[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Stuart Caie לאתר flickr]

באחד הפוסטים הקודמים כבר העלינו את התיזה, לפיה מערכות מורכבות, מתחומים שונים, מתנהגות בצורה דומה; ונוכחנו כי התבוננות במערכות בטבע מסייעת לנו להבין דברים המתרחשים במערכות ארגוניות. מערכות ארגוניות למיניהן, גם בעולם העסקי וגם בשירות הציבורי, מתפקדות כיום בסביבה דינמית המשתנה במהירות, כש'מטרת העל' שלהן היא הישרדות במובן של פיתוח יכולת להתאים עצמם לשינויי הסביבה. כך בדיוק גם "מטרת העל" של התארגנות המערכות הביולוגיות. את המפתח להשגת "מטרות העל" האלה אצלן מצאו החוקרים בתחומי הגנטיקה, במה שמכונה 'הקוד הגנטי' או הגנום.

בשנים האחרונות, לאחר שפוצחה נוסחת 'הקוד-הגנטי", פרצה הגנטיקה גבולות בשני ענפיה העיקריים: הביו-גנטיקה וההנדסה הגנטית. נוצרו יישומים ותהליכים שלא הכרנו קודם לכן. פתרונות בתחומים אלה אמורים להתמודד בשנים הקרובות בהצלחה עם בעיות בריאותיות מרכזיות של ליקויים, מוטציות וחולשות שונות. פסגת ההצלחות שיוכל תחום זה להשיג בעתיד הנראה לעין הוא פתרון אישי למחלות היותר מסובכות, כמו: האיידס, הסרטן ואחרות...

 מה מונע מאתנו להיעזר באנלוגיה הזו ל"חשיבה מערכתית' יצירתית עבור התהליכים בארגונים השונים? האם יש הבדל מהותי בין הבעיות שאנו מתמודדים עמן בתחומי הביו-גנטיקה וההנדסה הגנטית לצורך להתמודד, למשל, עם תופעות כמו נזילות מצנרת שפכים מסוכנים, מפגעי חלודה או אפילו בעיות ניהוליות פרסונליות, שהן אולי המורכבות שבבעיות הניהול?

אם נקבל את התיזה, שארגונים אנושיים מתנהגים באופן דומה למערכות ביולוגיות, היא תאפשר לנו לעצב ולבנות דגם אפקטיבי יותר של ארגונים, מעשה ידי אדם.

 מהמהפכה התעשייתית בסוף המאה התשע עשרה ועד לתחילת מהפכת האינפורמציה בסוף שנות השמונים של המאה העשרים, נמצאה עדיין רמת ההתפתחויות במדע ובטכנולוגיות בתחום המערכות האלקטרו מכאניות. הארגונים, שפעלו בסביבה חיצונית יציבה יחסית, בנו את עצמם על פי תבנית שהתאימה למציאות הזו, שתוארה על ידי וובר (Weber, 1947) לקראת אמצע המאה העשרים: דגש על מומחיות מקצועית פונקציונלית המנחה את תפקוד המערכת; וביורוקרטיה קשיחה המקפידה על חלוקה ברורה בין קו (אולמות הייצור) למטה ופועלת על פי נוהלי עבודה פורמליים וקשיחים. תתי היחידות אורגנו לפי הפונקציות הקלסיות: הנדסה, ייצור, מכירות, הנהלת חשבונות וכדומה. תקופה זו הייתה תקופת הצמיחה של הארגונים העסקיים. הדינמיקה הנמוכה יחסית בפעילות החברות והארגונים אפשרה להם לתכנן בהצלחה, בחשיבה ליניארית, לטווחים ארוכי טווח. הצלחתם גרמה להם להתפתח ממערכות משפחתיות לארגונים רבי חטיבות, שבעלותן ציבורית ומניותיהן נסחרות בבורסה. התפתחות פס הייצור והמכניות של הפעולות חייבו שליטה היררכית מלמעלה. ובאמת, המאה העשרים הייתה המאה של המנהלים רבי העוצמה, כמו הנרי פורד (Ford), מייסד אימפריית הרכב "פורד" ופייר דופונט (du Pont) ששימש מנכ"ל יצרנית הכימיקלים הגדולה "דופונט" ומנכ"ל ג'נרל מוטורס.

