[צילום הפגנת החרדים כנגד גיוס בני ישיבות לצה"ל בירושלים הועלה לויקיפדיה ע"י אלי סגל ב- 2014. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה CC BY-SA 3.0; הצילום של שי דרומי הועלה לויקיפדיה ע"י שי דרומי. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה CC BY-SA 3.0]
[לקובץ המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות ירושלים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על האתגר החרדי של ישראל, לחצו כאן]
ביולי 2009 בערה ירושלים, על רקע מעצרה של אם חרדית מנטורי קרתא, בחשד שהרעיבה את בנה בן השלוש עד שמשקלו הידרדר לכ- 7 ק"ג בלבד. אביה של האם צוטט באומרו: "היא לא עשתה כלום. אני בטוח שהיא מסרה נפשה על הילד הזה" (חכמון ונוביק, 2009).
בפרשיה הבוערת האחרת של השבוע – זיכויו של שי דרומי בבית המשפט המחוזי בבאר שבע – צוטטה משפחת ההרוג הבדואי בתקשורת כי "חיי כלב במדינה יקרים יותר מחיי הבדואי".
המשותף לשתי ההתבטאויות הללו היא העובדה, שהן חושפות קרע, שספק אם הוא ניתן לאיחוי, ביןמערכת אכיפת החוק לקבוצות מיעוט בישראל. התבטאויות אלה אינן חריגות, והן מאפיינות התבטאויות דומות מצד קבוצות מיעוט אחרות.
לאחר שאמרנו זאת, ראוי לציין כי אין בכך כל חדש. ניכור בין מערכת אכיפת החוק לקבוצות מיעוט קיים בכל העולם המערבי ולא רק בו. קבוצות אלה טוענות תמיד, שהמערכת מתמקדת בהן באופן לא הוגן; שהן מטרה להטרדות במעצר ובחיפוש. הבעייתיות גדלה כיוון שבאזורים של מיעוטים קיימת פשיעה רבה, וצריך לוודא שפעילות המערכת אכיפת החוק דווקא שם אינה פוגעת בזכויותיהם הבסיסיות.
ממה נובעת מערכת היחסים הבעייתית הזו?
אם נמשיל את מערכת אכיפת החוק לכלב שמירה אימתני, המתמקד באלה שריחם שונה מריחו של בעליו. כך, למשל, יגלה כלב עירוני ערנות יתר לגבי צועני העובר בסמוך לביתו ולהיפך. כלב צועני יחשוף שיניו מול בן-עיר הנקלע לסביבתו.
מצב זה מסביר, מחד גיסא, את הסלחנות המופגנת שגילו בתי המשפט בהמשך שנים לעברייני הצווארון הלבן, ומאידך גיסא את הממצאים של מחקרים (למשל, של רטנר ופישמן) באשר לאפליית ערבים בבתי המשפט.
הבעיה מחריפה בארגוני המשטרה השונים, בשל ההתבססות על שיטת הסיור. הסיירים מתמקדים, מטבע הדברים, באותה אוכלוסייה הנמצאת ברחוב: העניים יותר, המובטלים, הצעירים, כנופיות הרחוב, השחורים בארצות-הברית, ואצלנו – בני עדות המזרח מהמעמדות הנמוכים, ערבים, עולים חדשים ועובדים זרים. לכן, משטרות לעולם תהיינה מועדות לחטוא בתחום האפליה הגזעית, ותמיד תחשדנה ככאלה, על-ידי מיעוטים.
דמוקרטיה מוגדרת כפשרה בין העיקרון הליברלי (שמירה על חירויות הפרט) לבין עקרון הרוב. הממשל הדמוקרטי מהווה מנגנון ויסות של אינטרסים שונים, בין מגזרים שונים באוכלוסיה, כאשר המיעוטים משתלבים בדרך קבלת ההחלטות. באופן כזה, מאפשרת הדמוקרטיה לכל המיעוטים להשתתף בשלטון.
ברגע שרוב קיבל החלטה, הוא יכול לכאורה, לחפוץ להשליטה בכוח, בעזרת מערכת אכיפת החוק, תוך התעלמות משלטון החוק, גם תוך כדי פגיעה במיעוט.
על פי הספרות המקצועית, זהו המבחן העליון של מערכת אכיפת החוק בחברה דמוקרטית. אסור לה להיקלע למצב שבו, בעזרתה, יעשה השלטון שימוש במערכת אכיפת החוק כנגד המיעוט (יחזקאלי ושלו, 1996; שדמי, 1989, עמ' 25-1).
