[התמונה: מתוך האתר: י' ינקוביץ', הנדסה. שם הצלם אינו מופיע]

[לאוסף פרסומיה של ד"ר אילי גולדברג באתר, לחצו כאן]

[המאמר הופיע במקור בשנת 2014 בכתב העת עבירות ועונשים בישראל, צוהר לבית סוהר, 16, 47-63]

תקציר

בית סוהר הוא ארגון ייחודי שניהולו קשור בעמדת המדינה כלפי בתי הסוהר וכלפי האסירים, בעמדת שירות בתי  הסוהר כלפי דרכי השגת סדר ומשמעת בכלא ובעיקר מאופן התנהלות מנהל בית הסוהר. מאמר זה ידון  במאפייניו הייחודיים של בית הסוהר, בדילמות ובאתגרים הייחודיים הכרוכים בניהולו.  ובהשפעתו של מנהל בית סוהר על החיים בכלא.  כמו כן יתואר מצב בבתי הסוהר בישראל.

במאמר מושם דגש על מהותו של בית סוהר כארגון אזרחי  לנוכח תהליך המיליטריזציה שעבר בשנים האחרונות, מוצגת החשיבות של הערכים ההומניים שנדרשים ממנהל בית הסוהר והחשיבות של הגישה השיקומית להשגת יעדים חברתיים כמו  צמצום  נזקי פשיעה ומניעת חזרה למאסר.   

[בתמונה: המחברת, ד"ר אילי גולדברג]

מבוא

בית סוהר הוא אחד הארגונים המורכבים  ביותר בעיקר משום שכלואים בו בני אדם על פי חוק ובניגוד לרצונם. הכליאה מהווה, מצד אחד, פעולה אלימה של החברה באמצעות מוסדותיה ומצד שני, הכליאה מספקת אכסניה לעבריינים ומספקת את צורכיהם. לעתים, מדובר על תקופות מאסר ארוכות  וחלק מהאסירים רואים בכלא את ביתם (עינת, 2005).

בבית הסוהר עוברים האסירים  תהליכים פסיכולוגיים שמשפיעים על התנהגותם כמו: היתכלאות (פריסוניזציה) (Clemmer,1958), התמכרות לחוויית המאסר (גולדברג, 2013), והשפעות חברתיות, משפחתיות ופיזיות שמתכנסות לנזק נלווה  אשר מכונה " העונש השקוף" (Travis, 2002). הקשר המורכב בין האסירים לבין הכלא מתבטא, בין היתר, בשיעור  הגבוה של החוזרים למאסר (רצידיביסטים) (בן צבי וולק, 2011;  Padfield and Maruna, 2006 Howerton et al, 2009 ; Austin, 2010; wartna et al, 2010; Wong, 2011)

הגישה הפוסט מודרנית,  שמיוצגת  בתפיסת יחסי הכוח של פוקו (Foucault, 1983, 1980) קובעת שבכל אינטראקציה חברתית קיימים שני סוגים של כוח. הראשון מכוון מלמעלה למטה ומדגיש את שליטתם של בעלי הכוח על הכנועים והנשלטים, והשני מכוון מלמטה למעלה ומדגיש את מאמצי ההתנגדות של הכנועים, לכאורה, וחסרי כל כוח.  במקום שיש כוח יש התנגדות ויש מאבק מתמיד על הגדרות מחדש של הכוח. פוטנציאל ההתנגדות הוא עדות לאוטונומיה של כל אחד מהפרטים במערכות יחסים אלו.  ההתנגדות מלמטה למעלה היא לעיתים גלויה ולעיתים סמויה ומתבטאות במשא ומתן, דיאלוג ומחאה.

בית הסוהר מופעל, בעיקר, באמצעות שליטת אנשי הסגל באסירים, וזאת באמצעות כללים, חוקים  ומנגנוני שליטה, בגיבוי המדינה. לעומת זאת האסירים מבססים את כוחם באמצעות פיקוח חברתי ומערכת כללים וחוקים בלתי פורמאליים שנקראת ״קוד האסיר״, מגדירה את תת תרבות האסירים ומשמרת אותה כ״תרבות שכנגד״ (עינת, 2005;  Clemmer,1958 Bowker,1977; ). למעשה מדובר במפגש בין מערכת חברתית נורמטיבית לבין מערכת חברתית שהיא גם תת תרבות עבריינית, גם תת תרבות של מכורים וגם תת תרבות של אסירים (גולדברג, 2013).

מנהל בית הסוהר הוא אחת הדמויות  המשמעותית ביותר בכלא, שכן הוא מממש את  מדיניות  שרות בתי הסוהר  ואחראי לניהול  החיים של  האסירים. הוא מייצג ומבטא את כוחו של הריבון, מיישם אותו הלכה למעשה וגם מתמודד עם כוח ההתנגדות של האסירים  שמתבטא בהפרות סדר, באירועים שליליים ובמחאות ( Coyle, 2002; Stiener, 2008).

בבית סוהר מתנהל דיאלוג מתמיד של כוח בין הסגל לבין האסירים ומנהל הכלא מפעיל סמכותו לאכיפת הניהול התקין של המתקן. המטרה המרכזית של כל מנהל בית סוהר היא שמירה על סדר ומשמעת בכלא  ( (Stiener, 2008; Coyle, 2002. התנהגות אסירים  קשורה ב"כאבי המאסר"  (Sykes, 1965), במאפיינים אישיותיים שהאסיר מגיע איתם אל המאסר (Thomas and Peterson, 1977 )  ובפרקטיקות של ניהול האסירים (Bottoms, 1999 ;Camp et al, 2003; Colvin, 1992; Dilulio, 1987; Useem and Kimball, 1989; Useem and Reising, 1999).

נכתב מעט על ניהול בתי הסוהר וזאת משום שמדובר במוסד סגור, רחוק מעיני הציבור שאין מודעות לייחודיותו (Stiener, 2008 Coyle, 2002; (Caeti et al, 2003. בישראל לא  נמצאה ספרות מחקרית בסוגיית ניהול בתי הסוהר.

מאמר זה יעסוק בייחודיותו של בית סוהר כמערכת חברתית, בניהול בתי הסוהר בכלל ובישראל בפרט, בדילמות הקשורות בניהול המתקן ובתפקידו של מנהל בית סוהר.

הייחודיות של בית הסוהר כמוסד סגור

המערכת החברתית בכלא מהווה מראה חברתית, שמשקפת את הערכים של החברה ואת השינויים שחלו בה במשך השנים (תימור, 2009). מורכבות וייחודיות בית הסוהר בחברה מתבטאת בתפיסה שהוא מנותק מהחברה ומנתק את הכלואים ממנה (גופמן, 1973), לעומת זאת, תפיסה אחרת רואה בו מערכת דינמית, מורכבת ופתוחה שמקיימת אינטראקציה מתמדת עם הסביבה ועם גורמים חברתיים (ארגוני זכויות אדם, תקשורת, מערכת המשפט, משפחות אסירים, אנשי מקצוע, אנשי אקדמיה  וכד'), המשפיעים על המתרחש בכלא ומביאים לשינויים בו.   בארה"ב, לדוגמא, הקשחה בענישה הביאה לעלייה דרמטית במספר הכלואים, נוצרה צפיפות שהביאה לאלימות גבוהה, הוקמו בתי כלא פרטיים, ובכך הפכו בתי הכלא לעסק רווחי וכתוצאה מכך חל שינוי בגישה הניהולית ( Coyle, 2002).

לכלא מאפיינים ייחודים בהשוואה למוסדות סגורים (כוללניים) אחרים אשר משפיעים על התנהלותו :

1. בבית הכלא מוחזקים בני אדם בניגוד לרצונם ואספקת צרכיהם תלויה בסגל . האסירים אינם יכולים לעזוב כרצונם, חייהם מנוהלים על ידי הסגל, הם עוברים תהליכי השפלה שמביאים לאובדן זהות ובידוד מהחברה הכללית וחווים את "המתת האני" (מתוך: עינת, 2009). אנשי הסגל, שמחזיקים בכוח, עלולים לנצל אותו לרעה ולהביא לפגיעה באיכות חייהם של האסירים, בזכויותיהם ובכבודם.
2. השיח בכלא בנוי מדיאלוג מתמיד של כוח

סביבת החיים בכלא, מעצם טבעה, שלא כמו בארגונים אחרים, היא אלימה, גברית, עשירה בסמים ואנטגוניסטית לנורמות החברה הכללית ולערכיה ( עינת, 2005; Crewe,2006). חוקרים מתחום מדעי החברה טוענים שבית הכלא  מכיל אלמנט ברור של רוע ואכזריות מכוונת (עינת, 2009).

האדם חווה בכלא כפיה וכוח שמודגשים בסביבה הפיזית באמצעות הסורגים, המנעולים, האזיקים, הפקודות, העמידה בזמנים, הספירה האנושית וכד'. האסיר מחויב ללבוש בגדים אחידים ואסור בסממנים אישיים חריגים וכל הפרה גוררת סנקציה, כמו בידוד פיזי, איזוק ושלילית פריבילגיות (גופמן, 1973).

הכלא מתנהל כעולם חברתי שבו אלימות, משחקי כוח והשפלה הם האמצעים לשליטה. חולשה  מובילה  להגברת הפער בין  הכוח שמפגין הסגל לבין הכוח שמפגין האסיר, ומלכתחילה, ידו של האסיר על התחתונה ( Coyle, 2002).

3. למנהל הכלא אוטונומיה גבוהה בניהול בית הכלא .

מנהל בית הסוהר הוא הדמות המרכזית האחראית על המתרחש בכלא , יש לו סמכות ואמצעי פיקוח, כולל הסמכות להעניש ולהטיל סנקציות על הכפופים לו. הוא הדמות החזקה בתחום גיאוגרפי סגור, שרוחש פעילות אינטנסיבית גלויה וסמויה, שטומנת בחובה סיכונים להתפרצות מהומות או פגיעה אחרת בסדר היום. כוחו עולה כאשר בית הסוהר מתנהל כארגון צבאי ותפקיד המנהל  מוגדר כמפקד שכן מתקיימת תקשורת קווית, מלמעלה למטה ,כמעט ללא יכולת תגובה , מצד הכפופים.

המנהל ,אמנם, נמצא בפיקוח מתמיד של הממונים עליו ומחויב לכללים וחוקים ברורים אך המערכת הסגורה והשליטה של המנהל מחזקת ומעצימה את האוטונומיה שיש לו .

