[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
לפני שאתחיל, חשוב לומר מראש שהמשטרה והפרקליטות רחוקות מלהיות מושחתות. אלו ארגונים ש'נלחמים בשיניים' - במציאות בלתי אפשרית, וכמעט נגד כל העולם - על מנת לקיים רמה סבירה של הרתעה בתחום השחיתות השלטונית. למרות זאת, במדינה דמוקרטית עשירה יחסית, עצם קיומה של שחיתות שלטונית בתוך גופי האכיפה היא מצב אופייני, כשהם שהשמנת יתר אופיינית לחברת שפע. משאמרנו זאת, נוכל להתחיל:
דמו את השחיתות לקרחון:
- בחלק הגלוי נמצא מה שנחשף בבתי המשפט. בדרך כלל אלה פרטי מידע מקוטעים, שאינם מאפשרים גיבוש של תמונה כוללת על מצב הפשיעה השלטונית במדינה מסוימת.
- החלק האמצעי הוא "אזור הדמדומים בתוך המים", בחלק הקרוב לפני השטח, שניתן לראותו במטושטש. בעזרתו, אנו יכולים לנסות ולהבין במעורפל תמונה שלמה יותר, מתוך חקירות המשטרה, כתבות תחקיר בתקשורת, ושזירתם עם המידע הגלוי כמו חיבור חלקי פאזל.
- את החלק הנסתר ניתן להבין רק מהשילוב של המידע שצברנו, בשילוב עם דפוסים מוכרים של התפתחות שחיתות שלטונית.
את הפוסט הזה אני מבקש להקדיש דווקא לאותו חלק נסתר של קרחון השחיתות, ולתמונת השחיתות השלטונית המצטיירת ממנו...
מה שמזין שחיתות שלטונית הוא כסף. הוא זורם מאנשי ההון לפוליטיקאים מחד גיסא (מה שקרוי שחיתות פוליטית) ולאנשי הממשל מאידך גיסא (מה שקרוי שחיתות מנהלית). ככל שהמדינה עשירה יותר, כך זרם הכסף גדול יותר, והשחיתות השלטונית משמעותית יותר.
מדינת ישראל הפכה למדינה עשירה מאז שנות התשעים של המאה הקודמת. המסקנה: השחיתות השלטונית שבה הולכת ומתעצמת. רמזים על כך מתגלים לנו מידי פעם. למשל, בעת המירוץ לנשיאות, שבהם שימש המידע שהיה בידי גורמים אינטרסנטים לסיכול מועמדותם של מועמדים.
קיימים שלבים בהתפתחותה של שחיתות שלטונית:
- בתחילה, הכסף הזורם מבעלי ההון משחית את הפוליטיקאים.
- השלב הבא הוא השחתת אנשי הביצוע הבכירים.
- כשברור לדרג הניהול הזוטר שמנהליו נוגעים בשחיתות, גם הוא מבקש לעצמו נתח מהעוגה.
- בשלב מסוים מתקיים שיתוף פעולה בין דרגי הניהול, הבכירים והזוטרים, על מנת למקסם רווחים.
- השלב האחרון הוא כשעובדי השטח מצטרפים לחגיגה, נוסח אותן מדינות שבהן שטר כסף מקופל בתוך רישיון נהיגה פוטר אזרח מדוח תנועה.
תמיד, מי שיבצעו את העבירות יהיו בודדים. אבל בדרך כלל, אנשים בסביבתם יחושו שמשהו אינו כשורה, אך יחששו, בדרך כלל, מלדווח. זה מה שמאפשר לשחיתות להעמיק.
ניצנים של התובנה - כי השחיתות השלטונית בישראל כבר הגיעה לדרגי השטח - "בצבצו מעל פני המים" כבר ב- 2002, כאשר חוקר יאח"פ, סטניסלב יז'מסקי הושתל כחפרפרת ביחידה לחקירות פשעים, וערק ממנה לקנדה כשהוא גונב קלטות מעמדות האזנות הסתר לאישים שונים: אביגדור ליברמן, דודו אפל, מיכאל צ'רנוי ועוד. יז'מסקי חתם על תצהיר (לעיון בתצהיר זה לחצו כאן) שהיווה את הבסיס למהלך שהביא לבסוף לחיסול הקריירה המשטרתית של מפקד יאח"פ דאז, משה מזרחי, שנחשד בלהיטות יתר להביא להרשעתם של פוליטיקאים ואנשי הון שנחשדו בפלילים. יחד עם זאת, לא היה זה מקרה אופייני, שכן, לא מדובר כפי הנראה באיש משטרה שהושחת, אלא בהחדרת "סוכן" חיצוני לתוך המערכת.
מאז לא פסקו להופיע שמועות על אנשי משטרה בדרג הנמוך ששיתפו פעולה עם בעלי הון (למשל, בפרשת גאידמק ובנק הפועלים ב-2006) ועבריינים בכירים.
כך הוגש ב- 20 ביולי 2014 כתב אישום נגד רכז מודיעין ביחידת להב 433, גלעד גרנביץ, בחשד שהעביר מידע מסווג לחוקר פרטי שהופעל על ידי אחד מראשי ארגוני הפשע, אלי מוסלי, אשר נעצר בשדה התעופה בדרכו לברוח לחו"ל. כתב האישום שיוגש נגד רפ"ק ערן מלכה מאפשר לנו להבין, שהשחיתות השלטונית בישראל הגיעה כבר לשלב הניהול הזוטר, וכמו בכל מדינה דמוקרטית שהכסף מצוי בה, מן הסתם לא תהיה זו הפרשיה האחרונה שתיחשף!
אבל, האם השחיתות לא הגיעה כבר לשלב נוסף? פרשת רונאל פישר מלמדת לפחות לכאורה, שהשירות אותו הגישו ה"פקידים" לבעלי ההון כלל, כפי הנראה, שלושה מרכיבים עיקריים, אמתיים, ו/ או בדויים לצורך סחיטת כספים: מתן מידע על החקירות; ביצוע סחבת וחבלות במהלכן; וסגירת תיקים. שני המרכיבים האחרונים אינם יכולים להתבצע ללא סיוע של קצינים בדרג בכיר יותר. אם יש בהם ממש, דומה שהגענו לשלב מתקדם יותר: של השת"פ בין דרגי הניהול - הבכיר והזוטר.
ושוב, אחרי שהבנו שזהו מצב טבעי במדינה דמוקרטית, אחזור ואזהיר: המשטרה והפרקליטות רחוקות מלהיות מושחתות. אלו ארגונים ש"נלחמים בשיניים" - במציאות בלתי אפשרית, וכמעט נגד כל העולם - על מנת לקיים רמה סבירה של הרתעה בתחום השחיתות השלטונית. אבל השחיתות השלטונית נמצאת עמנו, והיא כאן כדי להישאר!
[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
העשרה
- יחזקאלי פנחס (2010), שחיתות שלטונית וביטחון לאומי, תל אביב: משרד הביטחון.
- זוהר אמיר (2015), החשד: עוד חפרפרת בלהב 433, פוסטה, הבלוג של אמיר זוהר, חברה, חוק ומשפט, 10/7/14.
- מדינת ישראל נ' גלעד גרנביץ ואחרים, 20/7/14.
- מלמן יוסי (2006), הטעות, הארץ, 31/1/06.
- מלמן יוסי (2006), איך זכה גיידמק לקבל התראה על חקירה סמויה שהתנהלה נגדו, הארץ, 2/2/06.
