נושא הגורם מתח ואי-אמון בין הצדדים. במהלך שיתוף הפעולה התקיימו מספר סדנאות משותפות וכן ביקורים הדדיים והכשרת כוח אדם.
הסדנא האזורית, אשר התקיימה בין התאריכים 13-14 באוקטובר ברמאללה ואורגנה בחסות הקרן לשיתוף פעולה כלכלי ((ECF ומועצת הבריאות הפלסטינית ((PCH, הייתה הסדנא השישית במספר עד כה. בסדנא נפגשו, לראשונה, גורמים רשמיים של הקהילות המקצועיות מישראל, מהרשות הפלסטינית, מירדן וממצרים.
פעילות זו, שנמשכה יומיים, הייתה המשך ישיר לסדנא הקודמת שהתקיימה במרץ 1999, ושעסקה בעיקר בהיבטים החוקיים והמשפטיים של נגע הסמים. אלא שלא כמו הסדנא הקודמת, סדנא זו הציגה מגוון רחב של נושאים, ביניהם מודלים למניעה ולטיפול וכן סוגיות חוקיות ואכיפה. מגוון רחב זה של נושאים בא לענות על הצורך האמיתי לקדם הבנה שתוביל לתיאום ושיתוף פעולה אזורי בהיבטים חשובים אלו.
הסדנא כינסה יחד, לראשונה, נציגים של רשויות המלחמה בסמים מישראל, מהרשות הפלסטינית, מירדן וממצרים, כמו גם קציני משטרה, אנשי אקדמיה ומומחים בתחום המלחמה בנגע הסמים מישראל ומהרשות הפלסטינית. כל המשתתפים הסכימו, כי ללא שיתוף פעולה ותקשורת סדירה המנצחים היחידים במלחמה זו יהיו סוחרי הסמים. כמו כן התקיים דיון פתוח אודות הצרכים, הניסיונות והקשיים בהם נתקלו המערכות השונות, והועלו רעיונות כיצד להיענות לצרכים אלו ולהתמודד עם הקשיים באמצעות תיאום ושיתוף פעולה. אין זו משימה קלה לענות על סוגיות רגישות אלו, אך כל הצדדים נענו לאתגר ונקטו בצעד משמעותי במלחמה נגד נגע הסמים.
עם סיומן של ההרצאות הפרונטליות חולקו המשתתפים לקבוצות על-פי מקצועם (אכיפה, מניעה, מודעות, טיפול וחוק), ודנו בהצעות קונקרטיות לקידום שיתוף הפעולה. כמו כן ,סוכמה הסדנא בחוברות מודפסות, והופצה לנוגעים בדבר בישראל וברשות הפלסטינית.
המושב הרביעי של הכינוס
המושב הרביעי של כינוס זה יוחד להיבט של אכיפת החוק, ונטלו בו חלק נציגי משטרה מהרשות הפלסטינית, מישראל, מירדן וממצרים. בתום הצגת הנושא ענו המציגים לשאלות באי הכינוס.
השתתפו, לפי סדר ההופעה: קולונל מחמוד אל-זוהירי, המינהל הפלסטיני למלחמה סמים, ניצב יעקב רז, ראש אגף קהילה ומשמר אזרחי במשטרת- ישראל, לוטננט-קולונל מוחמד אל זועבי, המינהל הירדני למלחמה סמים, בריגדיר ג'נרל אחמד סאמאק, המינהל המצרי למלחמה בסמים. יו"ר המושב: גב' אורית שלו, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
דברי נציגי המדינות המשתתפות בכינוס
קולונל מחמוד אל-זוהירי (המינהל הפלסטיני ללוחמה בסמים - Palestinian Anti Drug Administration - PADA).
נושא ההרצאה: התכניות ונקודות המבט של המינהל הפלסטיני ללוחמה בסמים
נציג היום תכנית פעולה שהכנו לחמש השנים הבאות. בעיית הסמים הנה בעיה חברתית. החלום להפסקת הסמים בכל העולם אינו אפשרי. הדבר הראשון שביכולתנו לעשות הינו להפחית, ככל האפשר, את מספר סוחרי הסמים. הדבר השני - הנו לאפשר למכורים טיפול וגמילה. על מנת להגיע לאבחון נכון של בעיית הסמים וכיצד ניתן לטפל בה, בכל חברה, ובחברה הפלסטינית, אשר סבלה ועדיין סובלת מבעיית סמים, בפרט, צריך לבצע ניתוח מדעי, הדורש מומחיות , של מצב הקהילה, וצריך להכיר בטעויות העבר.
ישנן דרכים רבות להתמודדות עם סמים. ראשית, יש להפסיק את מקורות האספקה, ולהפחית את הביקוש לסם, לשלוט בגבולות הבינלאומיים ולמצוא איזון בין הצרכים שלנו לבין העבודה המשטרתית בצד השני של הגבול. אנו חייבים גם כן להבטיח את השתתפות המשטרה, במאבק בהיצע ובביקוש ברחובות. התכנית יכולה להתקדם בארבעה מישורים – מניעה, הפסקת הסחר בסם, השגחה על הרחוב ועל העבריינים ובירור מתמיד בנושא תחליפי סם ותכניות מניעה למכורים.
מניעת סמים בלתי-חוקיים מתאפשרת על-ידי הבנת הסיבות להפצת הסמים, והערכה של תוצאות השימוש. כך נוצרת תכנית מוצלחת, אשר מובילה לחברה בריאה. הקטנת האפשרויות להשגת סמים הנה הדרך המהירה ביותר להפחית את ההתמכרות ואת המסחר. סמים הינם דרך קלה להכניס אנשים לצרות. יחידות ה- PADA לא מבצעות עדיין, באופן מושלם, את עבודתן בשכונות, אולם קיימות תכניות הפעלה לעתיד. התכניות מתמקדות בזיהוי העבריינים המקצוענים בתחומים של גידול, סחר והפצה.
גם למשרד הבריאות, לרופאים ולרוקחים אחריות בתחום זה. הם מתבקשים לא לרשום סמים רפואיים אלא אם הדבר הכרחי ביותר, וגם זאת, למספר מינימלי של חולים. עליהם לעקוב אחר המטופלים, ולהפסיק את השימוש בזמן מתאים. אסור להם לעודד את המכורים להשיג סמים בכל צורה. עליהם להעריך את הסכנה ואת הנזק שבשימוש בסמים בחברה הפלסטינית. הערכה זו חייבת להתבסס על תשתית מדעית, החל מגודל הבעיה ושורשיה וכלה במשמעויות החברתיות, הפסיכולוגיות והפיזיולוגיות.
חקר הסוחרים והמכורים, אשר מגיעים למרכזי הטיפול, יכול להיות הבסיס לטיפול פיסי ונפשי באותן בעיות, אשר מובילות להתמכרות לכל סוגי הסמים. אנו יודעים, שבחינת המניע לפעולות לא חוקיות, כגון סחר, נותן לנו מידע על הסיבות להסתבכות לא חוקית עם הסמים. סטטיסטיקות ממשלתיות ומחקרים קודמים נותנים לנו נתונים על מספר תיקי הסמים בבתי-משפט, על מספרם של פושעים וסוחרים, על סוג הסמים ועל כמותם, על הדרכים לחלוקת הסמים, על מספר האנשים שעוכבו לחקירה, על סוגי האנשים ועל הסטטוס החברתי שלהם, על מספר מקרי המוות עקב השימוש בסמים ועל סיבות וסוגים של סיבוכים פסיכולוגיים. הערכה של כל הנתונים הללו מכינה את הקהילה להתמודדות נכונה נגד הסוחרים והמכורים, על מנת לתת מידע רקע על הסמים ועל סכנותיהם, ולהכיר את סוגי הפתרונות, היכולים להועיל.
אנו מתכננים פעולות מניעה בתחום החינוך, על-ידי הצגת מחקרים של תכניות מניעה, המתקיימות עכשיו במצרים ובירדן. ישנם אנשים אשר מתנגדים לסוג הסברה זה, בטענה, שהדבר עלול לעורר בצעירים סקרנות ורצון להתנסות בדברים אלו. אולם, ניתן גם לטעון, כי קיום תכניות למידה בבית-הספר, מונע מבני-הנוער לקבל מידע מוטעה מחבר או ממגזינים זולים, אשר מדגישים את התענוג ואת ההתלהבות המושגים על-ידי השימוש בסמים. לתכניות חינוכיות יעילות תפקיד חשוב במאבק לעצירת הגידול בשימוש בסמים ובסמי הרגעה. תהליך ההשפעה דרך החינוך נגד סמים, בחברה הפלסטינית, צריך להיות תהליך מתמשך, מנוהל היטב ונלמד, שיוכן על-ידי ועדות מומחים – תכנית מקיפה, שצעירים ובני-נוער יכולים לקלוט, אשר תעזור להם במציאת פתרון לבעיותיהם, כדי שיוכלו להמשיך קדימה בעתידם ללא חזרה לסמים ולתרופות.
