[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
[לאוסף המאמרים על יכולות קוגניטיביות והבדלים בינאישיים, לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 20 באוגוסט 2021
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
יכולת קוגניטיבית מהי? המשגה
כל הפעילויות השכליות שלנו, מתבססות בעצם על מגוון של יכולות קוגניטיביות (Cognitive abilities); משמע, על מכלול היכולות השכליות של האדם.
הזיכרון שלנו הינו אסוציאטיבי ומבוסס על שלושה שלבים:
- תפיסה,
- קידוד (עיבוד המידע כך שיוכל להישלף בזמן)
- ושליפה.
[להעמקה בנושא ה'מגוון', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תפיסה ותפיסה חברתית ומשמעויותן, לחצו כאן]
[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
יכולת קוגניטיבית כוללת את המרכיבים הבאים:
- תפיסה לסוגיה (כמותית, חזותית ואחרת) (יש צורך בקשב ובריכוז כתנאים מקדימים);
- יכולת סיווג, והבחנה בין עיקר לטפל;
- יכולת למידה;
- חשיבה לוגית, יכולת תכנון והסקת המסקנות;
- דמיון.
- יכולת מיון וסיווג;
- סקרנות;
- יכולת ליצירת קישורים וזיכרון.
סגנון קוגניטיבי
סגנון קוגניטיבי הוא האופן שבו אנו מעבדים מידע; והוא משתנה בין אדם לאדם. נגדיר אותו כצירוף של תכונות שכליות, שמשפיע על האופן שבו אנו מארגנים מידע ומגיעים לשיפוטים ולמסקנות שונות. סגנונות קוגניטיביים כוללים שוני ביניהם בתחומים רבים: תפיסה, זיכרון, חשיבה, פתרון בעיות, למידה, יחסים חברתיים ועוד. הם נפרדים ביניהם על פי מידת האנליטיות, האינטואיציה, הרגישות, המוחצנות, ההסתגלות הסובלנות לעמימות, האוריינטציה לאי ודאות , הדוגמטיות , הרצון בשליטה, חיפוש הריגושים וכדומה. יש סגנונות קוגניטיביים שמקנים לבעליהם יתרון על פני אחרים; ולהיפך. ניתן לחלק את האנשים על פי האופן שבו הם תופסים מצבים:- יש המתקשים בתפיסת הפרטים ותופסים בקלות את השלם (תפיסה גלובלית)
- לעומתם, יש התופסים יותר את הפרטים ופחות את השלם (תפיסה אנליטית).
[לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן]
[הכרזה: ייצור ידע]
סגנון תפיסתי מתייחס גם לנטייתם של אנשים להגזים / להמעיט בהערכה: משמע, להגדיל או להקטין את ערכם של גירויים:
- יש הנוטים להערכה נמוכה של גירויים שונים, כמו גודלם של גופים, איכות של סרט קולנוע, תכונות אופי של אחרים ואפילו של עצמם...
- ויש כאלה שנוטים להערכה גבוהה של הגירויים.
רזרבה קוגניטיבית
רזרבה קוגניטיבית היא המאגר של הלמידה והיכולות שפיתח אדם במהלך חייו. ככל שהרזרבה הקוגניטיבית גדולה יותר, כך תהיה התודעה של האדם חסינה מפני פגיעה, שעלולה להגיע כתוצאה מתאונה או כתוצאה מעליה בגיל. ככל שהרזרבה הקוגניטיבית גדולה יותר, כך היכולת הקוגניטיבית תשמר זמן רב יותר ותעמוד בפני פגעי הזמן.
מחקרים עדכניים מראים כי אנשים שמוחם נפגע ממחלה ניוונית; ושהרזרבה הקוגניטיבית שלהם הייתה גדולה, תפקדו באופן נורמלי לחלוטין. משמע, אדם אשר מפתח את היכולת הקוגניטיבית שלו, ושמר על חוסנה, לא רק משפר אותה בטווח הקצר, אלא גם מעלה את סיכוייו לשמרה בטווח הארוך!
[בתמונה: רזרבה קוגניטיבית... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
יש מתאם גבוה בין מבדקים פסיכולוגיים שונים שנעשים לאותו אדם; ו'גורם g' מסביר אותו
מחקרים מלמדים שאם אדם יעשה מבחני אינטליגנציה שונים, המתאם ביניהם יהיה גבוה. לכאורה, אפשר היה לצפות, שכישור מסוג אחד יבוא על-חשבון כישורים מסוג אחר (למשל, בכך שהראשון תופס חלק מן המקום במוח; או בכך, שהוא נובע מתרגול וגוזל זמן מתחומים אחרים). אבל בפועל, מתברר שכל מדדי האינטליגנציה מתואמים זה עם זה.
'גורם g' (באנגלית: g factor) הוא מושג בחקר האינטליגנציה והפסיכומטריה, המסביר, כיצד קורה שבין כל שני מבחני אינטליגנציה של אדם יש מתאם גבוה.
יוצר התאוריה הוא הפסיכולוג האנגלי, צ'רלס ספירמן, (Charles Spearman; ראו תמונה משמאל), שהפך בזכות התאוריה שלו על גורם g לשם דבר בחקר היכולות הקוגנטיביות.
[בתמונה משמאל: צ'רלס ספירמן. מקור התמונה: טוויטר]
ספירמן פיתח שיטות סטטיסטיות (כמו ניתוח גורמים מקבילים) כדי לארגן את המידע על אינטליגנציה. הוא מצא שיש גורם קוגניטיבי אחד (אם כי לא יחיד) העומד בבסיסם של תהליכי פתרון בעיות רבים; וקרא לו בשם 'גורם g'.
לפיו, הוא אפיין את 'גורם g' כשילוב של כושר הפשטה וכושר הסקה לגבי קשרים ויחסים.
[לאוסף המאמרים על יכולות קוגניטיביות והבדלים בינאישיים, לחצו כאן]
