[מקור התמונה: פייסבוק]

[לאוסף המאמרים על משיח ומשיחיות, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ויכוח מרתק מצאתי בפייסבוק, בדף של בועז זלמנוביץ (Boaz Zalmanowicz) מאוניברסיטת חיפה. בועז כתב על ספרו של האלוף במיל' גרשון הכהן "מה לאומי בביטחון הלאומי" כך:

" אם אתם מתכוונים לקרוא רק ספר אחד על ביטחון לאומי והגות מדינית ב-2015 זה הספר. האלוף גרשון הכהן שואל בספר מאתגר, יצירתי ומעניין, לא איך עושים ביטחון לאומי אלא בעיקר 'למען מה אנו נאבקים?' וגם 'באיזו הוויה ערכית אנו רוצים להתקיים כאן? ואנחנו מוכנים להיאבק עליה'. בספרו 'מה לאומי בביטחון לאומי' (אוניברסיטה משודרת, 2014) הכהן מרחף בין תהלים, הנביא עמוס, בן-גוריון, יעקב חזן, ברל כצנלסון ומטיף דת מוסלמים בכדי לשאול את שאלת הלמה של הביטחון הלאומי. שאלה הקודמת לשאלת האיך. ביטחון לאומי, לפי הכהן, הוא לא שאלה כלכלית (או לא רק), אלא שאלה ערכית. שאלת החזון בעולם שאיננו מערכת סגורה, אלא מערכת פתוחה שמעשים וגם מילים יוצרים את הווייתה. זה ספר‬ פילוסופיה מדינית-ביטחונית ודין על ערכים ואמונה. אפשר לא להסכים עם הכהן, אבל מי שרוצה לאתגר את מחשבתו שיקרא."

כתב על כך דודי אלון:  "בכל מקרה, מי שקורא את הספר רואה שגרשון משיחי מוצהר...". מגרה לכתוב על זה ביקורת. אקנה ואקרא מתוך שתי נקודות יסוד לבחינה: 1. האם גרשון שם את הלאומיות כמטרה או כאמצעי. 2. האם לא מסתתר בתוך גרשון איזה שדון יהודי מאמין משיחי וגזעני" (לביקורת של דודי אלון על הספר לחצו כאן).

נזכרתי גם בדברים שהחלפתי בפייסבוק עם חברי, אלי כהן, שתהה על שייכותה של הסייפא האמונית למאמריו של הכהן. "אני מכבד את אמונתו " כתב אלי, "אף אם אינני מבין את מקומה". אלי אתגר אותי ושקדתי על תשובה, כך שהדיון בדף הפייסבוק של זבלדוביץ, בא לי בדיוק בזמן...

נגדיר לצרכינו "אמונה" ככוח, שמניע אנשים / יחידות ארגוניות עמים ואף קבוצות של עמים בעלי מכנה משותף. "משיחיות" הינה השקפת העולם שרואה תמונה הרמונית של האדם מנקודת מבט מסוימת ושלמה. דרך להבנת המציאות, והיא הבסיס להחלטות יומיומיות. גרשון הכהן המחיש זאת בספרו, במשל הבא:

שלושה פועלי בניין עומדים על הפיגום ועובדים. שואלים כל אחד מהם מה הוא עושה; הראשון עונה: "אני מניח לבנים, שורה על גבי שורה"; השני עונה: "אני בונה קיר"; השלישי עונה: "אני בונה קתדרלה". ושואל הכהן: "האם הם עושים אותו דבר?". המשיחי הוא, לטעמי, הפועל השלישי עם השקפת העולם ההרמונית והמלאה! (הכהן, 2014, ע' 15).

בין שני גורמים יש לפחות ארבע אפשרויות. אם נבנה מטריצה ובצידה האחד נציב "משיחי" ו"אמוני" בעוצמות שונות;, ובצידה השני מידת התועלת שהם מביאים: "טוב" ו"רע", נגלה כי יש משיחי ואמוני חיובי וטוב; ויש שאיננו משיחי ואמוני והוא עושה טוב באותה המידה; ויש גם להפך: יש משיחי ואמוני רע; ויש גם כזה שאיננו משיחי ואמוני, שהוא רע לא פחות:

"משיחיות" ו"אמונה" הם מושגים אובייקטיביים בביטחון לאומי, העומדים בפני עצמם ללא "זנב פוליטי" כזה או אחר, ויש להם תפקיד עצום בביטחון הלאומי של עמים. אבל, בשיח הליניארי הבעייתי מאוד השורר בארץ בעשורים האחרונים, נוכסו המושגים הללו לצורכי הוויכוח הפוליטי המזכיר שיח של אוהדים משתי קבוצות כדורגל יריבות. גם החיבור של גרשון ל"שדון יהודי מאמין משיחי וגזעני" בעייתי מאוד. הכהן הוא אחד מאנשי המעשה הבודדים שמבין באמת וחי מורכבות, ששילב תחום זה בעבודתו היום יומית, ושמבין את תורת הביטחון הלאומי על בוריה. לאחר שדודי אלון יכתוב ביקורת על הספר, נראה לי שייווכח שטעות גדולה היא לייחס להכהן חד ממדיות.

