[תמונה חופשית שהועלתה על ידי BackgroundNow.com Staff לאתר flickr]
[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
[להורדת העבודה לחץ: אמיר בן טובים - שחיתות שלטונית]
זוהי עבודת הגמר של ניצב משנה אמיר בן טובים במכלה לביטחון לאומי, צה"ל, שהוגשה במרץ 2011.
השחיתות השלטונית מהווה איום על חוסנה החברתי של המדינה, המושתת בין היתר על אמון הפרט במוסדות השלטון ובמנהיגיו הנבחרים. הנורמות השליליות הפושטות בחברה כתוצאה מהשחיתות מכרסמות במרקם החברתי ומערערות את שלטון החוק (זמיר, 2008: 8-7). כפועל יוצא השחיתות השלטונית מהווה איום לביטחון הלאומי של המדינה.
השימוש במונח "שחיתות שלטונית" גובר בעולם מאז שנות השמונים של המאה העשרים (נבות, 2008: 115-111), אולם ככל שמתרבה השימוש בו כך גוברת גם העמימות בנוגע לתכולתו של המושג ולגבולותיו. הספרות המקצועית משופעת בהגדרות שונות לתופעה, ואין לה משמעות מוסכמת וברורה. המשותף לכל ההגדרות הם המרכיבים הבאים: הגורם המבצע את המעשה הינו עובד ציבור, נבחר או ממונה, שנושא באחריות לאינטרסים ציבוריים, עושה שימוש לרעה במשרתו, מפר נורמות הנהוגות באותה חברה ויש במעשה הפקת תועלת אישית או כללית (יחזקאלי, 2010: 20).
לחקר השחיתות יש גישות שונות, המצביעות על מגוון רחב של סיבות להתפתחותה של התופעה. למן שנות השמונים של המאה הקודמת, ההנחה השלטת היא כי לשחיתות השפעות שליליות על התפתחות המדינה (שלום, 2002: 140-139).
תופעת השחיתות אינה מתקיימת בחלל הריק, ויש לה מאיצים שונים בתחומים רחבים: שיטת הממשל, מבנה השלטון ומודל עבודתו, רמת החיים, סגנון תרבותי, בעלות על עוצמה, תהליך מודרניזציה, תהליך הגירה, ביורוקרטיה רחבה ועוד.
ניתן להצביע על סוגים שונים של שחיתות: "שחיתות לבנה" העוסקת במעשים דוגמת שימוש בציוד העבודה למטרה פרטית, בגין מעשים שכאלה נוקטים, על פי רוב, בדרך של חינוך; "שחיתות האפורה" בה נכללים מעשים המצויים, על פי רוב, ברף האתי ובגינם האכיפה על פי רוב מנהלתית; "שחיתות שחורה" , בה המעשים מצויים במתחם הפלילי ובגינם האכיפה במישור הפלילי.
בחינת היקף תופעת השחיתות השלטונית בישראל מצביעה על כך שהן סקרי דעת הקהל והן תפוקות פעילותה של משטרת ישראל אינן משקפות את תמונת המצב האמיתית ביחס להיקף תופעת השחיתות. ישנו קושי מובנה בשיטות הנהוגות לאמוד את היקף התופעה ככל הניתן בדרגת וודאות גבוהה שתשקף את המציאות בפועל. יתכן כי שיפור במאבק בשחיתות בשנים האחרונות ועליה בהיקף חשיפת פרשיות מהעבר יוצרים את המציאות הנתפשת בציבור. מציאות שמצביעה על קיומה של בעיה חברתית לאומית.
