משטרת ישראל עוברת בשנים האחרונות סוג של מטבוליזם מואץ, שבו היא מתנקה מהתנהגויות פסולות שהיו שגרת יומה במשך שנים רבות. הסימפטום העיקרי לכך הוא "התפוצצות" פרשיות ההטרדה בעת האחרונה. כמו ארגונים ביורוקרטיים "קפואים" אחרים, כשכבר קורים בהם דברים טובים, הם קורים מהסיבות הלא נכונות... החלק המשעשע בסיפור הוא, שהגורם לניקיון הזה הנו לא אחר מהתרבות הארגונית שלה, שהיא הגורם העיקרי להתנהגויות השליליות, לא רק בה, אלא בכל משטרות העולם...
אסביר:
השילוב של ארגון קטן ומספר חסר פרופורציות של קצינים בכירים ("אינפלציה של קצינים ודרגות" כינה זאת בזמנו המפכ"ל לשעבר, רפי פלד), הופך את משטרת ישראל לשדה קרב של פוליטיקה ארגונית חריפה. מגיל צעיר אתה יודע שיש לך פטרון שאתה חייב לו חובת נאמנות, פשוט כי אתה מתחבא מאחורי הגב שלו כש"יורים" עליך (התופעה הזו מכונה בספרות המקצועית, "קוד הנאמנות": עובדי הארגון נדרשים לנאמנות, הן לארגון עצמו והן למפקד). הנאמנות הזו היא לעתים אקטיבית. יש ש"שוכבים על הגדר" בשביל המפקד שלהם. תמורת הנאמנות הזו הם מצפים לגמול. חלק מהמפקדים ידועים בהקפדתם לתגמל נאמנים (המפכ"ל דודי כהן היה, למשל, כזה). חלק ממש לא. חוסר תגמול מייצר תסכול אצל הנאמנים. לעתים, חלק מהם מבקשים נקמה...
במלחמות הפוליטיקה הארגונית כמעט הכל מותר, אבל היו תחומים שמחוץ לתחום. המשטרה היא ארגון טוטאלי, ולכן יחסים אינטימיים בין שותפים לדרך היו משך שנים רבות תופעה מקובלת, והוצאתם החוצה לאור השמש, גם כדי לפגוע ביריב, היו פגיעה ב"קוד הנאמנות" לארגון. במקרים רבים בעבר, לא הייתה זו הטרדה בנוסח המקובל, אלא עסקאות ששני הצדדים הפיקו מהם תועלת, בצד אהבות - ושברי לב - לא מעטים. במובן הזה, דפוסי התרבות הארגונים במשטרת ישראל היו שונים מצה"ל.
אבל המשטרה עברה שינויים מואצים שסדקו את הסולידיות הארגונית. אם פעם ועד שוטרים אחד היה מייצג את כולם, קיים היום ניכור של ממש בין כמה קבוצות אוכלוסייה בתוכה: הקצונה הבכירה נתפסת היום מנותקת מהשטח, בתנאי השירות, ברמת ההשתכרות, וגם בעובדה ששוטרים רואים שאתיקה מקצועית למשל, מחייבת את אנשי הארגון רק עד דרגה מסוימת... היעדר הסולידריות שינה את הכללים. התחום המיני הוא עקב האכילס של הבכירים, והוא הפך פתאום לגיטימי בשימוש בזירת הפוליטיקה הארגונית. מעתה, ידע כל גנרל משטרתי שכל רומן שיצבור במעלה הדרך, עלול בבוא היום למוטט את הסולם ולהפיל אותו למטה. לכן, בעקבות הודעתו של ניצב קובי כהן על פרישה, צוטטו "כמה ניצבים" שטענו כי "משהו רקוב בתרבות של הארגון שלנו. אי אפשר לתפקד במערכת שבה, בכל יום, מתקבל מכתב אנונימי אחר. מדובר בבעיה ערכית פנים ארגונית קשה..." (סבן, 2015).
זו הסיבה שטענתי, שמשטרת ישראל מתנקה (רק מהבעיה הזו כמובן...), אבל מהסיבות הלא נכונות. הדור הבא של הקצינים יהיה אחר, פשוט כי קשרים מיניים במקום העבודה הפכו מסוכנים מידי.התרבות הארגונית והחשש מפגיעה של עמיתים בנקודות התורפה הם הגורם העיקרי למטבוליזם המואץ שמנקה את המשטרה.
