[הצילום הועבר על ידי המחבר]
[לאסופת המאמרים בסוגיית עבריינות הנוער באתר, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בסוגיית משבר קליטת יהודי אתיופיה, לחצו כאן]
[לחזור לכתב העת משטרה וחברה לחץ כאן]
[להורדת המאמר לחץ כאן: ארנון אדלשטיין - שימוש בחומרים פסיכו _]
ד"ר ארנון אדלשטיין, קרימינולוג, המכון לקרימינולוגיה, האוניברסיטה העברית
(התקבל במערכת באוקטובר 2003, אושר לדפוס בדצמבר 2003).
תקציר
המאמר מבוסס על מחקר מקיף בנושא שימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב בני נוער יוצאי אתיופיה, שנערך מטעם הרשות למלחמה בסמים ומשרד הקליטה. הוא מציג את הנתונים העקריים שנמצאו ומנסה לבחון אותם על רקע מצוקתה של העדה האתיופית מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית בישראל. הממצאים נבחנים גם בהשוואה לממצאי סקרים קודמים שנערכו על בני נוער וותיקים: לומדים ומנותקים. בנוסף בוחן המאמר, באיזו מידה יכולים המשתנים הבלתי תלויים, המסבירים שימוש בחומרים פסיכואקטיביים, לשמש גם להסבר עבריינות נוער בקרב בני העדה.
מילות מפתח
אתיופים, עבריינות נוער, קליטה, נשירה, בני נוער, חומרים פסיכואקטיביים.
מבוא
המחקרים על הגירה ופשיעה מצאו, שבני מהגרים, שבאים מתרבות שונה מזו של החברה המארחת, נוטים לבצע עבירות בשיעורים גבוהים מאלו של הוריהם (דור ראשון להגירה), ושיעורי העבריינות שלהם דומים, ועולים לעתים, על אלו של הילידים (ממצא זה ידוע עוד ממחקריו של Sellin, 1938; ראו גם: אדלשטיין, 2000).
מנתוני משטרת ישראל לשנת 2001, עולה, שלבני נוער יוצאי אתיופיה ייצוג יתר בסטטיסטיקה הפלילית: מספר התיקים שנפתחו להם, ביחס לכלל תיקי הנוער, גבוה מחלקם המספרי באוכלוסיית הנוער הכללית. שעורם של עולי אתיופיה בסטטיסטיקה הפלילית גבוה, הן מזה של בני נוער שעלו מברית המועצות לשעבר, והן מזה של בני הנוער הוותיקים, היהודים (הוועדה לעלייה ולקליטה, 2003).
הסיבות לשיעורי העבריינות הגדלים והולכים, הן בשכיחותם והן בחומרתם, בקרב צעירים אתיופים, יוחסו לקונפליקט התרבותי הנרחב בין תרבות העולים לתרבות הישראלית, אך גם לפער הנורמטיבי הבין דורי, שבולט בקרב בני העדה (אדלשטיין, 2000; אדלשטיין, 2002). כמו-כן נמצא, ששיעור הנשירה של בני הנוער יוצאי אתיופיה מבתי הספר גבוה כפליים מזה של הוותיקים ומגיע לכדי 12%-10% (ליפשיץ, 1998).
על בסיס נתונים אלו, הוחלט בראשות למלחמה בסמים ובמשרד הקליטה, לערוך מחקר לבחינת תופעת השימוש בחומרים פסיכו אקטיביים בקרב הנוער יוצאי אתיופיה, במטרה לענות על שתי שאלות עיקריות:
האחת - מהי שכיחות התופעה של שימוש בחומרים אלו בקרב בני הנוער האתיופים, במסגרות השונות?; והשניה - באיזו מידה, השימוש בחומרים אלו, בקרב צעירים יוצאי אתיופיה, דומה או שונה מזה הקיים בקרב צעירים וותיקים, במסגרות השונות?
בשנת 2000, נערך מחקר גישוש ("פיילוט"), לקראת ביצוע המחקר הנוכחי (אדלשטיין ובר-המבורגר, 2000), שנערך ביולי 2003.
שיטת המחקר
שתי בעיות מרכזיות עומדות בפני החוקר, בבואו לחקור תופעה סוטה ועבריינית בקרב אוכלוסייה של מיעוטים.
האחת - בני נוער, כמו מבוגרים, אינם ששים להודות בביצוע של התנהגות הנחשבת לסוטה או עבריינית, מחשש שיבולע להם (למרות שהשאלון אנונימי), בשל תחושת בושה ועוד.
השניה - קבוצות של מיעוטים (כמו מהגרים, למשל), חוששות, שמחקר כזה יכתים את הקבוצה.
לגבי בני נוער, יוצאי אתיופיה, קיימות שתי הבעיות, ובעיקר, הבעיה השניה, כאשר בני נוער אלו חוו הכתמה בגלל צבע עורם ומנהגי הדת השונים שלהם.
ההנחה היא, שעוזרי מחקר מקרב בני העדה, יוכלו להקל, במידה רבה, על בעיות אלו.
בכל מחקר המכיל גם סקר, ששואף למפות את מימדיה של תופעה מסויימת, ישנן שתי אפשרויות דגימה: דגימת אשכולות של כלל היישובים בארץ, בהתאם לגודל האוכלוסייה בהם; וזו שבמקרה שלפנינו - דגימה מתוך ישובים, שבהם יש ריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה. דגימה כזו צריכה להביא בחשבון, שתוצאות המחקר אינן מייצגות את כלל האוכלוסיה של בני נוער ממוצא אתיופי בישראל.
המחקר התבסס על דווח עצמי של נחקרים בקשר להתנסות שלהם בחומרים פסיכו אקטיביים שונים.
בסופו של דבר, כלל המדגם 505 בני נוער (שליש מהן בנות) מ- 7 ישובים, בעלי הריכוז הגבוה ביותר של יוצאי אתיופיה בישראל. בניגוד למחקרים קודמים בתחום השימוש בסמים, נדגמו בני נוער במסגרות שונות: תלמידים בפנימיות של עליית הנוער; תלמידים של בתי ספר בקהילה; בני נוער משוטטים, הנמצאים בנשירה סמויה וגלויה; ובני נוער מנותקים, שאינם עובדים ואינם לומדים.
שאלון המחקר הכיל 82 שאלות, (שהועברו לנחקרים בעזרת עוזרי מחקר בני העדה), שעסקו במספר תחומים: רקע משפחתי ודמוגרפי; התנסות בשתיית אלכוהול; צריכת תרופות שלא למטרות רפואיות; התנסות בסמים לא חוקיים; ועבר פלילי, לפי דווח עצמי לגבי מעצרים וסוג העבירות.
בנוסף, ביקשו הנחקרים לדווח ולהעמיק, דרך שאלון עומק (פתוח), לגבי התנסויותיהם בחומרים השונים, המצב במשפחה ועוד. בגלל רגישות הנושא הסתבר כי, בדרך כלל, לא ניתן היה לבצע חקירה כזו, כיוון שהתנגדות המרואיינים הגיעה עד כדי אלימות כלפי האינפורמנטים, בהם הם ראו בוגדים ומלשינים.
משתנים תלויים: שימוש בחומרים חוקיים (טבק ואלכוהול) וחומרים בלתי חוקיים (סמים, כמו: קנאביס, אקסטזי ואחרים) ושיעור מעצרים.
משתנים בלתי תלויים: משתנים דמוגרפיים (השכלה, גיל, מין, שנת עלייה ועוד); משתנים משפחתיים (סטטוס ההורים, גודל המשפחה, גיל, השכלה ותעסוקה של האב); משתנים קוגניטיביים (עמדות כלפי שימוש בסמים ונכונות להתנסות בהם).
הערה: בבדיקת צריכת אלכוהול, הדגש בשאלון היה על "שתייה שאינה באירוע דתי". בנוסף, לגבי שתיית בירה, ההדגשה היתה על "שתיית בירה קנויה", להבדיל מהבירה תוצרת בית ("טאלה"), שהיתה מקובלת באתיופיה, כמו גם בישראל.
ממצאים
הצגת הממצאים חולקה לשניים: בחלק הראשון יוצגו נתוני השכיחויות השונות באוכלוסיית המדגם. בחלק השני יוצגו המתאמים בין המשתנים התלויים והבלתי תלויים.
נתונים משפחתיים
האוכלוסייה כללה 512 בני נוער, רובם בנים, ורובם (כ- 70%) נמצאים במחצית השניה של גיל ההתבגרות (16 ומעלה).
מחציתם עלו לישראל עד 1990 ("מבצע משה" וספחיו) או שנולדו בישראל, ומחציתם עלו עד 1996 ("מבצע שלמה" וספחיו).
כרבע (21.7%) מהמשפחות קטנות יחסית (3-1) ילדים, אך מרבית המשפחות (78.3%) הן גדולות (4 ילדים ויותר).
מרבית הנחקרים (78.6%) הם האחים הבוגרים או השניים, וכרבע מהם (21.4%) היו במקום רביעי ומעלה בסדר הלידה.
כשני שליש מהנבדקים (68.0%) חיים בבית עם שני ההורים, וכשליש מהנבדקים מתגוררים במשפחה חד הורית (בעיקר בגלל גירושין, מות האב או מות האם (15%).
מרבית האבות (75%) מעל גיל 45, כשליש (36%) מהם מעל גיל 55, ו- 15% מהם מעל גיל 65. לעומת זאת, האמהות צעירות יותר: למעלה ממחציתן (55%) הן עד גיל 44, עשירית מהן (12%) מעל גיל 55, ורק מיעוט מהן (2%) מעל גיל 65.