מקור נוסף של כוח שיש למנהל קשור בעובדה שהאסירים יודעים שאיכות החיים שלהם בכלא תלויה במנהל הכלא ( הוא שופט על עבירות משמעת, הוא מאשר טובות הנאה, הוא מאשר שיבוץ בעבודה וכד').  האסירים  לעיתים, נרתעים מתלונות, מאמצים התנהגויות סתגלניות ונמנעים מבקשת עזרה מגורמים מחוץ לכלא מחשש לפגיעה בהם בתוך הכלא. התנהגות כזו, מחזקת את התלות של האסירים במנהל בית סוהר ובכך מחזקת את כוחו והחלש הופך להיות חלש יותר.

כוחו של המנהל נובע מהיחסים הגלויים והסמויים בינו לבין  האסירים. מדובר ביחסים דו סטריים של כוח שניזונים מתחבולנות, חתרנות ותכסיסנות. מנהל הכלא שואף להשיג שליטה מוחלטת על המתרחש בכלא, למנוע הפרות סדר ובריחות שכן הפרות סדר בכלא עלולות לפגוע בקידומו ( Coyle, 2002).  הוא נמצא ב"מלכודת" שכן מצד אחד מתנהל עליו פיקוח אינטנסיבי, שלעיתים הופך למערכת לחצים כבדה  ומצד שני הוא מחויב בפתרונות למצבים בין אישיים קשים שהארגון לא מספק להם מענים. הוא נדרש לשמש "הורה" לאסיר דבר שמחייב אותו לאנושיות, הפעלת רגשות שעשויים להשפיע על קבלת ההחלטות שלו. נוצרת, בהכרח, אמביוולנטיות שמפגישה בין מבנה המוסד הסגור, דרישותיו ומאפייני האוכלוסייה לבין האישיות של מנהל בית סוהר תוך ניגוד אינטרסים אפשרי. המנהל עלול להרחיב את מרחק מהאסירים, תוך נטרול רגשי שעלול להשפיע על דרך הניהול, בדרך כלל, לכיוון של הקשחת יחס כלפי האסירים.

4. התמודדות מול תת תרבות שמורכבת מאסירים שרובם עבריינים מכורים.

מאפיין ייחודי נוסף ומשמעותי הוא הרכב האוכלוסייה בכלא. מדובר באוכלוסייה רב בעייתית, בעיקר משום שאינה מתייחסת לגבולות שהחוק קובע, חיה על פי נורמות של תת התרבות עבריינית, אינה משתפת פעולה, עוינת את הממסד ואת סגל בית הסוהר כמייצג הממסד. האסירים , ברובם מאופיינים בהפרעות אישיות, הפרעות התנהגות והפרעות נפשיות (אישיות אנטי סוציאלית, אישיות גבולית, אישיות תלותי, מחלת נפש וכד') (אדד,1989; שוהם, רהב ואדד, 1987;Pallone & Hennessy, 1992; Clinard, 1994), ובמקרים רבים חושבים על בריחה, התאבדות או הפרות סדר מסוגים אחרים. אוכלוסייה זו חיה בתוך "ריק קיומי", היא חסרת משמעות ומחפשת רוב הזמן הקלה למצוקות פנימיות (חימי, 2008).

יתרה מזאת, מדובר באוכלוסייה הטרוגנית שבתוכה קבוצות רבות בעלות סולידריות עבריינית (כנופיות על פי אזורי מגורים, על פי מוצא אתני וכד') דבר שמחייב  אסטרטגיה ניהולית מתאימה להשגת שליטה ושמירה על הסדר.  נמצא שלאסטרטגיה ופרקטיקה של ניהול בית הסוהר יש השפעה מובהקת על רמת האירועים בבתי הסוהר (Stiener, 2008 ). בנוסף, אוכלוסיית האסירים מתחלפת כל הזמן. מתרחשת ניידות אסירים גבוהה בין בתי הסוהר ובין האגפים, לעיתים, כחלק מאסטרטגיה של שליטה  ומניעת אירועים שליליים. כתוצאה מכך האסיר חי בחוסר ודאות, בתחושת ארעיות וחוסר שליטה על החיים שמעמיקה את המתחים האישיים .

האסירים מגיעים למאסר עם נורמות התנהגות עברייניות, ממשיכים בדפוס התנהגות זו בכלא ומושפעים מהחסכים הקשורים במבנה הסגור של הכלא. הם נאבקים על טובין, על מרחב מחייה, על מצרכים (סיגריות, אוכל, סמים וכד'), הם מנהלים מלחמת קיום, מלחמת הישרדות  שבה מתקיימים כללי עולם תחתון לצד מאבק מול הנהלת הכלא שמנסה לשלוט בהם.  בנוסף לכך, אסירים רבים מאופיינים בבעיית התמכרות, שמאפיינת תת תרבות של מכורים ומשפיעה על אורח החיים שלהם בכלא ועל דרכי הסתגלותם למאסר (גולדברג, 2003).

הייחודיות באחזקת עבריינים בכלא מתעצמת לנוכח העובדה שסגל בית סוהר, כולל המנהל,  נמצאים במגע ישיר עם האסירים ולעיתים "נדבקים" מהתנהגות האסירים.  מתקיים תהליך מקביל בו סגל בית סוהר, מאמץ, בלי שהתכוון לכך, התנהגות עבריינית, שעלולה להוביל אותו להתנהלות עבריינית ולפגיעה בטוהר המידות ".... ישנם סוהרים, מאלה המופקדים על שמירת האסירים ואכיפת החוק, הסדר והמשמעת בין כותלי בית הסוהר, אשר סטו מנורמות התנהגות מחייבות ואף עברו עבירות פליליות, הן בבית הסוהר והן מחוצה לו"( רוזנפרל, 1990 , מתוך: ירושלמי, 2013, עמ' 124)

לסיכום, מאפייניו הייחודיות של בית הסוהר כמוסד סגור מתבטאים בכך שהוא כולא  בני אדם בניגוד לרצונם לתקופות ארוכות, האסירים תלויים באנשי הסגל כמעט בכל תחומי החיים. התקשורת בכלא בנויה על שיח של כוח ושליטה  בסביבה רווית חשדנות וחוסר אמון, במיוחד כשאוכלוסיית האסירים מתנהלת על פי קודים עבריינים ולא מצייתת לחוקים וכללים. "למנהל הכלא מוקנות על ידי החוק סמכויות נרחבות שבאמצעותן הוא יכול להשפיע השפעה משמעותית על אורחות החיים, על סדר היום ועל תנאי החיים של האסירים ואנשי הסגל, ולמעשה יש לו השפעה עצומה על כל המתרחש במתקן" ( ירושלמי,2013,  עמ' 13)

לאור ייחודיותו של בית הסוהר ומרכזיותו של מנהל בית הסוהר בתפעולו עולות דילמות ניהול רבות ומורכבות המחייבות בחינה.

מודלים בניהול בית סוהר

בבית סוהר מתנהל בשני צירים מרכזיים כאשר האחד הוא הציר של אנשי הסגל והאחר הוא הציר של האסירים. שתי האוכלוסיות מנוגדות בתפיסתם ובמטרותיהן ועוינות אחת את השנייה, כאשר סגנון הניהול  קשור ישירות לאופי הדיאלוג ביניהן.  ניהול על פי עקרונות הצדק וההיגיון יזכה בשיתוף פעולה של האסירים, תמיכה ורמה גבוהה של משמעת בכלא, לעומת ניהול חסר הגינות וללא צדק נראה שיביא  תסיסה, התנגדויות והפרות סדר  (Stiener, 2008)

מחקר על בית כלא לנשים בארץ  מתאר מערכת יחסים קורקטית בין האסירות לסגל. האסירות מכירות ברצונם של אנשי הסגל לשמור על מציאות רגועה בכלא, למנוע מצבים קשים, להימנע מאלימות, ולבסס יחסים שמושתתים על שיתוף פעולה אינטרסנטי. הן מבינות שאנשי הסגל רוצים "להעביר את המשמרת בשלום" (עינת, 2005, עמ' 123), ומתרחשת "נורמליזציה" של יחסים (עינת, 2005)

Dilulip  (1987) מציג מספר מודלים של ניהול בתי סוהר :

1. מודל השליטה ( CONTROL MODEL ) מדגיש ציות אסירים, עבודה וחינוך באותו סדר. מודל זה מניח שלאסירים מוטיבציה קבועה לסטייה מכללים דבר שמחייב שליטה מתוך כוח ישיר או עקיף.
2. מודל ההסכמה ( CONSENSUAL MODEL) נשען על משמעת בלתי פורמאלית ומיון אסירים, ומתבסס על הזכות של האסירים להתלונן ולהביע מחאה בדרכים מקובלות.
3. מודל האחריות ( MODEL RESPONSIBILITY ) מדגיש  תהליכים  שמספקים לאסירים מכסימום אחריות על הפעולות שלהם.

מודלים נוספים הם:

מודל  השליטה האדמיניסטרטיבית ( ADMINISTRATIVE CONTROL MODEL )  מציג השגת שליטה מוחלטת (coercive solution) וציות אסירים באמצעות פחד ומערכת סנקציות קשה. חוסר סדר נתפס כתוצאה של ניהול  חלש ולא עקבי, של התעלמות הסגל מביטחונם ושל תפיסת אסירים את תנאי  הכליאה כבלתי הוגנים (Hirschi, 1969; Kornhauser, 1978).

המודל המשולב: מודל המשלב בין  מאפייני אסירים (מיון אסירים), מאפייני סביבה (סווג ביטחוני)  ודרכי ניהול . מודל זה מתבסס על  פיתרון נורמטיבי לבעיות של סדר   הוא על ידי לגיטימציה שנותנים האסירים לניהול, שמושגת באמצעות הסכמה ערכית, אישור חברתי, עקביות והגינות ביישום הכללים, ואלה משפיעים  על ציות האסירים. האסירים תופסים את הסגל כהוגן, כצודק וכמוסרי. האסירים מעורבים בפרויקטים ומקבלים תמריצים Bottoms,1999)  ).

מחקרים מצביעים על כך שמודל השליטה והמודל האדמיניסטרטיבי הביאו בעיקר להפרות סדר קולקטיביות (Carrabine, 2005; Spark and Bottoms, 1995; Sparks et al, 1996), וכי בבתי סוהר ברמת ביטחון גבוהה יש יותר אירועים שליליים  ( Camp et al, 2003; Jiang and Winfree, 2006; Steiner, 2009; Steiner and Wooldredge, 2008a). במחקר שנעשה בבתי סוהר לנשים בבריטניה מצאו שבבתי כלא בהם רמת המשמעת גבוהה והענישה מחמירה היו יותר הפרות סדר בהשוואה לבתי כלא שאופיינו במערכות מקבילות מרוככות יותר. החוקרות הסיקו שהתנהגות תוקפנית נובעת בעיקר מתגובה לאווירת המשמעת בכלא ואינה תולדה של תת תרבות אסירות (Mandaraka-Sheppard, 1986).

