![[בתמונה: כריכת ספרה של קרולין גליק, סיפוח עכשיו, שראה אור בשנת 2015 בהוצאת סלע מאיר. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2015/03/סיפוח-עכשיו.png)
[לאוסף המאמרים על דמוגרפיה, לחצו כאן] [לריכוז החלופות לפתרון שתי המדינות, לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 11 בספטמבר 2021
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
בניגוד לדעת הקהל בישראל המכירה פתרון אחד לסכסוך ש'נמכר' לה כאופציה יחידה (שתי מדינות לשני עמים או אבדן הזהות היהודית), דומה כי מקבלי ההחלטות הישראלים והפלסטינים כבר מבינים שאופציית 'שתי מדינות לשני עמים' כבר אינה רלוונטית במציאות הנוכחית. יחד עם זאת, טרם הבשילה העת לשרטט את האלטרנטיבה.
יתרה מכך, חלק מהצעדים שאותם מבצעים שני הצדדים ניתנים להסבר כצעדים מכינים של צבירת עוצמה במציאות החדשה, לקראת ההכרזה על הפתרון.
אחד הספרים המאתגרים ומעוררי המחלוקת בהקשר זה, יצא לאור בשנת 2015: זהו ספרה של העיתונאית והפובליציסטית הישראלית-אמריקאית, קרולין גליק (ראו תמונה משמאל למטה): סיפוח עכשיו.
תכליתו של הספר לשכנע בצדקת האופציה של מדינה אחת בין הים לירדן (הנושא נדון בהרחבה בבלוג זה, כאחת האופציות לפתרון הסכסוך הפלסטיני). הספר נכתב הספר במקור באנגלית וראה אור לראשונה בארצות הברית תחת השם "הפתרון הישראלי" ("The Israeli Solution"), שם חולל מהומה לא קטנה, כמו כל פרדיגמה לעומתית, שסותרת את הפרדיגמה הרווחת.
על כריכת הגירסה העברית של הספר (ראו תמונה בראש המאמר) מצוירת יונת השלום המוחקת את הקו הירוק מהמפה, והופכת את השטח, שבין הים לירדן, ליחידה אחת.
בעת הוצאת הספר, ב- 2015, כבר התגבשה בימין בישראל קבוצה, שקראה בגלוי להחלת החוק הישראלי על שטחי יהודה ושומרון, ולמתן זכויות אזרח מלאות לערבים שבתוכם. על הקבוצה הזו נמנים אישים כ:
- נשיא המדינה לשעבר, ראובן ריבלין, שטען בעת שהיה יו"ר הכנסת, כי: "עדיף שהפלסטינים יהיו אזרחי המדינה, מאשר לחלק את הארץ";
- שר הביטחון לשעבר, משה ארנס ז"ל;
- ציפי חוטובלי, כיום שגרירת ישראל בבריטניה;
- אורי אליצור, פובליציסט, עיתונאי זוכה פרס סוקולוב ואיש ציבור ישראלי. לשעבר מנכ"ל מועצת יש"ע וראש לשכתו של נתניהו בכהונתו הראשונה. כיהן כעורך הראשי של "מקור ראשון" בשנים 2013 - 2014;
- אמילי עמרוסי, עיתונאיתץ ואשת תקשורת; ולשעבר, דוברת מועצת יש"ע.
[לריכוז החלופות לפתרון שתי המדינות, לחצו כאן] [לסקירת החלופה של מדינה אחת בין הירדן לים, לחצו כאן]
הנה קרולין גליק מדברת על ספרה, במרץ 2015, בחיפה:
[לאוסף המאמרים על חלופות לפתרון שתי המדינות, לחצו כאן]
![[בתמונה משמאל: כריכת החוברת: סיפוח עכשיו - הפתרון המדיני לאליקים העצני, שראתה אור ב- 1998. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2015/03/סיפוח-עכשיו-2.png)
הגרסה שאותה מאמצת גליק ל-מדינה אחת בין הים לירדן (שאיננה בהכרח היחידה האפשרית. קיימות אופציות אחרות) הוא צעד ישראלי חד צדדי להחלת החוק הישראלי על שטחי יהודה ושומרון (לא עזה!), ומתן זכויות אזרח מלאות לאותם פלסטינים המתגוררים בהם, שיבקשו זאת (המודל של מזרח ירושלים והגולן).