מחצית מהאבות אינם עובדים מפאת מחלה או גיל. שני שליש מהאמהות (65%) אינן עובדות מחוץ לביתן, בגלל אבטלה או בגלל נטיית האישה לעסוק בגידול הילדים ובמשק הבית.
נתונים אישיים וחברתיים
כשני שליש (67%) מהנבדקים לומדים במסגרות של משרד החינוך: פנימיות או בתי-ספר בשכונות המגורים (22% בפנימיות ו- 45% בקהילה), וכשליש מהנבדקים אינם נמצאים במסגרות של משרד החינוך כלל[1]: מהם, 16% אינם לומדים ואינם עובדים כלל, והם מנותקים מהחברה.
מבחינה חברתית, מרבית הנבדקים מרגישים מקובלים חברתית, ולרובם יותר מארבעה חברים ישראליים וותיקים. מנגד, 17% מהם חשים דחויים בחברה הישראלית, ולמחציתם אין אפילו חבר ישראלי וותיק אחד.
בקרב הנבדקים מסתמן תהליך של חילון: רק כעשירית מהם מגדירים עצמם כדתיים, מחציתם מגדירים עצמם כמסורתיים, ולמעלה משליש הגדירו עצמם כחילוניים ואינם מקיימים את מנהגי המסורת הדתית [2].
מרבית האבות (84%) חסרי השכלה או בעלי השכלת יסוד בלבד, ול- 16% מהם השכלה תיכונית ועל-תיכונית. תמונה דומה מתגלית באשר להשכלת האמהות [3].
מאפייני האוכלוסייה דומים לאלו של המעמד הנמוך בישראל: מבחינת השכלת ההורים, השכלת הנבדקים ומצבם הכלכלי. מעבר לכך, שיעורי הנוער בסיכון בקרב אוכלוסייה זו, גבוהים משמעותית מאלו של האוכלוסייה הותיקה, דבר המתבטא ברמת הנשירה הגבוהה.
קבלת הסבר על חומרים פסיכו אקטיביים ועמדות בנוגע למוכנות להתנסות
כמחצית מהנבדקים לא קיבלו הסבר פורמאלי לגבי אלכוהול, וכ- 42% לא קבלו הסבר לגבי סמים, והסכנות הטמונות בהם.
מידת הנכונות של הנבדקים להתנסות בחומרים הפסיכו אקטיביים השונים גבוהה באשר לשימוש בסמים חוקיים (טבק ואלכוהול) ונמוכה באשר לשימוש בסמים לא-חוקיים. אולם, אחוז המתלבטים לגבי נכונותם או חוסר נכונותם גבוה מאד (88%-75%), באשר לסמים הלא-חוקיים [4]. כללית, עשירית מאלו, שאינם משתמשים בסמים, כיום, יהיו מוכנים להתנסות בכך בעתיד.
סמים: השאלות בנוגע להתנסות בחומרים השונים חולקו לידע שיש לנבדקים על התנסות מצד בני נוער אחרים (שאינם אתיופים); ולהתנסות של הנבדקים עצמם.
כשני שליש מהנבדקים מכירים בני נוער אתיופים ובני נוער שאינם אתיופים המשתמשים בסמים, וכרבע מהם מכירים ילדים תחת גיל 12 העושים כן.
לטענתם, אלו המשתמשים בסמים עושים שימוש בסמים "קלים" (חשיש ומריחואנה), כשההתנסות הראשונה היתה בנסיבות חברתיות. לדעתם, חלק ממימון הסמים על ידי מכריהם נעשה על ידי בקשת כסף מההורים, בתירוץ כלשהו (49%); עבודה (28%); וגניבה (35%) [5].
שליש מהנבדקים (27.5%) התנסו פעם בסמים (חוקיים ולא-חוקיים), רובם בסמים "קלים" (חשיש ומריחואנה). ההתנסות הראשונה נערכה בנסיבות חברתיות (מקום בילוי ו/או עם חברים), מרבית המתנסים לראשונה (77%) עשו זאת עד לגיל 15!
בהתנסות הראשונה, הסם סופק, בדרך כלל (80%), על ידי חבר, ובהמשך, נעשתה רכישת הסם דרך ישראלים וותיקים, יוצאי ברית המועצות לשעבר או ערבים.
מימון הסם בקרב המשתמשים נעשה בצורות שונות: בקשת כסף מההורים בתירוץ כלשהו (31%), עבודה (27%), גניבה (22%), ואחר (20%).
כרבע מבין המשתמשים בסמים דיווחו על ביצוע עבירה פלילית לשם מימון הסם!
כרבע מכלל הנבדקים (24.4%) השתמשו בסמים בשנה האחרונה. הסמים המועדפים היו[6]: חשיש/מריחואנה (81%); אקסטזי (23%); חומרי הרחה (13%); קוקאין-קראק-קריסטל (8%).
מרבית המשתמשים (80%) אינם פונים להוריהם, לשם יידועם או לשם קבלת עזרה בנושא השימוש בסמים, מתוך בושה ובעיקר, מתוך חשש לתגובתם הקשה.
תרופות: כעשירית (9%) מהנבדקים דיווחו, בשנה האחרונה, על שימוש בתרופות, שלא למטרה רפואית, ביחס שווה של שימוש בתרופות מרגיעות וממריצות.
שימוש לרעה בתרופות נמוך יחסית, גם כאשר התנהגות זו מיוחסת לבני נוער אתיופים אחרים: 16% מניחים, שבני נוער אתיופים משתמשים לרעה בתרופות.
אלכוהול: השאלות לגבי שתיית אלכוהול הדגישו את צריכתו שלא באירוע דתי, וללא התייחסות לבירה הביתית ("טאלה").
נמצא, כי מרבית הנחקרים (90%) מייחסים שתיית אלכוהול לחבריהם לעדה, כאשר המשקאות המועדפים עליהם הם: בירה קנויה (48%), משקה חריף (45%), יין (22%)[7].
מימון האלכוהול על ידי בני נוער אתיופים מיוחס להתנהגויות הבאות: בקשת כסף מההורים בתירוץ כלשהו (51%), עבודה (44%) וגניבה (18%)[8].
הנבדקים ייחסו שתיית אלכוהול למי שאינו אתיופי בשיעור נמוך יותר: 77% ייחסו שתיית אלכוהול לבני נוער שאינם אתיופים, כשההעדפה היא: משקה חריף (58%), בירה קנויה (48%) ויין (22%).
בקרב הנבדקים, 72% דיווחו על שתיית אלכוהול אי פעם; מחציתם (51%) ציינו, שההתנסות הראשונה היתה מידי חבר, בעוד שכשליש מהם (30%) דווחו על קבלת משקה מקרוב משפחה. המפגש הראשון עם האלכוהול הוא חברתי-משפחתי: 64% דיווחו על שתיית אלכוהול לראשונה במסגרת חברתית, בעוד ששליש (30%) מהנבדקים דיווחו על שתיית אלכוהול לראשונה בקרב המשפחה[9].
שני שליש (67%) מהנבדקים דיווחו על שתיית אלכוהול בשנה האחרונה, ומחציתם (43%) דיווחו על השתכרות כתוצאה מהשתייה. המשקאות המועדפים עליהם, בשנה האחרונה, היו: יין (46%), בירה קנויה (44%) ומשקה חריף (37%).
הנבדקים תארו שלוש דרכים לרכישת אלכוהול: בקשת כסף מההורים בתירוץ כלשהו (35%), עבודה (38%) וגניבה (9%).
עשירית מהנבדקים דיווחו על ביצוע עבירה פלילית למימון המשקה.
מגע עם המשטרה: כשליש (28%) מהנבדקים דיווחו על מעצרם בידי המשטרה. מהם, כשליש נעצרו פעם אחת; כחמישית נעצרו פעמיים, 15% נעצרו 3 פעמים, וכחמישית נעצרו 4 ומעלה פעמים. מכלל המעצרים, 13%, שהם 19 בני נוער, דיווחו על 10 מעצרים ויותר. חציון מספר המעצרים הוא 2.
התפלגות העבירות בהן נחשדו בני הנוער[10] היא: אלימות (56%), רכוש (31%), עבירות כנגד הסדר הציבורי (25%), עבירות סמים (15%) ועבירות מין ואחרות (3% כל אחת).
עישון סיגריות: כמחצית (50%) מהנבדקים דיווחו על עישון סיגריות בשנה האחרונה, הגיל החציוני של תחילת העישון הוא 14.
הקשרים בין המשתנים התלויים והבלתי תלויים
הקשרים בין המשתנים התלויים והבלתי תלויים נבדקו בתוך כל מסגרת בה שוהים בני הנוער (פנימייה, בית ספר בקהילה ונוער מנותק), ומעבר למסגרות השונות.
כאשר בודקים קשרים אלו בתוך כל מסגרת, נוצר מצב, בו בכל קטגוריה יש מעט נבדקים, יחסית. דבר זה עלול לפגוע בבדיקת המובהקות הסטטיסטית של הקשרים. במצב כזה ניתן לראות, האם מתקיימים דפוסים ברורים של קשרים בין המשתנים, גם אם אינם מובהקים (ראה לוח מס' 1).
מסגרת: ניתן לראות שני ממצאים בולטים ומובהקים ביחס להבדל בין המסגרות:
האחד - בני נוער מנותקים משתמשים בחומרים חוקיים ובלתי חוקיים בשיעור גבוה מזה של התלמידים בפנימייה ו/או בקהילה.
