[להורדת העבודה לחץ כאן: ישראל טל - אגף השיטור]
בעיית הבעיות של משטרת ישראל היום הינה הצורך ברפורמה במה שמכונה הסיור (Patrol).
עבודה זו, של ניצב משנה ישראל טל, נכתבה בעת שנשקלה הקמת אגף המתמקד בדרג השטח, שהוזנח עד היום, המאגד את שוטרי הסיור. אולם אגף המבצעים השיטור והקהילה שאיחד את אגפי המבצעים והקהילה לאגף אחד הוא תוצאה שונה לחלוטין מאותו שינוי נכסף. היא נכתבה ב- 2010 כעבודת הגמר של נצם ישראל טל במכללה לביטחון לאומי של צה"ל. טל שימש גם כמדריך הראשי במכללה לקצינים בכירים ועדכני לאוגוסט 2014 הוא מפקד מרחב חברון.
תקציר העבודה מובא בפניכם. ניתן גם להוריד אותה לשימושכם:
מטרת העבודה הייתה לבחון את האפקטיביות של ההצעה להקמת "אגף השיטור" במשטרה, במציאות של קיץ 2010, בדגש על ההקשר של הביטחון הלאומי במדינת ישראל, לקראת היום שבו תונח הסוגיה שוב על שולחנם של מקבלי ההחלטות.
אגף זה, אם וכאשר יוקם, אמור להוות שילוב של שני מערכים קיימים במשטרה: הסיור והקהילה, כולל תחום הפעלת המתנדבים (המשמר האזרחי).
מערך הסיור במשטרת ישראל הוא הינו המערך הגדול והבסיסי ביותר של המשטרה, והוא המוכר ביותר על ידי הציבור הרחב, שוטרי הסיור מפגינים נוכחות מתמדת ברחובות 24 שעות ביממה ומופקדים על מענה לקריאות ה-100.
אגף הקהילה הוקם בשלהי העשור הקודם כפועל יוצא של כישלון "המהפכה הקהילתית" שניסה המפכ"ל לשעבר, אסף חפץ, להנהיג במשטרה בין השנים 2004 עד 2007 (וייסבורד ואח', 2001; קים ואח', 1999). הוא המופקד על מערך הקשרים של המשטרה עם הקהילה, ומפעיל את עשרות אלפי המתנדבים המסייעים למשטרה בעבודתה, חלק גדול מהם במדים.
בסוף שנת 2007 החליט המפקח הכללי על הקמת צוות בראשות ראש אגף קהילה ומשטרה, ניצב עוזי רוזן, לבחינת מקומו של מערך הסיור במשטרת ישראל. במהלך עבודת המטה, נבחנו מספר דרכי פעולה ובסופם הוחלט על בחינת הקמת אגף שיטור שבו יאוחדו מערך הסיור ומערך קהילה- משטרה תחת קורת גג אחת, מתוך מטרה שהשילוב בין שני זרועות אלו, שיש ביניהן זיקה בכל הקשור למתן שירות שוטף לציבור, יביא לשיפור הרגשת הביטחון האישי של האזרח ולחימה אפקטיבית בפשיעה. השינוי היה אמור להיכנס לתוקפו באוגוסט 2009, אולם הוקפא, בעצה עם השר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ', וכפי הנראה לא יבוצע במהלך הקדנציה של המפכ"ל הנוכחי.