הדילמות בניהול בית סוהר

ייחודיות בית סוהר כמוסד סגור, מורכבות  ניהולו והמודלים השונים של הניהול  מעמידים את ארגוני הכליאה בכלל ואת מנהלי בתי  הסוהר בפרט בפני אתגרים ודילמות הקשורים באופן התנהלותו של בית הסוהר.

כליאת האדם שוללת את חירותו, את השליטה שלו על פעולות רבות והוא תלוי באנשי הסגל במישורי חיים רבים בכלא ( Coyle, 2002), ולכן, האתגר המרכזי,בניהול בית הכלא הוא השמירה על ערך כבוד האדם וזכויותיו. מאחר וקשה למדוד את רמת הקפדה על מימוש ערך זה (Coyle, 2002) חשוב שמנהל בית סוהר יהיה , במהותו, אדם ערכי והומאני.

בגישה הומאנית וערכית טמונה עמדה מוסרית אשר מתווה דרך, תודעה עצמית גבוהה, תבונה, רגישות ואהבת הזולת.  מי שהוא ערכי מטבעו רואה את האדם כיצור ריבוני המכונן את עולמו ואחראי לגורלו, מייחסת לאדם ערך עצמי בלתי מותנה ושווה לזולת, וחותרת לביסוסה של סדר חברתי צודק והומאני, אשר מחויב לקדושת חיי אדם ולאהבת הבריות, לשוויון ולסולידריות, לפיתוח רוח האדם ולהרחבת חירותו, לצדק חברתי ולדמוקרטיה נאורה ופלורליסטית.  אדם ערכי יודע  שהמציאות האובייקטיבית היא אינה שלו בלבד, אלא גם של  הזולת. הוא דורש מעצמו להיות ישר, ולקיים ביקורת קשה כלפי עצמו ואחר כך כלפי הזולת ( אלוני, 1998). מנהל ערכי יפעל מתוך גישה הומניסטית שמייחסת חשיבות לאדם כפרט אוטונומי ומדגישה ערכים אנושיים.

כמו כן חייב מנהל בית סוהר להיות בעל השכלה בתחומים הקשורים באדם ובאישיותו, בפסיכולוגיה, בסוציולוגיה חברתית , בחינוך ובדרכים להשגת שינוי בהתנהגות האנושית.

איתור אנשים מתאימים לתפקיד מנהל בית סוהר והערכת מידת ערכיותם היא קשה ומורכבת שכן  לעיתים קיים פער בין הייצוג החיצוני של האדם לבין מידת ערכיותו. בני אדם "לומדים" לעטות את המצג הנדרש בחברה להשגת מטרותיהם האישיות, אך מתחת לפני השטח  טמונות העמדות האמיתיות. בנוסף לכך בעידן הפוסט מודרני בו האדם פועל מתוך תחרותיות, חתירה למצוינות, ושאיפה לקידום הוא עלול להעדיף את צרכיו  האישיים על פני צרכי בית הסוהר.  המוביליות הגבוהה בין תפקידים קשורה ,לעיתים, בקשרים בינאישיים, בנפוטיזם ובאינטרסים  וכל אלה קשורים במינוי מנהלים שאינם מתאימים לתפקיד רגיש שכזה.  לכן אחד האתגרים של ארגון בתי הסוהר הוא מינוי מנהלים.

הדילמה הראשונה שעומדת בפני מנהל בית סוהר היא הגדרת תפקידו כמנהל או מפקד ותפיסתו את התפקיד

בשלושת העשורים האחרונים חלה עליה דרמטית במספר הכלואים ועליה במספר האירועים השליליים בבתי הסוהר ובחומרתם. מגמה זו הביאה, במדינות המערב, לחיזוק  הגישה המיליטריסטית, לשינוי במטרות שהוצבו בפני מנהלי בתי הסוהר (Coyle, 2002 ) ולמינוי יוצאי צבא כמנהלים בבתי הסוהר ( תימור, 2011 ; ירושלמי, 2013 ; Caeti et al, 2003). יש מדינות שבהם בתי הסוהר פועלים במתכונת צבאית וראש המוסד מוגדר כמפקד, ויש מדינות בהם פועלים בתי הסוהר כארגונים אזרחיים וראש המוסד מוגדר כמנהל" (Coyle, 2002 ).

"מפקד"  הוא "שם כולל לכל אחד מהממונים על יחידה של חיילים או על עוצבה" ( אבן שושן, 1990), יעוד המפקד הוא להביא ניצחון לארגון שנמצא באחד משני המצבים : במצב של לחימה עליו להשיג ניצחון או מצב של הכנות אליה עליו לעסוק בבניין הכוח ותחזוקתו השוטפת.  מפקד פועל על פי דפוס התנהגות תגובתי, מוכן ליום פקודה, הוא אוטוריטטיבי, ריכוזי, מבקש אישורים לפעולה ממפקדיו, פועל על פי פקודות מבצע ועליו להגיע להכרעה (כץ, 2008).

כאשר בית סוהר מתנהל כמחנה צבאי, ההיררכיה הצבאית מעמיקה את המרחק בין האסירים לסגל ובית הסוהר מתנהל כמו ב"מלחמה". המפקד יודע ומנוסה יותר מאחרים, הוא נותן  פקודות והארגון מתנהל בשפה צבאית,  חד כיוונית,  "שכובלת" גם את האסירים וגם את הסגל, והוא מתחלף לעיתים קרובות כמו בצבא. האסירים הופכים להיות ה"אויב" והחזקתם במשמורת חוקית מהווה משימה מבצעית. כל יום הופך להיות מבצע ממוקד בסדר ומשמעת, ושאר המטרות כמו: טיפול, חנוך, שיקום, תחזוקה הופכות להיות משניות.

"מנהל" הוא  "מי שעומד בראש מוסד או עסק וכדומה" ( אבן שושן, 1990).  ניהולו מבוסס על אספקת תפוקה ללקוחות, הוא ממונה לתקופות ארוכות ומשתמש בכישוריו, יכולותיו והסמכות שמעניק לו הארגון על מנת להשיג את יעדי הארגון. משימותיו מבוססות על מתן שירות ופיתוח יכולות חדשות לטובת הארגון (כץ, 2008).

כאשר בית הסוהר מתנהל כארגון אזרחי  הוא פועל פי על דפוס חשיבה רוחבי, מתמקד במערכות הארגון, בדינאמיקה של שינויים, דינאמיקה של יחסי גומלין חיצוניים ופנימיים, בהתמודדות עם דילמות. הוא  נדרש לניהול פרואקטיבי, נוסף על גישה אוטוריטטיבית מעצבת ומאצילת סמכויות.  הוא נעזר בחזון, יעדים ומטרות ארוכות טווח, ובדפוסי תקשורת ארגונית רב גוונית, רוחבית ומותאמת לאוכלוסייה. המשימה העיקרית היא לנהל את חיי האסירים כאשר הסדר והמשמעת הם חלק מהמשימות. הדילמה נובעת מפער שנוצר בין העובדה שבית סוהר הוא מוסד אזרחי במהותו, שכן הוא מחזיק בני אדם שהפרו  את חוקי המדינה ופגעו באזרחים, לבין  ניהולו כמסגרת צבאית כאשר הסוהרים מתפקדים כלוחמים והמשימות רובן מבצעיות. אך כאשר הכלא מתנהל  כארגון צבאי מתעורר קונפליקט אצל המפקד שבבסיסו הוא   דילמה אנושית וחברתית. שכן, מצד אחד, מדובר בניהול מערך אזרחי מובהק שדורש אחזקה הומאנית ומתן מענה לצרכים האנושיים של האסיר ואולי אף גישה שיקומית על מנת להביא לשינוי בהתנהגות, אך מצד שני , הוא מונחה על ידי הארגון לפעול ולהתנהג בהתאם אוריינטציה צבאית, ונמדד במונחים של יעדים מבצעיים, משימות ייעודיות, כמות הפרות הסדר ולעיתים רואה באסיר "אויב".  כך מתחזקת הגישה הענישתית וכל אסיר הוא פוטנציאל לבריחה. מאחר וכיום, ניהול מוצלח של בית סוהר נמדד, בכמות הבריחות והפרות סדר, התפיסה הצבאית מובילה לניהול טכנוקרטי הבנוי על ידי פקודות ומשימות מבצעיות ומצמצום יוזמות חדשות ויצירתיות  ( Coyle, 2002).   לאור זאת מאחר ובתי הכלא הם ארגונים היררכיים והכפופים, אסירים ואנשי סגל, מופעלים על ידי ראש המערכת שמשפיע על ניהול הארגון ( Coyle, 2002) , חשוב לתת לראש הארגון מרחב תימרון רחב שיאפשר יוזמות והגעה לסדר ומשמעת בדרכים לא צבאיות ולא כוחניות.

הדילמה השנייה היא ניהול על פי הגישה השיקומית או ניהול על פי הגישה הענישתית. שנים ארוכות מתנהל דיון האם בית סוהר הוא מוסד שנועד להעניש או מוסד שנועד לשקם. הגישה הענישתית מתמקדת, בעיקר, באחזקת האסירים והרחקתם מהחברה ואילו הגישה השיקומית מתמקדת בניצול תקופת המאסר לשיקום ומכוונת לתוכניות טיפול המיועדות לשפר את תפקודם של האסירים ומניעת חזרתם למאסר (Hepburn & Albonetti, 1980).

מחקרים מצביעים על יעילות הטיפול בבתי סוהר שמתבטאת בהורדת רמת המועדות (וייסברוד ואח', 2010; שגיא, 2007; תימור, 2006 ;תימור, 2011;Pearson & Lipton, 1999; Aos. Miller & Dark, 2006; Wilson, Bouffard & Mackenzie, 2005).   לעומת גישה אחרת שרואה בתקופת המאסר אחזקה בלבד  שמהווה  "תקופת קיפאון התנהגותי" (Oleson, 2002; Zamble & porporini, 1990).

בחירת הגישה קשורה  בעיקר במדיניות הארגון שמתגבשת מגורמים כמו: תנאי עבודה, יחס הממונים והעמדות של מנהל בית הסוהר שמושפעת מניסיונו המקצועי  ( Van Voorhis et al, 1991).