השני- בעוד שבני הנוער בפנימייה משתמשים בחומרים החוקיים (טבק ואלכוהול) בשיעור גבוה מזה של התלמידים בקהילה, הרי שבחומרים הלא חוקיים, תלמידים בקהילה משתמשים בשיעור גבוה מזה של תלמידי הפנימייה.
בנוסף, בבדיקה של שימוש בו זמני במגוון חומרים נמצא, ששימוש בו זמני במסגרת הפנימייה נמוך יחסית. הוא עולה במסגרת הלומדים בקהילה ונמצא, בשיעורים גבוהים, במסגרת הנוער המנותק.
לוח מס' 1 : שימוש כלשהו בחומרים מסוכנים, בשנה האחרונה, לפי מסגרת, באחוזים
| חומר/ מסגרת | פנימייהN=110 | קהילהN=226 | מנותקN=169 |
| טבק | 42 | 30 | 79 |
| משקה אלכוהולי | 75 | 60 | 84 |
| חומרים נדיפים | 3 | 3 | 3 |
| שימוש לא חוקי כלשהו | 18 | 20 | 45 |
| תרופות | 6 | 7 | 13 |
| קנאביס | 12 | 15 | 36 |
| סמים לא חוקייםאחרים | 5 | 7 | 15 |
| מעצר אי פעם | 22 | 16 | 47 |
השוואת נתוני המחקר הנוכחי למחקרים אחרים בנוגע למסגרת בה שוהים בני הנוער
השאלה המתעוררת היא, האם הנתונים שהתקבלו לגבי בני הנוער יוצאי אתיופיה, דומים לנתונים הקיימים לגבי הנוער הוותיק או שונים מהם? השוואה כזו תקרין על הקשר שבין הגירה והתנהגות לא נורמטיבית בדור שני למהגרים, כפי שצוין קודם לכן.
הנתונים היחידים להשוואה הם נתוני סקרים, שנעשו בישראל על-ידי הרשות למלחמה בסמים, לגבי שימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב נוער ותיק: לומד ומנותק (רהב, טייכמן ובר-המבורגר: 1999, 2002).
בני נוער מנותקים: לוח מס' 2 מלמד, כי בני הנוער מנותקים, יוצאי אתיופיה, משתמשים בכל החומרים: החוקיים והלא חוקיים (מלבד תרופות), בשיעור גבוה מזה של בני נוער מנותקים וותיקים. יחד עם זאת, יש לשים לב לעובדה שהמחקר האחרון (רהב, טייכמן ובר-המבורגר, 1999) שבדק שימוש בסמים בקרב נוער מנותק, נערך ב- 1998, ויתכן, שמאז השתנו שיעורי השימוש בקרב נוער מנותק וותיק.
בני נוער בקהילה: לוח מס' 3 מלמד, שבני הנוער האתיופי, הלומדים בקהילה, משתמשים בסמים חוקיים ובלתי חוקיים ברמות גבוהות יותר מאשר הנוער הלומד הוותיק, כפי שנבדק במחקר האחרון שנעשה, בשנת 2001 (רהב, טייכמן ובר-המבורגר, 2002).
משתנים דמוגרפים
לוח מס' 4 מרכז את הקשרים בין המשתנים התלויים והבלתי תלויים, כפי שנמצאו במבחן c2.
מגדר: נמצא קשר מובהק בין מין הנחקר לשימוש בסמים: בנים השתמשו בסם לא חוקי, באלכוהול ובתרופות יותר מבנות בצורה משמעותית.
לוח מס' 2 : השוואה של מסגרת המנותקות: עולים וותיקים (שנה אחרונה, אחוזים)
| סוג החומר | אתיופים, 2003 | וותיקים, 1998 |
| טבק | 79.0 | 63.7 |
| משקה אלכוהולי | 84.0 | 75.8 |
| שימוש לא חוקי כלשהו | 45.0 | 31.6 |
| תרופות | 13.0 | 13.4 |
| קנאביס | 36.0 | 27.9 |
| סמים לא חוקיים אחרים | 15.0 | 13.6 |
לוח מס' 3 : השוואה בין הנוער הלומד: עולים וותיקים (שנה אחרונה, אחוזים)
| סוג החומר | אתיופים (קהילה), 2003 | וותיקים, 2001 |
| טבק | 30.0 | 19.1 |
| משקה אלכוהולי | 60.0 | 47.3 |
| שימוש לא חוקי כלשהו | 20.0 | 10.5 |
| תרופות | 7.0 | 6.1 |
| קנאביס | 15.0 | 5.0 |
| סמים לא חוקיים אחרים | 7.0 | 5.4 |
לוח מס' 4 : סיכום הקשרים בין המשתנים התלויים והבלתי תלויים (שנה אחרונה, אחוז)
| משתנה | התנסות בסם לא חוקי כלשהו | שימוש בתרופות | שתיית אלכוהול | מעצר אי-פעם בידי המשטרה |
| מגדר:זכרנקבה | 27*17* | 106 | 73***52*** | 34***21*** |
| גיל:13-1215-1418-16 | 122525 | 1836 | 25***53***75*** | 9*30***30*** |
| שנת עלייה:יליד הארץעד 19891990+ | 232426 | 10511 | 67**76**61** | 233228 |
| מידת הדתיות:דתימסורתיחילוני | 13***18***37*** | 4911 | 42***64***79*** | 13***20***45*** |
| סטטוס הורי:נשואיםגרושיםהורה נפטר | 20***40***24*** | 7529 | 64*72*78* | 263331 |
| מס' אחים:3-16-47+ | 302124 | 889 | 736567 | 38*23*28* |
| אב בחיים:כןלא | 2517 | 97 | 6677 | 2832 |
לוח מס' 4 : סיכום הקשרים בין המשתנים התלויים והבלתי תלויים (שנה אחרונה, אחוז) (המשך)
| משתנה | התנסות בסם לא חוקי כלשהו | שימוש בתרופות | שתיית אלכוהול | מעצר אי-פעם בידי המשטרה |
| התנסות בסמיםבגיל צעיר:עד 1113-12 15-14 18-16 | 9397 86 79 | 50 *32 * 13* 27* | 8690 94 100 | 8661 59 45 |
| היכרות עם נוער אתיופימשתמש בסמים:אף אחד 4-1 10-5 15-11 16+ | 3*** 24*** 32*** 38*** 48*** | 5** 7** 11** 4** 19** | 44*** 73*** 77*** 81*** 84*** | 9*** 28*** 4*** 42*** 48*** |
| היכרות עםנוער אתיופישותה אלכוהול:כן לא | 26** 8** | 10 4 | 73*** 20*** | 31** 8** |
| * | p<0.05 |
| ** | p<0.01 |
| *** | p=0.00 |
גיל: בעוד ששימוש בסם לא חוקי כלשהו עולה עם הגיל, אך נשאר יציב בהמשך, הרי שנמצא קשר חיובי בין שימוש בתרופות ושתיית אלכוהול עם גיל הנבדקים. הקשר היה מובהק לגבי אלכוהול בלבד.
דתיות הנבדק: נמצא קשר מובהק (מלבד שימוש בתרופות) בין הגדרת הנבדקים את עצמם כחילוניים לבין שיעור גבוה יותר של שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים.
שנת עלייה: עולים, עד 1990, השתמשו יותר מאחרים בתרופות (לא מובהק), ובשתיית אלכוהול (מובהק). לגבי שימוש בסמים לא חוקיים אחרים, לא נמצאו הבדלים בין תקופות העלייה השונות.
משתנים משפחתיים
ניתוח של נתוני המחקר הראה, כי ישנם קשרים בין משתנים דמוגרפיים שונים, כמו: מיגדר, גיל ומצב משפחתי, לבין משתנים חברתיים הקשורים לשימוש בחומרים פסיכואקטיביים. כן נבדקו קרבה לדת ומשתנים הקשורים להגירה[11].
משתנים דמוגרפיים: השימוש בסמים ובאלכוהול גבוה יותר אצל בנים, בגיל ההתבגרות המאוחר (16-18) שהוריהם גרושים.
קירבה לדת: קיים קשר שלילי מובהק בין הקירבה לדת לבין שימוש בחומרים פסיכואקטיביים: ככל שהקירבה לדת רבה יותר ("דתי") השימוש בחומרים נמוך יותר, ולהיפך.
שנת עלייה: נמצא הבדל בקשר שבין שנת עלייה לבין שימוש בחומרים השונים: בעוד שמי שעלה בשנה מוקדמת יותר, נוטה לשימוש גבוה יותר באלכוהול, הרי שמי שעלה מאוחר יותר, נוטה לשימוש גבוה יותר בסמים.
סטטוס הורי
נמצא, כי הקשר בין המשתנים תלוי בסוג החומר שבשימוש: התנסות בסם לא חוקי כלשהו היתה קשורה בצורה מובהקת (p=0) לבני נוער שהוריהם גרושים; שימוש בתרופות היה בולט יותר (לא מובהק) בקרב ילדים שהוריהם גרושים, ואילו שתיית אלכוהול בלטה בשיעורים גבוהים ומובהקים (p<0.05) אצל בני נוער שאחד מהוריהם נפטר.
מספר אחים: כללית, לא נמצא קשר מובהק כלשהו, אך בולטת התופעה של שימוש בסם לא חוקי כלשהו ואלכוהול בקרב מי שמשפחתו קטנה יותר, ובקרב האחים הבוגרים יותר.
אב בחיים: לא נמצא קשר מובהק, אך בלטה התופעה, שמי שאביו בחיים התנסה יותר בסם לא חוקי כלשהו ובתרופות, ואילו שתיית אלכוהול אפיינה יותר את מי שאביו אינו בחיים.