מערך הסיור מונה כ- 360 ניידות סיור ו- 3,500 שוטרים, המטפלים בלמעלה ממיליון וחצי אירועים בשנה. הניידות פועלות בתחנות המשטרה ובמרחבים האופרטיביים ומופעלות על ידי מרכזי השליטה המחוזיים (משל"טים). הסיור מהווה כוח תגובה הזמין 24 שעות ביממה, והוא הגוף המשטרתי בעל אחריות קבועה על טריטוריה מוגדרת, אותה הוא מכיר היטב, כולל את הדמויות הפועלות בה. בשל הסיבות הללו, מהווה מערך הסיור את אחד העוגנים החשובים שעליהם מושתתת אחריות המשטרה בכל הקשור לשיפור השירות לאזרח, לחימה אפקטיבית בפשיעה, לשמירה על הסדר הציבורי, להגברת הביטחון האישי, ולביטחון הפנים. מערך הסיור הוא שמגיע ראשון לפיגועים ברחובות הערים או לאירועים חריגים אחרים, מטפל בקורבנות, סוגר זירות אירוע, ומחזיר בהדרגה את סדר החיים לתיקונם. מכאן, שבמדינה שבה המשטרה היא לאומית ומקצה משאבים רבים לתחום ביטחון הפנים, מעמדו של הסיור והאמצעים המוקצים לו רלוונטיים מאוד לביטחונה הלאומי של המדינה.
מערך הקהילה מאגד בתוכו את קשרי המשטרה עם הקהילה ביחד עם מערך "המשמר האזרחי", המופקד על הפעלת המתנדבים.
למרות חשיבותו הבלתי מוטלת בספק, מערך הסיור סובל שנים מחולשה, ומתפקד ללא גוף ייעודי מקצועי האחראי על בנייתו ועל אופן הפעלתו. האגף הממונה עליו הינו אגף המבצעים, שבו מחלקות מבצעיות רבות השואבות את עיקר הקשב המבצעי, ומכאן חולשתו רבת השנים של מערך הסיור. זו גם הסיבה, שבניגוד לתחומי עיסוק משטרתיים אחרים: חקירות, מודיעין, ומערכות התנועה, ההתנדבות והחבלה – מערך הסיור, למרות חשיבותו, נטול תורת הפעלה סדורה.
[בתצלום: רכבי ווקסהול חדשים לשימוש הסיור שקיבלה ה- Inverness-shire Constabulary ב- 1957; תמונה חופשית שהועלתה על ידי Dave Conner לאתר flickr]
בעוד שאין חולק על החשיבות הקריטית של מערך הסיור למשטרה, רבים בתוך המשטרה אינם מבינים את חשיבות הקשר עם הקהילה ואינם מעריכים נכונה את הפוטנציאל הטמון בהפעלת המתנדבים (מושקוביץ, בדפוס; וייסבורד ואח', 2001; קים ואח', 1999). זאת, למרות שכלפי חוץ משולם "מס" לחשיבות הקשרים עם הקהילה ול"שיטור הקהילתי"[1].
בפועל, מעמדו הפנים ארגוני של מערך המתנדבים בעייתי מאוד; וגם תחום השיטור הקהילתי איננו זוכה להערכת יתר משטרה. מאז תחילת שנות ה- 80 של המאה הקודמת דוחה המשטרה בעקביות ניסיונות חוזרים והולכים של הפיקוד באותה עת, לבצע שינויים באסטרטגיה המובילה אותה לאסטרטגיה מוכוונת קהילה (יחזקאלי, 2010א').
הרפורמה הנוכחית – הקמת "אגף השיטור" הייתה אמורה להיכנס לתוקפה באוגוסט 2009, אולם ביצועה נדחה.
בעבודה אבחן את הצעת הרפורמה הזו – את מידת האפקטיביות שלה במציאות שבה מתפקדת משטרת ישראל ואת מידת חשיבותה.
[1] "שיטור קהילתי": ניסיון לצמצם את הפשע ואת הפחד מפשע, באמצעות גישה יוזמת, תוך שימת לב לזכויות האזרח, ותוך צמצום התנאים החברתיים המביאים ליצירת הפשיעה, כאשר מוקד היוזמה הוא ביצירת שותפות עם מוסדות וארגונים בקהילה (שדמי ויחזקאלי, בדפוס). על "השיטור הקהילתי" ניתן לקרוא בהרחבה בעברית ב: קים ואח', 1996; שלו ויחזקאלי, 1997; על השיטור הקהילתי בישראל ותוצאותיו ראה ב - קים ישראל, יחזקאלי פנחס, ברוכמן אבי (1999); וייסבורד דויד, שלו אורית, אמיר מנחם (2001).