הקונפליקט בין הגישות מהותי לניהול בית סוהר ולמנהל הכלא. המנהל עלול להימצא בקונפליקט תפקידי שנוצר בין גישתו המקצועית כאיש המאמין בטיפול לבין דרישות הביטחון אליהן הוא נדרש. מנהל המאמין בגישה השיקומית ונדרש לפעול על פי הגישה הענישתית מתמודד עם תסכול עמוק המשפיע על תיפקודו ורמת השחיקה שלו. הקונפליקט התפקידי הגבוה ביותר נמצא  בקרב מנהלים בבתי סוהר ברמת ביטחון מזערית, שכן בהם, בדרך כלל, יש גם מטרות טיפוליות וגם ביטחוניות. קונפליקט זה מאפיין בעיקר סגל מתחום הטיפול ( Coyle, 2002 ; Cullen et al, 1993; Hepburn & Albonetti, 1980 ). יתרה מזאת נמצא שאמונה בשיקום מהוה מנבא מובהק לשבעות רצון מהתפקיד וקונפליקט תפקידי של מנהל בית סוהר מגביר השחיקה וחוסר שבעות רצון בעבודה (Caeti et al, 2003). עוד חשוב לציין שעל מנת  שבתי הסוהר יצליחו בשיקום נדרש קשר הדוק בין  שלושה גורמים: המחקר, אנשי הטיפול בכלא והנהלת הכלא ( כרמל ואפשטיין, 2011). הדילמה מתעצמת כאשר הארגון מוביל גישה ענישתית. וכוחנית ואילו עמדות מנהל בית הסוהר  תומכות בגישה השיקומית.

הדילמה השלישית של מנהל בית הכלא קשורה בדרך להשגת סדר ומשמעת בכלא. התנהגות אסירים ביסודה היא תוצאה של ניהול בתי הסוהר (Camp, Gaes, Langan, and Sylor, 2003; Colvin,1992; Dilulio, 1987; Useem and Kimball, 1989; Useem and Reising, 1998).

כל מנהל בית סוהר שואף לסדר ומשמעת, שכן זהו מבחנו בעיני האסירים, בעיני הציבור ובעיני הממונים.  הדרך להשגת הסדר בבית סוהר היא מרכיב חשוב בניהול בית הסוהר ומשקפת את תפקודו של מנהל בית הסוהר.  ניהול סדר בבית סוהר כולל ניהול שגרת היום:  מתן ארוחות בזמן, ביטחון אישי לאסיר, מעורבות  האסירים בעבודה, חינוך ותוכניות שיקום ( Bottoms, 1999; Sparks et al, 1996). חוסר סדר מתבטא במצבים ואירועים שמפריעים לשגרה כמו : מרד, התאבדויות, בריחות, רצח, תקיפות אסירים או סגל, התפרעויות  ( Useem and Piehl, 2006 ), רעש, התנגדות, אלימות , אונס (Reising, 1998).  הכלא מתנהל כקהילה שיש בה סדר פנימי  שבנוי על הסכם בלתי כתוב בין המשתתפים (Bottoms, 1999; Byrne et al. 2008). אך לעיתים, מנקודת מבט אקזיסטנציאליסטית, אסירים מפרים סדר על מנת להשיג תחושת ערך עצמי, להשיג משמעות קיומית ולמשוך תשומת לב ( חימי, 2008). יש  לציין שאסירים מרגישים, לעיתים , בטוחים יותר בכלא מאשר מחוצה לו, הם מרגישים שייכות ומעורבות עד כדי  התמכרות לחוויית המאסר שמספקת לחלק מהם הקלה בהשוואה לחייהם בחוץ (גולדברג, 2013).

מכאן,עולה השאלה, עד כמה מודע מנהל בית סוהר להשפעת דרך הניהול על השגת סדר ומשמעת, על פי איזה מודל הוא מנהל את האסירים ואת הסגל, האם הוא מבין את צורכי האסירים, דרכי התנהלותם באינטראקציה עם הממסד והאם הוא מסוגל לפעול בדרך שמביאה לשיתוף פעולה.

נמצא קשר בין סגנון ניהול בית סוהר לבין רמת הפרות הסדר  והמשמעת בכלא (Camp et al., 2003; Useen and Reisin, 1998).  מידת הסטייה של האסירים מכללי בית הכלא קשורה במאפייני האסירים (מיון ) , במאפייני הסביבה (סיווג ביטחוני של בית הסוהר)  ובמאפייני הניהול  (Bottoms, 1999; Goodstein and Wright, 1989; Wooldredge, 1991  Wooldredge and Steiner, 2009; Camp et al., 2003 ; Lahm, 2008 ; Steiner and Wooldredge , 2008; ).  גורם נוסף שמשפיע על השגת סדר ומשמעת בכלא קשור לדרך שבה מתבצעים: הפיקוח על האסירים , התגובה המידית להפרות סדר, הלגיטימציה שיש לסגל בעיני האסירים והיכולת של הסגל להשיג ציות (Bottoms, 1999; Dilulio, 1987).

ככל שסגנון הניהול בנוי על הסכמה ועל מערכות יחסים המושתתת על צדק והגינות, כך  יתנהל בית הסוהר עם פחות בעיות משמעת ( Stiener, 2008). יתרה מזאת, סביבה חברתית מקבלת ותומכת מאפשרת לאסירים מעורבות שמביאה את האסירים לשיתוף פעולה ולרצון להשתקם (גולדברג, 2009).

הדילמה הרביעית בתפקוד מנהל בית סוהר קשורה במטרות האישיות של מנהל בית סוהר אל מול מטרות בית הסוהר. בניהול אסירים יש סיכונים רבים שעלולים להשפיע על קידום מנהל הכלא במערך הארגוני. לעיתים מנהל הכלא יבחר שלא לבצע שינויים או יוזמות חדשות  שעלולים ליצור התנגדויות וזאת על מנת שלא לסכן את קידומו ((Coyle, 2002, לדוגמא : בבית סוהר לנוער חשוב לאפשר לנוער תנועה במרחבים חינוכיים וטיפוליים על מנת לשקמם. יש מצבים בהם יעדיף מנהל בבית סוהר לנוער לסגור את האסירים הקטינים ברוב שעות היום ולמנוע חיכוך גבוה ביניהם, וזאת  על מנת שלא יהיו אירועים שליליים שיגרמו לממונים, לציבור, למשפחות או לתקשורת להתקומם ולסכן את קידומו.

ייחודיותו של כלא כמוסד סגור מביא את מנהל המוסד להתמודד עם דילמות ערכיות ( מאפייניו הערכיים של מנהל הכלא),  דילמות אידיאולוגיות  ומקצועיות (ענישה מול שיקום) ודילמות ניהוליות (סגנון ניהול, דרכי השגת סדר). לאור זאת נדרש מנהל בית סוהר לתכונות מתאימות.

תפקיד מנהל בית סוהר ותכונותיו

בית סוהר, כאמור, משקף תהליכים חברתיים ואלה משפיעים על בסביבת העבודה של מנהל בית כלא ועל תפקידיו. לעיתים קיים ניגוד בין נקודת המבט של מנהל בית הסוהר על תפקידו לבין נקודת המבט של הקהילה, של משפחות האסירים ושל קבוצות עניין אחרות( תקשורת, בתי המשפט, ארגוני זכויות, איגודים מקצועיים, ועוד). קבוצות שונות מפעילות לחץ על הנהלת בתי הסוהר במטרה לקדם אינטרסים וזאת בסביבה פוליטית מורכבת.  בשנים האחרונות השתנו המשימות המרכזיות של מנהל בית הסוהר וכתוצאה מכך השתנו התכונות הנדרשות ממנו(Ruddell and Norris,2008  ).

במחקר שבדק את משימות של מנהלי בתי סוהר במדינות שונות באירופה נמצא שהמשימה המרכזית של מנהל בית סוהר היא השגת ביטחון ואבטחה של הקהילה, הסגל והאסירים.   הושוו משימות מנהל בית הסוהר על פי סדר קדימויות בין המשימות בשנת 1988 לבין משימותיו בשנת 2008. בשנת 1988 המשימה הראשונה והחשובה הייתה ניהול המשאב האנושי, קרי, הסגל, וניהול תהליכי ביטחון דורגה כשישית בחשיבותה. בשנת 2008 דורגה משימת ניהול תהליכי ביטחון כמשימה הראשונה, ניהול המשאב האנושי כמשימה שנייה בחשיבותה והוספה משימה שלישית ( שלא הייתה קיימת בשנת 1988)  ניהול מצבי קיצון. הטיפול באסיר דורגה   בשנת 2008  במקום החמישי  בקטגוריה של "סביבה מוסדית בריאה" (Ruddell and Norris, 2008  ). השינוי נובע, ככל הנראה , מעלייה במספר הכלואים, עליה בכמות וחומרת האירועים השליליים בבתי הכלא ועליה בשיעור הטרוריסטים הכלואים  ( Ruddell and Norris, 2008; Caeti et al, 2003). שינוי זה  השפיע על שינוי במאפייניו של תפקיד מנהל בית סוהר ומסביר אפשרי את המעבר לגישה מיליטריסטית.

מורכבותו של בית הסוהר כמוסד והשינויים שעבר הארגון  מדגישים את החשיבות שיש למאפייניו של מנהל בית הסוהר ואת השפעתו הגבוהה על חיי האסירים.  בחברה המערבית הפוסט מודרנית שמקדשת מצוינות, תחרותיות והשגיות, בעידן של חוסר ודאות, השתנות מהירה ומתמדת, ולאור ייחודיותו של בית סוהר והדילמות הקשורות בניהולו, נדרש מנהל בית סוהר לתכונות שמתאימות למשימות של  אחזקת בני אדם תוך רמת סיכון גבוהה לאירועי קיצון והפרות סדר.

מנהל בית סוהר צריך להיות איש הומאני בעל ערכים,  בעל יכולת אמפטית גבוהה, יושר והגינות.  מנהל כזה, סביר להניח, שיקבל החלטות ויתמודד עם הדילמות הייחודיות על בסיס  ערכי ויוכל לשמור על גבולות הכוח שיש בידיו .

עליו להיות שומר חוק, לייצג את המדינה ואת הממסד ולראות שליחות בתפקידו. ראוי שיראה בשיקום אסירים גם את טובת החברה וגם את טובת האסיר .

מנהל כלא כעובד במערכת אכיפת החוק, כשליח של המדינה, וכמי שמייצר סביבה שבה אנשי הסגל פועלים ברמה אתית גבוהה נדרש ליושרה ולרמת מוסר גבוהה ( Roberts, 2013). עליו לשמש דוגמא אישית שכן זו הדרך האפקטיבית ביותר  ליישום יושרה, להשגת  המשמעת ולמניעת התנהגות לא מקובלת. עליו להיות  מצד אחד איש מקצוע  בתחום הסוהרות, להבין בפסיכולוגיה, קרימינולוגיה, וההתנהגות האנושית, ומצד שני עליו להיות בעל יכולת מבצעית להפעלת כוחות מגוונים בתוך הכלא. עליו להכיר את טבע העבריין ולהכיר מודלים לניהול אסירים.  עליו להכיר את תחום הטיפול והחינוך על מנת לכוון לבניית תכניות טיפול מתאימות בתיאום עם  אנשי הסגל, אנשי אקדמיה ואנשי מקצוע בתחום העבריינות והסטייה,  עליו לראות בצמצום המועדות (רצידביזם) יעד חברתי חשוב.

