[בתמונה: יש בלש ויש בלש... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 23 בדצמבר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

תרבות משטרתית (Police Culture) היא התרבות הארגונית של משטרה. זהו מושג המפתח בהבנת תהליכים בארגוני משטרה, והוא התחום המושמץ ביותר בתחום השיטור, בספרות ובציבור.

בספרות המקצועית מוצגת התרבות המשטרתית פעמים רבות כשורש הרע בליקויים שבתפקוד כל משטרה מערבית!

העובדה שתרבות משטרתית זו האישיות של המשטרה מציגה את הבעיה: כמו אצל אנשים, בארגון וותיק התרבות הארגונית כמעט ואינה ניתנת לשינוי.

בישראל הוחמרה הבעיה פי כמה וכמה, בשל שיטת המינויים במשטרה, והחיבור של תרבות השקר - שהיא מאפיין בולט של כל משטרה - לקוד הנאמנות שהוא המפתח לקידום. זוהי הסיבה מספר אחת למעמדה הנוכחי של משטרת ישראל ולקשיים שהיא חווה ביחסיה עם הציבור.

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

[הכרזה: 'ייצור ידע']

אחת מסדרות הכתבות הטובות והאמינות שהכרתי על התרבות הארגונית המשטרתית, בהיבטים הישראליים, האותנטיים שלה -שכל אלה מאתנו, שהנם או שהיו אנשי משטרה מכירים היטב - היא סדרת כתבות במאקו שעלתה באפריל 2015, שכתב בלש לשעבר במשטרת באר שבע, שהפך לעיתונאי, בשם שי לוי לוי (2015א').

הוא פותח כך:

"לפני שנמשיך אני רוצה להבהיר: אני לא פה כדי לסנגר על המשטרה. אבל אני כן נמצא במצב יחסית נדיר בעולם התקשורת – עיתונאי שהיה שוטר – מה שמאפשר לי להביא לכם תמונת מצב על הנעשה מבפנים. איך נראית השגרה, איך נראה הרחוב ואיך נראית העבודה הלכה למעשה. איך נראה מרדף, איך נראה מעצר של סוחרי סמים, איך פורצים לדירות, מה קורה בחדרי החקירות, ועד כמה מרגישים את נושא האלימות וההטרדות המיניות במסדרונות תחנת המשטרה...

בסופו של דבר, ולמרות כל מה שכתבתי פה, הרוב המכריע של השוטרים עושים את עבודתם בנאמנות ובשליחות של ממש. על רובם המכריע, אלה שעושים את עבודתם, אתם לא שומעים פשוט כי זה לא מעניין את התקשורת. גם הכתבה הזו לא מייצגת את כולם, כי היא מתמקדת בנושא מסוים. תסתכלו על זה כסוג של עדות, שמטרתה להוציא את זה החוצה למטרה של ביקורת בונה, ולא לצאת נגד המשטרה. בסופו של דבר, אין לנו משטרה אחרת."

בשל חשיבותן של הכתבות הללו כעדות אותנטית - טובה בהרבה מכל תיאור מלומד של איש אקדמיה של התופעה - אעקוב אחיהן ואוסיף את עיקרי הדברים עם מראי המקום, בחלוקה למאפיינים של התרבות המשטרתית, עם פרשנותי האישית לדברים. בכל מקום אצרף לינק לכתבו עצמן שהן מרתקות ומומלצות לקריאה:

לכתבות של שי לוי במאקו לחץ כאן

למה השירות במשטרה קורץ לאוהבי האקשן, ומה ההשלכות על תודעת השירות של השוטרים

הכתבה הראשונה של שי לוי קרויה "אקשן ברחובות באר שבע: כך נראית המלחמה בעבריינים בישראל". היא מתארת מרדף במהירות מטורפת אחרי גנב חסר פחד, מעצרים של סוחרי סמים בלב שכונות מגורים, השתלטות על רכב נוסע ופעולה מורכבת לתפיסת כנופיות מהשטחים. הכתבה הזו מסבירה את עוצמת המשיכה של השירות במשטרה לצעירים המחפשים אקשן ואת סיבת הגעתם לשרת. מטבע הדברים, המיקוד של שוטרים כאלה הנו בעבריין ובאקשן. התוצאה לטעמי: קושי מהותי לסגל גישה שירותית כלפי 95% האוכלוסייה ה"בריאה" בישראל...