ואגב, שמו של הספר, סיפוח עכשיו, איננו מקורי. בשנת 1988 הוציא איש הימין, אליקים העצני, חוברת בת 48 עמודים באותו שם (ראה משמאל). בחוברת המקורית ברורה גם הסיבה לבחירת השם, כאנטי תזה ל"שלום עכשיו".
[בתמונה משמאל: כריכת החוברת: סיפוח עכשיו - הפתרון המדיני לאליקים העצני, שראתה אור ב- 1998. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]כיוון שפתרון המדינה האחת הופך ריאלי יותר ויותר, חיוני שהציבור הישראלי ייחשף למגוון המשמעויות של הפרטים הקטנים, איך המנגנון הממשלתי מכיל את השטחים, ואיך חיים בכנסת ששליש מחבריה פלסטינים (לא יותר, אך בטווח הקצר גם לא פחות!).
זה גם חסרונו הגדול של הספר. הוא אינו עוסק בפרטים, איך מייצרים הלכה למעשה שותפות כזו. עיקר מאמציו לשכנע בלגיטימיות של האופציה הזו ביחס לאופציה השלטת בתודעת הפוליטיקאים ודעת הקהל של שתי מדינות לשני עמים. הבעיה היא שאלוהים, כידוע, מצוי לעתים בפרטים הקטנים...
כיוון שאופציית המדינה האחת היא כיום סוג של טאבו, גם ארגונים שיכולים לאסוף ידע, כמו "המכללה לביטחון לאומי" של צה"ל, נמנעים מלקיים סימולציות על השלכותיה העתידיות (המצב הזה מזכיר את העיסוק המחתרתי בעבר בסוגיית גדר ההפרדה: אסור היה לעסוק בה בשל התנגדות ראש הממשלה הדומיננטי, אריאל שרון, עד שביום אחד "ירד האסימון", שרון הבין שאין ברירה, והחל מרוץ מטורף אחרי חומרים וידע חיוני נדרש.
מהתנסות שטחית, ברור כי הדברים אינם פשוטים (אבל, אין פתרונות פשוטים לבעיות מורכבות...). בסימולציה שערכתי בזמנו, עם תלמידי החכמים במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון בבאר שבע, הסתבר לנו שכדי שמהלך כזה יצליח, נדרשת תקופה של מספר שנים לעבודה מכינה "מתחת לרדאר", כדי להגדיל מאוד את סיכויי הצלחתה. במציאות היום, לא נראה שיש למקבלי ההחלטות את השנים הללו!
הדחיפות של העיסוק בסוגית המדינה האחת נובע מחלון ההזדמנויות הדמוגרפי שנוצר להצלחת המהלך: מעולם לא היה המאזן הדמוגרפי כה מבטיח לישראל. ממדי הבלוף הגדול שיצר הלמ"ס הפלסטיני, לגבי גודל האוכלוסייה ביהודה ושומרון, ברור היום לדעתי, הן להנהגה הישראלית וכמובן לפלסטינית (ושוב, כיוון שאסימונים נופלים תמיד באיחור, הוא אינו ברור לציבוריות הישראלית). כיוון שהבלוף כבר נחשף, הרשות הפלסטינית מבינה את חומרת האיום הדמוגרפי מבחינתה, ורוצה להציל את מה שניתן לפני שיהיה מאוחר מידי. היא תעשה הכל לשנות זאת, בדרך של "עידוד עלייה" פלסטינית, ככל שתוכל (פיתוח העיר רוואבי הוא ההתחלה למגמה הזו).
לכן, אגב, אינני שותף לדעה הרווחת ש"אין עם מי לדבר" (אם כי לא בטוח שכדאי לדבר...). ההנהגה הפלסטינית חייבת היום ריבונות על שטח, שישמש מקור משיכה לפלסטינים מבחוץ. אבל, לא כל מה שטוב לפלסטינים טוב בהכרח גם ליהודים באותה נקודת זמן...
