[בתמונה: כרזת מחאה מ- 2002 שהופצה ברשתות החברתיות על המעקב שמקיים ה- FBI על אזרחים... היוצר: Scott Bieser]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
במאמרו ב- ynet, מה- 26/2/14, תחת השם: “אתה צריך משטרה חדשה”, קישר יגאל ארבל את “הטרור הפלילי” ליחס הבעייתי בין המטה לשטח במשטרת ישראל, וטען ?כי, “רק הקמת משטרת חקירות ולוחמה בפשע תציל את המצב”. האמנם?
סוגיית האפקטיביות בהתמודדות עם הפשיעה האלימה היא סוגיה מורכבת מאוד. האם הקמת ארגון נפרד תדרוש פחות תקורות או יותר לאנשי המטה? האם היא תביא לשיתוף פעולה טוב יותר עם גורמי השיטור האחרים? אין לשאלות אלה תשובה חד משמעית. על כן, המענה להן איננו יכול להיות לינארי. בפוסט, אציף חלק מהמורכבות הזו.
בעשור הראשון של המילניום נדרשה משטרת ישראל לתעדף בין שתי רפורמות הכרחיות: האחת היא במערך הסיור ובשיטור שלה בערים; והאחרת היא במערך החקירות, בעיקר ברמה הארצית.
אילוצי השטח פתרו עבורה את הדילמה. בדצמבר 2003 בוצע ניסיון כושל לחסל את זאב רוזנשטיין, שבמהלכו נרצחו 3 אזרחים ונפגעו 33, המפכ”ל דאז, שלמה אהרונישקי, כינה את האירוע “מלון פארק של המשטרה”, והיטה את הכף לכיוון החקירות. על המאמץ המשטרתי העיקרי הזה חתומים שני המפכ”לים האחרונים, דודי כהן ויוחנן דנינו:
המשטרה ביצעה רפורמה בהתמודדות עם ארגוני הפשע, וסחפה אחריה (בשילוביות מרשימה שרחוקה מלאפיין ארגוני משטרה) את מכלול הארגונים הרלוונטיים – מהפרקליטות ועד נציבות המס.
התוצאה מוכרת היום לכל הרכב שופטים בבתי המשפט המחוזיים, ש”מוצפים” בתיקים בתחום זה; ולראשי הכנופיות, שנחשפו להטרדות בלתי פוסקות, בתחומים רבים של חייהם, ורובם יושבים בבתי הכלא. הרפורמה הזו, במסגרתה שיפרה משטרת ישראל מאוד את יכולת הגילוי שלה טרם הסתיימה.
אם הכל כל כך טוב, למה הוא כל כך רע? בגלל המורכבות:
"הטרור הפלילי" הנוכחי איננו נובע מחוסר עשיה או מחוסר אפקטיביות, אלא מעשיית יתר ומהצלחת יתר.
צריך לומר: "אין ארוחות חינם"! חיסול הפשע המאורגן במדינה דמוקרטית מודרנית איננו ריאלי. בשנות העשרים של המאה הקודמת, כשמוסוליני והפשיזם השתלטו על איטליה, מוגרה המאפיה הסיציליאנית בדרך פשוטה. השלטונות ייבאו מכשיר גליוטינה אחד מצרפת, והוא "עבד" שעות נוספות, עד שהבעיה חוסלה (היא חזרה לאחר כיבוש איטליה בידי בעלות הברית ובסיועם, אבל זה כבר חומר למאמר אחר...). לנו אין עניין בפתרונות כאלה שהופכים את השלטון לעבריין הראשי, וגם הסיכוי לאימוץ פתרונות קיצוניים מעט פחות, דוגמת מעצרים מנהליים, אינה נראית סבירה ברמות האלימות הנוכחית ברחובות.
אם לא ניתן להכחיד את הפשע המאורגן, צריך למצוא לצערנו דרך לחיות איתו בדו קיום. גדיעת ראשיו וחילוט חלק מרכושם לא מחסלת אותו, אלא רק יוצרת קידום מהיר לעבריינים בדרג נמוך יותר. איך שומרים את גובה הלהבה האופטימלי זה לקח שנלמד מהניסיון. FBI ישראלי לא יצבור ניסיון מהר יותר.
כשראשי הפשע, "המבוגרים האחראיים" (יחסית) סולקו מהרחובות, "נזרקו" ארגוני הפשע לכאוס, והתלהט המאבק על הטריטוריות שהתפנו. לכן הרחובות בוערים. אבל, למה המאבק הזה מתבצע באמצעות "פיגועים פליליים"?
הסיבה היא דווקא ההצלחה הרבה שמשיגה המשטרה בפענוח זירות עבירה. העבריינים, שאינם מעוניינים להיתפס, מחפשים שיטה שבה הזירה משמידה את עצמה. הפיצוץ מאפשר להם לא להשאיר מאחוריהם ראיות. זו הסיבה של ריבוי הפיצוצים הלא מפוענחים.
ההתמודדות עם הפשיעה משולה למשחק שחמט. המשטרה השקיעה ביתרון טכנולוגי והובילה למספר שנים. העבריינים מצאו עכשיו מענה. המשטרה תצטרך להסתגל, ואין זה משנה אם זה ה- FBI או משטרת ישראל.
ועוד לא דיברנו על הרפורמה שטרם בוצעה בסיור העירוני. שם הבעיה אקוטית מאוד ויש למשטרת ישראל כבר תחליפים פוטנציאליים בשטח, בדמות "המשטרות העירוניות".
לעג הגורל הוא, שהקריאות לפרק את המשטרה מגיעות היום משני קצוות מנוגדים:
מסוגיית השיטור בערים, בגלל שטרם עברה המשטרה רפורמה (מה שניתן להבין);
אבל גם מסוגיית הפשע המאורגן והפיגועים הפליליים, דווקא בגלל שהמשטרה עברה רפורמה. מאמרו האחרון של ניצב משנה יגאל ארבל שייך לקצה הזה.
הרי לכם מורכבות...
עוד בעיה רלוונטית מאוד הקושרת את ידי השוטרים, בכל סוג של משטרה, היא עיקור יכולותיו של המודיעין המשטרתי בעקבות הגדרתן של כלל פעולות המודיעין ותוצריהן כ"חומר חקירה", על פי הגדרתו בחוק (וגם זה נושא למאמר אחר...). אם חומרי המודיעין הם חומרי חקירה, אזי הצורך לחשוף אותם מביאה בהכרח לחשיפת מקורות מודיעין, שיטות פעולה ואמצעים בהם עושה המשטרה שימוש. חשיפה זו הינה משמעותית ביותר ויש בה כדי לפגוע באופן קשה ביכולת המשטרה להפעיל את אותם מקורות, לנקוט אותן השיטות ולהפעיל את אותם אמצעים בעתיד.
כתוצאה מכך מצוי מערך האיסוף המודיעיני במשבר קשה. כתוצאה ממנו, מסתובבים רוצחים ופושעים חמורים אחרים חופשי, למרות ראיות ממשיות המצביעות על אשמתם. זאת, כיוון שהמפתח לגילוי מעשיהם היה המידע המודיעיני.
גם למשבר הזה תצטרך כל משטרה להסתגל, ואין זה משנה אם זה ה- FBI או משטרת ישראל.
לסיכום, המאבק הזה הוא משחק שחמט קשה וסיזיפי, שהניסיונות למצוא לו פתרונות קלים לא יועיל. אין בו "ארוחות חינם", כל פתרון של בעיה אחת מצמיח אחרת, וחוזר חלילה.