חינוך מניעתי ופעילויות מניעתיות צריכים להיות חלק אינטגרלי מתכנית הלימודים ולא נפרדים ממנה. הם צרכים לכלול הדגמות וידאו, סרטים, מסמכים ופעילויות ספורט, אשר נושאים את הסיסמא "לא לסמים"; עיתונים, כתבי-עת וביקורים באתרים, שבהם מסתובבים מכורים לסמים ובאתרי גמילה. השפעת החינוך מעודדת סגנון חיים בריא, ללא סמים. תכניות אלו אמורות להיות משולבות גם בחינוך האקדמי, ולעסוק בהקשרים חברתיים, כלכליים, תרבותיים ובריאותיים. הן אינן צריכות לכלול היבטים, אשר יעלו סקרנות ורצון, אלא יראו את ההשפעה השלילית והמזיקה של הסמים על החברה. הן צריכות גם להדגיש את השימוש הרפואי של סמים אלו, כאשר יש צורך בכך. יש לפתח חוברות ועלונים עם מסר ברור, אשר, כמובן, יהיה בפיקוח של מומחים בתחום. סוגיות כמו העישון ושתיית האלכוהול צריכים להוות הקדמה לתכנית ההסברה הזו. יש לקיים פגישות מאורגנות ומסודרות עם מוסדות חינוכיים בנושא הזה, ולפתח מודעות דרך התקשורת והחינוך, תוך שימוש ברדיו, בטלוויזיה, בכתבי-עת, בעיתונים ובפעילויות לנוער. חשוב, שהמידע על מרכזי המידע והסיוע יהיה חופשי, כחלק מתכנית זו. המידע חייב להיות מהימן. המסר לציבור לא צריך להפחיד, אלא לייעץ. מציג המידע חייב להיות אדם מומחה או דמות ידועה, דמות פופולרית בקרב הצעירים כגון אתלט מפורסם. הוא צריך להדגיש את היתרונות של אי-השימוש בסמים, וההשפעות השליליות של השימוש בסמים הרלוונטיות לציבור הייחודי אליו פונים. מודעות דרך חינוך הינה התכנית היעילה ביותר, מכיוון שהיא תכנית לטווח רחוק, ומשתלבת בתכניות הלימודים, במקביל לחינוך הדתי, המדעי או הביולוגי. התכנית צריכה להתאים לרמת התלמידים, תוך עשיית שימוש בתמונות, בשקופיות ובאמצעי עזר אחרים.
למניעה בעזרת הדת, על-ידי טיפוח גישות דתיות, יש השפעה טובה על הצעירים, ומכורים רבים לסמים מעדיפים פגישות דתיות על פני מטפלים. המכורים לסמים נענים, בדרך-כלל, ללימודים דתיים. תכנית כזו יכולה מאוד לעזור. אפילו השתתפות בתפילות. זה יכול להוביל להפחתה או להורדה של מתח, תסכול וחרדה אצל המכורים, ולעודד צעירים על-ידי נתינת דוגמאות חיוביות בהרצאות ובדרשות. דת האיסלאם מעניקה מוטיבציה, ויש לה משמעות טיפולית. כאשר אנו אומרים, שמניעה טובה יותר מטיפול, אנו מתכוונים לכך, שעדיף לשכנע אנשים לא להתחיל להשתמש בסמים מאשר לטפל בהם אחר כך. אך מה אנו יכולים לעשות כאשר יש לנו מכורים? צריך לעזור להם להשתחרר מהמעגל האכזרי, ולהשתקם כחברים אקטיביים בחברה.
הדרישות הבאות חשובות מאוד להתמודדות אפקטיבית:
ייסוד מרכזי טיפול ושיקום ברשות הפלסטינית, במחוזות הצפוניים (הגדה המערבית) ובמחוזות הדרומיים (רצועת עזה); הבטחת איכות טיפול טובה במרכזים אלו; הפיכת המרכזים למודרניים והרחבתם בצורה כזו, שהם יוכלו לכסות את כל המחוזות ברשות הפלסטינית. צריכות להיות מרפאות גם בבתי-ספר; הכשרת צוותים מיומנים של פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, רוקחים, צוותים רפואיים, מורים, ראשי קהילות ומנהיגים דתיים; פיתוח טכניקות הטיפול והשיקום בד בבד עם פיתוח שיטות מודרניות בינלאומיות; הגברת המודעות לכך, שהטיפול במכורים אינו רק בבתי-חולים, והדבר החשוב ביותר בתהליך הגמילה הינו הטיפול שאחרי הגמילה הפיסית והשיקום; ניוד צוותי מומחים לאזורים, שבהם יש מכורים לסמים.
מכורים לשעבר, אשר טופלו בעבר ויש להם רוח התנדבותית, יעזרו למכורים החדשים, בגלל שיש להם השפעה חזקה על חבריהם.
ביצוע שיקום לאחר הטיפול, דרך תכניות מעקב, בשיתוף ועדות ומוסדות, בנוסף למתן עזרה למשפחות המכורים במשך תקופת הטיפול והשיקום.
שיתוף פעולה בין מרכזי הטיפול לסוגיהם (רשמיים, לא רשמיים ופרטיים), כדי לאחד מאמצים מקיפים לטובת המכורים.
מניעה, טיפול ושיקום מצויים כולם תחת הקטגוריה של הפסקת הביקוש, הן של סמים והן של אלכוהול. בהתחלה סבלנו מבעיית הסמים מאוד, אך עכשיו זה ירד במידה רבה. הפעילות צריכה להיות חלק מתכנית הפיקוח הבריאותית והחברתית של הרשות. צריכים להכניס את התכנית באופן הדרגתי, כדי להיות מודעים להיבטים, שליליים המתקיימים תוך כדי ביצוע ולהימנע מהם. דרך הפעולה הטובה ביותר היא על-ידי גיבוש ועדות לאומיות ומקומיות, שישתתפו בהן, מוסדות ממשלתיים ופרטיים כאחד. ועדות אלו יהיו תחת המטרייה של וועדה לאומית גבוהה יותר, אשר יקבלו את ההחלטות הנכונות.
כבוד יושב הראש ערפאת אמנם פרסם צו לכונן וועדה, אולם הדבר לא נעשה במסגרת משרדו. הוועדה כוננה באופן שאינו משביע את רצוננו. לכן, אנו פועלים לשנות אותה באופן שנראה לנו כנכון וכמועיל לחברה. אנו נעבוד באופן עצמאי מאנשים ומשרים בוועדה הזו. במסגרת הוועדה הלאומית העליונה פועלת ועדת תקשורת, שתפקידה לקשר בין הוועדה העליונה לאמצעי התקשורת השונים ולמסד מרכז מידע לאיסוף מידע וסטטיסטיקות על המכורים לסמים. במצב זה, כל חוקר יוכל להשתמש במאגר זה במטרה שלא יצא מידע שרירותי, שייצור בעיות, על-ידי אמירה שהארץ שלנו סובלת ממגיפה. אנו נספק מידע מדויק ונמצא את הדרך הנכונה לפתור את הבעיות הללו. יש להקים קרן לאומית כדי לתמוך בתכניות אלו, לעצור את הביקוש ולעזור למכורים לסמים ולמשפחותיהם. קרן זו צריכה להיות ממומנת בכסף, אשר חולט מסוחרי סמים.
ניצב יעקב רז (אגף קהילה ומשמר אזרחי, משטרת-ישראל)
נושא ההרצאה: המודל הקהילתי מול המודל הקלאסי בהתמודדות המשטרתית עם נגע הסמים - קונפליקט מובנה או אמצעים משלימים
כבוד הוא לי ועונג רב להיות כאן ברמאללה. העולם הופך להיות כפר קטן, גם במזרח התיכון, ולכן קיימת חשיבות רבה לכך שנפגוש אחד את השני, נשתף פעולה, נחליף נקודות מבט מקצועיות וערוצי התקשורת יהיו תמיד פתוחים. נושא הרצאתי הוא המודל הקהילתי מול המודל הקלאסי בהתמודדות המשטרתית עם נגע הסמים. אני מעוניין להציג שתי גישות חשיבה לדרך הטיפול המשטרתית בתופעה.
מאז סוף שנות ה- 80 החלו להתפתח ולהצליח, בארה"ב, מודלים אלטרנטיביים של שיטור, שנועדו לתת תשובה על בעיה גוברת של התפוקקות מערכת אכיפת החוק וירידת הרלוונטיות שלה - תופעות ההולכות וגוברות גם בישראל. אימוץ המודלים הללו אינו פשוט. רעיונות אלה שונים מהליך החשיבה המשטרתי הרגיל. הם מחייבים תפיסה שונה לחלוטין של תפקיד המשטרה, המבנה שלה ואופן ההתמודדות שלה.
אחד ממפקדי המשטרה הטובים בארה"ב, מפקד משטרת צ'רלסטון בדרום קרוליינה, Rueben Greenberg, פרסם ב- 1989 ספר בשם "Lets Take Back Our Streets". בספר זה מנתח גרינברג את אסטרטגיות הפעולה שלו, שהביאו בעשור האחרון לירידה של כ- 60% בפשיעה בעירו. טענתו העיקרית של גרינברג היא, שמערכת אכיפת החוק אינה יכולה למנוע את הסחר בסם ואת השימוש בו, ופעולותיה רק מסבסדות את עורכי-הדין. לטענתו, הדרך להתמודד עם בעיית הסמים (כמו עם בעיות פשיעה אחרות) היא להתייחס אליה כאל סוגייה עסקית. בכל עסק יש קונה ויש מוכר. מאחר שהמשטרה אינה יכולה לנתק את מקורות הסם מהמשתמשים, וגם אינה יכולה לשכנע את הקונים לא לקנות, נשארת רק הגישה השלישית: לא לעסוק במוכר ו/או בקונה, אלא בתנאים הסביבתיים, שהביאו להתפתחות סחר בסמים באזור נתון, וליצירת חיץ בין הקונים למוכרים. יש להפוך את המפגש ביניהם לקשה ביותר, אם לא בלתי אפשרי. אז תיסוג פשיעת הסמים מאותו אזור.