הטוטליות של התרבות המשטרתית

בתהליך מהיר של סוציאליזציה - חיברות הופכת המשטרה למשפחה האמתית של השוטר, הרבה יותר מזו שמחכה בבית (אני יכול להעיד על כך באופן איש... גם אני - כמו שוטרים רבים אחרים - התגרשתי מאשתי הראשונה בגין בשל הקונפליקט עבודה - בית...)... אחת הסיבות לכך היא הטוטליות של העבודה במשטרה וכמות השעות שהשוטר מבלה בה ביחס לבית:

"בעיה לא קטנה במשטרה זה שעות העבודה. בתיאוריה אתה עובד 8.5 שעות ביום, בפועל זה מגיע ל-12, 13 ו-14 שעות במשמרת. במיוחד בבילוש. לא פעם אתה נכנס לבית אחרי משמרת ארוכה שכזו, מספיק להוריד חולצה, ואז מקבל טלפון – "תחזור. נכנס מידע מודיעיני"... (לוי, 2015א').

"... המשמרת הייתה רגע לפני סיום כשעוד מידע מודיעיני נכנס למערכת. אני מסמס לאישה "לא כדאי לך לחכות לי". דיכאון אבל היא ידעה מה המשמעות של לחיות עם שוטר..." (לוי, 2015א').

לוי מביא גם את הצדדים היפים של התרבות המשטרתית: "למדתי להכיר אנשים חמים, משכילים בניגוד לתדמית, ובמקרה שלי בבילוש יש אווירה של אחוות לוחמים." (לוי, 2015א').

[התמונה: מאוסף התמונות של שי לוי]

בארגון טוטאלי, סקס בין אנשיו הוא תופעה שכיחה...

לוי (2015ב') מתאר זאת כך:

"אם כבר בבגידות אנו עוסקים אז אי אפשר שלא להתייחס לעוד נושא בתחום, והפעם הבגידות שבינו לבינה. ניצבים איבדו את עבודתם ולמשטרה יצא שם של חולי מין, והאמת היא שרומנים וסקס במשמרות זה משהו שנפוץ אפילו יותר ממה שראינו בכלי התקשורת השונים. שוטרים וגם שוטרות יעשו הכול להיכנס ל"מועדון הניידת", או בקיצור סקס בניידת במהלך משמרת.

[משמאל: כרזת מחאה, שהועלה לפייסבוק, בעקבות פרשיות הניצבים, באפריל 2015. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

במהלך משמרת לילה שלי, יחד עם מתנדב, ראינו ניידת סיור במקום שנראה לנו חשוד. לא הבנו מה הם עושים שם ובאמת חששנו שקרה משהו פלילי. כשהתקרבנו מצאנו שוטר ושוטרת באמצע אקט סוער. הלכנו בלי להפריע. מה שהיה חזק זה שזמן קצר לאחר מכן מצאנו עוד ניידת כזו, הפעם של שוטר קבע נשוי ושח"מית (חיילת בת 18 שמשרתת כשוטרת)".

"... עבדו איתי מספר בלשים, מספר מצומצם, שנהגו להגיע באמצע המשמרת למאהבות שלהם. בגדול זה עובד בצורה כזו שאתה עולה מול המוקדן, "300 מאיקס אני יורד לפעילות שלי ולא נמצא בקשר". הם מאשרים, ובזמן שאני מנצל את החצי שעה שיש לי לשינה הוא עולה לדירה שלה. כמה זה קורה? הרבה מאוד. לזה יש להוסיף מקרים שהגענו לדירות של נשים שהתקשרו למוקד מאה, ושלא התביישו להציע הצעות מאוד מגונות. רוב השוטרים דוחים את ההצעה, אבל יש גם מי שקפצו על המציאה.

