[בתמונה: מדינה אחת בין הים לירדן... ת"ז ישראלית למחמוד עבאס. התמונה שותפה ברשתות החברתיות ובעל הזכויות בה לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בחזרה לפוסט המרכזי: חלופות לפתרון שתי המדינות]
המאמר עודכן ב- 11 בספטמבר 2021
הרעיון של מדינה אחת בין הים לירדן הועלה במקור על ידי המפלגות הערביות והשמאל הרדיקלי בישראל, אולם בשנים האחרונות הפך פופולרי גם בקרב גורמים בימין.
מצדדי פתרון זה טוענים, שבהיעדר פתרון פוליטי מוסכם, תגיע ארץ ישראל ממילא למצב בו שתי הישויות הפוליטיות בה (מדינת ישראל והרשות הפלסטינית) יהיו כה שלובות זו בזו, עד שלא ייתכן פתרון אחר זולת מדינה אחת גדולה (שיכולה להיות באופציה פדרציה). בשטחים שבהם שולטת ישראל כבר קיים רוב שאינו מיוצג פוליטית, ובשטח מדינת ישראל קיים מיעוט ההולך וגדל של אנשים שעשויים לתמוך במדינה אחת - הפלסטינים תושבי ישראל.
התפיסה של "מדינת כל אזרחיה" - ערביי ישראל והשמאל הקיצוני
גישה זו נובעת מראיית ישראל כמדינה קולוניאליסטית, לא דמוקרטית, וקורא לוותר על קיומה כמדינה יהודית. על פי תומכי הגישה, המצב הנוכחי מנציח את "עריצות הרוב היהודי", שצריך לוותר על הפריבילגיות שלו ולהחליפן ב"דמוקרטיה הסכמית" בדומה לשיטה הקיימת בין הנוצרים למוסלמים בלבנון.
מדינה כגון זו כונתה "מדינת כל אזרחיה", קרי, מדינה דמוקרטית המזוהה עם כלל האזרחים במדינה ועם המכנה המשותף האזרחי שלהם. "מדינת כל אזרחיה", אינה מזוהה עם קבוצת לאום אחת בלבד ומאפשרת שוויון מוחלט בין כל קבוצות הלאום החיות בה. שוויון זה בא לידי ביטוי בסמליה, מוסדותיה וחוקיה של המדינה המדגישים את הזהות האזרחית המשותפת לכולם.
גישה זו אינה מקובלת על מרבית קבוצת הרוב היהודי בישראל. הביקורת העיקרית על גישה זו הינה, שלימוד המודל הלבנוני והתבוננות על תוצאותיו מלמדת, ששיטת הדמוקרטיה ההסכמית שפעלה שם בין דמות הרואות עצמן בנות אומה אחת - הערבית, לא הוכיחה את עצמה, ומלחמת האזרחים הנמשכת, על הטבח ההדדי, אינם מבשרים טוב למודל עתידי דומה.
בישראל, התנאים לכינון דמוקרטיה כזו יהיו קשים יותר בהכרח, שהרי מדובר בקבוצות אויבות, שאין להן, לא שפה משותפת ולא היסטוריה משותפת. הן אינן בנות אותו גזע, וגם לא בנות לאום אחד. לכן, למה שזה יצליח כאן אם זה נכשל בלבנון? (פסיג, 2008, ע' 271).
[המפה באדיבות האתר Oslo Dokumentarkino]
רעיון המדינה האחת של הימין הפוליטי בישראל
פוליטיקאים ואנשי ציבור בולטים מקרב אנשי ארץ ישראל השלמה, כמו למשל: משה ארנס ז"ל, ראובן ריבלין (לפני בחירתו לנשיא), אורי אליצור, ציפי חוטובלי ואפילו חנן פורת ז"ל דיברו, ומדברים, בגלוי ובקול, על אפשרות נועזת ליציאה מהמבוי הסתום, דרך מתן אזרחות ישראלית וזכויות שוות לכל הפלסטינים בגדה המערבית תמורת ויתור על מדינה פלסטינית (שיזף, 2010). שר הביטחון לשעבר, משה ארנס ז"ל, טען ב- 2010 כך:
"התוחלת של המשא ומתן עם מחמוד עבאס אינה נראית מבטיחה. הנשיא (דאז) אובמה בוודאי חושב אחרת, אבל עבאס, אם הוא מדבר בשם מישהו, זה בקושי בשם מחצית מהפלסטינים. הסיכויים שמשהו טוב ייצא מזה, אינם גדולים. אפשרות אחרת זו ירדן. אם ירדן הייתה נכונה לקלוט לתוכה גם שטחים וגם אוכלוסייה נוספת, זה היה הרבה יותר קל וטבעי. אולם ירדן אינה מסכימה. לכן אני אומר שאפשר להסתכל על עוד אופציה. האופציה היא שישראל תחיל את החוק על יהודה ושומרון, ותאזרח לתוכה כמיליון וחצי פלסטינים" (שיזף, 2010).
ארנס אינו נבהל ממי שמאשימים אותו בקידום הרעיון הדו-לאומי. "אנחנו כבר מדינה דו-לאומית", הוא אומר. "וגם רב-תרבותית וגם רב-מגזרית. יש פה עשרים אחוז מיעוטים, וזו עובדה. עם עובדות אתה לא יכול להתווכח"...