גיל האב: הקשר אינו מובהק, אך נראה, שיש שימוש גבוה יותר בחומרים השונים בקרב מי שאביהם בגיל התעסוקה.
תעסוקת האב: נמצא קשר חיובי ((p<0.05 בין היות האב מועסק, לבין התנסות רבה יותר בסם לא חוקי כלשהו.
השכלת האב: למרות שלא נמצא קשר מובהק, בולטת התופעה, שבנים לאבות משכילים יותר משתמשים יותר בסם לא חוקי ושותים אלכוהול.
הסבר קודם על סמים ואלכוהול: לא נמצא קשר מובהק בין המשתנים, אך בולטת התופעה שמי שקיבל הסבר על סמים ואלכוהול, התנסה פחות בסם לא חוקי כלשהו, אך השתמש יותר בתרופות. מי שקיבל הסבר רק על אלכוהול שתה יותר אלכוהול, אך מי שקיבל הסבר על סמים בלבד נטה לצרוך פחות אלכוהול.
התנסות בסמים בגיל צעיר: נמצא קשר לא מובהק בין המשתנים, אך בכיוון הצפוי: מי שהשתמש בעבר בסמים, נוטה לשימוש גבוה יותר בחומרים לא חוקיים. קשר שלילי נמצא לגבי שתיית אלכוהול: מי ששתה בעבר אלכוהול, נוטה כיום לשתות פחות.
היכרות עם בני נוער אתיופים המשתמשים בסמים: נמצא קשר חיובי ומובהק לפיו, נבדקים המכירים בני נוער כאלה, נוטים לשימוש גבוה יותר בכלל החומרים הפסיכואקטיביים.
היכרות עם בני נוער אתיופים השותים אלכוהול: נמצא קשר חיובי מובהק, לפיו: נבדקים המכירים בני נוער כאלה, נוטים לצרוך אלכוהול וסמים לא חוקיים בשיעור גבוה יותר (מלבד תרופות).
גורמים קוגניטיביים: עמדות בנוגע לנכונות להתנסות בחומרים השונים:
הקשר בין עמדות כלפי נכונות לשימוש לבין שימוש בסמים בפועל: נמצא קשר חיובי מובהק (p=0) בין המשתנים: נבדקים שהביעו נכונות גבוהה לשימוש במגוון החומרים, השתמשו בפועל בשיעור גבוה יותר בחומרים אלו: 95%-90% ממי שדיווחו על מוכנות להתנסות בסמים לא חוקיים, התנסו בהם בפועל.
הקשר בין עמדות כלפי מוכנות לשימוש לבין שימוש בתרופות בפועל: נמצא קשר חיובי ומובהק בין נכונות להתנסות בחומרים לא חוקיים (מלבד אקסטזי) לבין שימוש בפועל בתרופות.
הקשר בין עמדות כלפי מוכנות לשימוש לבין שתיית אלכוהול: נמצא קשר חיובי ומובהק (p=0) בין המשתנים.
דיון
המחקר עוסק באוכלוסייה של 512 בני נוער יוצאי אתיופיה, החיים במעמד הכלכלי-חברתי הנמוך של המדינה: מרבית ההורים חסרי השכלה ובבתים רבים אין הורה מפרנס.
כשליש מהם אינם נמצאים במסגרת חינוכית המקובלת לבני גילם, ו- 16% מהם נמצאים במצב של ניתוק חברתי, ללא השתייכות למסגרת נורמטיבית כלשהי.
למרות שהנבדקים, בכללותם, חשים התערות חברתית בישראל, הרי שחלק מהם חש עדיין דחוי חברתית ומשום כך גם אין לו חברים מקרב ילידי הארץ, שאינם אתיופים.
בעוד שבאתיופיה היתה הקפדה ופיקוח על מנהגי ומצוות הדת, הרי שבקרב הנחקרים "מידת הדתיות" מתפוגגת, ושליש מהם חש עצמו חילוני לכל דבר, בעוד שרק עשירית מגדירים עצמם דתיים.
כמחצית מבני נוער אלו לא קבלו הסבר משמעותי כמניעה ראשונית להתנסות בסמים ואלכוהול, וקיימת מוכנות מסוימת, בקרב מי שאינו משתמש בסמים לעשות כן בעתיד.
כשליש מבני הנוער במדגם התנסו אי-פעם בסמים: ההתנסות הראשונה בסמים היתה, בדרך כלל, עד גיל 15 במסגרת חברתית, בעיקר בחשיש ומריחואנה.
כרבע מהאוכלוסייה במדגם השתמשו בסמים בשנה האחרונה: השימוש היה בעיקר בחשיש ומריחואנה, ומרבית המשתמשים דווחו על ביצוע עבירה פלילית לשם מימון הסם.
השימוש בתרופות אינו רווח, בצורה משמעותית, בקרב אוכלוסיית המדגם: כעשירית דיווחו על שימוש בתרופות בשנה האחרונה, שלא למטרה רפואית. התרופות העיקריות בשימוש היו תרופות מרגיעות וממריצות (במידה שווה), ויתכן שלאירועים הביטחוניים בתקופת המחקר היתה השפעה על כך.
שתיית אלכוהול, כמו צריכת סמים, היא אירוע חברתי במהותו. כשלושה רבעים מאוכלוסיית המדגם, התנסו אי-פעם בשתיית אלכוהול, וכשני שליש מהם עשו כן בשנה האחרונה.
ההתנסות הראשונה במשקה אלכוהולי היתה חברתית או משפחתית.
כעשירית מהנבדקים דיווחו על ביצוע עבירה פלילית לשם מימון הרגלי השתייה שלהם.
הספרות המחקרית בתחום עבריינות הנוער מדגישה את העובדה, שהתנהגויות, שאינן נורמטיביות, כמו שתיית אלכוהול ועישון סיגריות, למרות שאינן בגדר עבירות יכולות להצביע על בעיות נורמטיביות של בני נוער, ובהמשך, קיימת סכנה, שהתנהגויות אלו יחמירו לכיוון של עבריינות.
בקרב אוכלוסיית המדגם בולטת תופעה של התנהגויות שאינן נורמטיביות: כמחצית מבני הנוער דיווחו על עישון סיגריות (חציון- גיל 14), וכשני שליש שתו אלכוהול באותה תקופה.
בנוסף, כשליש מהנבדקים דיווחו על השתתפות בהימורים או משחקי מזל בשנה האחרונה,
וכשליש מהם עשו כן 3 פעמים ויותר בחודש האחרון.
הדבר יכול להצביע על מוקד שליטה חיצוני: כאשר בני אדם חשים או מאמינים, שאין ביכולתם להתמודד עם מציאות שנכפית עליהם מבחוץ (מידי שמים או מיד הגורל), זהו חוסר אונים המתרץ את מצבם, כמו גם את המשכו.
בנוסף להתנהגויות לא נורמטיביות של שימוש בחומרים החוקיים, הרי שהנבדקים דיווחו גם על התנהגות עבריינית בשני אופנים:
האחד - כרבע מהם דיווחו על ביצוע עבירה פלילית לשם מימון צריכת הסמים שלהם, ועשירית מהם דיווחו על ביצוע עבירה פלילית לשם מימון צריכת האלכוהול שלהם.
גם אם נניח שאותם בני נוער ביצעו את העבירות למימון החומרים השונים, הרי שרמת העבריינות בדיווח עצמי היא גבוהה מאד.
מעבר לכך, כל שימוש בסם לא חוקי, מעצם ההגדרה, מהווה עבירה פלילית!
האחר- כשליש מהנחקרים דיווחו על מעצרם בידי המשטרה: כשליש מהם 3 ויותר פעמים.
לגבי מעצרים: יש לזכור, שמעצר אינו מהווה הוכחה לביצוע עבירה, ויכולה להתקיים טעות לשני כיוונים: מעצר של חשוד שלא ביצע עבירה המיוחסת לו, ומנגד, אי מעצר של נער, שאכן ביצע עבירה.
מעניין לראות, שהדיווח על מעצר והדיווח לגבי ביצוע עבירות דומה, וניתן להניח, במידה מסוימת של סיכון, שקיימת חפיפה או זהות בין השניים.
התפלגות העבירות, בגינן נעצרו בני הנוער חשובה: עיקר המעצרים נעשה בגלל חשד לעבירות אלימות. עבירות אלו לא נועדו למימון סמים, אך ידוע, ששימוש בסמים מסוימים יכול לגרום להתנהגות אלימה, בעיקר האלכוהול.
מעצרים בגין חשד לעבירות הרכוש יכולים להסביר את הדיווח העצמי של הנחקרים, בדבר ביצוע גניבות לשם מימון הסמים והאלכוהול.
עד כה, בחנו, בנפרד, את המשתנים הבלתי תלויים: מאפיינים משפחתיים, דמוגרפים, השכלתיים וחברתיים, וכן את המשתנה התלוי: שיעורי השימוש בחומרים פסיכו אקטיביים. נפנה עתה לבחון את הקשר האפשרי שבין המשתנים התלויים לבין המשתנה התלוי, כאשר משתנה זה ניתן לפירוק למספר משתנים תלויים: שימוש בסמים חוקיים (טבק ואלכוהול) ושימוש בסמים לא חוקיים (תרופות, חומרי הרחה, חשיש, מריחואנה, אקסטזי, קוקאין, הרואין ועוד).