הבסיס התיאורטי לגישה הזו של גרינברג הוא מאמר בשם "החלונות השבורים", שפורסם ב- 1982 ע"י Wilson & Kelling. במאמר זה מבקרים המחברים את שיטת השיטור המסורתית. לטענתם, עבריינות מתבססת באזורים, שיש בהם הזנחה סביבתית, ואזורים אלה מהווים יעד להשתלטות של עבריינים. השתלטות זו מביאה לפחד מפשיעה, ופחד זה מעמיק עוד יותר את התבססות הפשיעה שם. על כן, כדי להפחית פשיעה, צריך לטפל בתנאים שהביאו להיווצרותה ולא באנשים המבצעים אותה. כך ייווצר אפקט פסיכולוגי שיגרום לנסיגתה. השוטרים, על-פי Wilson & Kelling, אמורים לפעול ביחד עם הקהילה כדי לשנות את אותם תנאים: למנוע הזנחה חיצונית, להקפיד על טיפוח, לתקן באופן מיידי חלונות שבורים וסימני הזנחה אחרים, למנוע משיכורים וממסוממים להתגולל ברחובות וכו', ובאופן כזה ליצור תנאים שיבריחו את הפשיעה מאזורים אלה.
ניתן לסכם, במשפט אחד, את ההבדל בין הגישה הרגילה לגישה החדשה - מטרת המשטרה, לפי הגישה הרגילה, "לתפוס עברייני סמים ולהענישם". מטרתה, לפי הגישה החדשה, היא "שלא יהיה מסחר בסמים באזור נתון".
לכאורה, נדמה כי שתי מטרות אלה זהות כמעט. למעשה, הן מנוגדות; דייג רוצה לדוג כמה שיותר דגים. לכן, הוא מעדיף לדוג במקום שבו יהיו הרבה דגים. כך גם השוטר הפועל בדרך הרגילה. הוא נמדד בכמות הסמים שהוא תופס בכמות העבריינים שהפליל. כדי שיהיו כמה שיותר כאלה, יש לו אינטרס מובנה שיהיו מספיק "דגים" ברחוב, שיאפשרו לו להצטיין ב"דיג".
התוצאה של גישה הזו היא סרבול רב, המביא לעודף בירוקרטיה ולהיעדר גמישות: משטרה כזו מוציאה הון על הפעלת סוכנים בדרג השטח. היא מגדירה "יעדי אדם" מקרב עברייני השטח, ו"מפצחת" אותם, קרי, מכניסה אותם לכלא. היא משקיעה הון בפיתוח התמחות בקרב שוטרים: רכזי מודיעין ובלשים הפועלים בלבוש אזרחי, ושהבולטות שלהם נמוכה, חוקרים הפועלים במשרדים ואינם מורגשים בשטח. השוטרים הללו, שהנראות שלהם נמוכה, מקבלים עדיפות בכמות ובאיכות כוח האדם והאמצעים. איכות שוטרי המדים היא, מטבע הדברים נמוכה יותר. מוקד ההתעסקות הוא העבריין. מי שטוב מטפל בעבריינים. מי שאינו טוב מספיק לובש מדים ומטפל באזרחים ה"רגילים" שומרי החוק ומשלמי המסים... קיים עיסוק מתמיד בסטטיסטיקה של תשומות: כמה סוחרים ומשתמשים בסם תפסנו, כמה כתבי אישום הגשנו וכו'. גישה זו מביאה ל"אפקטיביות וירטואלית". השוטר חש, כי הוא עובד, מצטיין ואפקטיבי, אך עבודתו אינה מוערכת על-ידי האזרח הפשוט. לדוגמא - המשטרה מגיבה מהר לתלונה על תחנת סמים, הפועלת בבית מגורים. היא פורצת לבית ותופסת את העבריין ואת הסמים. תוך כדי תהליך נוצר חיכוך, המביא פעמים רבות לתלונות נגד השוטר על שימוש באלימות. לאחר כל ההשקעה הזו, תחנת הסמים מחדשת את פעילותה מיד לאחר הסתלקות המשטרה, כיוון שהסחר בסם הוא מקור הפרנסה של המשפחה. השוטרים חשים שעבדו קשה, הסתכנו והיו אפקטיביים. המתלונן יראה בכך, ובצדק, מלאכה לבטלה.
משטרה קהילתית שמה דגש על הבולטות והנראות של שוטריה. היא מצמצמת את מספר אנשי המודיעין והחוקרים, ומשקיעה ב"יעדי אדם" רק ברמה העליונה של העבריינים. מקומה של ההתמחות בעבודת המשטרה היא בדרג המרחבי-מחוזי-ארצי. ברמת השטח יש שוטרים ורסיטלים, לובשי מדים, שתפקידם העיקרי הוא הבולטות שלהם, ומניעת היווצרות עבירות הסמים ברחובות. הם אינם מבזבזים, בדרך-כלל, זמן על תפיסת סוחרי הסמים, פתיחת התיק הפלילי נגדם, חקירתם ומעצרם, כיוון שאלו תהליכים עתירי עבודה, שיחייבו אותם לעזוב את האזור שעליו הם מופקדים, ושהרווח שהם מקנים נמוך, לאור סמכויות המעצר היורדות והולכות ורמת הענישה של בתי-המשפט. הם גם נפגעים פחות מתלונות של עבריינים על שימוש בכוח, הנובעות מחיכוך יתר שהמשטרה בעבריינים. תפקידם הוא להקנות ביטחון לאזרח שומר החוק, שבו הם מתמקדים, על-ידי מניעת הפעילות הפלילית באותו אזור. יש השקעה בקידום מעורבות האזרחים באותו אזור לסייע למשטרה. מתנדב הפועל עם השוטר, חשוב אף יותר מהשוטר עצמו, ופקח עירייה המצטרף אליהם מהווה תגבור משמעותי. אין צורך בהשקעה ברכזי מודיעין ברמת השטח. המאבק הוא לא אישי בעבריינים אלא בבניית אווירה חדשה, שבאזור זה לא מבצעים עבירות. סוחר הסמים יכול לעמוד שעות בקרן הרחוב עם מרכולתו. השוטרים לא יגשו אליו. אין להם עניין באיבוד זמן המשמרת על תפיסתו ועל חקירתו בתחנה. לעומת זאת, יצטרך הסוחר להתאים עצמו לסביבה החדשה. זריקת בדל סיגריה על הרצפה או ירידה לכביש, שלא במעבר חצייה, יעלו לו בקנס. לקוחות פוטנציאליים שיתקרבו אליו יבדקו, יתושאלו ויוותרו, בלית ברירה, על הרכישה.
למודל כזה, יש מטבע הדברים גם מגרעות: הטיעון העיקרי של המתנגדים הוא שהפשיעה תנדוד למקום אחר. התשובה היא שתופעת העתקת הפשיעה (Displacement) היא תופעה מוכרת בקרימינולוגיה, בכל שיטה של שיטור. עבריינים נודדים, גם כיום, מאזור שבו יש לחץ משטרתי ותנאי עבודה לא נוחים למקומות המאפשרים פשיעה. אבל, לא כל הפשיעה נודדת, ותופעות פשיעה מסוימות פשוט מתבטלות, כיוון שקשה להן להתפתח במקומות אחרים. מניעת המסחר בסמים באזורים המועדים לכך, לא תביא בהכרח למעבר של כל כמות הסחר למקומות אחרים. אם המסחר בסם נסוג, למשל, מהאזור המסחרי בעיר, הוא לא יתפתח באותה עוצמה בשכונות המגורים, כיוון שהתנאים הסביבתיים (תאורה, בולטות יתר של סוחרי הסמים והמשתמשים בסמים וכו') לא יאפשרו זאת.
יתרה מכך, קיים גם "פעפוע" (Diffusion) של הפעילות נגד הסמים לתחומי עבירות אחרים באותו אזור, וגם הם מתמעטים, כך שבסך הכול הפשיעה יורדת. מספר פצעים קטנים, המפוזרים על הגוף, לא יסכנו את הגוף כמו מורסה גדולה ומסיבית, הסופחת זיהומים. הטיפול באזורים "מזוהמים" במסחר בסמים יביא להפחתת סך כל המסחר בסם, באותה טריטוריה שעליה מופקדת היחידה המשטרתית.
