[לאוסף המאמרים על 'רעיונות מחוללים' והשלכותיהם, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של 16צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

פעם בתקופת חיים עוצרת רכבת הזדמנויות לפתחו של איש ציבור. עלה עליה – רק השמים הם הגבול. לא עלה – החמיץ בגדול... אחד שנמצא עכשיו על הרציף ודלתות הרכבת נפתחו לרווחה לקראתו הוא יו"ר ההסתדרות, עופר עיני.

בסוף השבוע פרסמה מירב ארלוזרוב בעיתון דה-מרקר כתבה מאלפת בשם: "הקופה הסודית של שוק ההון". בכתבה מתארת ארלוזרוב כיצד הפכו מנהלי חברות הברוקרים לשיאני השכר במינהל הציבורי, והצליחו להשתכר אף יותר ממנהלי הבנקים.

יתכן שהייתה כאן תוצאה בלתי צפויה, שמקורה בטיפשות ובחוסר ראות של מתכנני הרפורמה בשוק ההון. הסתרת משכורות הברוקרים בדמי הניהול שחברות הברוקרים גובות מקופות הגמל עבור עמלות המסחר, עמלות החיתום ודמי הניהול של החיסכון הפנסיוני שלנו – תרגיל זה אפשר, כדברי ארלוזרוב, את משכורות העתק הללו, ללא קשר לביצועי המשתכרים אותן.

לאוהבי תיאוריות הקונספירציה, יתכן והייתה בסיפור הזה מחשבה תחילה. "רעיון מחולל" אחד, שנהגה במוחם של חלק מהמתכננים, ליצור את ה"פירצה", שתאפשר לחבורת הברוקרים הזו גישה ל- 500 מליון שקל מכספי הגמל של הציבור, שנלקחים ממנו, מידי שנה, מבלי שיהיה מודע לכך.

הרגולטורים – שאמורים להגן על הציבור – ושרובם רואים כבר באופק את משכורותיהם השמנות, המחכות להם מעברו השני של המתרס – נמתקשים במתן פתרונות יצירתיים ונותנים לבעיה פתרונות "לינאריים", שאינם יכולים להתמודד עם המורכבות הרבה המאפיינת אותה. ארלוזרוב מתארת כיצד הגביל המפקח על הביטוח, ללא הצלחה, את היקף העמלות שגוף מוסדי יכול לשלם לגוף האם שלו – ולשווא...

אבל, המצב הנוכחי – שטומן בחובו רצון ציבורי עצום ונפיץ לשינוי מצד ציבור גדול שהחיסכון הפנסיוני נכפה עליו והוא רואה אותו נשדד לעיניו מבלי שיוכל לעשות דבר – הוא הזדמנות אדירה לאיש ציבור ליצירת הון ציבורי. אחד כזה, שהרכבת הזו עצרה ברציפו והוא יכול לזנק לתוכה עכשיו הוא, כאמור, יו"ר ההסתדרות, עופר עיני.

 הרציונל ברור. עיני יוכל להפיק את המרב מהסיטואציה, אם יצליח למצב את עצמו כ"מנוף לעצירת גזל ההמונים".

איך ניתן לעשות זאת?

הפתרון שלנו נובע, כתמיד, מתורות הכאוס, המערכות המורכבות והרשתות.

תרגום הסיטואציה לתורת הכאוס, תורת המערכות המורכבות ותורת הרשתות

דמיינו לכם רשת המורכבת משלושה קודקודים: הציבור שמפקיד את כספי הגמל שלו; המערכות הכספיות – קופות הגמל, חברות הברוקרים וכדומה, שקולטות את הכסף ומופקדות על השבחתו לכאורה; והרגולטור, המופקד על שמירת האינטרס הציבורי. שלושת הגורמים הללו מחוברים ביניהם בקשרי גומלין. ההתרחשויות המתנהלות בין הגורמים דרך קשרי הגומלין הללו, ביחד עם הרצון והנחישות של הגורמים לפעול – כל אלה קובעים את התנועה שבין "כאוס" ל"סדר":

הציבור במקרה זה אמור להיות עוניין בשוק דינאמי, שהוא במידה רבה כאוטי. דהיינו, שוק המאופיין במגוון גדול של מציעי שירותים פיננסיים, המתחרים ביניהם על כספו (הוא בוודאי מעוניין גם בניהול מקצועי וטוב של הקופות, אולם, ברמת הניהול הנוכחית דומה שמרכיב זה חסר משקל מהטעם הפשוט שגרוע יותר לא יכול להיות... החברות כיום רחוקות מאוד מרמת הבגרות שראו מתכנני הרפורמה בשוק ההון, כשהפקידו בידיהן את האחריות, אבל, זה כבר נושא לפוסט נפרד).

