[להורדת המאמר ב'מערכות' לחץ כאן: האומץ להביע דעה בצה"ל - אמיר אבולעפיה] [לאוסף המאמרים על קוד הנאמנות, לחצו כאן] [להרחבה בנושא: 'אינטלקטואליזם ואנטי אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'החופש להביע דעה', לחצו כאן]
האלוף אמיר אבולעפיה (ראו תמונה משמאל) שימש ראש אגף התכנון, מפקד עוצבת הפלדה, ראש חטיבת התכנון באגף התכנון, מפקד עוצבת עידן ומפקד חטיבת הנח"ל.
* * *
זוהי אחת העבודות הישירות והחשובות שנעשתה בעשור הקודם במכללה לביטחון לאומי, צה"ל. היא נכתבה ב- 2010 על ידי תת אלוף אמיר אבולעפיה (לימים אלוף), בברכת הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, ועוסקת בתרבות הארגונית של ארגון צבאי, בהיבט של מידת האומץ להביע דעה עצמאית בארגון.
"לי יש שני כוכבים על כתפיי, ולו יש שלושה. כיצד אוכל להתווכח עימו?" כך אמר גנרל לֶבָּא הצרפתי ערב מלחמת העולם הראשונה, בהתייחסו לחילוקי הדעות בינו לבין מפקדו, ראש המטה הכללי של צרפת גנרל ז'וזף ז'ופר. ז'ופר וחלק ניכר ממטהו דבקו ב"תוכנית 17 ", שהנחת היסוד שלה הייתה שאם תפרוץ מלחמה עם גרמניה, יש לנקוט גישה התקפית בכל תנאי ובכל מחיר, אף שהתנאים הגיאו-אסטרטגיים חייבו גישה הגנתית דווקא. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, טפחה המציאות על פניו של המטה הכללי של צרפת, והמדינה נחלצה אך בקושי מתבוסה צורבת כבר בחודש השני למלחמה.
בניגוד לגנרל לֶבָּא הצרפתי, הגנרל הגרמני היינץ וילהלם גודריאן, מההוגים המרכזיים של תורת השריון הגרמנית ושל טקטיקת הבליצקריג במלחמת העולם השנייה, לא היסס להשמיע את דעותיו החריגות. אולם אף על פי שהוא הרבה להתעמת עם הממונים עליו ואף חרג במקרים רבים מהפקודות שקיבל בקרב, הוא הצליח להתקדם בממסד הצבאי (לעומת זאת היטלר הדיח אותו פעמיים בשל סירובו למלא פקודות שנראו לו שגויות; וגם מנע ממנו את שרביט הפילדמרשל, למרות שלא היה ראוי ממנו לכך!). גנרל לֶבָּא הוא הדוגמה האופיינית, ואילו גנרל גודריאן הוא החריג. קצינים כפופים נמנעים בדרך כלל להביע עמדות שסותרות את עמדות הממונים עליהם. בהיעדר הגדרה רשמית לתופעה הזאת של היעדר אומץ להביע דעה בארגון, אני מציע הגדרה משלי:
הימנעות עובדים (או קצינים כשמדובר בצבא) מלהציג מידע או דעות שלהערכתם אינם עולים בקנה אחד עם עמדות של בכירים בארגון. התופעה ההפוכה היא האומץ להביע דעה עצמאית בארגון. מי שנוהגים כך מעמידים את מחויבותם המקצועית והאזרחית מעל לאינטרסים האישיים שלהם.
הכותב שואל, האם בצה"ל אנו סובלים מבעיה של היעדר אומץ להביע דעה המנוגדת לזו של הבכירים? הוא מצטט את טענת עפר שלח ויואב לימור, שהתופעה הזאת הייתה אחת הבעיות שפגעו בעבודת המטה הכללי במלחמת לבנון השנייה...
[להורדת המאמר ב"מערכות" לחץ כאן: האומץ להביע דעה בצהל - אמיר אבולעפיה] [לאוסף המאמרים על קוד הנאמנות, לחצו כאן] [להרחבה בנושא: 'אינטלקטואליזם ואנטי אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'החופש להביע דעה', לחצו כאן]
על מי הוא עובד? הרי כל קצונת תה"ל שותקת כדג לנוכח מה שהאלוף בריק מספר לנו על אזלת ידם במוכנות למלחמה הבאה. אז איפה ה"אומץ"? לא נדרש אומץ. לא עשו להם כלום. מה ה"אומץ"?