משיחיות ואמונה ככוח המניע מערכות מורכבות

מערכות מורכבות זקוקות לכוח מניע. בתורת המערכות המורכבות אנו מכנים זאת אנטרופיה. ארגונים צורכים / שורפים אנטרופיה לצורך פעילותם כל העת, ועל כן, הם חייבים גם לייצר אותה, כמו רכב שאם לא יתודלק, יישאר בצד הדרך. הם מייצרים מדרג סמכותי בתקווה שהרצון לטפס בסולם ההיררכיה יניע את הבכירים להשיג את מטרות הארגון. אבל, האמונה היא כוח מניע בעל "אוקטן" גבוה בהרבה מהרצון להתקדם!

מהו חזון אם לא אמונה ומשיחיות? כולנו זוכרים את ספרם הנצחי של ג'יימס קולינס וג'ודי פוראס "לנצח נבנו", שמנתח 18 חברות מופת, שהן בעצם "חברות חזון", שאינן משנות לעולם את ערכי הליבה שלהן. מהו "סטארט אפ" ללא אמונה ומשיחיות?

כך גם בביטחון לאומי. לכל אומה - כמו חברות החזון של קולינס ופוראס - יש סל ערכים שהוא הבסיס לקיומם, ושאינו משתנים לעולם. אז נכון, מנהיג המונע על ידי הרצון להגיע לכסא ולדבוק בו יכול לעשות הרבה טוב (וגם הרבה רע) לארגון או למדינה. אבל דלק האמונה והמשיחיות הוא דלק בעל אוקטן גבוה בהרבה. ניתן להגיע איתו לגבהים משמעותיים הרבה יותר (אם תרצו, זה ההסבר להפיכת ישראל לאומת היי טק) וגם ליפול איתו מהר יותר וחזק יותר (רוב הסטארט אפים נסגרים ויוזמיהם מפסידים כסף. זוכרים? (אבל הם לא מפסיקים ליזום).

האם הצרפתים, בעקבות גל הפיגועים בינואר 2015 לא הגדירו, למען מה הם נלחמים? הצרפתים מתעקשים לתפוס את המאבק הנוכחי עם האיסלאם הקיצוני, לא כמלחמת תרבות אלא כמלחמה על חופש הביטוי דווקא - אחד הערכים הבסיסיים ביותר של צרפת מאז המהפכה הצרפתית, שרק הם מבינים, עד כמה הוא עמוק ומושרש בתרבותם. האם אין זו משיחיות?

לסיכום,

לא כדאי להיבהל ממלים, בטח לא מ"משיחיות" ומ"אמונה", אלא לבחון את ההקשר. בשיח הפוליטי הישראלי הרדוד, מביא גרשון גישה רעננה של ניתוח המציאות, שלטעמי, איננה ימין ואיננה שמאל. גישה זו רעננה אך איננה חדשה, ואפיינה בעבר את דור המייסדים של ישראל וההיגיון שהניע אותם (אם תרצו, הכהן הוא ניאו-מפא"יניק קלאסי). ראוי לדעתי לבחון את הדברים בלב פתוח, ולו בשל העובדה שכל ניסיון אחר לפרש את המציאות - הן מימין והן משמאל - הפך כבר מזמן ללא רלוונטי וללא יישים.

[לאוסף המאמרים על משיח ומשיחיות, לחצו כאן]

העשרה

• שילון אבי (2014), משיחיות זה דווקא אחלה, הארץ, 14/5/14.
• אלון דודי (2015), מה 'לאומני' בביטחון הלאומי? תגובה לספרו של גרשון הכהן, 13/1/15.
• דור און עמי (2015), האלוף שיספר את סיפור העם היהודי, מחלקה ראשונה, 14/1/15.

מקורות

• קולינס ג'יימס, פוראס ג'רי (1995), לנצח נבנו, 18 חברות מופת, תל אביב: פקר.
• הכהן גרשון (2014), מה לאומי בביטחון הלאומי, בן שמן: מודן ומשרד הביטחון.