תקציר: מלחמת אברהם במלכים הייתה פריצת דרך בעולם המלחמה, לא פחות מפריצת דרכו של אברהם בעולם האמונה. אברהם פעל באירוע זה בגילום ההבנה שמלחמה מעצם טיבה ובהגדרתה היא אירוע פתוח: החזק לא בהכרח מנצח, והחלש לא בהכרח מפסיד. הכל פתוח למסירות, להעזה, לתחבולה, למזל ולישועת האל. כנאמר בקהלת: "לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה"…

עודכן ב- 5 בנובמבר 2024

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים, בנושא מלחמת אברהם בארבעת המלכים. המאמר האחר:

• אבי הראל: המלחמה העולמית הראשונה בספר בראשית.

*  *  *

מלחמת אברהם בארבעת המלכים (בראשית יד') הייתה המערכה המסיימת של מלחמה אזורית שהתחוללה בארץ כנען בין שתי קואליציות:

• קואליציית חמשת המלכים: ברע מלך סדום, ברשע מלך עמורה, שנאב מלך אדמה, שמאבר מלך צבוים ומלך עיר קטנה בשם בלע (שמו לא מוזכר במקרא).
• קואליציית ארבעת המלכים: כדרלעומר מלך עילם שעמד בראשות המלחמה, ולצידו אמרפל מלך שנער, אריוך מלך אלסר ותדעל מלך גוים.

במשך 12 שנה עבדו חמשת המלכים את כדרלעומר, עד שקראו מרד והכריזו על שלטון עצמאי. המרד נמשך 13 שנה, ובשנה ה-14 גייס לעזרתו כדרלעומר את שלושת המלכים הנוספים ויצא לקרב כדי להביס את המורדים. הקרב נערך באיזור ים המלח, ובסופו נחלו ארבעת המלכים ניצחון מוחץ. מלכי סדום ועמורה נמלטו לתוך באר מלאה חימר, ושאר המלכים נמלטו לעבר ההרים. ארבעת המלכים נכנסו לערים סדום ועמורה ובזזו את כל הרכוש; תוך שהם עושים זאת, הם הבחינו בלוט, אחיינו של אברהם, בזזו את רכושו ולקחו אותו כעבד.

החדשות הגיעו חיש מהר לאוזנו של הדוד אברהם, והוא רודף אחרי המלכים ומשחרר את השבויים כולם, כולל אחיינו השבוי. מלך סדום אסיר תודה לאברהם, ומציע לו לקחת את כל הרכוש כתמורה לשחרור השבויים. אך אברהם נשבע כי לעצמו הוא לא יקח "מחוט ועד שרוך נעל". אך הוא הסכים לקחת חלק שיחולק שווה בשווה בין הלוחמים ובין אלו שנותרו לשמור בעורף. (בית חב"ד, 2015).

מלחמת אברהם במלכים הייתה פריצת דרך בעולם המלחמה, לא פחות מפריצת דרכו של אברהם בעולם האמונה...

אברהם פעל באירוע זה בגילום ההבנה שמלחמה מעצם טיבה ובהגדרתה היאאירוע פתוח: החזק לא בהכרח מנצח, והחלש לא בהכרח מפסיד. הכל פתוח למסירות, להעזה, לתחבולה, למזל ולישועת האל. כנאמר בקהלת: "לא לקלים המירוץ ולא לגיבורים המלחמה".

הכל פתוח...

לאחר ניצחון ארבעת המלכים על חמשת המלכים בעמק הסידים, הם הפכו ללא ספק למעצמה אזורית הגמונית. מה היה כוחו של אברהם, עם קומץ אנשיו, לצאת כנגדם ולגבור עליהם? זו הייתה פעולה כנגד כל הסיכויים, והיא ביטוי נעלה לאופן בו ממלא אברהם את הציווי: "קום והתהלך בארץ". מתוקף הציווי הזה הוא מתהלך ופועל בעולם הזה, ומגלה לאנושות מעצם הוויית פעולתו, כי אלוהי השמים הוא גם אלוהי הארץ.

בין המפרשים היו שהדגישו את ממד הנס בניצחונו של אברהם. יש שהרחיקו לכת ואמרו שיצא למלחמה רק עם אליעזר. ראוי לעיין על כך בפירוש "הכלי-יקר" המסביר כי אכן יצא אברהם למלחמה עם 318 מאנשיו, כמניין 'אליעזר' בגימטריה, מה שמדגיש את ציפיותיו לעזרת האל.

