תקציר: אצל מנהיג אג'ילי אין "ייהרג ובל יעבור". יש גמישות אסטרטגית ועורמה. המטרה האסטרטגית היא תמיד לנגד עיניו:  כשיש הזדמנות, מנצלים אותה כדי להתקרב אליה; וכשמופיע איום משמעותי נסוגים לאחור; ומחפשים גם בו את ההזדמנות... המאמר מסביר גמישות אסטרטגית / אג'יליות מהי, כשראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון - גדול האסטרטגים שידעה ישראל - משמש לנו כמקרה בוחן.

[לקובץ המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דוד בן גוריון, לחצו כאן]

עודכן ב- 17 באוקטובר 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

פודקסט מוסרט של המאמר, בסרטון וידאו המצורף בסוף.

*  *  *

עניינו של מאמר זה, בהבנת מהותה של גמישות אסטרטגית או אג'יליות, כשראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון, משמש לנו כמקרה בוחן;

אבל, תחילה התאוריה:

גמישות אסטרטגית (ובלעז, Strategic Agility) קרויה בעברית גם אג'יליות ובעברית צחה, גם זמישות. משמע, שילוב של המושגים  גמישות וזריזות. אג'יליות היא היכולת להסתגל לנסיבות משתנות, דינאמיות  ומהירות. זאת, תוך גילוי גמישות ואופורטיוניזם; שמקנים למערכת גם יציבות בפני משברים; ואם תרצו, "מערכת חיסונית" טובה ביחס לארגונים אחרים שאינם אג'יליות.

אם נסתכל על המודל התפיסתי של ארגונים בין סדר לכאוס, שבו הרחבנו בהרצאות על תורת הכאוס, הרי שניתן למקם ארגונים אג'יליות בסף הכאוס:

בסף הכאוס מתקיימת שלימות ניגודית, שעליה הרחבנו בהרצאה העוסקת במערכות מורכבות. כמו למשל: היום והלילה שאינם באמת ניגודים אלא חלקו השני של השלם הקרוי יממה. שלימות ניגודית במקרה שלנו, הן ההזדמנויות שהארגון יכול להגיב אליהן בסף הכאוס; וכיוון שאין ארוחות חינם – גם הסיכונים הנלווים אליהם; חכמתו של מנהיג היא לגלות גמישות על פי הצורך; ולנוע פעם לפנים – כשנקרית הזדמנות אופורטיוניסטית; וגם לאחור, כשהלחצים הופכים התקדמות ללא כדאית. כך מתנהגים, למשל, ארגונים "צעירים" כמו ארגוני הזנק (סטארט-אפ), וחלק מהאחרים, שנאלצים להתמודד עם סביבה תחרותית קשה.

לעתים, אפילו בארגונים קפואים בסטגנציה צומחים מנהיגים – כמו אריאל שרון (ראו תמונה משמאל) למשל - שבאופים מתמקמים תמיד על סף הכאוס ומקבלים החלטות משם; וזאת בדר"כ, למרות עמדות המערכת הניהולית (זה קורה תמיד בטעות, מהסיבות הלא נכונות, אבל זה כבר נושא למאמר אחר...).

[תמונתו של אריאל שרון משמאל ההיא נחלת הכלל]

מדינה היא ארגון גדול. במדינת ישראל בהיווצרות של השנים 1948-1947 – שהיא מקרה הבוחן שלנו היום - התקיימו שני התנאים:

• מחד גיסא, מציאות עמומה ורוויית איומים חיצוניים רבי משמעות;
• ומאידך גיסא, מנהיג – דוד בן גוריון - שהוא וחלק מחבריו, הביאו לתרבות הישראלית את העורמה המזרח אירופית – משמע, את הקיום בסף הכאוס - שהפכו לסימן ההיכר של מפא"י ההיסטורית; ושכל כך חסרים, לטעמי, במציאות הפוליטית הרדודה וחסרת התחכום של ימינו...

כיום, מדינת ישראל היא מדינה זקנה וקפואה, שמערכות השלטון שלה מעולם לא עברו רפורמה ממשית; ואין בה רבים המסוגלים להבין את האסטרטגיות שנקט בן גוריון. אבל, בשיח הפוליטי הנבוב והריק מתוכן, כל צד מגייס אותו לצרכיו:

• הימין טוען כי אם בן גוריון היה בחיים, היה בוודאי ליכודניק בעמדותיו; ומביא בין היתר את הסרטון שחלקים ממנו אציג בפניכם כהוכחה
• השמאל מביא את הכרעתו על קבלת הסכם החלוקה, כדוגמה מוחצת להכרעתו בעד שתי מדינות לשני עמים.

אבל רק בודדים מסוגלים להבין מנהיגים ערמומיים החיים על סף הכאוס כדוגמת אנשי מפא"י ההיסטורית. הדוגמה העכשווית של מנהיג כזה היא, למשל, ולדימיר פוטין (ראו תמונה למטה), שמגיע מאותה סביבת גידול כמותם.

הריאיון של דוד בן גוריון בטלוויזיה הישראלית

נחזור למקרה הבוחן שלנו: עם כינונה של הטלוויזיה הישראלית לאחר מלחמת ששת הימים (ערוץ בודד, שבו צפה העם כולו), רואיין דוד בן גוריון בתוכנית ראיונות שכונתה אז "מוקד".