לשם המחשה, ניתן להציג את ההבדלים בין שתי שיטות השיטור בטבלה הבאה:
|
שיטת השיטור הרגילה |
שיטת השיטור הקהילתי |
| המטרה: "לתפוס עברייני סמים ולהענישם". | המטרה: לפי הגישה החדשה, היא "שלא יהיה מסחר בסמים באזור נתון". |
| ההתייחסות לתופעה היא כבעיה משטרתית. | ההתייחסות לבעיה היא עסקית, חברתית, סביבתית. |
| המיקוד הוא בעבריין | המיקוד הוא בתנאים הסביבתיים המעודדים פשיעה. רק ברמה המרחבית-מחוזית-ארצית קיים מיקוד ורק בעבריינים בכירים. |
| דגש על התמחות של שוטרים: סיור, חקירות, מודיעין וקהילה. | דגש על שוטרים ורסטילים. |
| המשרדים הבכירים במשטרה הם המודיעין והחקירות והם מקבלים את עיקר האמצעים. | המשרדים הבכירים במשטרה הם הפטרול וההפעלה הקהילתית. החקירות והמודיעין מרוכזים בדרגי המרחב, המחוז והמטה הארצי. |
| המשטרה פועלת לבדה. | המשטרה פועלת בעבודה מערכתית עם כלל הגופים הפועלים באזור, ונותנת דגש להפעלת מתנדבים, פקחי עירייה וגורמי בטחון פרטיים. |
שיטות אלה מחלחלות היום לכל משטרות המערב וניתן לראות, במשטרות רבות, מעבר לשיטור ורסטילי ברמת השטח, מול התמחות ברמות הגבוהות יותר, וטיפוח מערך ה"פטרול" במדים, תוך צמצום הדרגתי של מערכי המודיעין והחקירות בשטח. עם זאת, קיים קושי באימוץ השיטה, כיוון שאין ערך ליישום חלקי שלה. השגת תוצאות של ממש מחייבת שינוי מבני ושינוי דרמטי של סדרי העדיפות המשטרתיים, ותמריץ של ממש למאמץ כזה קיים רק במקרים קיצוניים של משבר.
לוטננט-קולונל מוחמד אל זועבי (המינהל הירדני ללוחמה בסמים - Jordanian Anti Drug Administration - JADA)
נושא ההרצאה: הניסיון הירדני בלוחמה בסמים
ראשית, ברצוני לברך את נציגינו האחים ממצרים. אתמול דיברנו עימם על הניסיון הירדני בנושא ההתמכרות, ניסיון יחיד במינו במזרח התיכון. מאחר שסוגיית הסמים מהווה בעיה לכולנו, אנו מדברים על סמים יותר מאשר על משפחותינו וילדינו. אנו מדברים על כך כמו שאנו מדברים על השפעת, ואנו אפילו חולמים על הבעיה בלילה. בעיה זו מחייבת התמודדות כלל עולמית. פרסומי האינטרפול מראים לנו בכל גיליון, עד כמה רחב השימוש בסמים בכל רחבי העולם. לפעמים אנו מוצאים, כי הסמים מיוצרים במזרח הרחוק, ונלכדים במערב הרחוק. בעיית הסמים חוצה את כל הגבולות, ומפרה את כל החוקים. דבר נוסף, שאליו אנו שמים תמיד לב, בפרסומים אלו, הנה ההסלמה בתופעה. הגידול של הבעיה, הגידול בכמות המכורים לסמים בכל רחבי העולם, והגידול בייצור של סמים במקומות הגידול שלהם, ברחבי העולם.
ירדן ממוקמת, מבחינה גיאוגרפית, במרכז המזרח התיכון. קיימת כניסה של סמים לירדן, מכיוון שהיא מוקפת ארצות, אשר מייצרות סמים וצורכות סמים. בעיה זו הסלימה בשנים האחרונות. לפני 1994, השימוש בסמים היה בעיקרו ממוקד בסם החשיש. סם זה יוצר בלבנון, כיוון שמספר אזורים שם לא היו תחת פיקוח. חשיש רב הוכנס לירדן. אך מאז הוטל פיקוח באותם שדות בלבנון, אנו ניצבים בפני בעיה אחרת - הגידול בייצור ההירואין, אשר הפך נפוץ מאוד אצלנו, בתקופה הנוכחית. ההירואין מסוכן מאוד והוא הסם הגרוע ביותר במונחים של השפעות על הבריאות ועל החברה. השימוש בהירואין בירדן, על-פי רישומים, כולל שבעה- עשר מקרי מוות בשל מנת יתר. השימוש בחשיש ירד בשווקים המקומיים בירדן. הכנופיות החליפו אותו להירואין, אשר מיוצר בדרום תורכיה. בשנה האחרונה התחלנו לשים לב לשימוש בסמים גם על-ידי הזרקה. בשנה האחרונה תפסנו כמות גדולה של קוקאין, אשר יובא מאחת הארצות למדינה אירופאית. כדורי אקסטזי נתפסו, גם כן, בדרכן למדינה אחרת באזור. בירדן אין שטחי גידול של סמים. עובדה זו הוכרה ע"י ועדת האומות המאוחדות.
כאשר גדל השימוש בסמים בירדן, הוקמה וועדה לאומית בדרג הגבוה ביותר, אשר כללה חברים מכל מוסדות המדינה, אשר עוסקים בלחימה בבעיה זו. הם הכינו תכנית, אשר מגדירה את האחריות של כל מוסד, במטרה להשיג את התוצאות הטובות ביותר, ולהתייחס לבעיה מכל כיוון אפשרי, כגון מניעה, טיפול וכמובן אכיפה. למדיניות הנהוגה בה בירדן בלחימה בסמים – אנחנו קוראים "מוות איטי", כלומר, מניעה באמצעות מודעות ואזהרת אנשים מסכנת הסמים באמצעות תקשורת ההמונים, פרסומים, עלונים, סמינרים והרצאות באוניברסיטאות ובבתי-הספר. ההרצאות והמפגשים מתבצעים על-ידי גורמים רשמיים כמו גם גורמים פרטיים.
אנו גם ממריצים את הקהילות המקומיות להזהיר את הציבור לגבי בעיה זו. בשנה שעברה ניתנו מאתיים הרצאות. גורמים רשמיים השתתפו בהגשת עזרה למוסדות אלו, בארגון ההרצאות ובהעלאת המודעות בקרב הציבור. כל זאת בהתייחסות לנושא המניעה. אכיפת עבירות הסמים מטופלת רק דרך המינהל ללוחמה בסמים (JADA), אשר מהווה חלק ממערכת הביטחון הכללית. זאת, בניגוד לארצות אחרות, שבהן יחידה כזו יכולה להיות חלק מקבוצה, מוסד או וועדה גדולים יותר. במאבק בסמים אנו נעזרים, כמובן, במספר מערכות אחרות כגון המכס.
מערכות הביטחון עובדות עמנו ללכידת חומרים אלו וללכידת האנשים אשר מנסים להבריח אותם. המינהל ללוחמה בסמים משתף פעולה עם עמיתים במדינות ערב ובמדינות אירופה באמצעות תיאום יומי בדרגות שונות (מקומיות ובינלאומיות). מתבצעים גם חילופי מידע מודיעיני ומעקב אחר רשתות הברחה. כל המידע הזה מועבר למערכות מודיעיניות במדינות שכנות, כדי שיוכלו לתפוס את המבריחים.
הנושא השלישי הנו ההיבט הטיפולי. אנו מאמינים, כי המכורים לסמים הינם אנשים חולים, אשר זקוקים לטיפול. הטיפול יכול להינתן דרך היחידה ללוחמה בסמים. ניתן לקחת את המכור למרכז גמילה ללא תשלום. במידה שהמכור לסמים מגיע ליחידה או מובא על-ידי משפחתו, לא נפתח נגדו תיק פלילי והוא אינו נענש בשום עבירה.
בירדן, אנו עובדים לפי החוק הכתוב, ואנו לוקחים אותם לבית-המשפט לבטחון המדינה (state security court), כיוון שזהו איום רציני על בטחון המדינה. כיום, נבנה מרכז טיפול, בתיאום עם משרד הבריאות, אשר יכול לקלוט מכורים רבים יותר, ללא תשלום, כמובן. הוא מנוהל על-ידי היחידה ללוחמה בסמים.
שאיפתנו כיחידה היא לשתף פעולה עם הארצות השכנות ועם היחידות המקבילות שלהם. אם לא יהיה תיאום עם המדינות השכנות בארצות המזרח התיכון, לא תהיה הצלחה בהפחתת הבעיה. אנו גם מצפים להחלפת מידע, שיכלול שמות של אנשים ורשתות הברחה. אנו גם מקווים, שהממשלות באזור ייסדו מרכזי טיפול וגמילה. אנו מקווים, שארגונים יממנו את יסוד המרכזים הללו, כיוון שאנו מתייחסים למכורים כאל אנשים חולים. כמו כן, אנו מצפים בירדן, שהיחידות ינהלו פיקוח על אנשים לאחר טיפול, יעקבו אחריהם ויבדקו אותם באקראיות או על בסיס קבוע. בנוסף, אנו מצפים למאמצים בינלאומיים (כינוסים למשל), כדי להפעיל לחץ על מדינות, שבהן מייצרים את הסמים. לאחר מה שאירע בלבנון, אנו סובלים כעת מכניסת סמים מתורכיה. מצב זה מתעצם, בשנים האחרונות, לכן אנו זקוקים לשיתוף פעולה בהפעלת לחץ, כדי לפקח על אזורים כאלו ולשלוט עליהם. אנו מצפים גם להגברת ההרצאות דרך התקשורת, כדי שהדורות הבאים יכירו ברצינות הבעיה הזו ובהשפעתה השלילית וההרסנית.
אנו מצפים לנהל סמינרים וסדנאות עם כל הקבוצות המתאימות, עם משרדי ממשלה ועם סוכנויות שירות חברתיות, ליצור תכנית לאומית בדרג הגבוה ביותר, להרוויח מסיוע בינלאומי, דרך האו"ם, להקטנת כמות הסמים, לשליטה על הייצור ולטיפול במכורים.