הבנת האופציה לעומקה של "מדינה אחת בין הים לירדן" היא, לדעתי, אתגר חשוב העומד לפתחם של גופי ביטחון וגורמי ידע שונים כאקדמיה ומכוני המחקר: לאסוף במהירות חומר ולגבש ידע על יישום מהלך כזה, על מנת שנבין היטב את משמעויותיו, לפני שינחת "בהפתעה" על שולחננו, ויפה דקה אחת קודם!
[לאוסף המאמרים על דמוגרפיה, לחצו כאן] [לריכוז החלופות לפתרון שתי המדינות, לחצו כאן]
![[מדינה אחת בין הירדן לים... התמונה היא צילום מסך]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2018/03/6860004349_315affdebb_z.jpg)
[מדינה אחת בין הירדן לים... התמונה היא צילום מסך]
העשרה: האם ישראל צריכה להחיל ריבונות על יהודה ושומרון או לחזור ולאמץ את פתרון שתי המדינות: דיון בין קרולין גליק לארי שביט סביב הסוגיה:
[לאוסף המאמרים על דמוגרפיה, לחצו כאן] [לריכוז החלופות לפתרון שתי המדינות, לחצו כאן]
![[התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Caroline Glick. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%A7#/media/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:CarolineGlick.jpg){kind=link}
תיקון קל
"“פתרון מדינה אחת” זכה לביקורת עקב מספר כשלונות במדינות אחרות בעולם, אולם פתרון “שתי מדינות לשני עמים” הוא פתרון והמאבק יימשך, ראו הניסיון שבוצע ברצועת עזה !!!."
צריך להיות: “פתרון מדינה אחת” זכה לביקורת עקב מספר כשלונות במדינות אחרות בעולם, אולם פתרון “שתי מדינות לשני עמים” הוא פתרון לא ישים כי המאבק יימשך, ראו הניסיון שבוצע ברצועת עזה !!!.
הפתרון של "מדינה אחת" חייב להיות פתרון פוליטי מוסכם המעוגן בחוקה. כיום על אותה הטריטוריה "ארץ ישראל" חיים שתי הישויות הפוליטיות הדומיננטיות (מדינת ישראל והרשות הפלסטינית) והן כבר שלובות זו בזו עד שלא ייתכן פתרון אחר זולת מדינה אחת גדולה (שיכולה להיות באופיה גם פדרציה (עיינו בויקיפדיה)).
כיום בשטחי יהודה ושומרון שולטת הרש"פ ומאויימת ע"י ארגון טרור החמאס ואין שיח פוליטי אפקטיבי, ובשטח מדינת ישראל קיים מיעוט ההולך וגדל של תושבים שעשויים לתמוך במדינה אחת – ערביי ישראל אשר אין ביניהם לבין תושבי הרש"פ הבדלים משמעותיים.
עיקר ומוקד העויינות הוא הפער הדתי ודווקא כאן יכולות המפלגות הדתיות לתרום כי בנושאים רבים הם חושבים אותו דבר…
סיפוח חד צדדי והמשך מניעת אזרחות ישראלית מהתושבים הערבים או הענקת אזרחות מוגבלת, ללא הזכות לבחור ולהיבחר למוסדות השלטון במדינה המאוחדת לא יצלח.
"פתרון מדינה אחת" זכה לביקורת עקב מספר כשלונות במדינות אחרות בעולם, אולם פתרון "שתי מדינות לשני עמים" הוא פתרון והמאבק יימשך, ראו הניסיון שבוצע ברצועת עזה !!!.
החשש ממדינת "כל אזרחיה" ואבדן הציביון היהודי הוא חשש ערטילאי שניתן להתמודד איתו בהצלחה, למשל המדינה תהיה מולדת יהודית, ולא מדינה יהודית (כמו ברוב מדינות העולם)…
חלק ממדינות ערב די מסכימות ל"פתרון שלוש המדינות" (Three state solution), המכונה גם "הפתרון המצרי-ירדני"(Egyptian-Jordanian solution) ו"האופציה הירדנית-מצרית" (Jordan-Egypt option), היא גישה ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני על ידי העברת השליטה על אזור יהודה ושומרון לידי ירדן ואזור רצועת עזה לידי מצרים.
והויכוח יהיה על הגבול באזור יהודה ושומרון.
