[בתמונה: בית הדין הבינלאומי בהאג. תמונה חופשית שהועלתה על ידי U.S. Embassy The Hague לאתר flickr]

יש יותר מדי אנשים המתפללים שהררי הקשיים יסולקו, כאשר מה שהם באמת צריכים זה האומץ לטפס עליהם (אנונימי, אצל פסיג, 2008, ע' 275)

ניתן להבין את זעקות השבר שליוו את החלטת בית הדין הבינלאומי בהאג באמצע ינואר 2015, לבצע בדיקה ראשונית לגבי "המצב בפלשתין", אם נעשו לצורכי הבחירות הממשמשות ובאות, אולם בתוך הערפל האופף את ההתהוות החדשה הזו טמונים הרבה הזדמנויות. לא רק סיכונים.

כדאי ש"האסימון ירד" והפרדיגמה תתחלף: בית הדין הבינלאומי בהאג הוא שדה קרב חדש שהקרבות בו כבר החלו. בכל מלחמה יש נפגעים, מן הסתם יהיו גם כאן. אבל, זה שיש נפגעים לא אומר שלא ניתן לנצח.

אין פה רציונל אלא פרוצדורות. בית הדין הוא ארגון ביורוקרטי מסויד, "קפוא" וחולה מבחינה ארגונית, המתאפיין בתסמונת הקרויה: פרוצדורה במקום מהות: התכלית הולכת לאבוד בסבך הפרוצדורות והנהלים המציפים את הארגון. גם הנהגת האיחוד האירופי אינה יכולה לשלוט בו. פרצות נוהליות הם לחם חוקם של ארגונים כאלה, ואחרי שייווצר הידע המתאים, ניתן יהיה לנצל את הפרצות הללו ביעילות גוברת והולכת.

הגורמים המקצועיים בישראל עשו כבר עבודת הכנה טובה בתחום זה, אולם הלימוד האמתי יהיה בחיכוך ב"שטח". על ישראל "לשחרר את הרסן" ולאפשר שגורמים מטעמה יגישו תביעות לבית הדין, בתחילה בצורה מדודה, לצורכי לימוד זירת הקרב, ומעקב אחר תגובות הצד הפלסטיני וגורמים נוספים רלוונטיים בסביבה המשימתית. ברגע שיתגלו הפרצות, אפשר יהיה להסיר את הרסן ולהציף בתלונות. בבחינת רצו לחקור, ניתן להם עבודה לעשרים השנים הבאות... החיכוך המוגבל הזה ייצור ידע חדש. שיאפשר לזהות פרצות חדשות ולנצל אותן, בהתמודדות דינאמית, ארוכת טווח.

צריך לומר: האויבים שלנו צמחו והתפתחו. הם לומדים מהר ומגיבים מהר, אולם עצם ההליכה לבית הדין הוא מבחינתם סוג של הימור, ואת זה צריך לנצל. מטרתנו תהיה להוכיח לו שהיה זה הימור שגוי!

מקורות והעשרה

• יחזקאלי פנחס (2014), פרוצדורה במקום מהות: החלטת בית הדין של האיחוד האירופי בשטרסבורג, 24/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), קיפאון, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), ביורוקרטיה, 20/7/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), פרוצדורה במקום מהות..., 24/7/14.
• רויטרס (2015), ארה"ב זועמת על ההחלטה לחקור את ישראל, ישראל היום, 16/1/15.