כאשר בוחנים את הקשר בין המשתנים התלויים; שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים, לבין מגוון של משתנים בלתי תלויים, ניתן לראות מספר מאפיינים:
מסגרת: העובדה, שבני נוער מנותקים משתמשים בחומרים פסיכו אקטיביים בשיעורים גבוהים מאלו של בני נוער לומדים, ידועה ומוכרת בספרות התיאורטית והמחקרית. תיאוריות בדבר חוסר פיקוח, התחברות נבדלת, תיוג ועוד מספקות הסברים מספקים לתופעה זו. אולם, השאלה היא, מדוע בני הנוער האתיופים מגלים שוני בשימוש כזה בין הפנימייה לבית הספר בקהילה?
מחקרים קודמים לא השוו בין מסגרות אלו. ההנחה היא, שבמסגרת הקהילה, אמנם יש פיקוח מסוים על התלמידים בשעות הפעילות הבית-ספרית, אולם, לאחר מכן, בני הנוער נמצאים, למעשה, במסגרת משפחתית, שאיננה מפקחת או מסוגלת, בדרך כלל, להציב גבולות נורמטיביים.
החיים בקהילה, מזמנים יותר אפשרויות והזדמנויות להיכרויות ולסחף לשימוש כזה.
לעומת זאת, בפנימייה, גם אם קיימת תרבות מסוימת של עישון סיגריות ושתיית אלכוהול, הרי שקיים פיקוח מסויים על החניכים לאורך כל שעות היממה.
בנוסף, פנימייה היא אתר מתוחם וסגור, וההזדמנויות בפני בני הנוער להיכרות והתנסות נמוכים יותר.
שוב מתבקשת השוואה בין הממצאים במחקר הנוכחי, לבין ממצאים ממחקרים קודמים שערכה הרשות למלחמה בסמים לגבי שימוש בחומרים שונים בקרב הנוער הוותיק.
לוח מספר 5 עורך השוואה כזו לגבי נתונים, שניתן היה להשוות, בין האוכלוסיות שנבדקו במחקר זה ובמחקרים קודמים שערכה הרשות.
משתנים דמוגרפים: העובדה שבנים משתמשים בשיעור גבוה יותר בחומרים פסיכו אקטיביים מוכרת בספרות ונמצאה כקיימת גם בקרב הנוער הוותיק בארץ.
גם הקשר החיובי בין גיל הנבדק לבין שיעור השימוש בחומרים השונים ידוע ממחקרים על הנוער הוותיק. העובדה שירידה במידת הדתיות יוצרת מסגרת נורמטיבית רופפת יותר וחסרה פיקוח חברתי, מתקיימת הן אצל האתיופים והן אצל הנוער הוותיק (ראו לוח מס' 5).
מנגד, בעוד שבמחקרים קודמים על משתנה של שנת העלייה (בר-המבורגר, 2000) נמצא שימוש גבוה יותר בקרב עולי 1990 ואילך, הרי שבקרב האתיופים, עדיין, מי שחווה את הבעיות הקשות יותר ומבטא התנהגות לא נורמטיבית ברמה גבוהה יותר, הם עולי "מבצע משה" שעלו עד 1990 (להרחבה, ראו: אדלשטיין, 2000).
משתנים משפחתיים: הבולטות בשימוש בסם לא חוקי, בקרב מי שהוריו גרושים, דומה לזו שנמצאה אצל הנוער הוותיק. אולם, הממצאים במחקר זה מדגישים, ששלמותה הפיסית של המשפחה חשובה פחות מהיחסים והדינמיקות המתרחשות בתוכה.
ממצא זה נתמך גם במשתנה של היות האב בחיים, גיל האב ותעסוקתו: התמונה העולה מממצאים אלו מראה על מצב, בו אבות בעלי השכלה וגיל המאפשרים להם מציאת עבודה,
לוח מס' 5: השוואת הקשר בין המשתנים בקרב יוצאי אתיופיה ונוער וותיק [12]:
| משתנה בלתי תלוי | בני נוער אתיופים | בני נוער ותיקים | הערות |
| מגדר | קשר מובהק בדרך כלל | קשר לא מובהק | |
| גיל | קשר חיובי, מובהק לגבי חומרים חוקיים בלבד | מובהק אצל נוער לומד; קשר חיובי לא מובהק בקרב המנותקים. | |
| דתיות | קשר שלילי, מובהק חוץ משימוש בתרופות | קשר שלילי בדרך כלל; מובהקות רק בסמים הלא- חוקיים | |
| שנת עלייה | קשר חיובי, לא מובהק בדרך כלל | ממצאים לא עקביים, אך הכיוון הוא ליתר שימוש בקרב עולי 1990+ | |
| סטטוס הורי | קשר חיובי מובהק אצל הורים גרושים | קשר חיובי להורים גרושים | סם לא חוקי |
| מס' אחים | קשר שלילי לא מובהק | קשר שלילי לא מובהק אצל נוער מנותק | סם לא חוקי+ אלכוהול |
| תעסוקת אב | קשר מובהק בין תעסוקה לשימוש בסם לא חוקי | לגבי נוער לומד, שימוש בסם לא חוקי קשור לאבטלת האב. | |
| השכלת האב | קשר חיובי לא מובהק | בקרב נוער מנותק: קשר חיובי לא מובהק, לגבי הלומד: אין קשר ברור | סם לאחוקי |
מאבדים את הפיקוח שיש להם על ילדיהם. להערכתי, כאשר האב אינו מתפקד כהורה, אין זה משנה כלל אם הוא נמצא, פיסית, בבית או לא.
עם זאת, חשוב להבין, שבאתיופיה, הפיקוח של האב על בניו היה צמוד דרך עבודה משותפת בשדה או במרעה, בעוד שבישראל, האב אינו רואה את ילדיו במשך מרבית שעות היום, והוא טרם מצא חלופות לפיקוח יעיל על ילדיו.
בעוד שבעבר, התנהגות לא נורמטיבית בקרב יוצאי אתיופיה יוחסה למשפחה הגדולה המעסיקה את ההורים (אדלשטיין, 2000), הרי שבמחקר הנוכחי ניתן לראות, שהמשפחה האתיופית הופכת ל"ישראלית": מספר הילדים מצטמצם, ואחים בוגרים מקרב משפחות אלו, הם הנוטים לשימוש גבוה בחומרים השונים.
הסברה: הממצאים מראים על מצב, בו כמחצית מהנבדקים לא קיבלו הסבר על החומרים השונים (חלקם בגלל נשירה ממערכת החינוך), ובקרב מי שקיבל הסבר, יעילותו מוטלת בספק.
התנסות והיכרות מוקדמת עם משתמשים אחרים מבני העדה: שימוש קודם בחומרים שונים יכול להוביל לנטישתם עם הזמן, כפי שקרה לגבי אלכוהול או ליצור התמכרות, כפי שניתן לראות לגבי סמים.
היכרות עם בני נוער המשתמשים בסמים, יוצרת "התחברות נבדלת" (להרחבה, ראו: Sutherland, 1947), בה החבר החדש בקבוצת המשתמשים לומד את הטכניקה, כמו גם את החוויה של השימוש בסמים.
מי שמתחבר לקבוצה כזו, יפנים נורמות ויפתח עמדו אוהדות כלפי השימוש, ויהפוך למשתמש בעצמו.
משתנים קוגניטיביים: הבעת נכונות לשימוש עתידי בחומרים השונים מהווה משתנה מנבא חשוב לשימוש עתידי. אותם נבדקים, שהביעו נכונות כזו, אכן נמצאו כמשתמשים באותם חומרים בפועל. תופעה זו אינה ייחודית לאתיופים, והיא מוכרת בקרב הנוער הוותיק גם כן.
השאלה היא, האם עמדה זו היא המביאה לשימוש בפועל, או שיש כאן תופעה של דיסוננס קוגניטיבי: מי שמשתמש כבר בסמים מפתח עמדות אוהדות כלפי השימוש?
עבריינות, שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים ומה שביניהם
אותם משתנים בלתי תלויים, אשר שימשו לבחון את השימוש בחומרים השונים, נבחרו במטרה לבחון את הקשר בין שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים והתנהגות עבריינית בכלל.
משנת 1994 ואילך, חלה עלייה בעבריינות המדווחת והלא מדווחת של בני נוער יוצאי אתיופיה (להרחבה, ראו: אדלשטיין, 2000; 2002).
מנתוני ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, בני נוער יוצאי אתיופיה מבצעים יותר עבירות, יחסית לחלקם באוכלוסיה, הן לעומת הנוער הוותיק והן לעומת יוצאי ברית המועצות לשעבר (2.46 ; 0.87 ; 1.80 בהתאמה).
שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים מוגדר כהתנהגות לא נורמטיבית, סוטה וכדומה.
ניתן להתייחס להתנהגות כזו כסטייה, כאשר אנו עוסקים בחומרים החוקיים (טבק ואלכוהול), אך, יש לזכור, ששימוש בחומרים האסורים בחוק פירושו התנהגות עבריינית, מעצם ההגדרה.
מעבר לצריכת הסם הלא-חוקי עצמו, רכישת הסם מהווה אף היא עבירה פלילית. לכן, אנו עוסקים, למעשה, במערכת של התנהגויות המוגדרות בחוק כהתנהגויות פליליות, למשל, פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג- 1973.
הקשר בין שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים לעבריינות מורכב. הוא עוסק, בין השאר, בשאלה, מה קודם למה: שימוש בסמים כגורם להתנהגות עבריינית (למשל, שתיית אלכוהול מעלה את שיעורי האלימות; התמכרות המביאה לעבירות רכוש וזנות במטרה לממן את רכישת הסמים), או שהתנהגות עבריינית מביאה לשימוש בסמים (למשל, זונה, ה"בורחת" באמצעות הסמים מעולמה ומהעולם הסובב אותה, כמו גם מדימויה העצמי).