עליו להיות  בעל רמת  מודעות עצמית גבוהה, בעיקר לחולשותיו, לדעת לרסן עצמו בעת לחץ ולפעול תוך שליטה עצמית. עליו להימנע משיפוטיות ולדעת לקבוע גבולות משמעותיים בינו לבין אסירים, להיות בעל יכולת להימנע מאפליה ויכולת עמידה בפני לחצים ופיתויים .

עליו להיות בעל יכולת גבוהה בפתרון בעיות ( Roberts, 2013).  הדינמיות של החיים בכלא מפגישה אותו במצבים שמחייבים יישום פרוצדורות מיוחדות או אסטרטגיות  של פיתרונות מהירים. מנהל בבית סוהר חייב  להבין שבעיות לא פתורות נוטות להחמיר ומהר הופכות חסרות שליטה.

עליו להיות בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה, יכולת להכיל את האחר ולקיים מערכות יחסים בינאישיות במציאות מורכבת. עליו להיות בעל יכולת לקיים תקשורת בין אישית אפקטיבית (Roberts, 2013), שכן נחוצה תקשורת חיובית הקשבה, אמפטיה בשילוב של סמכות ברורה.

מנהל בית סוהר צריך להיות מיומן בארבעה תחומים : ניהול כללי, ניהול אירועים, ניהול ציבורי וניהול בית סוהר, כמו כן הוא צריך להפגין התנהגויות המזוהות עם מטרותיו של ארגון בתי הסוהר  ( Bryans, 2000).

מיקומו של בית סוהר " כחצר האחורית" של החברה הרחוקה מעיני הציבור ורמת האוטונומיה הגבוהה שיש למנהל הכלא מטילה עליו אחריות גדולה שיישומה  משפיע על חיי האסירים  ושגרת היום בכלא.

ניהול בתי סוהר בישראל

כבוד האדם וחירותו הוא ערך ליבה של מדינת ישראל ושיטת המשפט שלה ( קמיר,  2007). בבית הסוהר, יש משנה תוקף לערך זה בשל ייחודיותו באחזקת בני אדם  בניגוד לרצונם, ( Coyle, 2002). במדינת ישראל יש לאסירים זכויות אזרח ואמצעי הגנה משפטיים לאכיפתם.

שרות בתי הסוהר בישראל אופיין בימיו הראשונים באוריינטציה אזרחית ובגישה שיקומית. הנציב הראשון, ד"ר צבי חרמון, היה עובד סוציאלי עם גישה ליברלית למרות שהארגון, מראשיתו, כפוף למשרד לביטחון פנים ( בעבר למשרד המשטרה).  בעקבות המרד בכלא שטה ובריחת אסירים, בשנת 1958, הוחלט שנציב שרות בתי הסוהר בישראל יהיה בעל רקע  בטחוני, דבר שהביא לשינוי באוריינטציה  ( תימור, 2009).

רוב הנציבים בשרות בתי הסוהר בישראל הגיעו מהמשטרה או מהצבא, ללא השכלה ספציפית בתחום המאסר וללא ידע פרקטי בניהול בתי סוהר (תימור, 2009). כניסת האסירים הביטחוניים  משנת 1967 חיזקה והעמיקה את תפיסת הביטחון כמרכיב מרכזי והשפיעה על ניהול האסירים הפליליים.  האוריינטציה הצבאית התחזקה בשנת 2007, כאשר נקבע  שמנהל בית סוהר יקרא "מפקד", הסוהרים יקראו "לוחמים"  ואנשי מטה ובעלי תפקידים אחרים יכונו "תומכי לחימה". כפועל יוצא הוגדרו האסירים, מבלי לקרוא להם בשם המפורש, כ"אויב", או  בדרך מעודנת יותר "יריב" .

שרות בתי הסוהר התחזק כארגון צבאי, השתנתה השפה הארגונית והשתנו ההדגשים בניהול בתי הסוהר משיקום וטיפול לאחזקה נאותה  ושמירה על הסדר והמשמעת. תהליך ה"מיליטריזציה" שעבר הארגון הסית את עיקר משאבי הארגון ותשומת הלב הארגונית להתמודדות עם מצבי חירום, מצבי קיצון ומניעת בריחות. המסר הארגוני מדגיש את המשמורת החוקית כיעד ראשון, שמופיע בחוק, ואת הטיפול והשיקום כיעד משני (פקודת שירות בתי הסוהר, 1971 ). תהליך זה השפיע על יחס הסוהר לאסיר ועל המשקל שנותן הארגון כולו למרכיבי הביטחון לעומת מרכיבי הטיפול  (תימור, 2011).  המערכת הצבאית בבתי הכלא משדרת לאסיר כוח, שכן כל סוהר מצויד באמצעי ריסון  כמו אזיקים, אלה , לעיתים שוקר חשמלי, גז פלפל וכד', וכל אסיר הוא פוטנציאל לבריחה ואפוף חשדנות  וחוסר אמון. האסיר נמצא כל הזמן תחת פיקוח אנושי של סוהר או פיקוח ומעקב על ידי מצלמות, דבר שמעמיק את השליטה של בית הכלא על האסירים וזאת בדומה לארגונים מקבילים בארה"ב ובאירופה (Coyle, 2002).

בכל הנוגע לאסירים הפליליים מנסה שרות בתי הסוהר בישראל  להימנע מדימוי של "אפסנאות של אנשים" ופותחו  טכניקות של העשרת סדר היום של האסירים בתכנים של חינוך ותעסוקה, וכל זאת בעיקר על מנת  להקל על ניהול הכלא ולהביא לצמצום הפרות סדר ומשמעת ( שגיא, 2007).

בבתי הכלא בישראל מערך חינוך רחב המספק השכלה ברמות השונות והתערבויות חינוכיות וחברתיות אחרות, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים וקרימינולוגים המספקים טיפול והתערבויות בשעת משבר, בדגש על מניעת אובדנות. כמו כן יש התייחסות טיפולית ברמת האגפים ואף קיים בית סוהר שכולו מכוון לטיפול וחינוך. יחד עם זאת המכלול הזה מספק טיפול לשיעור קטן ביותר של אסירים ובעיקר מספק איכות חיים טובה יותר לאסיר, שקט וסדר לארגון. ראוי לציין שבמקומות בהם מתקיים תהליך טיפולי בבתי הכלא בישראל , על פי עקרונות ההתערבות היעילה, רמת החזרה למאסר נמוכה ( בן צבי וולק, 2011;שגיא, 2007; תימור, 2011).

במדינת ישראל  לשירות בתי הסוהר (שב"ס) אין מדיניות ברורה ארוכת טווח נכונה ויעילה שקבועה בחוק ולכן היא מופעלת בהתאם לתפיסת נציב שרות בתי הסוהר המכהן ומשתנה בהתאם לחילופי  נציבים (תימור, 2009). לא נקבעו הסכמות ביחס לאופיו וערכיו של שרות בתי הסוהר והוא נדרש לתת מענים דחופים בשל אילוצי זמן ותקציב. כליאתם של אסירים ביטחוניים רבים דחקו תכנון עקרוני ארוך טווח וחשיבה על ערכי הליבה בשאלות הנוגעות למהות העשייה בתחום המאסר הפלילי ( שגיא, 2007). עובדה זו מציבה את מנהל בית הסוהר בקונפליקט שכן הוא נדרש, כל כמה שנים, להתאים עצמו למדיניות משתנה של נציב מכהן ובמקביל להיות נאמן לאמונתו , עמדותיו וסגנונו האישי.

בישראל חווה מנהל בית סוהר מסר כפול: מצד אחד שהמשימה הביטחונית גוברת על כל שיקולי טיפול ושיקום ומצד שני הארגון מדגיש את חשיבות היעוד החברתי. יכול מנהל בית סוהר להחליט לפתח את תחום הטיפול והשיקום אלא שהוא ימצא שהסגל הביטחוני חסר תשתית ערכית, חינוכית ומקצועית ( שגיא, 2007). מנהל אשר רוצה לתת עדיפות לתחום השקום והטיפול בעקבות אידיאולוגיה וערכים יתקשה ממש זאת הן בשל העדר ידע מספיק והן בשל קשיים ארגוניים.

רוב האסירים הפליליים בישראל  משוחררים מהכלא מבלי שעברו תהליך טיפולי משמעותי ובלי ליווי תמיכתי וטיפולי של הרשויות מחוץ לכלא (דו"ח הרשות לשיקום אסיר, 2011 ).

לסיכום, שרות בתי הסוהר במדינת ישראל, עבר תהליכי מיליטריזציה, כפי שעברו מדינות דמוקרטיות אחרות באירופה בארצות הברית.   מתקיימת פעילות חינוכית וטיפולית בתוך בתי הסוהר בישראל, אלא שזו  מהווה משימת משנה ולכן מקיפה מספר קטן של אסירים. מנהלי בתי הסוהר, אשר ברובם, באו מארגוני ביטחוניים אחרים ( משטרה צבאית, משטרה) אינם בקיאים בתהליכי טיפול ושיקום ולכן מכוונים בעיקר למניעת אירועים שליליים ואחזקה נאותה, חלקם חושבים שהחינוך והטיפול באים לספק שקט וסדר בכלא ולא טיפול ושיקום.

דיון

בית הסוהר הוא ארגון דינאמי ומשתנה בהתאם לממשל ולנורמות החברה בה הוא נמצא (Coyle, 2002). בשל המבנה הייחודי שלו כמוסד סגור שעוסק בהרחקת אזרחים מהחברה קיימת  נטייה להתעלם ממנו אלא אם כן מתעוררות בעיות , שקשורות בניהול, כמו : בריחות, מהומות וכד'.

שני גורמים משפיעים על אופי ניהול בתי הסוהר : המדיניות החברתית הנוהגת במדינה ובחברה ומנהל בית הסוהר, סגנונו ודרך ניהולו.