בריגדיר ג'נרל אחמד סאמאק (סגן ראש המינהל המצרי ללוחמה בסמים - Egyptian Anti Drug Administration - EADA)
נושא ההרצאה: תפקיד המינהל המצרי ללוחמה בסמים (מאמצים לצמצום הביקוש לסם)
אני מאוד שמח להיות כאן אתכם. אני מתייחס לכל המאמצים אשר יכולים להפסיק או למנוע את בעיית הסמים, בעיה אין-סופית אשר כולנו סובלים ממנה, ואני מאמין שיש לנו תכניות שאפתניות. בעיה כזו מערערת את אושיות החברה. במהלך עשר או עשרים השנים האחרונות התמודדנו עם סמים קשים מאוד. הנוער מתחיל, לעתים, להשתמש בסמים מגיל עשר. בני נוער אלו צריכים להיות אבן-היסוד של העתיד, המנהיגים העתידיים של החברה. הבעיה מחריפה בצורה חמורה ועלינו לאגור את כל הכוחות ולהיאבק בכך. אסקור בקצרה את החזון של המינהל ללוחמה בסמים במצרים.
מצרים העבירה את החקיקה המוקדמת ביותר בעולם בנושא הלחימה בסמים, בשנת 1879. חקיקה זו נחשבת לאחת מהחקיקות המוקדמות בנושא סמים בעולם. מצרים ייסדה את המערכת המקצועית הראשונה בעולם בשנת 1922. לכן אנחנו יותר מבני שבעים, ואנו פיתחנו מערכת אדמיניסטרטיבית וחקיקה כדי להתמודד עם חומרת הבעיה.
המינהל ללוחמה בסמים נוהגת על-פי המדיניות של הביטחון החברתי, תחום המהווה את אחד המגזרים של משרד הפנים. בכל הארצות, המלחמה בהיצע הסמים הפכה להיות חסרת תועלת ולא מוצלחת. לכן, פותחה גישה, שמטרתה להפחית את הביקוש לסם. דבר זה צריך להיעשות ביתר דחיפות מאשר תפיסות הסמים או מעצרי הסוחרים והמשתמשים. יש לנו ניסיון ארוך בתחום הפחתת הביקוש, ומכלול המאמצים שאנו משתמשים בהם, אכן מובילים להפחתה מסוימת של התפשטות נגע הסמים. יש לנו ניסיון עם הסם הירואין בשנות השמונים המוקדמות. בעשר השנים שלאחר מכן הצלחנו, בהדרגה, לבער את הבעיה. צורות אחרות של חומרים מכילים בתוכם משככים, במיוחד "רוהבינול". כאשר השימוש באותם הכדורים התגבר, התחלנו לנקוט אמצעים קפדניים, במטרה לרסן את הבעיה. אחר כך עלתה הבעיה של הסם "בנג'ו" ושל שימוש בסמים אחרים. זה מוכיח, כי אין בהפחתת הביקוש להפסיק את בעיית הסמים. אין אלטרנטיבה אחרת אלא לנקוט אמצעים נרחבים ואינטנסיביים, בעת ובעונה אחת, גם להפחתת היצע הסם.
הסמים מגיעים למצרים מארצות המייצרות אותם, דרך דרום-מזרח אסיה או חצי-סהר הזהב (פקיסטן, אירן, אפגניסטן). עכשיו מגיע גם חשיש מהמגרב (מרוקו). זוהי "תיאורית הבלון". אתה דוחף מצד אחד ומאמצי הסחר בסם עוברים לצד השני. אחרי שננקטו אמצעי ביטחון חזקים בלבנון, ומדיניות "הפיתוח החלופי" אשר בוצעה על-ידי האו"ם באזור זה, הסחר בסם עבר מהאזור ההוא לאזורים אחרים במרוקו הערבית (Arab Morocco), אשר החלה לייצא סמים למצרים. כל הארצות חייבות להתמקד ב"תיאורית הבלון". בעזרת אמצעים קפדניים ומערכות אמצעים מתאימים, בכל רחבי העולם, אנו יכולים לתפוס כמות גדולה של סמים, אשר מגיעה מאירופה, לפני שהיא מגיעה למצרים. בעיית הסמים מצריכה מאמצים בינלאומיים מאוחדים. אין מדינה המייצרת סמים רק לצריכה עצמית. הסמים מיוצרים במדינה אחת, ואחר כך מבריחים אותם אלינו, דרך הים או חוצים את הגבול במשאיות, דרך מדינות אחרות. העיסוק בסמים הוא פשע החובק מדינות רבות, ואין טעם לראות אותו רק בהיבט המקומי.
במצרים, פיקוד המינהלה למאבק בסמים נמצא בבירה, ואנו פרוסים בסניפים בכל המחוזות. הדגש הינו על אזור הגבול, היכן שמתרחשת ההברחה. הסם הבעייתי ביותר מבחינתנו, כיום, הנו ה"בנג'ו". מגדלים את ה"בנג'ו" באזורים הכפריים, בחלק העליון של מצרים. בשנות השמונים הצלחנו לבער את העיבוד שלו, אולם, הבעיה החלה להתגלות באזורים הדרומיים המערביים בסיני. במהלך השנה קיימנו מבצעים מקיפים, על מנת לבער את הבעיה, ויש לנו תוצאות ממשיות. סם אחר, המחייב התמודדות הוא פרגי האופיום, הפורחים פעם בשנה, בחורף, בתקופת זמן מוגדרת. עובדה זו מאפשרת לנו למקד את המאבק בפרק זמן זה. הבעיה המרכזית, כיום, היא, כאמור, "הבנג'ו", הגדל במהלך כל השנה, ומחייב מאמץ בהתאם. כמעט כל שבוע ישנם מבצעים בסיני כנגד מגדליו ומפיציו. אנו משתמשים בלוויינים ובאמצעי ריגול לפיקוח. המאמצים במהלך השנתיים האחרונות הובילו לתוצאות חיוביות. הצלחנו להשמיד 90% מצמח זה, במהלך גדילתו. אולם סביר, שיופיע סם חדש. לכן, אנו חוזרים לבעיה של הקטנת הביקוש/הצריכה.
דבר זה דורש מכולנו מאמצים מדעיים, לפנות לשכבות גיל שונות, במיוחד לנוער. זוהי עבודתי. הדבר מתבצע במטרה להפחית את הביקוש ולשקם את המכורים לסמים.
אמצעים אחרים, אשר הובילו לתוצאות חיוביות, הינם חילוט הכספים אשר נאספו ממבריחי הסמים ומהמכורים לסמים. אנו עומדים לחוקק חוק, שיאסור את הלבנת הכספים, אשר מגיעים ממבצעים הקשורים לסמים ומסחר בסמים. זהו אחד מהנושאים העיקריים שצריך לטפל בהם כדי להילחם בבעיית הסמים. במצרים, בנוסף למשרד הפנים, המגזר של "הביטחון החברתי" ו"המינהל ללוחמה בסמים", קיימת "מועצה לאומית", שמטרתה להילחם בהתמכרות, בראשות ראש הממשלה ובשותפות עם משרדים הנוגעים בדבר – משרד הפנים, משרד החברה והרווחה, משרד הבריאות ומשרד הנוער והספורט.
"המועצה הלאומית" ממומנת מהכספים המחולטים מהעוסקים בסמים, על-פי החלטת בית-המשפט. "המועצה הלאומית" ייסדה מרכזי גמילה עבור המכורים לסמים, והיא הקובעת אסטרטגיות ודרישות אשר יהיו נחוצים בעתיד.
פעם בחודש מתקיימת ישיבה בין משרד הבריאות למשרד הפנים, שבה אנו מציגים את סוגי הסמים אשר מצויים בשימוש. בשוק הסמים. כאשר קיים לחץ כנגד אחד מסוגי הסם, הוא נעלם, וסם אחר תופס את מקומו. לכן יש לנו דו"ח שבועי על הסמים העכשוויים אשר בשימוש, ואנו מתאמים עם משרד הבריאות חקיקה קפדנית ומחמירה, בהתמודדות עם הסמים החדשים האלו. במרבית הסמים משתמשים בטיפול במחלות שונות, לכן אנו חייבים לאשר את השימוש בהם במרפאות ובבתי-מרקחת. אנו חייבים לנקוט אמצעי זהירות, כדי שהמכורים לסמים והמשתמשים בהם לא ישימו ידם על הסמים. כל יום מופיעים סוגים חדשים של תרופות. המכור לסמים מתרגל לסוג אחד אשר נותן לו את ההרגשה הרצויה, לכן אנו משנים את הצבעים ואת השמות המסחריים, ומגבילים את אפשרות הרופאים לתת מרשם לסוג תרופות זה. צריכות להיות להם הנחיות ברורות לגבי שמירת רישומם של הסמים למשתמשים.
יחידת יחסי הציבור במשרד הפנים, בתיאום עם המינהל שלנו, עובדת על תכניות ממושכות ליצירת מודעות, המופנות לכל המגזרים: בני-נוער, תלמידי בתי-ספר, מוסדות, מפעלים וחברות. מנהיגים דתיים עובדים עמנו, גם כן, בתכניות המודעות האלו ובאירועים דתיים, ואפילו באירועים לא דתיים. השימוש בתקשורת, במצרים, הוביל, גם הוא, לירידה בשימוש בהירואין בתחילת שנות השמונים. אנו מכירים בכך שלתכניות המודעות יש תפקיד חשוב בהפחתת בעיית ההירואין גם עכשיו. אנו מקווים, שנעבור לשימוש באותם קווי פעולה, בהתמודדות עם סוגי סמים אחרים.