חלק מתכני הריאיון יתפסו היום כלא רלוונטיים, וגם ספק אם מנהיג בעל חזות כזאת וטון דיבור כזה היה נבחר היום בעידן התקשורת החזותית והפתוחה. אבל, בן גוריון היה, ללא ספק, גדול האסטרטגים שידעה ישראל; והריאיון הזה ישמש אותנו להבנת צעדיו של מנהיג אג'ילי.

המנחים פותחים את התכנית באמירה "ייהרג ובל יעבור". משמע, הם מנסים לברר איפה הקווים האדומים של בן גוריון, אחרי שהצהיר שגם בשלום אמת אסור לוותר על הגולן וירושלים: אבל מה למנהיג אג'ילי ולקווים אדומים מוצהרים? די להביט על הבעת פניו... (ראו בסרטון הראיון או בשיחה המוקלטת...).

אצל מנהיג אג'ילי אין "ייהרג ובל יעבור". יש גמישות אסטרטגית ועורמה. המטרה האסטרטגית היא תמיד לנגד עיניו:  כשיש הזדמנות, מנצלים אותה כדי להתקרב אליה; וכשמופיע איום משמעותי נסוגים לאחור; ומחפשים גם בו את ההזדמנות...

https://www.youtube.com/watch?time_continue=25&v=jXb5FXtSuJ4&feature=emb_logo

תבונה, עורמה וניצול הזדמנויות...

ב-29 בנובמבר 1947 התקבלה ברוב קולות בעצרת הכללית של האו"ם "החלטה מספר 181 של העצרת הכללית של האו"ם" המכונה גם תכנית החלוקה: תכנית שהציעה ועדת אונסקו"פ מטעם האו"ם לחלוקת ארץ ישראל ממערב לנהר הירדן לשתי מדינות: יהודית וערבית, ולשטח בינלאומי בירושלים. קבלת תכנית החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם נחשבת לאחד האירועים החשובים בתולדות הציונות. היא סללה את הדרך לסיום המנדט הבריטי ולהקמתה של מדינת ישראל.

בעוד מדינות ערב וההנהגה הפלסטינית דחו את החלטת החלוקה מכל וכל, קיבלה אותה ההנהגה הציונית. בן גוריון היה האיש שהכריע לקבלה. הוא עשה כן למרות שלא התכוון להשאיר את ישראל "בגבולות החלוקה"; שהרי, למה להגיד לא כשאפשר להגיד כן? ממילא הצבא יקבע...

בראיון הוא אומר בחיוך ערמומי: "אילו הערבים היו מקבלים את החלטת האו"ם אז מילא (כבר אז היה ברור שהערבים יתנגדו לחלוקה), אבל הם לא קיבלו. לכן, היה ברור שהגבולות ייקבעו בעזרת הכוח היהודי המזוין שהולך ומתארגן". בכך הפגין בן גוריון תבונה ועורמה אסטרטגיים מהמעלה הראשונה!

הנה הפרדוקס האסטרטגי: דווקא ההסכמה לוויתור הביאה להרחבת הגבולות, כי אז נתפסו הערבים כתוקפנים.

בהסכמי שביתת הנשק, התבטל קיומה של המדינה הפלסטינית שהייתה צריכה לקום לפי החלטת האו"ם בנובמבר 1947, וישראל יכולה הייתה לספח טריטוריות נוספות במלחמת מגן, שקיבלו לגיטימציה בינלאומית בהסכמי שביתת הנשק (אלה הגבולות המוכרים עד היום על ידי הקהילה הבינלאומית, המכונים גבולות 1967)...

איפה, באמת, ישנם כיום עוד אנשים כמו האיש ההוא, שנותן לנו כל כך הרבה מקרי בוחן כמופת של ניהול חכם, אג'ילי, ערמומי ומסתגל; שחסר כל כך היום, משני צידי המפה הפוליטית בישראל...

ההרצאה המוקלטת:

[לקובץ המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דוד בן גוריון, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף מאמרים על גמישות אסטרטגית (אג'יליות), ארגונית ואישית;
• הרחבת המושג, 'גמישות';
• הרחבת המושג: 'דינאמיות';
• הרחבה על מודל: 'מערכות מורכבות בין סדר לכאוס';
• הרחבת המושג: 'סף הכאוס';
• הרחבת המושג: 'שלימות ניגודית';
• הרחבת המושג, 'מערכת מורכבת';
• הרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם';
• הרחבת המושג: קיפאון - סטגנציה;
• אוסף המאמרים על עורמה ותחבולה;
• הרחבת המושג 'פרדוקס';
• אוסף המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית;
• הרחבת המושג, 'הסתגלות';
• אוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים;
• אוסף המאמרים על דוד בן גוריון.

מקורות והעשרה

• אהוד עין-גיל (2015), אילו היבטים של תוכנית החלוקה עדיין קיימים, הארץ, 25.11.2015.
• יחזקאלי פנחס (2014), גמישות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2019), גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 21/2/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2012), מודל: מערכות מורכבות בין סדר לכאוס, ייצור ידע, 1/1/12.
• פנחס יחזקאלי (2014), סף הכאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), שלימות ניגודית, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), קיפאון - סטגנציה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2016), עורמה ותחבולה - למה וויתרנו עליהם?, ייצור ידע, 11/2/16.
• פנחס יחזקאלי (2014), פרדוקס - הסתירה שבפנים, ייצור ידע, 23/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הסתגלות, ניהול מסתגל וארגונים מסתגלים, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה אסטרטגית: התוצאה הסופית שאליה אנו שואפים, ייצור ידע, 2/5/14.