[בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות']
הפוסט הזה נכתב אחרי הרשעת ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בתיק טלנסקי. בעקבות התערבות בית המשפט העליון, הוחזר התיק לעיון בית המשפט המחוזי, שעקב הפיכת שולה זקן לעדת מדינה, יכול היה - שנתיים אחרי הזיכוי המקורי - להשתמש בראיות שהציגה - היומן וההקלטות שסיפקה - ולהרשיע. לפני שנתיים היה פרקליט המדינה, משה לדור, לאיש המותקף ביותר בישראל. זכורה למשל אמירתו של אמנון דנקר ז"ל בעקבות הזיכוי: "יש האומרים שפרקליט המדינה צריך להתפטר, אבל לדעתי הוא צריך להתאבד - ביפן עושים חריקירי על דבר כזה":
אינני שייך לאויבי אולמרט ולא לאוהביו. לא הוא נושא הפוסט הזה, אלא השיעור במנהיגות שהפגין משה לדור, הסיכונים האישיים שנטל, המחיר ששילם, והנס (התוצאה הבלתי צפויה החיובית) והגאולה (משמע, להצלה מצרה) שבהם זכה.
מה אמור לעשות מנהיג, אם האינטואיציה שלו מורה לו בבירור על הכיוון שעליו לנקוט, אולם אין לו וודאות ביכולתו לנצח? זוהי סוגיה קלאסית במנהיגות: קבלת החלטות שיש בהן סיכון אישי לא מבוטל, ושמרכיב אי הוודאות בהן גדול ולא נשלט. האם ידע לדור שנעשו פה עבירות חסרות תקדים? בוודאי. האם היה בטוח שיצליח להוכיח זאת בבית המשפט? לא. האם ידע שיש הקלטות? מן הסתם לא. אבל הוא בחר להילחם. לעשות מעשה ולהניע דינמיקה, בתקווה שציר אולמרט זקן יישבר במהלכה, ויתאפשר לו להציג את יומניה של זקן בבית המשפט.
אנשים רגילים ייטו תמיד למזער סיכונים, בוודאי סיכונים אישיים. אבל, תוצאה נכונה לא תבוא במצבים סטטיים פסיביים ומאבק לגאולה מחייב סיכון אישי. גם אם אתה מאמין במשהו גדול יותר תתחיל לפעול, תצבור ידע, תיצור מצבים חדשים ותאפשר את הנס . מנהיגים חדורי אמונה יראו בסיכון הזדמנות. הם קולטים בחושיהם את הכיוון הנכון, הם מורי הדרך שסוללים אותה לפני המחנה. הם נוקטים ביוזמה ומקווים, שעצם הפעולה תביא את ההתפתחות החיובית שתוביל להישג - לנס המיוחל - ל"גאולה". גם במצבים אבודים לכאורה, היזמה והפעולה הן הדבר הנכון, כי הן יוצרות מצבים חדשים שניתן לנצל, יוצרות דינמיקה, יוצרות התהוות, וההתהוות הזו היא הבסיס לגאולה או לנס המיוחל.
האם יוזמה ופעולה יצליחו תמיד לחלץ אותנו מתוצאה רעה? ברור שלא. ביוזמה יש סיכון לא מבוטל אך גם סיכוי עצום, והיא המרשם הנכון לכל יזם, לכל משרת ציבור, לכל מדינאי ולכל אדם הניצב מול איום: הדרך לגאולה, להיחלצות מן המצר ולהצלחה, הינה להתחיל לפעול, ולייצר מציאות חדשה. לאפשר את הנס כאותו קפץ נחשון בן עמינדב בסיפור קריעת ים סוף, שלא חיכה לנס וירד לים תחילה, ועצם המעשה הביא את הגאולה.
בתיק טלנסקי לקח פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור, סיכונים עצומים. הוא העיד את טלנסקי עדות מוקדמת. יצר דינמיקה שהביאה להפסקת כהונתו של ראש ממשלה מכהן. הוא קיווה ליצור דינמיקה שתפרום את החומה שיצרו אולמרט ושולה זקן, ושתאפשר את העדת זקן והשימוש ביומניה. זה לא קרה במשפט הראשון בבית המשפט המחוזי. אולמרט זוכה וחגג ולדור אכל מרורים. אבל, האמונה שלו והדרך שהתווה יצרה דינמיקה. יחסי אולמרט זקן קרסו. טעות של פרקליטו גרמה לקרע הסופי ביניהם. אולמרט הורשע בתיק הולילנד ונגזרו עליו שש שנות מאסר, בית המשפט העליון השתהה בהחלטתו בערעור המדינה על זיכוי אולמרט בתיק זה, והנס התרחש. הסתבר שזקן הקליטה את עצמה לדעת, ולרשות התביעה עמדו, לא רק יומניה, אלא אולמרט עצמו שהפליל את עצמו בקולו. משה לדור, שבוזה קבל עם ועדה זכה לגאולה הפרטית שלו.
על כל אלה, אני מצדיע לך היום, פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור!
[בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות']
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
אכן נחישות ותעוזה בלתי רגילה לעמוד על עקרונות אמת מבלי לחשוש.
שאפו משה לדור