בנוסף, המינהל שלנו אחראי גם לתפיסת מבריחים גדולים, ומעת לעת הוא משתתף, עם המשטרה המקומית, בפשיטות על מקומות המחבוא של אותם מבריחים. במספר אזורים ייסדנו מרכזים, שבהם תהיה לנו נוכחות בשגרה, במשך עשרים וארבע שעות ביממה, כדי להפחית את הבעיה באזורים אלה. אנו מקיימים מבצעים במועדונים, בתיאום עם מינהל המועדונים (The Club Administration). הדבר גם מוביל לתוצאות חיוביות בהרחקת הנוער מסמים. המינהל עבד על-פי חזון חדש. כפי שציינתי, גישה זו הביאה להשמדת תשעים אחוז של תהליכי גידול הסם בסיני. מתוך החשש כי לא ניתן יהיה למשוך הצלחה זו לעד, אנו עובדים על פרוייקט של "פיתוח חלופי" בסיני, כך שהאנשים שם לא יחזרו שוב לגדל את הסמים. אנו לא חיכינו לתכנית שתיתן לנו כסף. השלטון המקומי עבד אתנו, ונעשו פרויקטים של ייצור עיטורים בדואיים, מחצלות, גידול-בקר וצמחי מרפא המיוצרים עבור מפעלים רפואיים.
החוק המצרי מתייחס למכור כאל אדם חולה, אשר זקוק לטיפול ולתשומת-לב מיוחדת. החוק שונה ב- 1989, כך שבתי-המשפט יכולים לשלוח את האנשים, אשר נתפסו בשימוש בסמים, לטיפול במוסדות טיפול וגמילה. במידה שיוכח, בתום הטיפול, שהאדם נגמל, בית-המשפט יכול להחליט, לאחר התייעצות עם מומחי בריאות מקצועיים, לשחרר אותו לאחר תהליך הטיפול. הנאשם גם יכול לבקש מבית-המשפט לעבור טיפול, וכן גם נציגים ממשפחתו או מקרוביו. לאחר שמיעת דעותיהם של המומחים הרפואיים, בית-המשפט יכול להחליט לשכן אותו במרכז. במקרה זה, במידה שהאדם המכור מפר את החוקים של תהליך הטיפול, הוא מוחזר לכלא, כדי לממש את גזר-הדין.
נוסדה קרן לצורך המלחמה בתופעה והטיפול במכורים. הקרן מפקחת על כל המקרים, בין אם מדובר במרכז גמילה ממשלתי ובין אם מדובר בבית החלמה פרטי, והיא מסייעת להם בהענקת הטיפול החדשני ביותר. למרפאות הפרטיות ולמוסדות הטיפול, הנמצאים ברחבי מצרים, תפקיד חשוב בתחום הגמילה, כיוון שהמרכזים הממשלתיים אינם מספיקים לטפל בכל המכורים.
הניסיון המצרי בביעור הבעיה של כדורי ה"רוהבינול" היה קשה בזמנו. אחרי סדרה של מחקרים ודיונים עם משרד הבריאות, ועדת התחיקה של משרד המשפטים הוסיפה את הסם הזה לרשימת הסמים בפיקוח רפואי. דבר זה גרם לעצירת הבעיה ולהפחתתה, במיוחד כיוון שה"רוהבינול" אינו בשימוש כתרופה במצרים. לאחר קבלת החלטה זו במצרים, מספר מדינות בארה"ב הוסיפו אף הן את ה"רוהבינול" לרשימת הסמים בפיקוח, וכל הוועדות באו"ם, העוסקות בלחימה בסמים, היללו אותנו על האמצעים לעצור את בעיית ה"רוהבינול". אנו מקווים, שלא נצטרך להתמודד בעתיד עם סמים חדשים, ושנוכל, דרך האמצעים של הורדת הביקוש, להשיג תוצאות חיוביות וטובות.
קבוצת הגיל המשתמשת ביותר בסמים הנה מגיל שתים-עשרה עד גיל עשרים. קבוצה זו הינה "אבן הפינה" בעתידה של כל מדינה. הם ילכו לאוניברסיטה ובתום ארבע שנים הם יהיו בעמדות השפעה. בגלל תופעת ההתמכרות, אם לא נאתר את המשתמשים, הם יהיו אבודים. לתופעת הסמים יש פוטנציאל לסכן פרוייקטים רבים. אנו חייבים לחלק בינינו רעיונות והתנסויות לגבי השיטות הטובות ביותר להקטנת בעיה זו.
דיון
ד"ר אל-סוסי (הרשות הפלסטינית): שאלה ראשונה: אם אנו מתחילים להשגיח ולהבטיח את הנוכחות שלנו בכל רחוב, מועדון, בית-ספר, אוניברסיטה, זה יצריך מספר רב של שוטרים. זהו מודל דוגמא. אין ספק, שזה אפשרי עבור מדינות מפותחות. צריך להיות פתרון אחר עבור מדינות אחרות. שאלה שנייה: מספר מדינות משתמשות בעבריינים, בסוחרי סמים ובחשודים כאמצעי לתפוס סוחרי סמים גדולים. מהי מידת היעילות של השיטה הזו, והאם משתמשים בה במדינות באזור זה? שאלה שלישית: האם קיים תיאום בין המדינות באזור באשר לשמותיהם של סוחרי סמים? השאלה הרביעית עוסקת בתופעת מקרי המוות, כתוצאה מסמים, כפי ששמעתי בסדנא זו. מה מלמדים הדו"חות המשפטיים? האם המוות נגרם כתוצאה ממנת-יתר או שקיימים סימנים של הרעלה, בגלל רמאות באחוזים של המינון? אני לא שופט. אני רק שואל, בגלל שהמקרה הראשון של מנת-יתר הנו התאבדות, אבל מהמקרה השני והלאה זוהי עבירה. לבסוף, אני מציע, שסיסמת המניעה בסדנא זו תהיה: "סמים, לא תודה".
ניצב רז (ישראל): הבעיה אינה מספר השוטרים. זה לא משנה אם יש לך בעיר אחת עשרה שוטרים או אלף שוטרים. הבעיה הנה העדיפות. מה אנו עומדים לעשות עם עשרה שוטרים או עם אלף שוטרים? השיטה החדשה מתאימה במיוחד למקומות, שבהם מספר השוטרים נמוך. הנקודה העיקרית הנה נוכחות גבוהה ברחובות. אני אתן דוגמא פשוטה: סוחר סמים עומד בפינת הרחוב. ישנן שתי דרכים לפעולה. האחת, לעצור אותו ולהביאו לתחנת משטרה, לרשום דו"ח, לחקור וכדומה. משמע - אני עוזב את הרחוב. אני יושב במשרדי במשך שעתיים, שלוש וארבע שעות. הדרך השנייה - במקום לעצור את סוחר הסמים, יש להימצא ברחוב קרוב אליו, מסביבו, רק לצפות. אף אחד לא יבוא לקנות ממנו. בדוגמא הראשונה, אם אעזוב את הרחוב עם סוחר סמים אחד, סוחר סמים אחר יתפוס את מקומו. כך שהבעיה נמשכת. מצד שני, אם אני אשאר קרוב אליו, מסביבו, ומישהו ירצה לקנות, אם רק אפנה אליו, ואבקש לראות תעודת זהות, הוא יעזוב את המקום. אף אחד לא יקנה מסוחר הסמים, והוא בעצמו יעזוב את המקום. כפי שחברי ממצרים אמר לגבי "תיאוריית הבלון", הוא ימצא מקום אחר. לכן, עם צוות קטן, אנו יכולים לתקוף ביתר יעילות מאשר עם שוטרים רבים, אשר צריכים להחליף שוטרים אחרים, כל פעם שאחד מהם עוזב את הפינה שלו. הרעיון העיקרי אינו הכמות. עם זאת, אנו מכפילים את כוחותינו בעזרת מתנדבים מהשכונה, אשר מעונינים לנקות את השטח.
כפי שכבר ציינתי, כל העולם הפך להיות כפר קטן. הטיסה מתל-אביב לקהיר אורכת שעה אחת. הנסיעה מכפר-סבא לרמאללה נמשכת ארבעים דקות. אנו גרים ביחד זה לצד זה. אנו חייבים לשתף פעולה, ולא רק לדבר על שיתוף פעולה. אנו חייבים להיפגש באופן שיטתי. אנו חייבים להחליף מידע מודיעיני ומידע כללי. אנו חייבים לשתף פעולה.
לוטננט-קולונל אל-זועבי (ירדן): המשתמשים בסמים נחשבים כקורבנות. דרכם אנו יכולים להגיע לסוחרים הגדולים. אנו לא מודאגים מהמשתמשים. אנו רוצים את הראש. אם נתפוס את הראש, נוכל לעצור את הבעיה, ולהפחית את מספר הקורבנות. לדוגמא: אם נתפוס משתמש עם סמים, אנו ניקח ממנו הצהרה, ונשלח אותו חזרה לאותו אדם אשר מכר לו את הסמים. אחר כך אנו מסכימים על סימן, אשר מציין כי יש סמים בבית. המשטרה פושטת על הבית ותופסת את הסוחר או שאנו שולחים את אחד מהסוכנים שלנו לקנות ממנו סם. אנו עושים זאת עם יותר מסוכן אחד כך שסוחר הסמים אינו חושד. יש לנו ניסיון בכך. העמית שלי משתתף בכך. אחד מהסוכנים שלנו תפס שבעה-עשר מחברי הרשת, לאחר שהוא קנה מהם סם. כולם נעצרו בפשיטות באותו הלילה, והם נשפטו על סחר בסמים. כך יכולנו "לפצח" שבעה-עשר סוחרי סמים.