ויש פה גם עניין של ניצול, רק שהוא מגיע משני הצדדים. אני מכיר חלק מהמעורבים בפרשיות המין של המשטרה. ולמרות שזה קשה להגיד, שני הצדדים מנצלים אחד את השנייה או השני מבחינה מינית ולצורך קידום. מדובר בקצינים, מדובר בקצינות ומדובר בשוטרים ושוטרות. הקטע המיני במשטרה הוא על גבול הטירוף, ממש ילדי הפרחים של שנות ה-60. שלא יהיה לכם ספק: כולם יודעים ומכירים, זה אבסורד, אבל זה הסוד הכי גלוי במשטרה שכולל את הבכירים ביותר". (להעשרה ראו: בן, 2002).

אנטי אינטלקטואליזם: ללימוד מקצועי אין ערך בשטח...

שוטרי משטרת ישראל הם משכילים הרבה מעבר למה שמקובל בציבור לחשוב. לוי (2015ב') עמו מעיד כי "למדתי להכיר אנשים...  משכילים בניגוד לתדמית". אבל, מרכיב האנטי אינטלקטואליזם שבתרבות הארגונית הופך את הידע שלהם ללא רלוונטי. למרות ההכשרות הארוכות של שוטרים, המסר העיקרי שהם מקבלים בהגיעם לשטח הוא לשכוח את שלמדו, כי לשטח חוקים משלו. לוי (2015ב') מתאר זאת גם הוא:

"'תשכח את מה שלמדת בקורס, אמר לי אחד הבלשים הוותיקים. 'אין מצב שמישהו דורך עליך ואתה לא מחזיר לו".

[לקובץ המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן]

[בתמונה: אנטי אינטלקטואליזם... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

מעמדו של הבילוש (הממוקד בעבריינים) מחד גיסא, ושל הסיור (הממוקד במתן שירות לאזרחים) מאידך גיסא:

"... בהיררכיה המשטרתית הבלשים 'מורמים מהעם'. הם חביבי מפקד התחנה ובדרך כלל לא מתעסקים במשימות פשוטות יותר, שהן נחלת שוטרי הסיור. לרוב הם לא פוגשים את האזרח הנורמטיבי, ובעדינות נגיד שבכל יום הם פוגשים את המיץ של הזבל בחברה הישראלית" (לוי, 2015א'). על כך אוסיף כי הבעיה מן הסתם ממוקדת באותם מפגשים בעייתיים של בלשים עם אזרחים נורמטיבים, שזוהו בטעות כעבריינים...

לוי (2015ב') מספר שהגיע לסיור כעונש, כיוון שנחשד (לשווא) בגנבת כסף מעצור:

"... מכיוון שלא הייתה לאף אחד כוונה לערב את מח"ש הוחלט להעביר אותי, כעונש, להיות סייר בתחנת באר שבע. 'אם אתם מקבלים אדם כעונש, ועוד כזה שנחשד בגניבה, אז אני מבין למה אתם "שבוזים" ולא מתפקדים', אמרתי לקצין הסיור בשיחת הקבלה שלי. מחלק הסיור משמש כמקום ענישה לבלשים וחוקרים שעשו אי אלו דברים. ככאלה אין פלא שהם לא מתפקדים". כך אם כן, נראה עמוד השדרה של המשטרה. אותו חלק שהאזרח הנורמטיבי פוגש כשהוא נזקק לשירותיה!!

[בתמונה: הבלשים במשטרה מורמים מעם... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay; התרשים: ייצור ידע]

על תופעת תלונות השקר נגד שוטרים

לוי מציין אמת ידועה, שעורכי דין מעודדים את לקוחותיהם לטעון שהוכו: "באחד המקרים שמעתי במקרה שיחה בין עו"ד ועצור. הדברים היו ברורים: "איך שאתה יוצא מפה לך למח"ש, תגיד שתקפו אותך", אמר העו"ד. העצור לא הבין: "אבל הם היו סבבה", ענה. לכך העו"ד הגיב: "נו, אתה רוצה לצאת מזה או לא".

כשסיפרתי על השיחה לחבריי לשירות, הוותיקים שביניהם לא הופתעו. מדובר באחת השיטות הישנות בספר... היום, כשוטר לשעבר, אני גם לא מופתע לשמוע על סיפורים כאלה. העצה הראשונה של עו"ד ללקוח תהיה הרבה פעמים להגיש תלונה למח"ש. למה? כי עורכי הדין יודעים – אם מח"ש מוצפים בתלונות, אין להם יכולת אמיתית להתמודד עם הסיפורים הנכונים או הגדולים. העניין הוא שגם כאשר העצור באמת הותקף על ידי שוטר, הוא בדרך כלל מגזים כאשר מגיע שלב העדות" (לוי, 2015ג').

