[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Heidi De Vries לאתר flickr]
אַד-הוֹקְרַטְיָה (Adhocracy) נוצרה כמודל חלופי למודל הביורוקרטי, זוהי צורת ארגון בְּתַר-ביורוקרטית שנועדה להיות גמישה ובעלת יכולת תגובה לשינויים. היא מתאפיינת בהתנהגות אינטגרטיבית אדפטיבית, יצירתית וגמישה המבוססת על אי-קביעות וספונטניות.
ארגון זה נועד ליצור, לחדש ולשמור על יצירתיות, ולכן כל צורה של סטנדרטיזציה זרה לו. מאפיינים אלה משפרים מאוד את האג'יליות (הגמישות האסטרטגית) של האַד-הוֹקְרַטְיָה. הם מאפשרים לה להגיב לשינויים ולהסתגל מהר יותר מאשר ארגונים ביורוקרטיים מסורתיים, בעודם פתוחים יותר לרעיונות חדשים.
המונח נטבע על ידי וורן בניס (Warren Bennis) בספרו משנת 1968 החברה הזמנית (The Temporary Society) (ביחד עם פיליפ סלאטר; ראו תמונת כריכה משמאל).
אבל, הפרסום האמתי למושג נעשה ב -1970 על ידי אלווין טופלר (Toffler) ב"הלם העתיד" (Future Shock).
מאפיינים
- המאפיין העיקרי: העדר מותנה של מדרג. המבנה ארגוני נזיל, אורגני, המשתנה בהתאם לצרכים.
- תקשורת פתוחה ונגישות רבה למידע, תוך מודעות גבוהה להתפתחות טכנולוגיות סביבתיות;
- העבודה נעשית בצוותים וביחידים;
- אין משמעות להבחנה בין מבצעים לבין סגל טכני וסגל מנהלתי.
- ההתמחות העיסוקית גבוהה ביותר. כך גם האוטונומיה המקצועית;
- העבודה מתקיימת בצוותים הטרוגניים מתחלפים ובמבנה זורם;
- מנגנון התיאום הנדרש הוא זה של תיאום הדדי בתוך כל צוות ובין הצוותים.
- דינמיות ויזמות בכל חלקי הארגון: אווירה של תעוזה, שינוי, חדשנות ולקיחת סיכונים.
[הלם העתיד: ספרו של אלווין טופלר מ- 1970, שהפך את המושג אַד-הוֹקְרַטְיָה למפורסם]
בדרך- כלל זהו ארגון זמני, הנבנה על- פי דרישות השוק או דרישות פונקציונליות, שבעקבותיהן מתקבצים מומחים מתחומים שונים לצורך ביצוע פרויקט. ארגונים כגון אלה פועלים בסביבה דינמית, מורכבת ובלתי ידועה.
חלק מארגוני ההי-טק יכולים להיחשב ל- אַד-הוֹקְרַטְיָה. חלוקת העבודה אינה ברורה, קשה מאוד להגיד לעובדים מה לעשות, ובעצם, מה שקובע זה המטרה הסופית.
ארגונים נוספים מהסוג הזה הם ארגונים זמניים, הנבנים ככוח משימה או לביצוע פרויקט הפועל בסביבה דינמית, מורכבת ובלתי ידועה.