עמיתי היה אחד מהאנשים אשר השתתף במבצע זה. הוא גם ניהל מבצע באזור אחר בירדן, שבו נתפסו אנשים נוספים. ניסיון זה מצליח בירדן, ואנו משתמשים בו הרבה.
בריגדיר ג'נרל סאמאק (מצרים): סכנת הסמים באזור שלנו דורשת מכולם לתאם פעולות. הסכנה נמצאת בכל מקום. זה בלתי-אפשרי, במצרים, לומר, כי אני מגן על הרובע שלי טוב מאוד, עד כדי כך שסמים לא ייכנסו פנימה, ולכן אני לא אשתף פעולה. דבר כזה לא יכול להיות. אנו שולחים את השוטרים שלנו למדינות אירופאיות להשתתף בפעולות לתפיסת סמים. צריך לתאם ולשתף פעולה. התיאום אינו עם המדינות. התיאום הנו בתוך המערכות בתוך המדינות. תיאום צריך להיות, קודם כול, בקרב כל השירותים באותה המדינה - המשטרה, משמר הגבולות, מערכת חזקה ברשות למלחמה בסמים - כל אלו צריכים לשתף פעולה. שוטר מקומי יכול לתפוס סוחר סמים, והוא עלול לצאת זכאי אם לא יהיה תיאום. יש לנו משרד לתיאום בין-ערבי, אשר מטפל בכל התיקים, שמדינות אחרות מעורבות בהם בנוגע לכל תחומי המידע, כגון מקום הייצור, הלאום של הסוחר והשיטה להחבאת הסמים. הדבר חשוב מאוד. לפני שנתיים, לדוגמא, הוברח הירואין בקופסאות של לוחות. לאחר תפיסת קופסא, תיעדנו בווידאו את הליך ההסלקה של הסמים, והצגנו זאת לעובדים בתחום הבינלאומי. תהליך כזה של תיאום מוביל לתוצאות חיוביות. אני יכול להזהיר את המכס, ולהגביר אמצעי זהירות לגבי פריטים המגיעים מפקיסטן, לדוגמא. כאשר קיימים חילופי מידע כזה, זה עוזר מאוד. כל המדינות צריכות להיות מאוחדות. אם אני לא מכיר מסד נתונים, המגיע מארצות שכנות, אני לא יודע באלו אמצעי זהירות לנקוט. אם סמים מגיעים מאירופה, ואני לא יודע דבר על כך, זו בעיה. אך אם יש חילופי מידע, הדבר יעזור לנו לעצור את בעיית הסמים. החלפת המידע צריכה להתבצע מיידית, כך שנוכל להילחם בצורה יעילה. אנו מציגים את כל התיקים הקשורים לנושא זה למשרד הבין-ערבי ולוועדות האו"ם.
קולונל זוהירי (הרשות הפלסטינית): כל הסמים מובילים למוות, רק בדרכים שונות. הם מובילים לחולי ולמחלות, ולמוות איטי. מנת-יתר הנה בעיה אמיתית במחוז הצפוני, והיו לנו שלושה מקרי מוות כתוצאה ממנות-יתר. אך מה המשמעות המעשית של המושג "מנת-יתר"? מנת-יתר משמעותה - לקיחת חומר יותר מהמותר, אך דרך חיפושים ודרך החברים של המנוח, מצאנו, כי המנוח לקח את המנה הרגילה. רק שבמקרה הזה המנה כללה הירואין טהור במקום התערובת, שאותה הוא היה רגיל לקחת. גופו לא עמד בזאת. הוא לא לקח את זה כדי לאבד עצמו לדעת. הוא לקח את זה בשביל התענוג ובגלל שהוא היה זקוק לכך. מכורים, במיוחד אלו שמזריקים, מגיעים לשלב, שבו כאשר הם זקוקים להזרקה הם יפעלו בצורה אקראית, ללא בקרה על הזמן שהם מזריקים. הדבר מוביל למוות. אך לומר שזה היה מכוון? לא.
מר ג'ודה (הרשות הפלסטינית): שאלה לניצב רז על אלפי המתנדבים (של המשמר האזרחי). באלו מתנדבים אתם משתמשים בשטח, ואלו זכויות ניתנות לאנשים אלו? האם אתם מעניקים להם דבר מה בקהילה עבור עזרתם למשטרה?
ניצב רז (ישראל): המשמר האזרחי מונה היום 54,000 אנשים, והם מייצגים את כל המגזרים של האוכלוסייה. חלקם עובד עם יחידות שוטרי הסיור כמו שוטרים רגילים. כל סיור חייב לכלול, על-פי הנהלים שלנו, שני שוטרים לפחות. לכן אם יש לנו שני מתנדבים, אנו יכולים לפצל אותם לשניים, כל אחד מהם במכונית עם שוטר. כתוצאה מכך, במקום מכונית סיור אחת יש לנו שתי מכוניות. אנו מכפילים את הכוח שלנו. אנו מכפילים את הנוכחות הגבוהה שלנו ברחובות. אנו יכולים להגיב במהירות.
אנו משתמשים במתנדבים גם בתחום התנועה, בשל תאונות הדרכים, המהוות בעיה רצינית. באופן דומה, אנחנו מפעילים מתנדבים ביחידות הבילוש. מתנדבים משתתפים בלחימה נגד הסמים, נגד עבריינות נוער ובכל עבודה שבה המשטרה מעורבת. הם לא מקבלים דבר. המתנדבים עושים זאת כדי לשפר את איכות החיים בשכונות שלהם. זה הכול. הם לא מקבלים כסף או כל דבר אחר. ההערכה שהם מקבלים הנה רק ההשתתפות ביצירת דרך חיים טובה יותר ובהשגת תחושת ביטחון ושיתוף פעולה.
ד"ר אבו ראסאס (הרשות הפלסטינית): אני שייך לווועדה הלאומית להדרכה. קולונל זוהירי הציג את האסטרטגיה הפלסטינית, הנחשבת בעינינו כמסמך פעולה חשוב. אנו מעונינים לראות אותה מבוצעת. אנו שמענו על ה"רוהבינול", אשר הופץ כאן במשך זמן מה. הרבה מכורים השתמשו בזה. בכל אופן, במצרים הם הצליחו לבצע תיקון ברשימת הסמים. האם אנו יכולים לקחת את זה בחשבון ברשימה הראשונה שלנו?
קולונל זוהירי (הרשות הפלסטינית): אני אפנה את השאלה הזו לעמיתי המצרי. אנו יכולים ללמוד מניסיונם העשיר. הוועדה הלאומית גובשה ולא התייעצו עמנו לגבי ההיררכיה. עם כל הכבוד לראש הוועדה, כמה מסגני השרים אמרו, שהם אינם יכולים לעבוד עם הוועדה הזו אלא אם ישתנה המבנה. אנו מעונינים בוועדה לאומית אמיתית. אנו נלחם ונתאמץ עבורה.
הוד מעלתו היושב ראש כתב צו, והעביר אותו לאחת מהשרות הנכבדות, אשר מבינה בנושאים אחרים, אך בנושא זה הידע שלה אינו מגיע לרמה הרצויה. לכן היא ייסדה את הוועדה באמצעות המזכירות שלה, אשר כללה חברים דרך קשרים אישיים. הם רצו יוקרה בעיתונים. במינהל, אנו לא רוצים ביוקרה בעיתונים. אנו רוצים פעילות בשטח. ביקשנו מהוועדה לקבוע פגישה, כדי לציין יום נגד הסמים. הם לא ענו. רצינו להיפגש ביום הלאומי ללחימה בסמים. הם לא רצו. רצינו לעשות משהו ברחובות. לא יכולנו. לכן עשינו פעילויות במסגרת היכולות שלנו בתוך המינהל באותו היום. אנו נציג את האסטרטגיה הזו לוועדה ונתרום לגיבושה. קיבלנו הזמנה להיות נוכחים בישיבת הוועדה. אם אנו לא יכולים לשנות את הוועדה, ולגרום לה להיות כמו המועצה שעמיתנו המצרי דיבר עליה, אם זה לא יקרה, אנו נעבוד בעצמנו, וניתן לחברי הוועדה אפשרות להשתתף.
לגבי ה"רוהבינול", הוא נפוץ באזורים שלנו יותר מאשר כדורים אחרים. בדמשק, ב- 1986, ניתן היה למצוא זאת בכל בתי-הקפה ובמסעדות. אנו מוצאים זאת כאן. באשר לרשימות הסמים, אנו כמו מדף אחד בסופרמרקט. אחינו המצרים אינם יכולים לקבל החלטות, כאשר בעקבותיהן אני אמור רק להעניש את סוחרי הסמים. אני לא יכול לקבל החלטה על כך.
בריגדיר זיאד עורף (הרשות הפלסטינית): ה"רוהבינול", מצוי ברשימת הסמים, על-פי ההחלטה של משרד הבריאות ב- 1994, קיימת וועדה מיוחדת שמטרתה לנסח מחדש את החוקים ולאחד אותם ברשות הפלסטינית, ואנו עדיין מוציאים לפועל צו צבאי, מס' 38, בגדה המערבית, והצו הצבאי שהונפק בעזה. כל הסמים ברשימה ישונו, ויוכרו גם התרופות הקשורות לסמים. כל אלה ישתנו בעתיד הקרוב בחוק הפלסטיני.