למה השוטרים אלימים?

הכתבה השנייה של שי לוי קרויה "אלימות משטרתית: כך זה נראה מהצד של לובשי המדים". הכתבה הזו מסבירה את התופעה בעיניו של מישהו מבפנים. לוי (2015ב') טוען כך:

"ממה שאני יכול לספר, ובלי לפרט יותר מדי, אלימות נגד עצורים או סתם מעוכבים נעשית על בסיס יומי ולרוב לא מגיעה למח"ש. זה קורה גם בחדרי החקירות, והרבה, ואני מדבר על אלימות מאוד קשה".

[בתמונה משמאל: אלימות שוטרים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

"זה קרה במהלך תגבור שעשיתי בירושלים, כאשר עוד הייתי בקורס בילוש. נשלחנו לשם בשבת והוצבנו בכניסות לעיר העתיקה, שכפ"צ על הגוף, קסדה ואלה. חום מוות. מסביב המוני תיירים ולפתע הודעה על חפץ חשוד. בנוהל עצרנו את התנועה באזור, הרחקנו את האנשים מסביבת החפץ החשוד, והמתנו לחבלן. לקח לו זמן להגיע והסוחרים מסביב התחילו להתעצבן. עכשיו אני יודע ש-99 אחוז שזה עוד תיק שנשכח, אבל לא הייתה לנו שום כוונה לבדוק את הסבירות של האחוז הבודד. רק שאז אחד מהסוחרים שם, בחור שנראה כבן 20, רץ לעבר התיק החשוד, הניף אותו באוויר וזרק על הארץ. "אתם רואים סתם תיק יאללה תתחפפו", צעק ללא מעט שוטרים שהיו מסביב, וזכה למחיאות כפיים מהקהל והרבה קריאות לעג. את תחושתנו באותו הזמן אתם יכולים לנחש.

השוטרים המקומיים, הירושלמים, תפסו את הבחור והודיעו לו שהוא מעוכב. לקחו אותו לתחנת המשטרה והכניסו אותו לחדר צדדי. אין לי מושג מה הם עשו שם, אבל בואו נגיד ששעה אחרי הוא שוחרר בוכה וגם כואב. אף אחד לא טרח למלא דו"חות. "אין טעם לעצור אותו, זה סתם בזבוז של זמן ובית משפט גם ככה לא יתייחס לזה, יש דברים שאנחנו צריכים לעשות לבד כדי שילמדו לקח", אמר לי אחד השוטרים".

"זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי עד לשוטרים שתוקפים חשוד" - כתב שי לוי (2015ב') - "עדיין בשלב ההכשרה שלי, אבל ממש לא הפעם האחרונה. האלימות קיימת במשטרה, והרבה. כבר כתבתי על זה בעבר וכפי שתקראו בהמשך גם הייתי עד לזה, אבל למרות מה שטוענים, זה לא מגיע ממניע גזעני כזה או אחר. אני לא מצדיק ולא מאשים, רק אומר: לכל מטבע יש שני צדדים".

לוי (2015ב') מספר סוג של הסבר לגבי אלימות הבלשים: "אז כן, בתקופתי במשטרה ראיתי אלימות של שוטרים ובלשים כלפי אזרחים על בסיס כמעט יומי. לרוב זה קרה כאשר חשוד או עבריין איימו על שוטר או העזו להרים עליו יד. "תקשיב טוב, אם ידרכו עליך ולא תחזיר, לעולם לא תיכנס יותר לשכונה כזו. לא תצליח לעבוד", הסביר לי אחד מהבלשים הוותיקים במשמרת הראשונה שלי בבילוש. לא עבר הרבה זמן ובמהלך הסיור נזרק בקבוק ריק על הניידת האזרחית שלנו. ראינו את הזורק וגם את החברים שלו שנקרעו מצחוק. מבלי לפרט יותר מדי נספר שהזורק לא נעצר, אבל ביקש סליחה מכל הבלשים לעיני כל השכונה. המסר היה חד וברור."