היריעה קצרה מלפתח את הנושא, מה גם שאין הוא נושא מחקרי. אולם, כרבע (22%) מהמשתמשים בסמים דווחו על ביצוע עבירות, במטרה לממן את צריכת הסמים, ועשירית (9%) דווחו על ביצוע עבירות, במטרה לממן את שתיית האלכוהול שלהם.
בסך הכל, כשליש מהנבדקים דווחו על מעצר אי-פעם בידי המשטרה.
הסקה מתודולוגית, שמעצר בידי המשטרה מראה על עבריינות בפועל, היא מסוכנת במידה מסוימת: לא כל נער שנעצר בידי המשטרה אכן ביצע את העבירה המיוחסת לו (ולהפך). אולם, בגלל שנמצא, כי הדיווח על מעצרים דומה לדיווח העצמי על ביצוע עבירות, ניתן להניח, במידה מסוימת של זהירות, כי יש התאמה בין השניים.
מכלל המעצרים, בעיקר על עבירות אלימות, לא ניתן לדעת האם האלימות היתה תוצר של התנהגות, הקשורה לצריכה של חומרים פסיכו אקטיביים. מנגד, ניתן להניח, שחלק מעבירות הרכוש, בגינן נעצרו בני הנוער, קשור (על פי הודאתם) לצריכת סמים ואלכוהול.
ללא ספק, נתונים אלו צריכים לעורר דאגה בקרב גורמי המניעה, כמו גם בקרב המשטרה.
משתנים דמוגרפים להסבר עבריינות
מגדר: נמצא קשר מובהק, לפיו בנים נעצרו בשיעור גבוה מבנות (34% ו- 21% בהתאמה). כאשר מפלחים לפי סוג עבירות, נמצא קשר חיובי מובהק בין מין הנבדק לעבירות רכוש, אלימות, סמים ועבירות כלפי הסדר הציבורי (להלן, סד"צ). הממצא תואם לזה של שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים.
גיל: נמצא קשר חיובי מובהק, לפיו, בקרב קבוצת הגיל הבוגרת היו יותר מעצרים. קיימת קפיצה גבוהה בין אחוז המעצרים בקבוצת הגיל 13-12 ל- 15-14, אך היא נותרה קבועה גם בגיל 18-16. בפילוח עבירות, לא נמצא קשר מובהק בין סוג העבירה לגיל, אך הדפוס הוא, שבעבירות רכוש, סמים וסד"צ, בוצעו יותר מעצרים בחשד לעבירה בקבוצות הגיל הבוגרות יותר (עבירות אלו דורשות ידע, למידה או תנאים הקשורים בגיל). הממצא דומה לזה שנמצא לגבי חומרים פסיכו אקטיביים לא-חוקיים.
שנת עלייה: למרות שאין קשר מובהק בין המשתנים, הדפוס הוא, שעולי "מבצע משה" וספיחיו נעצרו בשיעורים גבוהים יותר מילידי הארץ ומעולי "מבצע שלמה" וספיחיו. פילוח העבירות, למרות שאינו מובהק, מראה, שעולים שעלו עד 1989, נטו להיעצר יותר בגלל חשד לעבירות: רכוש, אלימות, סמים וסד"צ. הממצא דומה לזה של שימוש בתרופות ובאלכוהול.
מידת הדתיות: נמצא קשר מובהק ושלילי: ככל שבני נוער הגדירו עצמם כרחוקים יותר מהדת (חילוניים), כך הם נעצרו בשיעורים גבוהים יותר בידי המשטרה. בפילוח העבירות; מעצר בחשד לעבירות רכוש ואלימות אפיין בצורה מובהקת את ה"חילוניים". החילוניים בלטו יותר גם בשאר העבירות, אך לא במובהק. הממצא זהה לזה שנמצא לגבי שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים.
מסגרת : נמצא קשר מובהק בין עבריינות לבין מסגרת של מנותקות. בפילוח העבירות נמצא קשר מובהק בין מעצר בחשד לעבירות: רכוש, אלימות, סמים וסד"צ, לבין השתייכות למסגרת המנותקות. הממצא זהה לזה שהתקבל לגבי שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים.
מאפיינים הוריים ועבריינות
מצב משפחתי של ההורים: לא נמצא קשר מובהק בין המשתנים, אם כי נראה, שבנים להורים נשואים נעצרו פחות, אחריהם בנים להורים שאחד מהם נפטר, ושיעור המעצרים הגבוה היה עבור בני נוער, שהוריהם גרושים (יתכן, שהדבר נובע משיקולי המשטרה באשר למסגרת תומכת ומפקחת שיש לבני הנוער בבית). בפילוח העבירות: עבירות רכוש ואלימות (אלימות במובהק), אפיינו, בעיקר, את בני הנוער שהוריהם גרושים, בעוד שעבירות סמים וסד"צ אפיינו יותר בני נוער, שאחד מהוריהם נפטר. ממצא זה אינו תואם את הממצא לגבי שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים.
מספר אחים: נמצא קשר שלילי מובהק בין המשתנים: ככל שמספר האחים קטן יותר, מספר המעצרים היה גבוה יותר. בפילוח העבירות, ניתן לראות, שרק עבירות האלימות נמצאו בקשר מובהק עם משפחות קטנות. שאר העבירות לא היו מובהקות: עבירות רכוש אפיינו יותר משפחות גדולות (חסך חומרי), ואילו עבירות סמים, מין וסד"צ אפיינו משפחות קטנות. ממצא זה דומה לזה שנמצא לגבי שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים.
אב בחיים: לא נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין המשתנים, אך, בולטת העובדה, שבקרב מי שאביו נפטר, שיעור המעצרים היה גבוה יותר. בפילוח העבירות: עבירות אלימות, סמים, מין וסד"צ אפיינו יותר את מי שאביו אינו בחיים, ואילו עבירות הרכוש אפיינו את מי שאביו חי. שתי התוצאות הללו אינן מובהקות. ממצא זה דומה רק לגבי השימוש באלכוהול, אך לא לזה של שימוש בסם לא-חוקי.
גיל האב: לא נמצא קשר מובהק, אך ניתן לראות שצעירים, שאביהם בגיל מבוגר יחסית, נעצרו מעט יותר. בפילוח העבירות נמצא, שמרבית העבירות מלבד עבירות אלימות, היו בשיעור גבוה יותר, כאשר גיל האב היה גבוה יותר: פחות פיקוח, פחות הבנה על הנעשה (התוצאה אינה מובהקת). ממצא זה אינו תואם את הממצא לגבי שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים, שם שימוש בחומרים לא חוקיים אפיין דווקא את בני הנוער שאביהם בגיל התעסוקה.
תעסוקת האב: כאשר האב נמצא עובד, שיעור המעצרים היה גבוה יותר (לא מובהק). בפילוח העבירות, עבירות רכוש וסמים, אפיינו יותר בני נוער שאביהם מובטל (צורך חומרי); בעוד שעבירות אלימות, מין וסד"צ אפיינו בני נוער שאביהם מועסק (פחות פיקוח). התוצאה אינה מובהקת. ממצא זה תואם לממצא שנמצא לגבי שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים.
השכלת האב: לא נמצא קשר מובהק בין המשתנים, אך יש דפוס, לפיו, מעצרים אפיינו בני נוער שלאביהם השכלה גבוהה יותר (השכלה גבוהה – תעסוקה – חוסר פיקוח).
בפילוח העבירות, אפיינו עבירות אלימות, סמים, מין וסד"צ בני נוער, שלאביהם השכלה גבוהה יותר (לא מובהק) (אב בעל השכלה ימצא תעסוקה, ולכן, יקיים פחות פיקוח בבית). הממצא תואם לזה שנמצא לגבי שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים.
הסבר בעבר על אלכוהול: לא נמצא הבדל מובהק כלשהו בין המשתנים. בפילוח העבירות, נמצא קשר מובהק בין קבלת הסבר לבין עבירות אלימות וסד"צ: מי שלא קיבל הסבר על אלכוהול ביצע יותר עבירות מסוג זה. לעומת זאת, בעבירות הרכוש והסמים למרות שהקשר לא מובהק, נראה שמי שקיבל את ההסבר ביצע יותר עבירות מסוג זה.
לגבי שימוש בסם לא-חוקי, ההסבר תרם במידה מסוימת בלבד (אין מובהקות).
הסבר בעבר על סמים: לא נמצא הבדל מובהק בין המשתנים. בפילוח העבירות לא נמצא קשר מובהק כלשהו, אך עבירות רכוש וסמים בוצעו יותר בידי מי שקיבל הסבר על סמים, בעוד שעבירות אלימות וסד"צ, בוצעו בשיעור גבוה יותר בידי מי שלא קיבל הסבר בעבר. התוצאות דומות לאלו בנוגע לאלכוהול.
לגבי שימוש בסם לא- חוקי כלשהו, ההסבר תרם במידה מסוימת, אך לא במובהק.
התנסות בסמים בגיל צעיר: לא נמצא קשר מובהק בין המשתנים, אך בולט הדפוס לפיו מי שהתנסה בסמים עד גיל 11, נעצר יותר מפעמים בידי המשטרה (מעצם העובדה שזוהי התנהגות לא חוקית, או בגלל הפנייה לעבריינות לשם מימון הסם, ומעצם היותו זמן רב יותר בתחום). בפילוח העבירות לא נמצאו קשרים מובהקים, אך בולט הדפוס, לפיו בכל העבירות, מלבד סד"צ, מי שהתנסה בסמים בגיל צעיר יותר גם ביצע יותר עבירות. (זהו הקשר בין התנהגויות לא נורמטיביות בכלל). הממצא זהה לזה שנמצא לגבי שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים.