העשרה
- אורן אמיר (2015), פרשנות || אסון המשטרה: באיזה צד של החוק נמצאת הקצונה הבכירה, הארץ, 26.01.2015.
- הצד השני של המטבע: יואב יצחק (2015), שוחד מיני, זה הסיפור., מחלקה ראשונה, 7/2/15.
מקורות
- סבן איציק (2015), מפקד מחוז ש"י פורש בשל קשר פסול עם פקודה, ישראל היום, 25/1/15.
יקי כהן כתב בפייסבוק:
בהחלט נכון ,נורמות (גם אם הן פסולות ..) נקבעות בכל ארגון /חברה כישות בפני עצמה.מסכים לקביעה (ומצרף תפילה שלא לאמר תחינה…) שהעתיד יביא עימו דור קצינים טוב יותר!
מישאל עידן כתב בפייסבוק:
רק אתמול התכנס "פרלמנט" גימלאי המשטרה באילת בקפה ארומה,דיברנו על הניצב שפרש ובבדיחות הדעת שאלנו מי יהיה הניצב הבא,התשובה הגיעה מהר יותר ממה שצפינו,זה : עצוב – מתסכל – מחליא – מקומם.שכל אחד יבחר לעצמו את ההגדרה.
גם אז לא התביישו יקירי, מפני שזה לא נתפס כמשהו רע!
צבי שוורץ כתב בפייסבוק:
אכן תמיד היה, אך היום נעלמה הבושה
יוסי רבי כתב בפייסבוק:
הכול השתנה מאז חוק למניעת הטרגה מינית והפרשנות שנתנו בתי הדין לעבודה.
דבי יקרה, נראה לי שהיום המשטרה היא הילד הפחות מפותח במשרד לביטחון הפנים. אתם יכולים לתרום גם מפכ"ל פוטנציאלי, על כל אנשיו… רעיון מחולל איך משנים תרבות!
דבי שגיא כתבה בפייסבוק:
אני חברה בקבוצת גימלאים בכירים שמקדמת מאבק ציבורי מול השר הבא, שיבחר נציב מתוך השב׳ס. מה שקורה עם הניצבים ובעיקר עם ניסים מור אולי יש בו כדי לסייע למטרה שלנו. אולי נוכל גם לתרום גונדר מאוכזב, למ׳י?!
מתנקה מהעבירה הזו חמוד… אל תגזים! (ותחקנתי את הפוסט בהתאמה…)
יאיר ציפורי כתב בפייסבוק:
פיני, יש דבר שבו אני לא בטוח בכלל והוא ההערכה, ברוח דבריך, שמשטרת ישראל מתנקה.
אני לא מאמין שארגון בעל דפורמציה מבנית כל כך מהותית יצליח להתנקות, אלא אם יערוך שינוי מבני ממשי – וזה, לצערנו, לא נראה כרגע באופק.
אמן יקירי, וחיבוק גדול!
בוקר פחות טוב על שוטרי משטרת ישראל.
עוד יום בו רבים השוטרים הטובים הפועלים למען חברה טובה, המרכינים ראש מפני הציבור, התקשורת ומעצמם.
ובאופן אישי אני מצר על חברים טובים שמסיימים קריירה ועשייה למען הציבור באופן מביש לארגון, למשפחתם ולעצמם.
אני סבור שהתרבות הארגונית אכן עומדת לרועץ בכל הקשור ליכולותיה התפקודיות של משטרת ישראל, הדבר בא לביטוי במישורי העשייה השונים , לדעתי גורם המפתח טמון בחוסר הכשרה ובניה נכונה של מפקדים החל בדרג המערכתי ובדרג האסטרטגי של הארגון.
הארגון והמפקדים מטפחים לעצמם דימוי של אין צורך ללמוד – באופן מאורגן, אין זמן ללמידה משמעותית, בכירי הארגון אינם מטפחים מודל של ארגון לומד, הטענה נלמד בשטח, אינה טובה, השטח מגביר תמיד את הצבע האפור של העשייה ובדרך מאבדים את הקוד האתי.
ובכל זאת יש תקווה, מרכז הדרכה החדש של המשטרה בבית שמש כמה סמלי, ושר חדש יבנו חזון שיש בו עתיד ערכי לארגון.