איך לוי (2015ב') מסביר את היווצרות האלימות המשטרתית?

"...  זה ממש לא יכול לקרות לכולם (להיות שוטר אלים), גם לא על בסיס צבע עור או מוצא. זה קורה מתסכול, זה קורה מחוסר גיבוי למשטרה, זה קורה מחוסר מקצועיות וזה קורה כי אתה חי באווירה מאוד אלימה. שוטרים, במיוחד בלשים, לא מתעסקים עם עובדי בנק ורופאים. הם פועלים מול האנשים שאתם לא רוצים לראות, ולאלה יש קוד משלהם. בקורס בילוש למדו אותנו שחובה לבוא לבן אדם, להציג לו תעודה ולהגיד שלום אדוני, אני השוטר זה וזה מספר אישי כזה וכזה. אבל מה לעשות שבמציאות שבה אין כבוד לשוטר זה לא עובד. יותר מזה, בלש שיבוא בסגנון הזה לעבריינים שמתגוררים בשכונות הפשע יכול להגיד שלום ליכולת שלו לעבוד".

[להעמקה על אלימות שוטרים, לחצו כאן]

על קוד הנאמנות, תרבות השקר והקשר בינם לבין האלימות

תרבות השקר והנאמנות לחברים קרויה גם "החומה הכחולה" או "הקוד הכחול". לוי (2015ב') טוען כי "הקוד הכחול קיים גם קיים":

"הקוד הכחול, שם שאומץ מהקולגות בארה"ב, אמנם לא כתוב בשום מקום אבל הוא בהחלט קיים במשטרת ישראל. לא פעם שאלו אותי איך זה ששוטרים שראו דברים לא העבירו את המידע למח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים). התשובה היא שאם זה היה קורה אז הם היו מנודים ובלי עבודה, וזה החלק הקל בסיפור. עכשיו תנו לי לענות לטוקבקיסטים, אלה שיכתבו שמי שבמשטרה רצה להתגייס ויכול לעזוב. אז נכון, והרבה עוזבים באמת, אבל מי יהיה שם? אתם? אלה שמסתתרים מאחורי מקלדת בחדר ממוזג" (לוי, 2015ב').

[בתמונה משמאל: קוד הנאמנות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי minnkoaung לאתר Pixabay]

"מעט מאוד שוטרים יחליטו מרצונם הטוב לסייע למח"ש, גם אם הם חושבים שחברם ליחידה עבר את הגבול" (לוי, 2015ג').

על הקשר שבין הנאמנות לתרבות השקר מספר לוי (2015ב') כך:

"אחד הדברים הכי חשובים, במיוחד ביחידת בילוש, זה היכולת שלך לסמוך על חברך ליחידה. "מי שפותח על בלש הוא שוטר שרוף ולא יהיה פה דקה", אמר לי מי שאמר. המקרה קרה אחרי שעצרנו גנב רכב מהמגזר הבדואי. במהלך המעצר הוא תקף חלק מהשוטרים וירק על פניו של שוטר אחר. אחד הבלשים הכניס אותו לתא השירותים, ובכניסה נעמדו שני הקצינים החדשים. הם לא היו צריכים להגיד כלום, ונשארו שקטים בזמן שאותו בלש הוריד עליו סדרה של אגרופים ובעיטות. זה לווה במסר: "מהיום אסור לך לגנוב בבאר שבע, אסור לך להיכנס לפה. לך לעיר אחרת". רק אחרי שהסכים העבירו אותו לחוקר. ומבחינת הקצינים, זה בלש שאפשר לסמוך עליו" (לוי, 2015ב').

[לאוסף המאמרים על קוד הנאמנות, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'תרבות של שקר', לחצו כאן]

[בתמונה: היכולת לסמוך... התמונה המקורית היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Pixabay לאתר fexels]

כיצד השוטרים מתייחסים למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש)?