גב' גופר (ישראל): אני מעונינת להעלות שאלה פרובוקטיבית. לאחר האזנה לכל עמיתנו מהמדינות השכנות, נראה, כי כולנו עושים ככל יכולתנו להילחם בתופעה זו, אך קיימת הצלחה מצומצמת מאוד, הצלחה מקומית מאוד. ולמען האמת, אנו לוחצים כאן והבעיה מופיעה בצד השני של הבלון, כפי שתואר. חשבתי לעצמי, האם אנחנו באמת חלק מהפתרון או שאולי חלק מהבעיה עצמה? שאלתי מופנית יותר לקרימינולוגים שבינינו. האם קיימים נתונים, או מחקר על ההישגים שהשיגה מערכת כלשהי האחראית לאכיפת החוק? אני לא מנסה לזעזע אף אחד, אך אולי, בגלל שגרמנו לכך, שהסמים אינם חוקיים, יצרנו את הבעיה. המחירים עלו מאוד ואף אחד לא יודע באמת כיצד לפתור זאת. תמיד היו סמים, ואולי אכיפה חוקית רק תגביר את הבעיות.
גב' שלו (ישראל): נכון, סמים תמיד היוו בעיה. אך ישנן הוכחות, שמערכת אכיפת החוק משיגה תוצאות טובות בהתמודדות עם סמים, כאשר הם קשורים למקומות מסוימים ולזמנים מסוימים. קיים מחקר על ניו-ג'רזי ועל ניו-יורק, שם הושגה הצלחה. הם הגדירו "נקודות חמות" (Hot Spots), מקומות הידועים בעבירות רבות של סמים מכל הסוגים. הם טיפול בנקודות אלו והם הפחיתו פשיעה.
גב' ווינר (ישראל): ברצוני לשאול שאלה בנוגע לשיתוף הפעולה בין המשטרה לארגונים המטפלים. בישראל, אנו שמים דגש רב על שיתוף הפעולה בין הקהילה והארגונים המטפלים למשטרה, ואנו תמיד מנסים לראות, כיצד ניתן לנהל שיתוף פעולה טוב יותר. ברצוני לשאול את עמיתנו הערבים, כיצד לדעתכם שיתוף פעולה כזה צריך להיות? האם קיים שיתוף פעולה מכל סוג שהוא באזורכם, וכיצד שיתוף זה אמור להיראות?
בריגדיר ג'נרל סאמאק (מצרים): המשטרה במצרים אינה יכולה להתמודד עם תהליך הטיפול. יש צורך בשיתוף פעולה עם הוועדה הלאומית. תשעים אחוז ממוסדות הגמילה והטיפול שהוקמו, שייכים לארגונים פרטיים (NGOs), ותיקים אחדים של מכורים לסמים מועברים למוסדות טיפול ממשלתיים. במתקנים משטרתיים, העוסקים במעצר ובחקירת חשודים, אין אפשרות לדבר על ירידת הביקוש, בגלל שזה כולל גם טיפול ושיקום, שבהם כל המוסדות צריכים להשתתף. לכן, צריך להיות שיתוף פעולה בין כל הצדדים. אחרת לא נוכל להשיג דבר. המשטרה אינה יכולה לעבוד לבדה ולהצליח. יש לעבוד ביחד עם ארגונים בלתי ממשלתיים ועם גורמים אחרים העוסקים בסמים, כדי להשיג תוצאות חיוביות.
לוטננט-קולונל אל-זועבי (ירדן): בלי קשר לפוליטיקה, יש לנו שיתוף פעולה מתמשך עם סוריה, עם מצרים כמעט מידי יום, וגם עם הישראלים והפלסטינים והסעודים ועם כל הארצות באזור. קיים שיתוף פעולה בתחום החלפת מידע. קיים שיתוף במידע חדש הקשור לאנשים שנעצרו וכמות הסמים שנתפסה. קיימת הפצת תמונות ומידע על הסמים המוברחים. אנו קוראים לשיתוף פעולה. כל נושא הקשור להתמודדות עם הלחימה בסמים הנו חשוב ושימושי עבור כל הצדדים, לכן אנו מפיצים את המידע הזה לכל המדינות השכנות.
פרופ' אמיר (ישראל): אנו, למעשה, מתכוונים לשיתוף פעולה מודיעיני, וצריכים לדעת, שיש סוג מסוים של חשד פנימי טבוע במערכת היחסים בין קהיליות מודיעין שונות. אנו גם צריכים להבין את בעיית המודיעין ואת המתח שעדיין קיים, במובנים רבים, בין ישראלים לבין שכניהם. כך שצריך להיות שיתוף פעולה מודיעיני, וקיים כזה, כפי שנאמר, דרך האינטרפול. נשאלה השאלה לגבי שיתוף הפעולה בין הקרימינולוגים. הקרימינולוגים הם שצריכים לחקור את ההיבטים הארגוניים של המסחר בסמים ואכיפת החוק, הווה אומר יזמות, מעשי פשע מאורגנים, פשע מאורגן, רשתות מקומיות ובינלאומיות.
קרימינולוגים ואנשי אכיפת החוק צריכים לבצע מחקר על ניתוח שוק, כלומר ספקים, סוחרים ומשתמשים, כולל אכיפת החוק. הדבר מוביל אותי לנושא אחר אשר טרם עלה כאן, והוא השחיתות הממסדית, הרלוונטית לבעיית הסמים. חלק מהחשדות הקיימים, בין קהיליות המודיעין השונות, נוגע לחשש מפני קיומם של קשרים שליליים כאלה. כפי שכולנו יודעים, בזירת הסמים או בשוק הסמים, שחיתות במערכת אכיפת החוק היא שכיחה מאוד. לא רק בקרב המשטרה, אלא גם בקרב אנשי מערכת אכיפת החוק. לכן – ואני יודע זאת ממחקר שאני מבצע באזור אחר – לעתים קרובות אנו לא בוטחים במידע שאנו מקבלים, ואנו חושדים שהמידע שאנו מעבירים הלאה יגיע לקבוצות הלא נכונות. יש לנו בעיה של שחיתות. אני ואחרים היינו גם מעורבים במחקרים על הקשרים בין זירת הסמים, שוק הסמים וטרור. זכרו, נתיבי סמים רבים הנם גם נתיבי טרור.
אנו צריכים לפתח זאת יותר בפגישות הקטנות שלנו. הוזכרה כאן הלבנת כספים. הדבר בעייתי מאוד וחשוב מכיוון שזה פוגע במטרה העיקרית של הסחר בסמים - כסף ורווחים. במקומות רבים, כפי שהוזכר, הכסף מגיע למשטרה.
במקומות רבים באמריקה, שבהם חקרנו, עלתה שאלה לגבי מתן היתר חוקי לשימוש בסמים. זוהי בעיה ואנו צריכים לדון בכך.
עולה שאלה לגבי מערכת היחסים בין המשטרה לגורמי הטיפול. יש לנו מספר מחקרים, העוסקים בשאלה, כיצד המשטרה אוכפת את הטיפול.
פרופ' רהב (ישראל): ראשית, קיומה של מערכת אכיפת חוק חזקה, כרוך בנושאים מגוונים הקשורים לזכויות האזרח. זה לא פשוט כל כך לבקש מכל אחד בפינת הרחוב את תעודת הזהות שלו. זה עלול להיקרא הטרדה משטרתית בכמה מקומות, וזה לא כל כך פשוט להשתמש במתנדבים מהקהילה, מאחר שמשמעות היא נתינת סמכויות משטרתיות לאנשים, בגלל שהם רוצים בכך. כך שזה מעלה נושאים שונים הקשורים לזכויות האזרח.
שנית, הבעיה של מערכת אכיפת החוק בתחום השימוש בסמים, אינה האם להחליט שאנו רוצים לסלק את סוחרי הסמים מהרחובות. השאלה היא כיצד אנו נשתמש במקורות מוגבלים. אנו חייבים לסלק סוחרים שונים, אשר סוחרים בסוגי סמים שונים ובכמויות שונות. לכן אתם חייבים להחליט, אם אתם מעונינים לבזבז זמן רב ואת רוב הסוכנים, בניסיון לתפוס את אחד מסוחרי הסמים הראשיים או רק לשלוח אותם לרחובות, כדי לעצור סוחרים רבים קטנים יותר. כדי לעשות זאת בצורה רציונאלית, אנו צריכים להקצות משקל לחשיבות של סילוק של סם כזה או אחר או של סוחר סמים כזה או אחר מהרחוב. כל עוד אנו לא מתמודדים עם בעיה זו, אנו נבזבז את מרבית המקורות שלנו במלחמה בסמים על חיפוש מטבע תחת פנס הרחוב, במקום לחפש אותו היכן שאיבדנו אותו.
לסיום, ביחס לממצאים הידועים, לגבי מערכת אכיפת החוק, למעשה, בתחום זה אנו כן יודעים שהאפקטיביות של מערכת אכיפת החוק הוכחה בתקופות מסוימות במקומות קטנים. אין הוכחה כלשהי, שמערכת אכיפת החוק יכולה לשנות בצורה משמעותית את הרמה החברתית של הבעיה. אין שום הוכחה, מצד שני, שהתעלמות ממערכת אכיפת החוק לא תעלה את התופעה מאוד. התשובה היא שאנו לא יודעים, ואנו מפחדים לקחת את הסיכון.
