[הצילום: המחוז הדרומי, משטרת ישראל]
[להורדת המסמך: אורי בר לב - הצעה לשינוי במשטרת ישראל]
במהלך שירותו של ניצב אורי בר לב כמפקד המחוז הדרומי של המשטרה ועל רקע הביקורת הציבורית הגוברת על אופן תפקודה, הוא יזם ב- 2008 הקמת צוות חשיבה לבניית מודל אלטרנטיבי של משטרה בישראל.
הצוות כלל, בין היתר את: עפרון רזי (מומחה לתורות מורכבות); וד"ר אורית שלו (מומחית לאכיפת חוק). רכז הוועדה היה ניצב משנה ד"ר פנחס יחזקאלי, שגם ערך את המסמך הסופי (מצ"ב להורדה).
ביולי 2008, כאשר היה ברור שימיו של בר לב במחוז הדרומי ספורים, אסף הצוות את הממצאים (למרות שתהליך הגיבוש לא הסתיים) לחוברת. מתוך הבנת הערך ההיסטורי של המסמך, הוא מובא פה לפניכם.
כך כתב ניצב בר לב בפתיח למסמך:
ניתן לצערנו לקבוע כי קיים פער גדל והולך בין צורכי הציבור בתחומי המשטרה והשיטור, לבין יכולת המשטרה למלא אותם. ניסיון לעמוד על הסיבות העיקריות לכך יגלה מבנה ארגוני מיושן ותהליכי עבודה לא רלוונטיים לשינויים הרבים שחלו בעשורים האחרונים ב"סביבה המשימתית" שבה המשטרה פועלת.
מטרת מסמך זה לעודד דיון מקצועי רחב בתוך המשטרה על הסיבות לפער שבין צורכי הציבור ויכולת המשטרה למלאם; ועל השינוי הנדרש במבנה הארגוני של המשטרה ובדרכי פעולתה על מנת לגשר על הפער הזה...
דיון כזה אמור להתחיל ממקבלי ההחלטות הבכירים. על כן, מיועד המסמך בשלב הראשון ל- 5 ממוענים בלבד: למפכ"ל; לשר הממונה, לסמפכ"ל, למנכ"ל ולראש המטה המבצעי במשרד לביטחון הפנים.
הסקנדאלים הרבים שתועדו בהרחבה בתקשורת, בסקרי דעת הקהל ובמסקנות ועדות החקירה שעסקו במשטרה ובתהליכי עבודתה בשני העשורים האחרונים – "ועדת אור" (2003) לבחינת תפקוד המשטרה באירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי; "ועדת טרנר" (2005) לבחינת סוגיית המשטרות העירוניות; ועדת זיילר (2003) לבחינת תפקוד המשטרה בפרשת פריניאן – גרמו למצב של התגוננות מתמדת ולהתמקדות הארגון בבעיות הפנים שלו (Internal Oriented) במקום להתמקד בבעיות שאותן הוא אמור לפתור בקהילה ומול הגופים האחרים הפועלים בה (External Oriented). דו"חות הועדות לימדו על תהליכי עבודה מיושנים ובעיתיים, שאינם מתיישבים עם הנדרש בתפקוד במציאות דינאמית, המשתנה במהירות.
התאמה של המבנה הארגוני ותהליכי העבודה לצרכים לא התקיימה במשטרת ישראל מזה שנים. התוצאה היא חוסר רלוונטיות גובר של המשטרה מול האתגרים העומדים בפניה, הבא לידי ביטוי באבדן אמון ציבורי (סמית ואח', 2008; סנטו ואח', 2008).
הסימפטומים הבולטים של המצב הזה הינם חוסר אמון פנימי של השטח בפיקוד, בעיקר חוסר האמון שמבטאת שדרת הפיקוד בדרג הבינוני.
לצורך הכנת התוכנית גיבשנו צוות חשיבה, שכלל אנשי משטרה ואנשי אקדמיה, הן כאלה העוסקים במשטרה ובשיטור והן מומחים לניהול ולשינוי בארגונים – בעיקר בארגוני השירות הציבורי. העבודה נמשכה מספר חודשים ועיקריה מובאים בחוברת.
אנו במחוז הדרומי מאמינים שיישום התכנית הזו תיצור משטרה אחרת ביכולותיה ובאופן תפקודה – משטרה שתתמודד באופן טוב בהרבה עם אתגריה של מציאות דינאמית המשתנה במהירות.
יש לזכור, כי עד היום לא עבר השרות הציבורי בישראל רפורמה של ממש. המשטרה יכולה להיות החלוץ ההולך לפני המחנה, אשר יגרור את המערכת הציבורית כולה לרפורמה רבתי, שתשנה לחלוטין את השדרה הניהולית של המינהל הציבורי בישראל.
הגיע הזמן שהליכי ושיטת העבודה הינה בגדר מיושן מערכות. רבות ברמות. בוגי הבעיות. פוצלו פשעי עולם תחתון הפרות סדר ציבורי סכסוכי שכנים.להעיר.לרווחה לעירייה ולמועצות המקומיות… יהירות. רכוש לרכז גוף אחד שמחולק יחד עם הקהילה הרווחה הרפואה והמשטרה ביחד יטפלו בבעיות קלות שניתנות.למענה ציבורי וגידור על פערים בקהילה יצמצם את הלחץ בבתי.משפט ועומסי עבודת המשטרה… עידוד התנדבות.בשכונות.מצוקה לצמצום בעיות מונמציפליות. בין השכנים לבחירת המתנדבים מצד השכנים פשוט עבודות גישור סולחות פשרה ועוד פעיליות חברתיות שכונתיות
שני שמות של אנשים יקרים בפתיחת החוברת –
אלי מדמוני ובת שבע זיתון…
אחחח…. היו ימים.