מכיוון שהמערכת אכיפת החוק היא המופקדת על שלום האזרחים כפרטים, והיא פועלת מטעמם, אין היא יכולה לפעול ללא הלגיטימציה שהם אמורים להעניק לה. מוסד המערכת אכיפת החוק מבוסס על העיקרון שלפיו מפקידים אזרחים בידי השלטון חלק מזכויות האדם הבסיסיות שלהן, והוא אמור לעשות בהן שימוש מושכל על מנת לשמור עבור האזרחים על סדר החיים התקין, שבלעדיו, לא יתכנו חיים מסודרים. בספרות המקצועית מוגדרת האפשרות, הרעיונית ו/או המעשית, כי השלטון יעשה שימוש במערכת אכיפת החוק כנגד המיעוט כ"איום מהותי" על הדמוקרטיה (להבדיל מאיום "לא מהותי" שהוא חריגות של פרטים בתוך המערכת אכיפת החוק, שאינן מהוות איום ממשי על הדמוקרטיה).
מכאן, ששיטה זו יכולה לעבוד כל עוד האזרחים מכירים בכך שהזכויות הללו שהופקדו בידי השלטון אינן מנוצלות למטרות זרות. במילים אחרות, מערכת אכיפת החוק תוכל לתפקד באפקטיביות כל עוד היא נהנית מלגיטימציה בקרב האזרחים שבתוכם היא פועלת ולהיפך. היא לא תוכל לתפקד באפקטיביות בהיעדר לגיטימציה כזו (יחזקאלי, 2004, עמ' 69-61).
הקושי העיקרי של משטרות בעולם המערבי להשיג לגיטימציה הוא בקרב קבוצות מיעוט. זאת, כיוון שהמערכת אכיפת החוק מגלה, בדרך-כלל, יחס לא סובלני לקבוצות מיעוט.
מערכות אכיפת החוק בכל העולם מוצאות עצמן חצויות בין מחויבותן לדמוקרטיה ולהגנה על זכויותיהם ושלומם של המיעוטים, לבין העובדה שהן משמשות בפועל כזרוע ביצועית של הממשל, שמביאה אותן לעיתים לגלות תוקפנות כלפי המיעוטים (Casey, 2000).
בשל נטייתן של משטרות, כולל משטרות בעולם המערבי להפלות מיעוטים ומהגרים, התפתחה תורה שלמה במדעי המערכת אכיפת החוק בתחום של "שיטור בחברה רב תרבותית, שהתפתחה בעיקר בקנדה ובאוסטרליה, שם מתבססת מדיניות הממשלה מאז שנות השבעים של המאה הקודמת, על נרמול המציאות הרב תרבותית הן בזהות הלאומית והן באספקת השירותים הציבוריים. גישה זו, שמנחה כיום מספר משטרות באיחוד האירופי, ומוצאת את ביטויה במסמך עקרונות משנת 1996, הקרוי "אמנת רוטרדם לשיטור חברות מולטי אתניות" (Casey, 2000).
על פי האמנה, השאלה המרכזית ביחסיה של המדינה עם המיעוטים החיים בקרבה היא, האם המדינה מקבלת בברכה את השוני או רואה בו איום לשליטה, להומוגניות התרבותית ולרווחה הכלכלית של קבוצת הרוב במדינה. כאשר קיים חשש מהותי כזה מטעם קבוצת הרוב, הוא מתורגם, פעמים רבות, להצהרות ולמדיניות ממשלתית עוינת להימצאותם של מיעוטים ומהגרים, ולאופן שבו הם נותנים ביטוי לתרבותם ולמנהגיהם. הסתבר, כי קבוצות מיעוט, כמו האבריג'ונים באוסטרליה והצוענים ברחבי אירופה, סובלות מאפליה ומייחס נוקשה יותר מאשר המהגרים. אוכלוסיות אתניות ותיקות בוחנות בחשד את התנהגות קבוצות הרוב ואינם "חוגגות את השוני" אלא דורשות הכרה ופיוס בעקבות ניצולם ודחיקת רגליהם מאדמתם (Casey, 2000).
המסמך מבקר את המשטרות המערביות בתחומים של: יישום העקרונות לשיווין, גיוס של מיעוטים למערכת אכיפת החוק, ביצוע הדרכות לקציני מערכת אכיפת החוק בנושא היחס למיעוטים, יזום מפגשים סדירים עם אוכלוסיות מיעוטים, חקיקת חוקים נגד אפליה והרחבת הקשרים של המערכת אכיפת החוק עם המיעוט על ידי קירוב פיזי של השוטרים לקהילה, ולמידה והבנה מעמיקה של מנהגיהם, רגישויותיהם וכדומה.