אלא שאברהם ממש לא הסתמך על הנס, ופעל קודם כל בדרך הטבע בעזרת מיטב בחוריו, ומכאן לומדים לדבריו, שאין סומכין על הנס, וחייב אדם להשתדל ולהתכונן במלוא אחריותו.

למיקוד ההתבוננות באורח הגיונו המעשי של אברהם, אדגיש ארבע הערות:

• ההתרעה המודיעינית – מניין הגיע אליו המודיעין הנדרש?
• שיטת הפעולה, צורתה והגיונה הקרבי.
• הריסון האסטרטגי שלאחר הניצחון.
• מוסר, פרגמטיקה ואמונה.

ההתרעה המודיעינית:

"ויבוא הפליט ויגד לאברהם העברי..."

חז"ל מספרים שהיה זה עוג מלך הבשן שנמלט משדה הקרב והגיע לדרבן את אברהם לצאת להילחם ולשחרר את לוט בן אחיו, בתקווה שאברהם ייהרג בקרב והוא יישא לאשה את שרה.

אני מציע סיפור פשוט יותר: יתכן שהפליט משדה הקרב באמת היה עוג, לא חשוב מי, מה שחשוב בעיני הוא העובדה שאוהל אברהם הוא מרכז אירוח, פתוח לכל עובר אורח, ועל כן גם מקום מקלט לפליט מן המערכה. בזכות הבאים והיוצאים באוהל אברהם, שהיה על צומת דרכים, פתוח לארבע כנפות הארץ, המקום הפך לצומת מידע. מאז ועד עצם ימינו, מידע עדכני וזמין הוא תנאי לפעולה רלוונטית.

אוהל אברהם היה אם כן, לא רק מרכז אורחים, אלא גם כלי ואמצעי לאיסוף מודיעיני עדכני, צומת מרכזית ברשת האיסוף.

שיטת הפעולה

"וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש מאות"... ארגון הכוח התבסס על חניכיו אנשי ביתו, ובנוסף על בני בריתו: ענר, אשכול וממרא.

בהתהלכותו בארץ אברהם הקפיד לקיים שני תנאי יסוד לקיום כוחו:

• האחד, קיבץ סביבו קבוצת פעילים "אנשי ביתו", ככוח עבודה וכאבטחה צמודה.
• השני מתבטא במאמץ לחיבור מתמיד לבני ברית מקומיים. על בסיס כוח זה הוא יכול היה לצאת מידית למרדף – במסע רדיפה היוצא מאלוני ממרא בחברון, ומגיע עד דן בצפון עמק החולה. הוא השיג את המלכים וצבאם היגע, כשהם נערכו לחניית לילה בדן.

שיטת ההתקפה: "ויחלוק עליהם לילה". הוא פיצל את כוחותיו והגיח בהפתעה מכל הכיוונים בחשכת הלילה, בהתקפה סימולטנית רב כיוונית, התחוללה מהומה והלם שגרמו למנוסה שאותה הוא ניצל לקרב רדיפה במעלה הדרך, מן העמק דרך קלעת נמרוד בואכה דמשק: "וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק". זו שיטת לחימה נועזת, היודעת וממצה את יתרונות הלילה, התנועה המהירה והלם ההפתעה, כמו גדעון במעיין חרוד, כמו אורד וינגייט באורח חשיבתו ופעולתו. 

הריסון האסטרטגי שלאחר הניצחון:

אברהם הבין כי ניצחונו המפתיע מאיים קודם כל עליו ועל דרכו. כמו הניצחונות הסוחפים של כוחות דאע"ש, המחוללים כנגדם התעוררות של קואליציה עולמית, כך יכול היה להיות גם ניצחונו של אברהם. לכן הוא משיב מידית את כל השלל ומכריז: "לא אקח מחוט ועל שרוך נעל", במאמץ להיעלם ולשוב בהקדם למקומו הלא מאיים. בהיגיון זה ברור לו שגם את הנפש הוא מחויב להשיב, שמא ייתפס כמנצל את ניצחונו להשפעה על אמונת האנשים שילכו שבי אחריו בשל כוחו ועושרו, כמו גם בכוח הילת ניצחונו.

[מומלץ לקרוא בעניין זה על ההיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה, לפיו בעצם ניצחון טמונים זרעי התבוסה במלחמה הבאה; ולהפך. בריסון האסטרטגי שכפה על עצמו מוכיח אברהם תבונה אסטרטגית יוצאת דופן שחסרה מאוד גם בימינו אלה...]