 בעידן שחסר כלי עיבוד נתונים ממוחשבים, התמקדו המנהלים באותה עת בהשגת יעילות (Efficiency) מקסימאלית. מנהל כזה היה, למשל, אלפרד סלואן (Sloan), מנכ"ל חברת יצור המכוניות הגדולה בעולם, ג'נרל מוטורס (General Motors), שיצר חמישה קווי ייצור נפרדים למכוניות, בחמש אסטרטגיות מכירה שונות וחמש רמות מחירים. קווים אלה חייבו את קיומה של מערכת פרסום נפרדת והפצה דרך סוכנים נפרדים. ה'תיאום', לצורכי השליטה והיעילות הארגונית הושג בדרך של בניית נהלים, שנועדו לחיזוק הקשרים בין חמש החטיבות הנפרדות, והטמעת תרבות שעיקרה הבנה לפני ביצוע במקום של ציות אוטומטי להנחיות (Sloan, 1963).

 מאז חלו לפחות שני שינויים משמעותיים:

 השינוי האחד הפך את סביבת הניהול למורכבת מאוד. קצב האירועים הלך וגבר, ופתרונות ניהוליים ב"סביבה המשימתית" הקודמת, הפכו ללא רלוונטיים בסביבה הדינמית החדשה.

 השינוי השני התווה כיוון של פתרון: התפתחות "מדע האינפורמציה" על שני ענפיו היישומיים: המחשוב והתקשורת.

השינוי הזה יצר עבור החשיבה האנושית מרחב פעולה בין שלושה מישורים, שיש ביניהם אינטראקציה. בשלושתם ובאינטראקציה שביניהם פוטנציאל רב בתחום הניהול.

השלושה הנם:

* העולם הפיזי, כמו: הפיסיקה, הכימיה, הביולוגיה, החי והצומח שבטבע.  עולם זה מתפתח כבר ביליוני שנים מבלי שהוא מודע לשני העולמות הנוספים. זאת, למרות שמתרחשים גם בו תהליכים תקשורתיים ו/או ארגוניים.

* העולם הארגוני: חברות ציבוריות, עסקיות וחברתיות, כמו גם מדינות, לאומים ארגונים דתיים למיניהם וכדומה. יש לציין, כי ארגונים כמו הכנסייה הקתולית נשענו על העולם הפיזי וניצלו סוגים שונים של "קשרי-גומלין" ותקשורת גם לפני שהקוד הגנטי פוצח או שעידן האינפורמציה פרץ לתודעה האנושית.

* עולם האינפורמציה  על שני מרכיביו, המחשוב והתקשורת.

 עוד נחזור לפוטנציאל הגלום בשלישיה הזו, בהמשך, בפוסטים ובדיונים נוספים.

 ברפואה, שבה מסתמן מעבר מ"עידן האספירין" – שבו כולם נוטלים את אותן תרופות – לעידן של תרופות פרטניות, שיוכנו לאדם ספציפי על בסיס נתוניו האישיים, כך גם נראה לנו שפתרונות הניהול אמורים להפוך לפרטניים בהתאמה.

 כיצד נגשר בין הגנטיקה לתורות הארגון והניהול?

 יחודו של הגנום בכך, שסוד הידע של מה שעומד להתרחש, בתהליך צמיחתו של כל צמח או חי, נמצא בגרעין זעיר מאד המכיל את ההכרחי והנדרש להתפתחות. מהו אותו גרעין סוד הידע?  מהם אותם גנים שמוגדרים להם תפקידים שיתממשו בעיתוי מתאים בהתפתחות אותו חי או צומח? מהו אותו תהליך שבו הגנים מצליחים להעביר את המסרים מדור לדור?

 התאים מתפתחים מגרעין בסיסי ביותר הנוצר במפגש המינים, והמכונה "תאי גזע". בתחילה הם מתפצלים באופן זהה, ורק לאחר מכן מתפלגים לתפקידיהם השונים. רק כאשר הטבע מוצא שיש תאים זהים בכמות מספקת והשכפול הצליח ומבטיח המשכיות תקינה, מתחיל אותו שלב שבו הגנים שבמולקולות המרכיבות את התא מקבלים את הרשות להיכנס לפעולה, דהיינו, לממש את ייעודם (של הגנים) שנקבע מלכתחילה.

 כלל חשוב במערכות מורכבות הוא, שמספר קטן של "סוכנים פעילים" יכולים למצוא ביטוי בהמשך במספר עצום של אפשרויות. הטבע נותן לנו דוגמאות למכביר לכך: שבעה תווים בלבד שבהם ניתן להמציא אין סוף יצירות מוסיקליות;

חמישה חושים בלבד יוצרים את מערכת הסנסורים המעולה המצויה בגוף האדם;

מחמישה טעמים בלבד מייצרים מגוון של מעדנים; ומשלושה צבעי יסוד נוצרים אלפי צבעים...

