[תמונה חופשית שהועלתה על ידי SteFou! לאתר flickr]
[מאמר זה נכתב במשותף עם אינג' שרית אונגר-משיח]
[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]
אחת היתרונות הגדולים של ניתוח רשתות ארגוניות הוא היכולת לאתר דפוסים קבועים בתוך ארגונים. מרגע שדפוס חוזר בכמות רבה של ארגונים בעלי מאפיינים זהים, ניתן להניח שיימצא גם בארגונים דומים אחרים.
היתרון הזה מאפשר לנו לבחון את סוגיית העוצמה הנשית בארגונים במדינות מערביות (לצערי, אין ברשותנו אבחונים ארגוניים ממדינות בעלי פרדיגמת חשיבה מזרחית). יתרה מכך. כיוון שגם מוסדות חינוך משתמשים היום באבחון רשתי, ניתן היום לראות את משחק העוצמה, כבר מגיל הגן, כמו גם את ההבדל בתכונות בין המינים.
נתחיל עם הדפוסים שאותרו ברובם המכריע של מאה ויותר מקרים שנדגמו, בישראל באירופה ובארצות הברית: בכל הארגונים והגילים, נמצאו הנשים משתפות פעולה הרבה יותר מהגברים, הן בקרב עצמן והן עם בני המין השני:
נשים מעורבות יותר במתרחש בכל גיל:
אולם בכל הנוגע לעוצמה, התמונה מתהפכת: בגן הילדים (גילאי 4-3) הבנים עוצמתיים כפליים מהבנות! בגרף העליון מתואר מי מבוקש יותר לקשר (המבוקשים הם העוצמתיים יותר) ובתחתון, מיהם מבקשי הקשר (תמיד החלשים מבקשים להתחבר לבעלי העוצמה):
במשפחות מערביות דומה שאין צורך לבדוק. נשים עוצמתיות בתוך ביתן הרבה יותר מגברים. אולם, מה קורה בארגונים? מגוון האבחונים הגדול שבידנו מאפשר לנו להגדיר דפוס: המין המהווה רוב בשכבה המנהלת של הארגון מכתיב את סולם העוצמה, בהפרשים משתנים. ככלל, נשים עוצמתיות יותר באותם ארגונים – בארץ ובחו"ל – שבהם יש נוכחות משמעותית של נשים מנהלות. כך למשל, במפעלי ייצור עתירי טכנולוגיה בארץ ובחו"ל נמצאה עוצמה נשית גבוה יותר (אם כי ברוב דחוק):
לעומת זאת, בארגון קמעונאי למשל, שבהנהלתו רוב גברי, מבקשות הנשים קשר יותר מהגברים (פה, ההפרש בין שני המינים גדול מאוד):
הממצאים בנוגע לשיתופיות ולשיתוף פעולה נשי מחזקים את הקיים בספרות המגדרית, כי נשים מתקשרות ומשתפות פעולה טוב יותר מגברים. כאשר האבחון הרשתי מלמד על ממשקים רופפים ושיתוף פעולה בעייתי של מנהלים, העלאת הכוח הנשי בהנהלה הינה פתרון בדוק לטיוב הבעיה, ולהעלאת האפקטיביות הארגונית.
הדומיננטיות הרבה של בנים בגני הילדים מסמנת עבורנו את המקום שבו צריך להתחיל המאבק שיוביל, בסוף הדרך, לנוכחות נשית משמעותית בהנהלות של ארגונים רבים. ניתוח רשתות ארגוניות מאפשר בחינה תקופתית, המגובה במדדים מספריים, של המאמצים לשנות תופעה זו.