ראוי לקחת בחשבון שבמידה ותקום באזור מדינה פלסטינית, החמאס ישתלט במהרה על האזור. התוצאות של תרחיש מסוג זה יכולות להיות מרחיקות לכת דווקא עבור ירדן.
המונח "פתרון שלוש המדינות" משמש לא רק כהצעה ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני אלא גם לתיאור המצב הקיים באזור מאז עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה במהלך 2007 אשר השאיר למעשה שלוש מדינות באזור – אזור יהודה ושומרון אשר נמצא ברובו בשליטה ישראלית עם אזורי אוטונומיה לרשות הפלסטינית, אזור רצועת עזה אשר נמצא בשליטת ארגון החמאס. אחרים טוענים כי ההפיכה של ארגון החמאס הפכה את פתרון שתי המדינות לבלתי ישים ובשל כך תומכים בהסדר שיוביל למצב קבע בו יהיו שלוש מדינות ריבוניות באזור…הפתרון הוצע לראשונה על ידי מרכז אריאל למחקרי מדיניות.
קראתי בעניין את ספרה של קרולין גליק, מפני שהלאומנים נמנעים בדרך כלל מלהציג פיתרון או חזון של ממש, ולכן יש בו חידוש.
אבל, הספר מאכזב למדי, לא רק בגלל עריכה מלאת שגיאות הגהה, חזרות בלי סוף, שגיאות עובדתיות ודילוגים מבלבלים בסיפור ההיסטורי. בעיקר, מפני שהספר עוסק בהדגשת את הנרטיב הישראלי הקיצוני המקובל, שכמעט ואינו רלוונטי לפתרון (אם אבו מאזן היה נחמד, לא היה יכול להיות לו יורש אנטישמי?), אך אינו עוסק כמעט בכלל בנושא שלשמו נכתב, והוא המעניין: כיצד תתנהל המדינה לאחר הסיפוח. נושא הבחירות שכולם עוסקים בו הוא שולי. מה יקרה עם: השוואת תנאי השיכון, הבריאות, התחבורה, החינוך, התעסוקה, תעסוקת אקדמאים, הזכות לקנות דירות ולגור בכל מקום ("זכות השיבה" לתושבי מחנות הפליטים) , הזכות לבנות מסגדים ומדרסות ועוד ועוד. מה בדבר איחוד משפחות, נישואים עם ערביי חו"ל נטייה להתבוללות בארץ. מה ההשפעה על המתחים בתוך היהדות? אולי יהודים חילוניים יקבלו בקלות את "התמוססות" יהדותה של מדינת ישראל, אך מה עם המסורתיים? וצריך לזכור שאין "עם ישראל גדול" המתדפק על שערי הארץ, בעיקר אחרי שהרפורמים והקונסרבטיבים מוצאים מכלל ישראל. בקיצור, ספר תעמולה שטחי.
מוטי קליינמן כתב בפייסבוק:
אין בארסנל הפוליטי המוכר כיום, אף אחד שמסוגל לקבל החלטות אמיצות, לעשות עבודת מטה שדורשת יותר מחודש, ואפילו לדבר על זה ולהישאר קדנציה שלמה בשלטון. על כן ישאר ספר זה בחזקת "לראותם בלבד…".
יאיר, יתכן ובמצב הבינלאומי שייווצר לא יהיה מנוס מכך. צריך ידע…
ליאור, להלן כל הפתרונות: http://goo.gl/AAHbLQ
ליאור נדיבי כתב בפייסבוק:
בין "שתי מדינות לשני עמים" לבין "מדינה אחת עם שני עמים" יש מרחב שלם של פתרונות נוספים, שגם עליהם לא חשבו לעומק.
להשתלט על אוכלוסיה שלא רק שאינה רוצה בכך אלא אף מתנגדת ותתנגד לכך בכוח הזרוע, לא נראה לי כפתרון חכם.
יאיר רגב כתב בפייסבוק:
"אופציית "שתי מדינות לשני עמים" כבר אינה רלוונטית במציאות הנוכחית;…..אולם טרם הבשילה העת לשרטט את האלטרנטיבה. יתרה מכך, חלק מהצעדים שאותם מבצעים שני הצדדים ניתנים להסבר כצעדים מכינים של צבירת עוצמה במציאות החדשה, לקראת ההכרזה על הפתרון.