מדינות, בעלות מחויבות רבה יותר למיעוטים, כמו למשל: בריטניה, הולנד ושבדיה, מיישמות מדיניות המאמצת את השוני ונותנות מענה אפקטיבי יותר לבעיות של שיטור רב תרבותי. הדגש במדינות אלו הוסט מנתינת ערך למדיניות "רגישה" של המערכת אכיפת החוק למיעוטים, אל סוגיות אסטרטגיות של הבנת הדילמות שמעמידה השניות התרבותית ויישום שינויים מבניים ומבצעיים, תוך בחינת תוצאות השינויים הללו.
עקרונות האמנה הן:
- גישה אינטגרטיבית ומתואמת של הממשל להכרה ברב תרבותיות, ואימוצה על ידי המערכת אכיפת החוק. האימוץ מתבצע בכל רמות הפעולה, ולא רק בהיבט מסוים, תוך ביקורת של רשויות הממשל על התנהגות המערכת אכיפת החוק. (Casey, 2000).
- גיוס ושימור מגויסים מקרב בני המיעוטים: טכניקה זו מאפיינת משטרות במדינות קולטות הגירה. בכך, ממלאת המערכת אכיפת החוק גם תפקיד חברתי במוביליות החברתית, וגם מקלה על עצמה בקשר עם קבוצות האוכלוסייה הללו, שיכולות לזהות במערכת אכיפת החוק שוטרים "משלהן".
- הדרכת אנשי מערכת אכיפת החוק בנושא יחס למיעוטים. בסוגיה זו יש להיזהר, שהדרכות אלו לא ינציחו את האפליה והדעות קדומות בקרב השוטרים מ"קבוצת הרוב", אלא יפעלו להבנה ולפתיחות כלפי המיעוט.
- סינון מועמדים לגיוס מקרב "קבוצת הרוב", המגלים עמדות גזעניות.
- יישום חקיקה נגד אפליה. המערכת אכיפת החוק צריכה להילחם באפליה בתוך דרגי המערכת אכיפת החוק עצמה, אפליה שבאה לידי ביטוי בהטרדות, הפחדות ונקיטת אמצעים אלימים כנגד בני המיעוטים. עליה להעניש שוטרים הפוגעים בבני המיעוטים ולשנות הרגלים פוגעים של השוטרים. המערכת אכיפת החוק צריכה לשאוף ליצור קשרים עם אוכלוסיית המיעוטים ולנהוג בבני המיעוטים במקצועיות. על המערכת אכיפת החוק גם לטפל בחומרה במקרים בהם מותקפים מיעוטים על רקע שונותם.
- יצירה ושימור קשרים עם קהילות מיעוטים: ישנו אי אמון בסיסי בין אוכלוסיית המיעוטים למערכת אכיפת החוק. לחלק ממיעוטים תרבות של סלידה מהמערכת אכיפת החוק, וישנו צורך לגשר על הפער ולקרב בין קהילת המיעוטים למערכת אכיפת החוק. יש מקומות בהם מפעילה המערכת אכיפת החוק קציני קישור בין המערכת אכיפת החוק לקהילות המיעוטים.
הבעיה היא שמילים לחוד ומעשים לחוד. מערכות אכיפת החוק בעולם המערבי אינן "חוגגות את השוני" אלא פוחדות ממנו, כמו התושבים ה"וותיקים" שאותם הן מייצגות.
כשהייתי סטודנט צעיר ולמדתי גישות להבנת תפקידה של המשטרה בחברה, ראיתי בלימוד הגישה המרקסיסטית תרגיל אינטלקטואלי ותו לא. "הגישה המרכסיסטית" גורסת, כי מערכת אכיפת החוק נוצרה למען אליטות ומשרתת עד היום אליטות כאלה.
היא לא שומרת על סדר בעשירון העליון, אלא בשבילו.
כיום, דומני שאין מחלוקת שמערכת אכיפת החוק מייצגת את הסטטוס-קוו ושומרת עליו. יש זהות בין האינטרסים שלה לאלה של קבוצת הרוב, ובדרך-כלל היא איננה מעוניינת באלו של קבוצות המיעוט (יחזקאלי, 2004, ע' 56; Casey, 2000).
אם כך הדבר, הרי שהסיכוי לראות בישראל את המערכת מובילה מדיניות של פתיחות כלפי קבוצות מיעוטים איננו יותר מחלום באספמיה...
[לקובץ המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות ירושלים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על האתגר החרדי של ישראל, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