בניגוד לציבור, החברות הפיננסיות וגם הרגולטור, מעוניינים – כל אחד מסיבותיו – ב"סדר":

הרגולטור – שרואה עצמו בעיני רוחו כמטחווי שנה שנתיים מהתפקיד הנכסף בצידו השני של המתרס ואינו מעוניין בעימותים קשים מידי עם אנשי ההון – עבורו מייצר ה"סדר" "שקט תעשייתי". הוא איננו מעוניין לנקוט פתרונות "כמו הרחבת מגוון השירותים הפיננסיים ומתן אפשרות ליותר שחקני אמת להשתתף במשחק על כספו של ציבור המשקיעים. הדבר יגרור עימות עם בעלי ההון, בעלי הקופות, ועימות כזה פשוט אינו משתלם בטווח הארוך, במדינה שהיא שכונה קטנה, שהפוליטיקה שלה מעורבת בהון ושבה בעלי ההון יהיו לבטח מעסיקיו של הרגולטור, בדרך זו או אחרת, בטווח הארוך.

החברות הפיננסיות-המשקיעות, קופות הגמל הגדולות וחברות הברוקרים העובדות עימם מעוניינים ב"סדר", כי הוא מאפשר להן לדאוג לביתם (ולא בהכרח לכספם של הלקוחות). ה"סדר" מונע כניסת מתחרים חדשים ומאפשר לקיימים "לקחת את כל הקופה". הוא מאפשר ל"רשת" למצות את תכונתה ל"התמרכז": רשתות נוטות מטבען להתמרכז וככל שה"רכזות" גדולות יותר, כך יתווספו אליהן כספים נוספים בהתמדה עד למשבר הבא. משבר זה בלתי נמנע, ונובע מהצורך להציג תשואות בלתי ריאליות בהתמדה (כדאי שכבר נדע, שאין תשואות דו ספרתיות גבוהות ללא תרמיות גדולות, ואלה, סופן "להתפוצץ", כמו "פירמידות" רבות לפניהן).

אז איך עופר עיני נכנס לתמונה?

אם שני הקודקודים ברשת שלנו – המערכות הפיננסיות והרגולטור – מעוניינים ב"סדר", הרי שהגורם היחידי שיש לו אינטרס בערעור ה"סדר" הוא הציבור, והאנרגיות של הציבור הזה תהיינה אפקטיביות, רק אם תנותבנה ותמורכזנה על ידי מנהיג.

יו"ר ההסתדרות יכול ליזום לדעתנו עסק בראשותו – מערכת פיננסית – על יסוד בריא, כשהעובדים ומעמד הביניים יהיה הנהנים ממנו, הן כבעלים והן כמפקידים את כספם בו. לעופר עיני יהיה קל להביא לעסק כזה את הסכמת הרגולטור (לא תהיה לו ברירה) ואת ציבור המפקידים. משקיעים רבים יתחרו להיות שותפיו.בעסק כזה יוכל עייני גם להכתיב משמעותית את העמלות הקיימות ולחייב תקרת ברזל

של משכורות הבכירים. כך יהיה קל ליצור את הרוח הגבית שתאפשר נדידה של כספי הציבור לקופות ה"נקיות" משחיתות אישית ומוסדית. השליטה בארגוני העובדים רק תקל לשכנע את החברים להצטרף. התוצאה – גם הקופות הקיימות "תיישרנה" קו בלית ברירה, על מנת לעצור את הסחף.

והרווח הציבורי הפוטנציאלי שיכול איש ציבור לגרוף מצעד כזה – על תדמיתו הציבורית ה"נקייה", יכולת הביצוע שלו ומיצובו כמנהיג – מי ישורנו?

הוא אשר אמרנו – פעם בתקופת חיים עוצרת רכבת הזדמנויות כזו לפתחו של איש ציבור. עופר עיני שים לב – היא לא תחכה שם לנצח...

[לאוסף המאמרים על 'רעיונות מחוללים' והשלכותיהם, לחצו כאן]