[למאמר של משה ארנס ב'הארץ', לחץ כאן]
[בתמונה: שר הביטחון לשעבר, מישה ארנס. התמונה המקורית: יעקב סער, לע"ם. הכרזה: ייצור ידע]
הקבוצה הזו כללה וכוללת, בנוסף לו אישים מרכזיים כ- (שיזף, 2010):
- נשיא המדינה לשעבר, ראובן ריבלין, שטען בעת שהיה יו"ר הכנסת, כי: "עדיף שהפלסטינים יהיו אזרחי המדינה, מאשר לחלק את הארץ";
- ציפי חוטובלי, כיום שגרירת ישראל בבריטניה;
- אורי אליצור, פובליציסט, עיתונאי זוכה פרס סוקולוב ואיש ציבור ישראלי. לשעבר מנכ"ל מועצת יש"ע וראש לשכתו של נתניהו בכהונתו הראשונה. כיהן כעורך הראשי של "מקור ראשון" בשנים 2013 - 2014;
- אמילי עמרוסי, עיתונאית ואשת תקשורת; ולשעבר, דוברת מועצת יש"ע.
- הדוברת הרהוטה היותר של הקבוצה עד היום הינה קרולין גליק, בספר שפרסמה , ב- 2015, בשם סיפוח עכשיו (ראו תמונת כריכה משמאל). גליק, עורכת בכירה ובעלת טור בג'רוזלם פוסט, כתבה את הספר במקור באנגלית, והא ראה אור לראשונה בארצות הברית תחת השם "הפתרון הישראלי" ("The Israeli Solution"), שם חולל מהומה לא קטנה.
זהו עדיין אינו מחנה פוליטי של ממש. בתיאוריה שמציעים אותם הדוברים, יש עדיין חורים. המחזיקים בה, עושה רושם, אינם מתואמים זה עם זה, אולם תכניותיהם דומות להפתיע. את כולם מאחדת דחייה מוחלטת של רעיונות ההפרדה האתנית למיניהם, לצד ההכרה כי גם לפלסטינים זכויות פוליטיות. הם מציירים תהליך שיימשך כעשור עד דור, ובסיומו ייהנו הפלסטינים מזכויות אישיות מלאות, אולם המדינה תיוותר, בסמליה וברוחה, יהודית.
כאן גם נמתח הקו בינם לבין השמאל הדו-לאומי. לדבריהם, זהו אינו חזון של "מדינת כל אזרחיה", נטולת זהות וניטרלית, וגם לא "ישראסטין", עם דגל של סהר ומגן דוד לצדו. המדינה האחת, בגרסת הימין, משמעה עדיין ריבונות יהודית, רק במציאות מורכבת יותר; חתירה לחידוש חזון המדינה היהודית-דמוקרטית, ללא כיבוש וללא אפרטהייד, ללא גדרות וללא הפרדות. מדינה שבה יהודי יכול לגור בחברון ולהתפלל במערת המכפלה, ופלסטיני מרמאללה יכול לשמש כשגריר או כשר, לגור בתל אביב או סתם לאכול גלידה על שפת ימה (שיזף, 2010).
[הכרזה: 'ייצור ידע']
ארצות הברית מתנגדת (?)...
- ראוי לציין, כי ממשל אובמה כבר הבהיר היטב שלא יקבל סיפוח של הגדה המערבית. ראש סגל הבית הלבן דאז, דניס מקדונו הדגיש בנאומו בוועידת ג'ייסטריט כי "... ארצות הברית לעולם לא תקבל סיפוח של הגדה המערבית. זה יהיה צעד בלתי חוקי, שרק יבודד את ישראל בעולם" (סומברג, 2015).
- מן הסתם, עמדת ממשל ביידן תהיה דומה;
- אבל מן הסתם, ממשל טראמפ היה מאפשר זאת עם הזמן;
ולגבי ממשלים אחרים, ימים יגידו...
נספח: רב שיח: "שני עמים - מדינה אחת?" בהשתתפות ארי שביט, עמר בר לב, אמילי עמרוסי וגרשון הכהן (28/6/16)
לאן מוביל אותנו המשך המדיניות הנוכחית והאם אנו גולשים לקראת היווצרותה של מדינה אחת לשני עמים בין הים לנהר? המועצה לשלום ולביטחון קיימה במהלך חודש יוני 2016 כינוס מיוחד לדיון בסוגיות שעל סדר היום במכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב.
[בחזרה לפוסט המרכזי: חלופות לפתרון שתי המדינות]
מקורות והעשרה
- יחזקאלי פנחס (2015), הרהורים על ספרה קרולין גליק, סיפוח עכשיו.
- גלזר הילו (2014), מדינה אחת לשני עמים, הארץ, 6/7/14.
-
- ארנס משה (2010), אזרחות ישראלית לפלסטינים, הארץ, 2/6/10.
- ויקיפדיה: הערך: "פתרון מדינה אחת".
- פסיג דוד (2008), צופן העתיד, מבחן העתיד של ישראל, תל אביב: ידיעות אחרונות.
- סומברג דנה (2015), ארה"ב: לעולם לא נקבל סיפוח של הגדה, ישראל פוסט, 24/3/15, ע' 2.
- שיזף נועם (2010), קבלו את החזון המפתיע של הימין הישראלי לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הארץ, 15/7/10.
- צזנה שלמה (2015), "אנחנו יודעים לפתח כל דבר", ישראל היום, ישראל השבוע, 25/12/15, עמ' 9-8.
- יחזקאלי פנחס (2015), בדרך להימור המדיניות הגדול.
- יחזקאלי פנחס (2014), כמה פלסטינים יש בכלל בין הים לירדן?
- יחזקאלי פנחס (2014), חלופות לפתרון שתי המדינות (5): מדינה אחת בין הירדן לים.
- יחזקאלי פנחס (2014), חלופות לפתרון שתי המדינות.