 כך קורה גם עם הגנים.

הדנ"א מכיל מידע מוצפן כשפה. אבני הבניין של הדנ"א הן "אותיות" G ,T ,A ו-C, שחוזרות שלושה מיליארד פעמים בקירוב, בסדר מסוים, בכל אחד מתאי גופינו. האותיות מרכיבות "מלים" שבונות "משפטים"; ה"משפטים" הם הצופן הגנטי - הם הגנים שמצפינים אינפורמציה ליצירת כל מרכיבי התא, ומאפשרים את קיום החיים.

נוצר כאן מבנה ארגוני הנשען על מספר קטן של אבני-יסוד, מהם מתפתחים, כמו בתווים בצבעים או בטעמים, מיליוני בני-אדם, בכיוונים קרובים אך לא זהים. התאים המתפתחים יכולים, בזכות המגוון הפוטנציאלי הגלום בשילוב שונה כל פעם של הגנים, לקבל על עצמם תפקידים אורגניים ומערכתיים בגוף האדם כמו: תאי עצבים, תאי אורנים כמו כבד כליה, תאי עור, תאי עצם וכדומה. לכל אחד מהתאים יעדים לוקליים משלו; וכולם ביחד מספקים פתרון מערכתי מסונכרן ובעל יכולת גבוהה להסתגלות לשינויים. יכולת הסתגלות זו מכונה ב"תורת המערכות המורכבות"  "Complex Adaptive Systems":

 עתה נשוב למבנים הארגוניים פרי יצור האדם. האם ניתן לפתח עבורם מודל, הנשען על יתרונות המערכת הביולוגית סביב הקוד הגנטי ? על מנת לפתח מודל כזה יש לענות על שתי שאלות בסיסיות:

* מה עשוי להוות המקביל בארגון לגנים שב"קוד-הגנטי" ולתאים השונים?

* כיצד להעתיק את מנגנוני השכפול וההישרדות שבתהליכים הגנטיים לתהליכים שבארגון?

להרחבת היריעה יידרש להפעיל יצירתיות בחיפוש פתרונות מתחומי הביו גנטיקה, למתכננים של מערכות צבאיות או בתכנונים מדינים או אורבניים. באותה מידה יתכן ותידרש יצירתיות, על מנת להעתיק מההנדסה הגנטית וליצור פרדיגמה חדשה למערכות תקשורת העוסקות ב"נתונים" (Data), ב"מידע" (Information), ב"ידע" לסוגיו (Knowledge) ולמה שמכונה "חכמה" (Wisdom) – היכולת להעריך את כל סוגי האינפורמציה הללו (Ackoff, 1989; Bellinger et al., 2004) .

באותה מידה, קיימת האפשרות של חיפוש "רעיון-מחולל" מתחומי ההנדסה הגנטית ו/או הביו גנטיקה, לפריצה דרך ההכרחית לטכנולוגיות המידע Intelligent Technology - IT , שעלותן גבוהה והאפקטיביות שלהן נמוכה. אם מספר קטן של משתנים מביא למגוון של אפשרויות ארגוניות, אזי הפרדיגמה הגורסת השקעה במערכות  יקרות, האוספות כמות אין סופית של מידע ומעבדות אותו הן מיותרות לחלוטין. מה שיידרש הוא איסוף ארבעה או חמישה נתוני מפתח, שניתן לגזור מהם את כל מגוון האפשרויות...

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Caroline Davis2010 לאתר flickr]

על מנת שנוכל להשליך ממערכות בטבע למערכות ארגוניות מעשה ידי אדם, חייבים להתקיים שני תנאי יסוד שאינם דרושים היום במערכות הביולוגיות:

* נכונות המנהלים לוותר על האגו והמעמד הארגוני כמקור כוח. אלה אבות הפערים הגדולים שבין יכולות הביצוע של הארגון לביצועיו הממשיים בשטח

* הנכונות להנהיג משטרים פתוחים בארגון, ומנגנונים של "ארגון לומד", שיתוף עובדים, "יצירת ידע" וכדומה.

אם נצליח בכך, דומה שרק השמיים יהיו הגבול...

 ואתם מה דעתכם? הניתן להצליח בכך? היש לכם רעיונות נוספים

שמאפשרים להעתיק מהגנום לארגונים? או בכלל, מהטבע לארגונים?