בית הסוהר, ככלל, הוא ארגון אזרחי שכן ייעודו הרחקת אזרחים מהחברה לתקופות קצובות, אשר בסיומן הם חוזרים לחברה. בעולם המערבי יש מדינות   שניהול בתי הסוהר כפוף למשרד לביטחון פנים, ובהן שיעורי הכליאה גבוהים ביותר, דבר המבטא את הגישה הענישתית.  לעומת מדינות אחרות (אוסטרליה, שווייץ,  גרמניה, אנגליה ) שהכפיפות היא למשרד המשפטים  או מדינות אחרות (מלטה) שהכפיפות היא למשרד הפנים ובהם מושם הדגש על טיפול ושיקום (Coyle, 2002). בישראל הכפיפות המיניסטריאלית היא למשרד לביטחון פנים, והדגש הוא על אכיפה, אחזקה במשמורת חוקית ומניעת בריחות.

בתי הסוהר שמתנהלים כארגון אזרחי המשימה של מניעת בריחות והפרות סדר מבוצעת על ידי יחידות מבצעיות שמהוות חלק מסגל בית הסוהר. כאשר מנהל הכלא בא מתחום מדעי ההתנהגות, עם ניסיון בתחום בתי הסוהר בתפקידים השונים, חלוקת המשאבים  תאוזן בין ההשקעה בביטחון ובין ההשקעה בטיפול ובשינוי התנהגותי של האסירים, כאשר הוא בא מתחומי צבא ומשטרה עיקר תשומת הלב שלו מופנית לביטחון ואבטחה (Coyle, 2002) .

ארגון האומות המאוחדות יוצא נגד  המגמה הרווחת בעולם לבסס את ניהול בית הסוהר כארגון צבאי ועמד על כך  שחשוב שסגל בית הסוהר יהיה אזרחי, וראוי שיהיה כפוף למשרד המשפטים ולא למשרד לביטחון פנים ( UN,1977: Rule 46) (Coyle, 2002).

כדאי לדון באפשרות להכפיף את שרות בתי הסוהר במדינת ישראל  למשרד המשפטים ולמסד אותו כארגון אזרחי שיעדיו חברתיים. חשוב לציין שעצם העברת האחריות המיניסטריאלית לא מביאה לשינוי בתוך בתי הסוהר שכן שר המשפטים עדיין יכול למנות אנשי צבא או משטרה כמנהלי בתי סוהר ולשמר את המבנה הקיים. נדרש שינוי תפיסתי אשר יעוגן בחוק תוך קביעת יעדים. יש מדינות שהעבירו את האחריות על בתי הסוהר למשרד המשפטים אך ניהול בתי הסוהר לא השתנה לעומת זאת ,מדינות שעשו שינוי מהותי בניהול בתי הסוהר כתוצאה משינוי התפיסה שינוי גישה לאסיר והתמקדו בטיפול ושיקום , לדוגמא:  פולין   (Coyle, 2002).    

הבחירה בין הגישה השיקומית לבין הגישה הענשיתית משפיעה על כל מרכיבי מדיניות ניהול בתי הסוהר במדינה.  מישל פוקו ( Faucalt,1977) רואה שילוב פונקציונאלי בין דרכי ענישה והטלת משמעת לבין השיקום, שכן לשיטתו הפיכת הגברים העבריינים לאנשים עובדים ושומרי חוק והפיכת הנשים העברייניות לאוכלוסייה מתפקדת הן חלק ממטרות הענישה המרכזיות.

יתרה מזאת נמצא שהמאסר אינו מרתיע (Ritchie, 2011)  ואנשי מקצוע מציעים חלופות למאסר (Narco, 2000; Crow, 2006). למרות זאת החברה עדיין זקוקה לבתי הכלא לצורך הרחקת העבריינים וצמצום הנזק שלהם לחברה. לכן חשוב למצוא את האיזון הנכון שבין הכליאה לכשעצמה לבין מרכיבי הטיפול והשיקום שמתקיימים בה.

עבריינים, ככלל, לא מגיעים לטיפול בקהילה אלא אם הם נשלחים לטיפול על ידי  גורמי החוק, וגם אז שיתוף הפעולה שלהם מוגבל. כאשר האסירים נכלאים , כחלק מהמעגל הקרימינוגני (Zamble et al, 1984) ,המאסר יכול לשמש פלטפורמה לשינוי . גישה חיובית להעמקת הטיפול בכלא מספקת הזדמנות לצמצום המועדות  (אלישע, רונאל ואידיסיס, 2011  ) .

ראוי שמדינת ישראל תיקבע בחוק  מדיניות ברורה ועקרונות יסוד לניהול בתי הסוהר. כמדינה מערבית נאורה, הרואה בעברייניה אזרחים בעלי זכויות ושמה את ערך כבוד האדם וחירותו בליבת המפה הערכית והמשפטית יש לאמץ באופן ברור את הגישה השיקומית בבתי הסוהר ולתקצב אותה בהתאם. מדיניות קבועה תצמצם את היכולת של הנציב הממונה לפעול על פי עמדותיו ודעותיו ותימנע "טלטלה" של הארגון כולו (אסירים וסוהרים) בכל פעם שמתחלף נציב. מדיניות ברורה ועקבית עשויה להביא לבניית תכניות טיפול לאורך זמן שיתמסדו על בסיס הישגיהם ולא יקטעו עם החלפת נציב או מנהל בית סוהר.  לאור הסיכונים בהתפתחות אירועים של הפרות סדר בבתי הסוהר יש מקום לקיומה של יחידת משנה המספקת שירות ביטחוני ובנויה על מרכיב פיקודי  אך זאת בתוך המסגרת הניהולית.  כאמור, ניהול נכון ימנע הפרות סדר (Stiener, 2008) .

השנים האחרונות הוכיחו שהגישה הענישתית לא הצליחה. בארה"ב, לדוגמא, שלטה  הגישה הענישתית בשלושה העשורים האחרונים שהביאה לעליה דרמטית במספר הכלואים בה (כשלושה מיליון). כתוצאה מכך השתנה סדר העדיפויות במשימותיו של מנהל בית סוהר והמשימה המרכזית היא ביטחון ואבטחה שהביאה למינוי יוצאי צבא כמנהלי בתי סוהר ובכך העמקה התפיסה הביטחונית – ענישתית  הרואה באסיר אויב. הדרך לשינוי טמונה בהעמקת הגישה השיקומית באמצעות חינוך, טיפול, רה סוציאליזציה וקשרים בינאישיים. בקליפורניה, שבה היתה העלייה הגבוהה ביותר של מספר האסירים ובמספר האירועים השליליים בכלא,  הופעלה לאחרונה אסטרטגיה חדשה שנקראת " הערכות מחדש" שמחזירה את הגישה השיקומית כבסיס להתמודדות עם עבריינות ופשיעה ולצמצום שיעור הכליאה (  Kaplan,2012 ).  יש דיווחים על ירידה במספר האסירים בארה"ב בכלל ובקליפורניה  בפרט (Bureau of Justice Statistics Bulletin,  2010).  השיקום חזר להוות גורם משמעותי בניהול בתי הכלא  ( Heseltine, Sarre & Day, 2011 ), הגדילו תקציבי תוכניות השיקום בבתי הכלא ( Scott-Hoyward, 2009), וירדו משמעותית הפשיעה ועלויות הישירות והעקיפות שלה ( Andrews&Bonta, 2010; Drake, Aos & Miller, 2009).

מכאן שאימוץ גישה שיקומית בבתי הכלא מביא גם להורדת רמת האירועים השליליים בכלא, וגם לצמצום נזקי פשיעה.

לצד ההשפעה המכרעת של מדיניות חברתית ברורה באשר לבתי הסוהר קיימת גם השפעה משמעותית למנהל בית הסוהר על השגת יעדים חברתיים בבית הסוהר. בהעדר מדיניות ברורה: שיקומית או ענישתית, נמצא מנהל בית הכלא בקונפליקט תפקידי וברמת שחיקה גבוהה.  למנהל הכלא, כאמור, אוטונומיה גבוהה בכל הקשור לניהול בית הכלא שבתחום סמכותו ואחריותו, ורמת האירועים בבית הסוהר קשורה באופן מובהק לתיפקודו  (Stiener, 2008), ולכן חשוב שמנהלי כלא יהיו מודעים לכוחם ויפעלו בדרכים שנמצאו במחקר כאפקטיביות להשגת היעדים.

ישנם מספר גורמים שיש בהם כדי לכוון את מנהל בית סוהר לניהול נכון, כפי שמופיע בספרות.

• הקרימינולוגיה החיובית מצביעה על כך שאוירה אנושית ומכבדת בכלא יוצרת מוכנות אצל אסירים להתנהג בהתאם לכללים והחוקים הנדרשים מהם . כאשר הפרט חווה את חופש הבחירה באמצעות חשיפתו לאלטרנטיבות חיוביות, הוא יכול לבחור בשינוי מתוך רצון חופשי אותנטי ( Ronel & Elisha, 2010). האסיר יכול לבחור בדרך השינוי ולהביא שינוי ממשי במצבו ( אלישע, רונאל ואידיסס, 2011).
• דרך ניהול בית הסוהר נמצא כגורם מובהק הקשור בניהול טוב, בקיום סדר היום ללא אירועים שליליים. המודל אפקטיבי ביותר הוא " המודל המשולב" , שמשלב בין דרכי ניהול בית הסוהר, רמת הסיווג הביטחוני של בית הסהר ומיון נכון של אסירים  (Stiener, 2008).  דרך הניהול וסגנונו מכוון לאווירה של הסכמה ולגיטימציה של האסירים, הקפדה על הגינות, שקיפות ועקביות . כל מנהל ראוי שיהיה מסוגל ליצור אוירה של הקשבה וקבלת האסיר כאדם בעל זכויות.
• הספרות המחקרית מצביעה על הצלחה בטיפול בכלא בתנאי שהיא מתנהלת על פי עקרונות הטיפול האפקטיבי (Lipsey, Wilsen & Cothern, 2000; Cullen & Gendreau, 2001; Pearson et al, 2002; Walker et al, 2004; Milkmen & Wanberg, 2007 )  וכאשר הוא ממשיך בקהילה הוא מביא לירידה משמעותית בחזרה למאסר (Inciardi et al, 2004).

ניהול טוב של בית כלא כולל שמירה על זכויות האסיר כאדם, שמירה על כבודו, שלמותו, סיפוק צרכיו ומתן ביטחון אישי. בנוסף לכך, לאפשר לאסיר לקיים קשר עם משפחתו, חבריו ועם העולם החיצון. ניהול טוב של בית הסוהר פותח בפני האסיר הזדמנויות למעורבות בתוכניות ופעילות חברתית, גישה לנציגות משפטית וסיפוק צרכים לאוכלוסיות ייחודיות (Coyle, 2002). בהולנד, למשל,  על מנת לשפר את ניהול בית הסוהר קבע שרות בתי הסוהר ההולנדי  שמנהלי בתי הסוהר יעברו קורס ניהול עם מנהלים בתחומי משפט ויושפעו מעקרונות הומאניים וחוקיים (Coyle, 2002).