כיוון שפתרון המדינה האחת הופך ריאלי יותר ויותר, חיוני שהציבור הישראלי ייחשף למגוון המשמעויות של הפרטים הקטנים, איך המנגנון הממשלתי מכיל את השטחים, ואיך חיים בכנסת ששליש מחבריה פלסטינים (לא יותר, אך בטווח הקצר גם לא פחות!)."
לתפיסת עולמנו כולנו. זה לא המקום להרחיב אבל חוששתני שדי ברור שזה אשלייה… אז כמו בג'ודו, אולי עדיף לנצל את התנופה של היריב כדי לייצר התהוות אחרת…
יוסי רבי כתב בפייסבוק:
לא אכחיש פיני יקירי שיש הגיון בדברים שלך השאלה היא האם השנאה והתלהמות תדעך? או יחפרו לנו מבפנים כי גם מדינתם?? ומה עם סודות מדינה?? ועו.ד אללא איבדאלאק תציל אותי . מתדב לדאעאש .
מישאל עידן כתב בפייסבוק:
מסכים שאין פתרונות קלים. אולם לתפיסת עולמי צריך למצא דרך ולהיפרד מהם.
ודווקא פה מישאל יקר, אתה חושב שתוכל לשרוד עם מדינה עויינת שחותכת אותך לשניים באיזור נתניה עד כדי רצועה של 10 ק"מ מהים? זה לא הימור גדול יותר? הרי תצטרך להיות תוקפני ונשכן כמו פודל עצבני. לא תוכל לקחת סיכונים… אין פתרונות קלים…
מישאל עידן כתב בפייסבורק:
פיני – אם היינו חיים בשוויץ הייתי מניח את 10 אצבעותי על הרעיון הזה,מאחר ואנחנו במזרח התיכון ומתקיימת מלחמת דת (משום מה מתעלמים ממנה) הסיכוי שזה יקרה שואף לאפס. אגב פתרון אפשרי היא השיטה השוויצרית,חלוקה לקנטונים עם ממשל עצמאי הכפופה לממשלה מרכזית.
יוסי יקירי, אין פתרונות קלים אבל יש פתרונות נועזים. תחשוב על היתרונות: סוף המלחמה המטומטמת בין ימין לשמאל, דחיפה משמעותית להגדלת העוצמה הפנימית והחיצונית של המדינה… העולם שייך למעיזים…
יוסי רבי כתב בפייסבוק:
שלום פיני קראתי בעיון.מהפכני מרתק חשיבה מחוץ לקופסה אבל, יש לי חשש גדול מהרעיון הזה… שנראה לכאור קסום ופותר בעיה…… אבל פיני ,זו סופ לעניות דעתי למדינה יהודית וחסול הרעיון הציוני . יהוו שליש מחברי הכנסת???????! אבל . מה אני מבין כוללא איכטייאר מבארשבע ועוד יליד עיראק.. לך תדע מה יילד יום!
אבל מישאל יקר, אתה כל כך טועה ולא באשמתך. המציאות שונה מאוד. למה שליש תושבים שאינם יהודים משנים צביון של מדינה לרעה? (והדמוגרפיה עובדת לטובתך בגדול כבר 15 שנה לפחות…) אולי לטובה? חוצמזה, זה נראה כמו האופציה היחידה כיום בשטח, אז כדאי ללמוד אותה…
מישאל עידן כתב בפייסבוק:
מסתבר שרעיון המשיחיות אינו מוגבל לחלק הדתי בלבד,יש גם חילונים הדוגלים בכך.כפי שהוזכר יש רעיון אבל אין המלצות לדרך הביצוע,ואני מתאר לעצמי שאין כל השלכות לגבי שלטון יהודי על נתינים פלסטינאים וזכויותיהם הבסיסיות לדמוקרטיה,לא מאמין שיתנו להם לבחור לכנסת כי בעוד 20 שנה הם יהיו הרוב אם יהיה סיפוח.המדינה תהפוך למדינת כלל אזרחיה ותאבד את צביונה היהודי.אני מאמין שגם בימין יש אנשים פרגמטים בעלי תפיסה מדינית שונה אבל הם עדיין בארון.