מוסר, פרגמטיקה ואמונה

"אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברהם במחזה לאמור, אל תירא אברם אנוכי מגן לך שכרך הרבה מאוד" (כך נפתחת ברית בין הבתרים) ונשאלת השאלה – ממה היה ירא אברם? עכשיו אחרי שניצח נזכר שצריך לפחד? חז"ל אמרו שהיה ירא שמא הרג במלחמה אדם צדיק או ירא אלוהים. אני מציע נקודת מבט אחרת. הוא היה ירא מתוך הבנת גודל האיום הטמון בניצחונו (ושוב, ראו: ההיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה). זו הייתה תבונת המעשה של אברהם שהביאה אותו לפחד לעתידו, ולאו דווקא טהרנותו המוסרנית.

בניגוד לרבנים מארצות אשכנז אשר במקרים רבים בהשפעת המוסר הנוצרי, הדגישו בפירושם היבטים מוסריים, ר' חיים בן עטר (המרוקאי) בפירושו אור החיים, מחבר שאלות מוסריות עם תבונת המעשה, כפי שלמש אותה בבית הספר של החיים. הוא שאל מדוע מיד יצא אברם למלחמה, האם לא נדרש שיקרא תחילה לאויביו לדיבור לשלום, אולי ישיבו את לוט בן אחיו ולא ייאלץ להרוג או להיהרג? [דפוס זה של תגובה מהירה וחתירה להכרעה מזכיר, למשל, מאוד את מהירות התמרון שנקט נפוליאון בונפארט, שנים רבות לאחר מכן!]

על כך הדגיש בקריאת הכתוב – "ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו". ושואל שם, וכי לא ידענו שלוט הוא בן אחי אברם? אלא שבא הכתוב להעביר את אברהם במידיות יציאתו למלחמה: לא במקרה לקחו המלכים את לוט, לקחו אותו עימם בידיעת ערכו ומעלתו כבן אחי אברם, ובכך למעשה הכריזו מלחמה על אברם, ובשל כך מיד יצא להילחם בהם ולא נדרש לקרוא להם תחילה לשלום.

זו דוגמה לתבונת המעשה עמה ניגש ר' חיים בן עטר לפירושו...

לסיום, מעניין להשוות בין יציאת אברהם למלחמה בארבעת המלכים לבין יציאת משה למלחמה בעוג מלך הבשן (אולי באזכורו של עוג בתור הפליט המבשר לאברהם, חז"ל הציעו לנו קריאת טקסטים אלה בזיקה השוואתית).

בניגוד למשה, הירא מפני המלחמה בעוג, ומן השכינה זוכה לתמיכה: "אל תירא אותו כי נתון אתן אותו בידך", אברהם אינו שואל שאלות. דיבורו עם השכינה מגיע רק לאחר סיום המלחמה. ברגעי הפעולה ולפניה אברהם פועל מכוח חובתו לפעולה במימוש הציווי "אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים". כפי שמבארים בזוהר "אני אל שדי" הוא האל שאמר די לבריאת העולם וצמצם עצמו והותיר את יראיו ומאמיניו ללא נוכחותו הגלויה, בחובתם לפעול מתוך גודל אמונתם ויראת האלוהים המנחה את דרכם.

מתגלה כאן גדולתו של אברהם כגדול המאמינים, המבטא באקטיביות פעולתו את הזיקה העמוקה הראויה להתקיים בין אמונה לבין פעולה.

על ההפך מגישה זו אמר ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב: "בכל דור נמצאים צדיקים גדולים המונעים עצמם ממעשה הגאולה מחמת זה בלבד שהם דבקים בתורה ומקיימים אותה. כל אחד חושב תמיד מאיזה מקום קדוש באה נשמתו, ואחרי שתשלים מעשיה עלי אדמות, תשוב לשם (ולעולם הבא) ותהנה מאור החכמה העליונה, ולפיכך אין כל ענייני העולם הזה נחשבים בעיניו כלום... כמו שכתוב: 'דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם'. השמשות זורחות ושוקעות ומצוקות הארץ עומדות לעולם" (מתוך מרטין בובר, אור הגנוז, ע' 136).

בדרכו של אברהם נלמד לפעול בעולם הזה לתיקון מצוקות הארץ.

[לקובץ המאמרים על פרשת לך לך, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן] [לספרו של גרשון הכהן: 'משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ”כית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת לך לך;
• אוסף המאמרים אודות אברהם מייסד האומה;
• ספרו של גרשון הכהן: 'משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ”כית';
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
• הרחבת המושג 'ניצחון'.

מקורות והעשרה

• אבי הראל (2016), המלחמה העולמית הראשונה בספר בראשית, 18/11/16.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• בית חב"ד : "מלחמת העולם" הראשונה במקרא.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת לך לך באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 4/11/19.