כאשר מנהל אשר מחויב לגישה השיקומית יפעיל סמכות מקצועית, גם בתחומי החינוך, הטיפול והשיקום,  יכוון לטיפול על פי עקרונות הטיפול  האפקטיבי בכלא באמצעות כלים מבוססי עובדות( תוכניות טיפול, מחקרים וכד')  במטרה לצמצם מועדות. בדרך זו יחוזקו ויתוגברו גורמי הטיפול והחינוך  ואז ייווצר איזון נכון בין שיקום וענישה.

בתי הסוהר  יתנהלו מתוך תפיסה הוליסטית כאשר כל מרחבי הכלא יהוו חלק מהקהילה ( תימור, 2011; Gideon, Shoham and Weisburd, 2010). סיווג בתי הסוהר לרמות ביטחון ומיון אסירים בהתאם לפרופיל העברייני שלהם יהוו פלטפורמה לניהול וישמשו ככלי בידי המנהל בהשגת יעדיו. חשוב לציין שיש אסירים שראוי להחזיקם בנפרד או שאינם ברי שיקום מסיבות כאלה או אחרות, או כאלה שרמת מסוכנתם גבוהה  ואלה יוחזקו במרחבים בהתאם.

ראוי שראשי הארגון יקבעו מנגנון מחמיר למינוי מנהלי בתי הסוהר שיכלול ועדה שישתתפו בה גם גורמי חוץ על מנת שהמינוי יעמוד בקריטריונים מחמירים . ימונו מנהלים אשר יזוהו כבעלי ערכים וגישה הומאנית לאנשים כתפיסת עולם. המנהלים ידרשו להשכלה מתאימה הכוללת תחומים ממדעי ההתנהגות מצד אחד ויכולת ניהול מוכחת מצד שני, ויוכלו לתת מענה גם להיבט הביטחוני בבתי הסוהר.

מדובר , אם כן, במצב שבו גם החברה, גם מקבלי ההחלטות וגם מנהל הכלא משפיעים על  דרך ניהולו של בית הסוהר ועל ההתייחסות לאסיר.

סיכום

בתי הסוהר הם חלק אינטגרלי מהחברה ומשקפים את ערכיה. חברה שמבינה את ייחודיותו של מוסד זה תקדם תהליכים שיביאו את בתי הסוהר לפעול ברוח ערכיה. עליה להכיר בכוח שיש  לה לכלוא אזרחים, להבין שכוח זה ניתן לבני אדם אשר משמשים כמוציאים לפועל של הכליאה ועלולים להשתמש בו לרעה.

קביעת מדיניות ברורה המכוונת לשמירה על ערכים  ומינוי מקצועי ושקוף של מנהל בית הסוהר עשויים  להביא לניצול תקופת המאסר  לצרכי טיפול ושיקום כתחנה בחייו של העבריין, ובכך תינתן לו הזדמנות לשינוי. כמו כן היא עשויה להביא לצמצום אמיתי של נזקי הפשיעה באמצעות צמצום החזרה למאסר.

על מנהל להבין שאינו עובד בסביבה מבודדת, עליו לפעול מתוך אחריותיות ( accountability) ולראות בטיפול באסיר משימה חברתית כנציג המדינה, המיישם את כוחה מצד אחד, וכנציג החברה שמטפל באסיר  על מנת לאפשר לה חיים בטוחים יותר .

מאחר ומדובר בנושא חשוב שכלל לא נחקר בישראל ומעט מאוד נחקר בעולם ראוי לבצע מחקרים ולהעמיק את ההבנות והמידע באשר לניהול בתי הסוהר בכלל ותפקיד מנהל בית הסוהר בפרט. 

[לאוסף פרסומיה של ד"ר אילי גולדברג באתר, לחצו כאן]