לוי (2015ג') טוען כי "מח"ש, נתפסת אצל שוטרים רבים כאויב שמחפש אותם, ולא כגוף שתפקידו לשמור על טוהר המידות במשטרה. מנקודת המבט שלי, כבלש מתוך המערכת, למח"ש יש שתי בעיות מרכזיות. האחת, חוקרים שלא עוברים הכשרה מספיק טובה. השנייה, הם מוצפים בתלונות שווא וגם כאשר מדובר בתלונת אמת המתלונן מנסה לצאת צדיק והורס את התיק".

הערכתו של לוי, כשוטר חדש, את רמת החקירה במח"ש לא הייתה גבוהה:

"בחקירה עצמה זה נראה כך: אתה מגיע למשרד קטן ויושב מול חוקר שמשחק אותה הטוב או הרע. כן, ממש כמו בסרטים. מדבר ומדבר, לא נוגע עדיין בחקירה עצמה, מנסה רק לרכוש את אמונו של הנחקר, לשבור את הקרח. לאחר מכן מגיעים לתכל'ס ואז הוא מספר שיש לו ראיות... יצאתי בתחושה שהאמת לא באמת מעניינת את החוקר של מח"ש; כל מה שהוא רצה זה עוד תיק לסטטיסטיקה שלו... זה אפילו היה מביך. החוקר עשה בדיוק את מה שלמדתי כמה שבועות קודם לכן: תרגילי חקירה בסיסיים, שנועדו בין היתר להשאיר אותי לבד בחדר עם תיק החקירה פתוח, כשדי ברור לי שאני מצולם. אז העברתי את הזמן במשחק סנייק בטלפון, שאז עוד נחשב לאחד מהמשחקים הכי חזקים. כנראה שהחוקר הבין את הטעות וחזר לחדר לפני שהספקתי לשבור את השיא. לאחר מכן הוא שאל אותי כמה שאלות, ופה פחות או יותר הסתיים העניין... מה שעוד למדתי זה שחוקרי מח"ש אולי יודעים לשאול את השאלות, יודעים לתפור תיקים שכבר תפורים עם ראייה חותכת, אבל לא בטוח שהם יודעים לייצר את הראיות במשחק מוחות מול נחקר. "הם תשאלנים, לא חוקרים", הסביר לי מאוחר יותר אחד מחברי" (לוי, 2015ג').

[בתמונה: המחלקה לחקירות שוטרים... התמונה היא צילום מסך מכתבת כאן 11]

"במקרה אחד תקפו מספר שוטרים עבריין מסוים וכמובן זומנו לחקירה של מח"ש. לא הייתי מעורב באירוע הזה, אבל אני מכיר את הסיפור מפי האנשים עצמם. חוקרי מח"ש לא עשו יותר מדי חוץ מלשוחח עם המעורבים, אפילו לא טרחו לעשות את הדבר הכי בסיסי וזה לחפש מצלמות אבטחה, שאגב היו במקום. התוצאה: תיק סגור. במקרה אחר הוגשה תלונה נגד חבר ליחידה. הוא אפילו לא זומן לתת את גרסתו אבל במח"ש סגרו את התיק מ"חוסר אשמה... כל מה שמח"ש מנסים לעשות זה לתפור שוטרים ולא להתעסק במה שצריך", אמר לי קצין בכיר במשטרה. ממה שאני ראיתי, מח"ש בהחלט מצדיקה את ההרגשה... התחושה של שוטרים רבים, היא שאת הדברים הגדולים במח"ש לא יודעים לזהות ולתפור (לוי, 2015ג').

"כזכור, סכום כסף נעלם במהלך מעצר של סוחרי סמים, האשימו אותי ולימים התברר שראש הצוות היה זה שגנב את הכסף. אותו ראש צוות נעצר על סיפור אחר ומעולם לא נחקר או הואשם על אותו כסף שנעלם. הייתה למח"ש הזדמנות לבדוק את זה אבל הם פשוט לא ידעו איך לעשות את זה. חוקרת אזרחית שכזו פנתה אלי שנה אחרי, שאלה: "זה נכון הסיפור עם הכסף?". עניתי שכן. "רוצה לדבר על זה?", שאלה. "לא תודה", עניתי, ופה הסתיים הסיפור. היא לא חשבה שהיא יכולה לחקור דבר כזה. היא ידעה שיש שוטר שגנב כסף, ידעה שסגרו את זה בתוך התחנה, אבל החליטה להתעלם וכך זה נשאר עד היום" (לוי, 2015ג').

