[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
סירובו של חמאס לקבל את הצעת מצרים להפסקת אש, בצד הנטייה הטבעית להשליך על האויב את אורח החשיבה שלנו, הוליד גל תקשורתי של ביקורת על ה"טיפשות" החמאסית והניתוק של מנהיגיו.
הנחת העבודה – השלטת בדברת הבלתי נפסקת בתקשורת – היא שמה שהיה הוא שיהיה; שסבב נוסף הוא רק עניין של זמן; שברגע שבו יושג הסכם יתחיל חמאס להצטייד מחדש.
מול המטרות הללו, שואלים ה"מומחים" כיצד חמאס אינו מבין שדחיית ההצעה המצרית הביאה עליו פלישה קרקעית; שבמציאות החדשה, מצרים העוינת, תמשיך ביתר שאת בעצירת הכספים ובסגירת המעברים; שהאווירה הבינלאומית תלך ותוחמר מבחינתו; שיקשה עליו מאוד בעתיד לחדש את מלאי התחמושת הרקטית; שמערך המנהרות יאבד; ושהקטסטרופה האזרחית תועצם.
אולם, הניסיון מלמד שחמאס הוא ארגון המנוהל בתבונה, לפי מטרות אסטרטגיות ברורות, הן של הטווח הארוך והן של הטווח הקצר; שהוא מורגל בניהול משברים "על סף הכאוס", ושעד היום היטיב להתאים את מטרות הטווח הקצר שלו למציאות משתנה.
אז בהנחה שחמאס אינו טיפש ושהוא מבין שהמציאות השתנתה, אין מנוס מההבנה שהוא מסתגל למציאות החדשה דרך שינוי מטרות הטווח הקצר שלו: שהוא חותר ל"ממעבר פאזה" – לשינוי אסטרטגי בעזה, שיאפשר לו בעוד פרק זמן להיתפס בזירה הבינלאומית והערבית מי שראוי להנהיג את העם הפלסטיני כולו.
דרך זו – שכבר נוסתה על ידי חמאס בעבר – איננה צבאית. היא כלכלית: שימוש בקטסטרופה העזתית כמנוף להשקעות בפיתוח; השגת צמיחה כלכלית ועליה דרמטית באיכות החיים של האוכלוסייה בעזה.
כאשר זכה חמאס לרוב בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית בינואר 2006, הוא ניסה לקדם רעיון של "הודנה" בת 10 שנים עם ישראל בתמורה להטבות כלכליות משמעותיות, שיאפשרו לו לבסס את שלטונו. הוא חזר על הצעתו גם לאחר השתלטותו האלימה על עזה, בינואר ב-14 ביוני 2007, אולם ישראל – שראתה בהצעה, במידה רבה של צדק, גרסה נוספת של "הסכם חודייבה" (שבו כרת הנביא מוחמד ברית עם אנשי מכה, שאפשרה לו לצבור כוח עד שהיה חזק דיו להפר אותה...) – העדיפה לקדם אסטרטגיה של סגר על הרצועה, בניסיון שנכשל, למנוע מהחמאס להתחמש בנשק אסטרטגי.
ההצעות האחרונות של חמאס להפסקת אש מלמדות שהוא מנסה לחזור לאסטרטגיה הראשונית ההיא: הודנה בין רצועת עזה לישראל ושקט ביטחוני מוחלט תמורת סיוע כלכלי נרחב; פתיחת מעברים קבועה; הקמת נמל ושדה תעופה והרחבה ניכרת של תחום הדייג עד למרחק 10 ק"מ מהחוף.
המסקנה מכך היא, ששליטי חמאס מבינים שהמציאות משתנה. הם מבקשים לשלוט בשינוי הזה, ולייצר מהפך בלגיטימציה הבינלאומית שלהם כמועמדים ראויים לשלוט בעתיד בעם הפלסטיני כולו.
לצורך כך, הפלישה הצה"לית והקטסטרופה המתהווה דווקא משרתות אותם. הדמוניזציה של המנהרות והטילים מייצרת רצון במערב לשלם בכסף כדי ליצור שינוי מהותי. זה בדיוק מה שחמאס מבקש.
כמובן שבמהלך ההימור יכול חמאס גם לאבד את השלטון (למשל, בשל כוונותיה של מצרים לעשות בכלכלה שימוש על מנת להחזיר בהדרגה את אבו מאזן לעזה), אולם בביטחון לאומי, "אין ארוחות חינם", ובסף הכאוס אין הזדמנויות ללא סיכונים. מנהיגיו של חמאס מיומנים בתפקוד "על סף הכאוס", ומאמינים ביכולתם לנווט בסביבות של אי וודאות. יש להם יתרון יחסי בכך על הממשל המגושם והמושחת היושב ברמאללה.
זה לא אומר שחמאס ויתר על מטרת הטווח הארוך שלו. אבל זה בהחלט אומר שבשנים הקרובות תיתכן הרגעה ברוחות המלחמה מדרום...
האם זה טוב לישראל? בטווח הקצר כן.
איך ישפיעו השינויים הללו על הטווח הארוך, גם חמאס איננו יכול לדעת!
מסכים יקירי!
כמי שמחשיב עצמו מתון, מצטער על מה שאני מרגיש וכותב, אך זו המציאות שבה אנו חיים ויש להישיר אליה מבט:
מלחמה בקהילת רוצחים ומתאבדים, אינה מאפשרת "צמחונות" לאלו שרוצים לשרוד.
ארה"ב סיימה את מלחמת העולם במתאבדים היפאנים הבלתי נלאים, בשתי מכות אמיצות, שהפכו את יפאן, למדינה יצרנית ושוחרת שלום.
שיטת החנחונים והאזהרות שלנו לקהילת המתאבדים המוסלמים המטורפים בעזה, שלוחי השטן של האיסלאם הקיצוני, מיצתה את עצמה.
איני אומר, להשתמש בנשק יום הדין חלילה. מספיק שנתחיל לפגוע בכל מקום ממנו יורים טילים, ללא כל אזהרה נוספת.
איזורים שמהם יוצאות מנהרות יהפכו לאזורי שממה שטוחים.
אם חיי חיילינו ואזרחינו חשובים לנו זו הדרך היחידה.
ארדואן, גדעון לוי וחנין, במילא מאשימים אותנו כרוצחים….
תשתית הטרור אינה הטיל או המנהרה, תשתית הטרור היא המוסלמים הקיצונים, שיש לבערם מסביבתנו.
הקם להורגך השכם להורגו!