מקורות

• אבן שושן, א. (1990) המילון החדש, הוצאת קריית ספר בע"מ, ירושלים.
• אדד, מ. (1989). העבריין בהתהוותו, רמת גן, אור עם.
• אלוני, נ. ( 1998). להיות אדם: דרכים בחינוך הומניסטי. הוצאת הקיבוץ המאוחד.
• אלישע, א., רונאל, נ,. אידיסס, י. (2011). חומות של תקווה, עבירות עונשים בישראל, צוהר לבית סוהר, גיליון 14,  הוצאה שרות בתי הסוהר, עמ' 29-57
• בן צבי, ק., וולק, ד. (2011). חוזרים למאסר. עבירות ועונשים בישראל, צוהר לבית סוהר, גליון 14, הוצאת שרות בתי הסוהר, עמ' 10-28
• גולדברג, א. (2003) 'הסתגלות למאסר ומועדות', עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, ישראל.
• גולדברג, א. (2009). בית סוהר לנוער "אופק" הסביבה החברתית בכלא על פי תפיסת האסירים בין 2001-2005. עבירות ועונשים  בישראל, תיאוריה יישום, צוהר לבית סוהר, גיליון 12, הוצאת שרות בתי הסוהר, עמ' 34-49.
• גולדברג,א. (2013). התמכרות, הסתגלות למאסר ומועדות בקרב אסירים בישראל, מרכז המחקר, המכללה לביטחון לאומי.
• גופמן, י. (1973). "מאפיינים של מוסדות כוללניים".  מתוך: ליסק, מ.(עורך)  סוגיות בסוציולוגיה,              עם  עובד, תל אביב.
• דו"ח הרשות לשיקום האסיר סיכום שנת עבודה 2010,  פורסם באוקטובר, 2011. הורד מאתר הרשות לשיקום האסיר http://www.pra.co.il/image/users/180409/ftp/my_files/%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9D%202010.pdf?id=9278558
• ויסבורד, ד,. שהם, א,. אריאל, ב., מנספייזר, מ' ., וגדעון,ל. (2010). מחקר מעקב בקרב אסירים משוחררים נפגעי סמים בוגרי פרויקט כלא השרון. מגמות, מז(2), 253-236.
• חימי, ח. (2008). מה בין משמעות החיים, הוויית מוסד טוטאלי ל"חשיבה קורבנית". מתוך: י. קים, י. בר זוהר, ל. עדן ( עורכים). קורבנות אכיפת חוק, מין וחברה,  הוצאת מסדה, עמ' 451-466.
• ירושלמי, מ. (2013). "מעשיהו", מעשה ומעשיות, 1952-2011. הוצאת  כרמל, ירושלים.
• עינת, ת. (2005). שפה אסורה: החיים והמילים בין כותלי הכלא. תל אביב וירושלים:שוקן
• עינת, ת,. עינת, ע. (2009). קולות מהכלא, אנתולוגיה של יצירות אסירים.  הוצאת כרמל: ירושלים.
• כץ, מ. (2008). מפקד אל מול מנהל, מערכות 418, עמ' 42-47.
• כרמל, כ. ואפשטיין, ר. (2011). התערבות טיפולית מבוססת נתונים בסביבה ארגונית. עבירות ועונשים בישראל, צוהר לבית סוהר, גיליון 14,  עמ' 172-186. הוצאת שרות בתי הסוהר.
• פקודת שירות בתי  הסוהר (נוסח חדש), תשל"ב-1971. הורד מאתר האינטרנט בתאריך 18.4.2013, http://www.nevo.co.il/law_html/law01/056_002.htm
• קמיר, א. (2007). כבוד האדם על שוויון החירות?, המשפט, גיליון 23, הוצאת בית ספר למשפטים המכלל למינהל.
• רוזנפרל, ש. (1990). הקשר בין סוג התפקיד, ותק בתפקיד ודירוג ביטחוני של בית הסוהר לבין עמדותיהם של סוהרים לגבי אסירים, עבריינות ופשיעה. חיבור לשם קבלת דוקטורט, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
• שגיא, ד. (2007). בין הצהרה למחויבות, צוהר לבית סוהר, גיליון  11, הוצאת שירות בתי הסוהר.
• שוהם, ג. ש., רהב, ג., אדד, מ. (1987). הסברים ביולוגים ופסיכולוגיים לעבריינות, קרימינולוגיה, הוצאת שוקן, עמ' 70-124
• תימור, א. (2006). שיקום עבריינים בישיבות ובקיבוצים – הבניית תפישת עולם בלתי עבריינית והקניית דפוסי התנהגות נורמטיביים. מגמות, מד(3), עמ' 507-530.
• תימור, א. (2009). התפתחות בתי הסוהר בישראל. בתוך ש.ג. שוהם , א. תימור (עורכים), סוגיות בתורת הענישה, קריית ביאליק, אח, 311-359.
• תימור, א. (2011). לשקם את השיקום, עבירות ועונשים בישראל, צוהר לבית סוהר, גיליון 14, עמ' 72-85.
• Andrews, D.A. & Bonta, J. (2010). Rehabilitating criminal justice policy and practice. Psychology, Public Policy and Low, 16, 39-55.
• Aos, S., Miller, M. & Dark' E. (2006). Evidence based adult corrections programs: What works and what does not. Olympia WA: Washington State Institution for Public Policy.
• Austin, B. (2010). '2010 Annual Recidivism Report'. State of Connecticut Office of Policy and Management Criminal Justice Policy and Planning Division, February 15.
• Bottoms, A. E.(1999). Interpersonal  violence and social order in prison. In M.  Tonry & J. Petersilia  (Eds.), Crime and Justice: A Review of Research (Vol.26.pp.205-282). Chicago ,IL: University of Chicago Press.
• Bowker, L.H.(1977). Prison subcultures. Lexington Ma: Lexington Books.
• Bryans, S. (2000). Governing prison: An analysis of who is governing prison and the competences to govern effectively.  The Howard Journal of Criminal Justice, 39(1). 14-29. http://prisonstudies.org/info/downloads/managing_prisons.pdf
• Byrne, J., Hummer, D., & Taxman, F. S. (2008). The Culture of Prison Violence, Boston, MA: Allyn and Bacon.
• Bureau of Justice Statistics Bulletin .(2010). Correction of Population in the united state 2009. U.S. Department of Justice, December, 2010, NCJ  231681, http://bjs.gov/content/pub/press/corrections09pr.cfm
• Caeti, T. J., Hemmens, C., Cullen, F.T., & Burton JR. V.S.(2003). Management of correctional facilities. The Prison Journal, vol. 83, 4, 383-405.
• Camp, S., Gaes, G.G., Langan, N., & Saylor, W. (2003). The influence of prison on inmates misconduct: A multilevel investigation. Justice Quarterly, 20(3), 501-533.
• Carrabine, E. (2005). Prison riots, social order and the problem of legitimacy. The British Journal of Criminology, 45(4), 896-913.
• Clinard, M.B. (1994). Criminal behavior systems: A Typology. Third Edition. In: R. Xu, W, Pang,. Q, Huo (Eds). Modern  Inorganic Synthetic Chemistry, Anderson Publishing Co/ Cincinnati, OH.
• Clemmer, D. (1958). The prison community. New York, NY: Rinehart & Company.
• Coyle, A. (2002). Managing Prison in time of change . International Center of Prison Studies, United Kingdom.
• Crewe, B. (2006). Prison Drug Dealing and the Ethnographic Lens. The Howard Journal of Criminal Justice. 45:347-368.
• Colvin, M. (1992). The penitentiary in crisis: From accommodation to riot in New Mexico, Albany: SUNY  Press.
• Crow, I.(2006). Resettling Prisoners: A Review. London: University of Sheffield and NOMS. Retrieved    20  February  2013 from http://www.caction.org/rrt_new/professionals/articles/CROW-RESETTLING%20PRISONERS.pdf
• Cullen, F.T., Latessa, E. J., Burton JR. V.S., Lombardo, L.X.(1993). The correctional orientation of prison wardens: Is the rehabilitative ideal supported? Criminology, 31(1), 69-92.
• Cullen, F.T. & Gendreau, P.(2001). Frome noting works to what works: changing professional ideology in the 21^st century/ Prison Journal, 81(3), 313-338.
• Drake, E.K., Aos, S,M & Miller, M.G. (2009). Evidence – based public policy options to reduce crime and criminal justice costs: Implications in Washington state, Victims and Offenders, 4, 170-196.
• Dilulio, J. (1987). Governing prison: A comparative study of correctional management. New York, NY: The Free Press.
• Foucault, M.(1977). Discipline and Punish. London: Penguin.
• Foucault, M.(1980) Power/Knowledge. New York: Pantheon..
• Foucault, M.(1983)The  subject and power. Afterword In H. L. Dreyfus & R. Rabinow (Eds). Michael Foucault: Beyond structuralism and hermeneutics. (2 ed) 208-216. Chicago: University of Chicago Press.
• Gideon. L., Shoham, E., Weisburd, D.L.(2010). Changing Prison into a Therapeutic Miliew: Evidence from the Israeli national rehabilitation center for prisoners. The Prison Journal, 90(2), 79-202.
• Goodstein, L., Wright, K. (1989). Inmate adjustment to prison. In L. Goodstein & D. L.  MacKenzie (Eds). The American prison: Issues in research and policy, 229-252. New York, NY: Plenum Press
• Hepburn, J., Alboneti, C. (1980). Role conflict in correctional institutions: An empirical examination of the treatment – custody dilemma among correctional staff, Criminology, 17, 445-459.
• Heseltine, K., Sarre, R., & Day, A. (2011). Prison Based Correctional offendes rehabilitation program; The 2009 National picture in Australia. Canberra, ACT: Criminology Research Council.
• Hirschi, T. (1969). Causes of Delinquency. Berkeley, CA: University of California Press.
• Howerton, A., Burnett, R., Byng, R., and Cambell, J. (2009). The consolation of going back to prison: What `revolving door` prisoners think of their prospects. Journal of Offender Rehabilitation, 48, 439-461.
• Inciardi, J.A., & Martin, S.S., & Butzin, C.A. (2004). Five-year outcomes of Therapeutic community treatment of drug-involved offenders after release from prison. Crime & Delinquency, 50(1), 88-107.
• Jiang, S., & Winfree, L.T. (2006). Social support, gender and inmate adjustment to  prison life: Insights from a national sample. The Prison Journal, 86(1), 32-55.
• Kaplan, T. (2012). California prison realignment to put low-level offenders on street. MercuryNewa.com, Retrieved   7 February  2013 from http://www.mercurynews.com/ci-stories/ci_18974489?nclick_check=1
• Kornhauser, T. (1978). Social sources of delinquency: An appraisal of analytical models. Chicago, IL: University of Chicago Press.
• Lahm, K. (2008). Inmate on Inmate assault: A multilevel examination of prison violence. Criminal Justice and Behavior, 35(1), 120-137.
• Lipsey, M.W., Wilson,D,B., and Cothern, L. (2000). Effective intervention for serious juvenile offenders. Juvenile Justice Bulletin, April.
• Mandaraka - Shepard, A. (1986). The Dynamics of Aggression in Woman's Prison in England. Aldershot.
• Milkman, H., & Wanberg, K. (2007). Behavioral treatment. A review and discussion for corrections professionals.  NIC  Accession number 021657. National Institutes of correction. www.nicic.org. U.S. Department of Justice.
• Nacro.(2000). The Forgotten Majority: The Resettlement of Short Term Prisoners. London: Nucro. Retrieved   15 February  2013 from
• http://books.google.co.il/books?id=k-yhtgAACAAJ&dq=nacro+the+forgotten+majority&hl=iw&sa=X&ei=GwVwUYLZH4LvswadyoCIDA&ved=0CDEQ6AEwAA
• Oleson, J. C. (2002). The punitive coma, California Law Review, 90, 829-901.
• Pallone, N.J., Hennessy, J.J.(1992). Criminal Behavior: A Process Psychology Analysis. Transaction Publishers, Rutgers- The State University.
• Pearson, F. S., Lipton, D. S. (1999). A meta analytic review of the effectiveness of correctional – based treatment for drug abuse. The Prison Journal, 79 (4), 384-410.
• Pearson, F. S. & Lipton, D. S. (1999). A meta – analytic review of the effectiveness of correction – based treatment for drug abuse. The Prison Journal, 79(4). 384-410.
• Pearson, f.S., Lipton, D., Cleland, C., Yee, D. (2002). The effects of behavioral/cognitive –behavioral prigrams on recidivisiom. Crime and Delinquency, 48(3), 476-496.
• Padfield, N., Maruna, S. (2006). The revolving door at the gate: Exploring the dramatic increase in recalls prison. Criminology & Criminal Justice, SAGE Publications and the Brutish Society of Criminology.
• Raddell, R, & Norris, T.(2008 ). The chancing role of warden: A focus on safety and security. Correctional Today Magazine, vol:70 (5), 36-39.         http://www.aca.org/fileupload/177/ahaidar/Ruddell.pdf
• Reisig, M. (1998). Rates of disorder in higher custody state prisons: A comparative analysis of managerial practices. Crime and Delinquency, 44(2), 229-244.
• Ritchie, D.(2011). Does imprisonment detern? A review of the evidence. Sentencing Advisory Council.  Retrieved   1  January  2013 from
• https://sentencingcouncil.vic.gov.au/sites/sentencingcouncil.vic.gov.au/files/does_imprisonment_deter_a_review_of_the_evidence.pdf
• Roberts, C.(2013). Leadership styles in correctional facilities, Ehow, http://www.ehow.com/list_7714740_leadership-styles-correctional-facilities.html
• Ronel, N.(2009). The criminal spin. In K.  Jaishankar (Ed). International perspective on crime and justice (pp.126-154). Newcastle upon Tyne, UK: Cambridge Scholars Publication
• Ronel, N.& Elisha, E.(2010). In different perspective: Introduction positive criminology. International  Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology.55(2), 305-325.
• Scott – Hayward, C.S.(2009), The Fiscal crisis in corrections: Rethinkink policies and practices. New – York, NY: Center and sentencing and corrections. VERA Institute of Justice.
• Sparks, J.R., Bottoms, A.E., & Hay, W. (1996). Prisons and the problem of order. Oxford, UK Oxford University Press
• Sparks, J.R., & Bottoms, A.E. (1995). Legitimacy and order in prisons. The British Journal of Sociology, 46(1), 45-62.
• Steiner, B.(2008). Maintaining Prison Order: Understanding of Inmate Misconduct Within and  Across  Ohio Correctional Institutions. Doctorate  of Philosophy (Ph.D.) University of Cincinnati.
• Steiner, B.(2009). Assessing static and dynamic influence on inmates violence levels.  Crime and Delinquency, 55(1), 134-161
• Stiner, B., & Wooldredge, J.(2008). Re thinking the link between institutional crowding and inmate misconduct. The prison Journal ,89, 205-233
• Sykes, G.M.(1965). The society of captive. New York: Social Science Research            Councill.
• Thomas, C.W., and Peterson. D.M.(1977). Prison Organization and inmate                subculture. Indianapolis, IN: Bobbs Merrill.
• Travis, J.(2002). Invisible punishment: An instrument of socoal exclusion. In: Aaver, M. and Chesney-Lind, M. Invisible Punishment, 15-16.
• Useen, B., & Kimball, P. (1989). State of siege: U.S. prison riots, 1971-1986, New York, NY: Oxford University Press.
• Useen, B., & Piehl, A.M. (2006). Prison buildup and disorder . Punishment and Society, 8(1), 87-115.
• Useen, B., & Reisig, M.(1999). Collective action in prison: Protests, disturbances, and riots. Criminology, 37(4), 72-102.
• Van Voorish, P., Cullen, F.T., Link, B.G., & Wolfe, N.T.(1991). The impact of race and gender on correctional officers' orientation to integrate environment. Journal of Research in Crime and Delinquency, 28, 472-500.
• Walker, D., McGoren, S., Poey, E., Otis, K.(2004). Treatment effectiveness for male adolescent sexual offenders: Meta analysis and review. Journal of Child sexual abuse, 13(314), 281-293.
• Warnta, N., Tollenenaar, M., Blom, S.M., Alma, A.A.M., Essers and Bregman.I .M .(2010). 'Recidivism report 1997-2007'. Trends in the reconviction rate of Dutch offenders. Ministry of Security and Justice/WODC, Fact sheet 2010-6a.
• Wooldredge ,J., & Steiner, B. (2009). Comparing methods for examining a link between prison crowding and inmates violence. Justice Quarterly, 26(4),795
• Wong, T.(2011). '2010 Recidivism Uptate'. State of Hawaii, FY 2007 Cohort, Hawaii State Department of Health
• Wilson, D. B., Bouffard, L. A. & Mackenzie, D. L. (2005). A quantitative review of group – oriented cognitive- behavioral structured programs for offenders. Criminal Justice and Behavior, 32(2)' 172-204.
• Zamble, E. & Porporini, F.(1990).”Coping, imprisonment and rehabilitation", Criminal  Justice  and Behavior. 17(1), 53 – 70

 

• הופיע במקור ב: גולדברג, א' ( 2014), דילמות בניהול בתי סוהר, עבירות ועונשים בישראל, צוהר לבית סוהר, 16, 63-47.