לטענת לוי, האזרוח של מח"ש בחוקרים שאינם שוטרים לא תרם הרבה: "המצב הפך אפילו קל יותר עבור השוטרים אחרי שהחליטו לאזרח את מח"ש. כאשר התגייסתי למשטרה חוקרי מח"ש היו קציני משטרה שהושאלו למח"ש. זה ייצר הרבה בעיות, אבל אותם קצינים הכירו את המערכת וידעו איך זה עובד. מנגד החוקרים האזרחים לא מכירים את המשטרה, בטח שלא איך זה נראה בשטח" (לוי, 2015ג').

אולי בשל כך טוען לוי כי מח"ש אינו מרתיע שוטרים. "... הפחד של השוטרים ממח"ש לא קיים כמעט. נדבר על המחלקה הזו בכתבה הבאה, אבל בגדול רוב החוקרים שם לא מצליחים להרתיע את לובשי המדים – משהו שניתן להוכיח באמצעות הנתונים הסטטיסטיים היבשים, שמלמדים כי הרוב המכריע של התיקים שמגיעים למח"ש נסגרים. לזה יש להוסיף שעבריינים רבים מציפים אותם בתלונות שווא, שבדרך כלל קשה מאוד להגיע לחקר האמת והתיק נגד השוטר נסגר..." (לוי, 2015ב').

[בתמונה: עו"ד קרן בר מנחם, ראשת מח"ש. התמונה היא צילום מסך מכתבת כאן 11]

שחיתות בקרב שוטרים קיימת!

לוי מתאר מקרים של שחיתות בקרב שוטרים: "והנה דוגמה קלאסית. ביחידת הבילוש שלי היה שוטר מסוים, נקרא לו דימה, שהיה דסקאי שניתח את החומר המודיעיני של הרכזים. הבחור נהג להעביר לאחת ממשפחות הפשע של באר שבע את החומר אליו נחשף – עבירה חמורה של שוטר. כמובן שבמח"ש לא עלו על זה, ואת הפיצוח של החקירה עשו אנשי המשטרה בעצמם. הם עשו לו תרגיל שלא נפרט עליו, שרפו אותו ועצרו אותו" (לוי, 2015ג').

לוי (2015ב') מספר כי עזב את הבילוש כיוון שהואשם בגניבת כסף מעצור, ולבסוף התגלה שדווקא ראש הצוות המאשים היה הגנב...

מה הוא חושב על המשטרה ככלל? "כל עוד לא תהיה פה רפורמה נרחבת אל תופתעו אם נמשיך לשמוע על משטרת ישראל, בהקשרים שאינם חיוביים"  (לוי, 2015ג').

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

[התמונה: מאוסף התמונות של שי לוי]

העשרה

• פנחס יחזקאלי (2015), שלמה בלישה: האם אנשי המודיעין המשטרתי הם עבריינים במדים או גיבורים?
• • רוני ריטמן: דילמת המודיעין המשטרתי והשפעתה על הביטחון האישי והלאומי.
  • איל בן (2002),השוטרים ערכו אורגיה, היחידה פורקה, 23/9/02, ynet.

מקורות

• מאקו (2015): מיומנו של בלש לשעבר.
• לוי שי (2015א'), אקשן ברחובות באר שבע: כך נראית המלחמה בעבריינים בישראל, מאקו, 30/4/15.
• • לוי שי (2015ב'), אלימות משטרתית: כך זה נראה מהצד של לובשי המדים, מאקו, 21/5/15.
  • • לוי שי (2015ג'), המחלקה לחקירות שוטרים: כך זה נראה מבפנים, מאקו, 4/6/15.
    • פנחס יחזקאלי (2019), אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 16/10/19.
    • פנחס יחזקאלי (2014), תרבות של שקר: ארגונים ביורוקרטיים משקרים!, ייצור ידע, 24/7/14.
    • פנחס יחזקאלי (2014), אלימות שוטרים, והטיפול המוסדי בסטייה משטרתית, ייצור ידע, 24/4/14.
    • פנחס יחזקאלי (2020), קוד הנאמנות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/6/20.