ההתמודדות עם השחיתות השלטונית היא התמודדות מורכבת, הכוללת אסטרטגיות מגוונות ומשלבת מערכות שונות: חינוך, אתיקה מקצועית, ביקורת המדינה וביקורת פנים, חושפי שחיתות, תקשורת, אכיפה מנהלית, אכיפה פלילית, משטרת ישראל, רשויות תקיפה כלכלית כרשות המיסים ואיסור הלבנת הון, פרקליטות המדינה, יועץ משפטי לממשלה, בית המשפט, המדיה התקשורתית, גופי מגזר שלישי, ארגונים מקומיים ובינלאומיים, אמנות בינלאומיות, ולבסוף – הציבור – החברה האזרחית.
דרכי ההתמודדות עם "השחיתות השלטונית" מגוונות: ממניעה ועד לענישה, מגישה מתגוננת ועד לגישה יוזמת "התקפית". התמודדות מורכבת יכולה להצליח רק כאשר כל גורמי האכיפה, הפועלים באותה סביבה משימתית, משלבים ידיים ויוצרים שותפות להשגת מטרה משותפת (רזי ויחזקאלי 2007ב').
המאבק בתופעת השחיתות השלטונית – הטיפול בגורמיה, כמו גם בקשרים שבין נבחרי הציבור לגורמי הון, תקשורת וכדומה – צריך להיעשות בראייה רוחבית: כל גוף צריך לפעול בהתאם לייעודו. זאת, תוך סיוע לגופים האחרים בתחומים שיש לו יתרונות יחסיים עליהם, ותוך הסתייעות בהם באותם תחומים שיש להם יתרון יחסי עליו. הקמתו של מכלול מבצעי רב מערכתי שיאגד נציגים מטעם כלל הגופים המתמודדים עם תופעת השחיתות יביא, קרוב לוודאי, ליצירת שיתוף פעולה טקטי, בין הגופים השונים ובדרך זו ישפר את ההתמודדות עימה.
הדגש הניתן על ידי רשויות האכיפה לטיפול ב"שחיתות השלטונית", מעלה לעיתים את השאלה האם ה"טיפול" הניתן לה אינו לוקה ב"עשיית יתר", הפוגעת במשילות ונזקה גדול מתועלתה. אחד המובילים את הגישה היוצאת נגד "עשיית היתר" בתחום "השחיתות השלטונית" הוא פרופסור יוסי שיין (2010), שאף חיבר ספר בנושא בשם "שפת השחיתות".
אחת משאלות המפתח בכל הקשור להתמודדות עם תופעת השחיתות השלטונית הינה, האם ועד כמה הדרג הפוליטי מעוניין בהקמת מערכת חזקה ודומיננטית של מאבק בשחיתות השלטונית. הניסיון במדינות מפותחות מלמד, שהרצון הזה הוא בעירבון מוגבל למדי.
בישראל עיקר הובלת ההתמודדות עם התופעה נעשה במישור הפלילי על ידי משטרת ישראל והפרקליטות. אין במדינה גוף עצמאי לריכוז והובלת תחומי ההתמודדות עם התופעה. למשטרות כיום יש כר נרחב של סמכויות ושל תפקידים החל משמירה על הסדר הציבורי, שמירה על ביטחון הפנים ואכיפת החוק. המאבק בשחיתות הוא אחד מתפקידיה של המשטרה , אך היכולת של המשטרה להפעיל קשב ארגוני ומשימתי למאבק בשחיתות כתופעה רב ממדית בעלת השלכות במעגלים נרחבים, הוא מוגבל מכיוון שיש צורך להתרכז במגוון משימות רב. במדינות רבות הוקמו גופים ייעודיים שעיקר תפקידם הוא המאבק בשחיתות.
ישנה חשיבות להתמודדות מערכתית ומשולבת עם התופעה. התמודדות אשר תעשה בראיה לאומית תוך הכוונת העשייה של המערכות המתמודדות עם השחיתות לתיאום לשיתוף פעולה ולשילוביות בפעילות. על כן ראוי לבחון ברמה הלאומית הקמת מינהל לאומי לאתיקה ציבורית במסגרתה תהא הכוונת-על של אסטרטגיות שונות להדברת התופעה או לכל הפחות לצמצומה.