היכרות עם בני נוער אתיופים המשתמשים בסמים: נמצא קשר מובהק בין המשתנים: מי שמכיר יותר אתיופים המשתמשים בסמים, נעצר יותר פעמים על ידי המשטרה.
בפילוח העבירות: יותר עבירות רכוש, אלימות, סמים וסד"צ בוצעו, באופן מובהק, בידי מי שמכיר יותר בני נוער אתיופים המשתמשים בסמים. הממצא זהה לזה שנמצא לגבי שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים.
היכרות עם בני נוער אתיופים ששותים אלכוהול: נמצא קשר מובהק לפיו מי שמכיר בני נוער אתיופים השותים אלכוהול נעצר יותר מפעמים בידי המשטרה. בפילוח העבירות, נמצא קשר מובהק: מי שמכיר בני נוער אתיופים השותים אלכוהול ביצע יותר עבירות רכוש ואלימות. דפוס דומה קיים גם לגבי העבירות האחרות אך הוא אינו מובהק. הממצא זהה לזה שנמצא לגבי שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים.
עמדות לנכונות להתנסות בחומרים השונים: נמצא קשר מובהק, לפיו, נכונות גבוהה יותר להתנסות קשורה ליותר מעצרים בידי המשטרה (עצם הנכונות להתנסות והקשר המובהק שלה להתנסות בפועל מראים על התנהגות לא נורמטיבית, שאחד הביטויים שלה יכול להיות גם התנהגות עבריינית. מעבר לכך, כל התנסות בחומר לא חוקי מוגדרת הרי כהתנהגות עבריינית). הממצא זהה לממצא לגבי שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים.
דיון: עבריינות ושימוש בחומרים פסיכו אקטיביים
הבדיקה העלתה, שהמשתנים: מגדר (מובהק לגבי מעצרים בכלל ולעבירות, מלבד עבירות מין); גיל (מובהקות רק לגבי מעצרים, אך לא לגבי סוג העבירה); מידת הדתיות (מובהקות לגבי מעצרים בכלל, ולגבי עבירות רכוש ואלימות בלבד); ומסגרת, בה מצויים בני הנוער (מובהקות לגבי מעצרים בכלל ולגבי סוג העבירה חוץ מעבירות מין), היו זהים בקשר שלהם לעבריינות, כמו גם ביחס לשימוש בחומרים פסיכו אקטיביים. המשתנה של שנת עלייה היה דומה גם כן, בדרך כלל (אין מובהקות ביחס למעצרים וביחס לסוג העבירות).
גם המשתנים של: גודל המשפחה (מובהקות ביחס למעצרים בכלל ולעבירות רכוש בלבד); תעסוקת האב (אין מובהקות ביחס למעצרים, אך קיימת מובהקות ביחס לעבירות אלימות בלבד); השכלת האב (לא מובהק); וסטטוס הורים (לא מובהק ביחס לעבריינות); היו זהים בקשר שלהם לעבריינות, כמו גם לצריכת חומרים פסיכו אקטיביים.
לעומת זאת, המשתנים של: היות האב בחיים וגיל האב, נמצאו שונים בקשר שלהם לעבריינות מהקשר שנמצא להם לגבי שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים:
- היות האב בחיים - בעוד ששימוש רווח יותר בסם לא חוקי היה, דווקא, בקרב בני נוער שאביהם בחיים, הרי, שלגבי עבריינות, מות האב מהווה גורם מעצים, יתכן, בגלל חוסר פיקוח. בפועל, בין אם האב בחיים (סמים), ובין אם האב נפטר (עבריינות), הרי שחוסר פיקוח הורי הוא הגורם המשותף לשניהם.
- גיל האב - גם כאן ניתן לראות תמונה משותפת, אם כי מסיבות שונות: בעוד שבני נוער, שאביהם בגיל התעסוקה, משתמשים יותר בסם לא חוקי, הרי, שצעירים, שאביהם בגיל מבוגר יחסית (לקראת ובמשך הגמלאות), ביצעו יותר עבירות. שוב, בשני המצבים, יתכן מצב של חוסר קשר בין דורי תקין וחוסר פיקוח, אשר בסופו של דבר, יש להם תוצאה דומה.
המסקנה היא, שחוסר פיקוח של האב, בכל מקרה, הוא המשתנה המרכזי: חוסר פיקוח כזה יכול להתקיים גם כשהאב נמצא בבית פיסית, אך תפקודו לקוי בתפקידו כהורה.
לגבי המשתנה של הסבר קודם על אלכוהול וסמים, בעוד שבתחום צריכת חומרים לא נמצאה השפעה חיובית להסבר כזה, הרי שבתחום העבריינות, נמצאה השפעה חיובית מסוימת.
סדרת המשתנים האחרונה: התנסות בסמים בגיל צעיר, היכרות עם בני נוער מהעדה המשתמשים בחומרים פסיכו אקטיביים ואלכוהול, ועמדות בדבר נכונות להתנסות בחומרים השונים - כל אלה היו בעלי קשר דומה לשימוש בפועל בחומרים פסיכו אקטיביים, כמו גם לגבי עבריינות. אין ספק, ש"תיאורית הלמידה החברתית", והתיאוריה של "התחברות הנבדלת", מהוות כאן הסבר ממשי.
סיכום
כאשר מקבצים את שלל הממצאים והמסקנות, שעלו מתוך השאלונים הסגורים והראיונות הבין-אישיים, מתקבלת תמונה עגומה לגבי מצבם של חלק מבני הנוער יוצאי אתיופיה בישראל, אשר צריכה להדליק נורות אזהרה בקרב גורמי המניעה, האכיפה והטיפול בבני נוער אלו.
מבחינה כלכלית-חברתית, מדובר בבני נוער, הגדלים במשפחות הנמנות על הרובד הנמוך של החברה הישראלית. בעיות כלכליות וחוסר השכלה בולט אצל ההורים מהוות מכשול חמור בהשגת הון חברתי והון תרבותי עבור בני נוער אלו.
מבחינה חברתית, נמנים הנבדקים על משפחות המתגוררות בישובים ו/או בשכונות בעלות היסטוריה של מצוקה כלכלית-חברתית. מרבית היישובים נמצאים בפריפריה של המדינה, אליה הופנו העולים ביוזמה ממשלתית. גם עובדה זו פוגעת ביכולת לרכישת הון תרבותי וחברתי, וביכולת של בני הנוער לניעות חברתית וכלכלית בהמשך.
גם אם לרובם יש חברים ישראלים, הרי שעדיין יש תחושה של דחייה בקרב אחוז לא מבוטל.
מבחינה חינוכית, למרות, שבשנים האחרונות נעשו ניסיונות ממשיים לקדם את תחום החינוך של בני העדה, דרך העברתם לפנימיות טובות יותר, החזרתם החלקית מפנימיות לבתי הספר בקהילה ועוד, הרי שמצטיירת תמונה חמורה של נשירה של שליש מהם ממערכת החינוך, על רקע של כישלון, בעיות התנהגות והסתגלות. בקרב הנושרים קיימת תחושה חריפה יותר של רדיפה, אפליה וגזענות מצד החברה הישראלית.
הסברים לשימוש בחומרים פסיכו אקטיביים: השימוש באלכוהול אינו זר לבני העדה, אך, בעוד שבתרבות האתיופית שתיית הבירה הביתית ("טאלה") היתה חלק מאורח חיים, הרי ששתייה לשכרה גונתה בידי תרבות זו. ניתן לראות, שבני הנוער מאמצים תרבות שתייה, אך, בשונה מהבירה הביתית, רבים מהם צורכים משקאות אלכוהוליים מגוונים, בדומה לנוער הוותיק, ובשיעורים גבוהים יותר, וחלק לא מבוטל מהם מגיע למצב של שתייה לשוכרה לשמה. גם בכך, יש למידה נבדלת מהוותיקים.
מנגד, פניה לחומרים פסיכו אקטיביים שונים, אינה חלק מהתרבות האתיופית, ובני הנוער מהעדה פונים לשימוש לרעה בחומרים אלו, ומביעים נכונות לשימוש בהם, בשיעורים גבוהים יחסית. הסיבות העיקריות, שצויינו מצד המשתמשים בחומרים אלו, היו: סקרנות, השפעה חברתית מצד אחרים, בריחה ממציאות קשה.
נמצא, שכרבע מהנבדקים דווחו על ביצוע עבירה לשם מימון רכישת החומרים, וכעשירית מהם, דווחו על ביצוע עבירה לשם רכישת אלכוהול.
נמצא, שמגדר, גיל ומידת החילוניות נמצאו בקשר חיובי עם שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים בקרב הנבדקים, אך משתנים אלו נמצאו כמנבאים שימוש גבוה יותר גם בקרב הוותיקים.
לעומת זאת, בניגוד למחקרים אחרים, נמצא, שהעולים, עד 1989, נטו לשימוש גבוה יותר במגוון חומרים פסיכו אקטיביים, כמו גם ביצוע עבירות יותר מילידי הארץ או מהעולים, מ- 1990 ואילך. ממצא זה אינו צריך להפתיע: העולים עד 1989 (עולי "מבצע משה" וספחיו) הם הקבוצה, שסבלה מבעיות הקליטה הקשות ביותר בעליה מאתיופיה. זו הקבוצה, שחוותה בצורה הקשה ביותר את הקונפליקט התרבותי והבין-דורי (להרחבה, ראו אדלשטיין (2000), כמו את בעיות הזהות החמורות ביותר, כפי שבאות לידי ביטוי בתחושה של: "רק שם", או "לא פה ולא שם".
בעוד שלאורך המחקר, הושם דגש על מאפייני העדה כנמנית על המעמד הנמוך, גם בגלל גודל המשפחה, הרי שמשתנה נוסף, שנמצא קשור לשימוש בחומרים השונים, גם אצל הנוער הוותיק, הוא דווקא העובדה, שהמשתמשים באים מהמשפחות הקטנות יותר (3-1 אחים).
משתנים נוספים מאפיינים בני נוער, שאביהם משכיל, בגיל העבודה ועובד בפועל. בעוד שההנחה הרווחת היא, שהאבטלה מובילה לבעיות במשפחה, הרי שגם תעסוקה יכולה ליצור בעיות, בעיקר במשפחה האתיופית. הסיבה היא, שעבודתו של האב מונעת ממנו את יכולת הפיקוח על ילדיו. בעוד שבאתיופיה, הבנים היו צמודים לאביהם מגיל צעיר הרי שבישראל נוצר נתק, וחלק מהאבות העובדים אינם מצליחים למצוא לו חלופות יעילות.
נראה, שהיחסים והדינמיקה במשפחה חשובים יותר משלמות המשפחה: הזיקה של הבנים לאב, ראייתם בו דמות סמכותית ומודל תפקיד לחיקוי הם משתנים מנבאים להתנהגות נורמטיבית או לא נורמטיבית. לכן, שוב מודגש חוסר התפקוד של האב בשימת גבולות נורמטיביים, כמרכזי להתנהגות סוטה ועבריינית של הילדים. עם זאת, יתכן שבעתיד, משתנה המוצא יאבד מחשיבותו, ועבריינות הנוער של יוצאי אתיופיה, תיוחס למשתנה המעמד הכלכלי-חברתי, כפי שקרה אצל יוצאי צפון אפריקה (חסין, 1985).
סדרת המשתנים הקשורה להתנסות בגיל צעיר, היכרות עם בני נוער אחרים המשתמשים בחומרים השונים ונכונות להתנסות - כל אלו, כמו אצל הנוער הוותיק, נמצאו כקשורים, בצורה מובהקת, לשימוש בחומרים פסיכו אקטיביים. ניתן לראות במשתנים אלו משתנים אוניברסליים בהשפעתם על שימוש בחומרים שונים, כמו גם לגבי עבריינות.
התיאוריות של למידה חברתית והתחברות נבדלת (ראו, למשל:Akers , 1997) מהוות את הבסיס החשוב ביותר ללמידה טכנית כמו ערכית, של פניה לשימוש לא נורמטיבי בחומרים אסורים.
בבחינת המשתנים השונים, נמצא, שיוצאי אתיופיה אינם שונים מהוותיקים, אך ללא ספק, ועל-פי עדויותיהם, נמצאה קרקע פורייה ללמידה כזו בישראל, בשיעורים גבוהים מאד. קרקע זו היא תוצאה של הקונפליקט התרבותי והשלכותיו על המשפחה, כמו גם על החברים בה.
התופעות והקשרים שצויינו מקבלים מימד שונה בין המסגרות השונות, בהן נמצאים בני העדה: בעוד שבפנימייה, יש תרבות נוחה יותר לשימוש בחומרים חוקיים ואולי אף לחץ חברתי לשימוש כזה, הרי שבבית הספר בקהילה, שימוש כזה בעייתי יותר, ולכן, הוא נמוך יותר.
מנגד, בתי הספר והחיים בקהילה מהווים כר פורה יותר להיכרויות, להזדמנויות וללמידה, בפועל, של שימוש בחומרים הלא-חוקיים, בעיקר, אם אין מסגרת תומכת ומפקחת בבית.
אולם, העצמה ניכרת של השימוש החוקי והלא-חוקי מאפיינת, בעיקר, את בני הנוער חסרי המסגרת הנורמטיבית, אלו שנשרו מבתי הספר, ולעיתים, אינם שוהים גם בבית; אותם אלו שחשים תסכול, כישלון, כעס, דחייה וערך עצמי נמוך, המתבטאים בתחושה של ניכור מהחברה הקולטת, תוך התחברות נבדלת לשכמותם: אתיופים וישראלים וותיקים. הפניה של בני נוער אלו, בשיעורים גבוהים מאד, לשימוש בחומרים פסיכו אקטיביים ולעבריינות, מוכרת בישראל, ובוודאי, בעולם, אך, ההבדלים בשיעורי השימוש בין הנוער האתיופי המנותק לזה הוותיק הם גבוהים, ומראים על בעיה חברתית חמורה, הדורשת התערבות מיידית.
המלצות
מכיוון שגיל ההתנסות הראשונה של בני העדה נמוך מ- 15 , ומכיוון שהנושרים נשרו ממערכת החינוך באמצע חטיבת הביניים (גיל 15-14), וקשה לאתרם בהמשך, יש לפעול להקדמת תכניות המניעה בבתי הספר, לתחילת חטיבת הביניים, לכל המאוחר.
בני הנוער, שקיבלו הסבר על סמים ואלכוהול, ציינו את ההשפעה הרבה שהיתה לפגישתם עם מכור/ה לשעבר. יש לפעול להגברת מערך ההסברה, אולי על ידי הכשרת בני העדה, שהם מכורים לשעבר לפעילות הסברתית מסוג זה.
יש לתגבר את מערך ההסברה באמהרית להורים, תוך מתן כלים לזיהוי מוקדם, יחסית, של שימוש בחומרים השונים בקרב ילדיהם.
יש ליצור מערך הסברה מקצועי במערכת החינוך של מרצים מבחוץ, ולא להסתמך על צוות היועצות או המחנכות בבתי הספר.
ניתן להפעיל מערך הסברה נייד בשכונות, בהן משוטטים בני הנוער המנותקים, שאותרו לצורך מחקר זה. יש להפעיל סדנאות להורים יוצאי אתיופיה, בדומה לתכנית "המגשרים", לצורך חיזוק מעמדם המשפחתי, תוך נכונות לשינוי של חלק מהנורמות, שלא יכולות עוד להתקיים בארץ.
יש להעצים את מערך האיתור של נוער נושר, סמוי וגלוי, כולל הגדלת תקנים לקציני ביקור סדיר (קבסי"ם), בצורה משמעותית (מבקר המדינה מציין לא פעם את תת התקנים של מערך קציני הביקור הסדיר. ראו, למשל: דו"ח מבקר המדינה 51 ב' לשנת 2000).
העצמת תגבור הלמידה לבני נוער מהעדה, המתקשים במסלולים העיוניים ובבחינות הבגרות.
קיום סדנאות לפיתוח מוקד שליטה פנימי; קיום פעולות להעלאת הדימוי העצמי ושיתוף רב יותר של בני הנוער האתיופים בתנועות הנוער, כמו גם פתיחת חוגים אטרקטיביים עבורם במתנס"ים.
יצירת מאגר ידע אחיד בין משטרת ישראל, היחידה לקידום נוער ומשרד החינוך.
יש לפעול למיסוד מערך הסברה משמעותי כבר בבתי הספר היסודיים, בתחום של מניעת עישון סיגריות.
[לאסופת המאמרים בסוגיית עבריינות הנוער באתר, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בסוגיית משבר קליטת יהודי אתיופיה, לחצו כאן]
מקורות
- אדלשטיין ארנון (2000), דפוסי עבריינות וסטייה חברתית בקרב בני נוער יוצאי אתיופיה בישראל, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, ירושלים: האוניברסיטה העברית: הפקולטה למשפטים, המכון לקרימינולוגיה.
- אדלשטיין ארנון, בר-המבורגר רחל (2000), דפוסי שימוש בסמים ובאלכוהול בקרב בני נוער יוצאי אתיופיה בישראל (פיילוט), ירושלים: הרשות למלחמה בסמים.
- אדלשטיין א. (2002), דפוסים של עבירות ועבריינות בקרב בני נוער יוצאי אתיופיה בישראל, משטרה וחברה, גיליון 6, עמ' 32-5.
- בר-המבורגר רחל (2000), השימוש בסמים אצל עולים חדשים במדינת ישראל, ירושלים: הרשות למלחמה בסמים.
- וועדת העלייה והקליטה (2003), עבריינות בקרב בני נוער עולים, ירושלים: הכנסת.
- ליפשיץ ח', נועם ג', חביב ג' (1998), קליטתם של בני נוער יוצאי אתיופיה, ירושלים: ג'וינט, מכון ברוקדייל.
- מבקר המדינה (2001), דוח מבקר המדינה 51ב' לשנת 2000.
- רהב ג', טייכמן מ', בר-המבורגר ר' (2002), השימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב תושבי מדינת ישראל 2001 : מחקר אפידמיולוגי, ירושלים: הרשות למלחמה בסמים.
- פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג- 1973.
- רהב,ג', טייכמן מ', בר-המבורגר ר' (1999), השימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב נוער מנותק בישראל 1998 , רמת אביב: אוניברסיטת תל אביב, עבור הרשות למלחמה בסמים.
- Akers L.R. (1997), Criminological Theories, California: Roxbury Publishing Company.
- Sellin T. (1938), Culture Conflict and Crime, N.Y: Social Science Research Council.
- Sutherland E. (1947), Criminology, Philadelphia: J.B. Lippincott.
