עם התמנות השר לביטחון הפנים מגיע רגע האמת של שיבוץ מפכ"ל למשטרה, נציב לשירות בתי הסוהר ונציב לשירותי הכבאות וההצלה - הצעיר שבארגוני המשרד. הקשר בין שלושת המינויים הדוק, כיוון ששני האחרונים מהווים במידה רבה "פרס ניחומים" לאלה שלא זכו במפכ"לות. לכן, סביר להניח שבעוד שיש סבירות רבה שהמפכ"ל המיועד יהיה שוטר או שוטר לשעבר, רוב הסיכויים הם שלשב"ס ולשירותי הכבאות יוצנחו מפקדים מבחוץ, כפי הנראה מהמשטרה.
חשוב להבין. לא מדובר רק במינוי בודד של מנהל לארגון. מינוי כזה משפיע על כל המערכת כולה ועל יכולת הקידום בתוכה. על כן, החל כבר הלחץ בקרב בכירי שב"ס - בהווה ובעבר - העושים שימוש בתקשורת ליצור לחץ חיצוני על השר. היום פורסמה כתבה גדולה במאקו תחת הכותרת: "בכירי שב"ס לשעבר לארדן: מנה נציב מתוך הארגון". בכתבה קוראים הבכירים לשר שלא לפצות את מאוכזבי המפכ"לות על גבם ולמנות לראשונה מישהו מתוך שב"ס.
חוסר הנחת הזה בשב"ס נמשך כבר שנים רבות. די אם נזכיר את עתירתו של תת גונדר ישראל קלינמן לבג"ץ בשנת 2000 בעקבות הצנחתה של תת אלוף אורית אדטו מצה"ל ומינוייה לנציבה, בטענה כי הפסילה הגורפת שגילה השר כלפיו וכלפי עמיתיו בשירות "אינה סבירה, מפלה ופוגעת בעקרונות הצדק הטבעי"… (בג"ץ 2372/00).
מאז שנת 2000 התפתח שב"ס מאוד, ולעומתו הולכת המשטרה ומגלה יותר ויותר סימנים של פער רלוונטיות בינה לבין אתגרי השיטור העירוני המודרני. בעוד שב"ס מגדיל את תקציבו ומספח אליו יותר ויותר תחומי אחריות, הולך הנתח המשטרתי היחסי (לא הכמותי) בתקציב המשרד לביטחון הפנים וקטן:
הפעם יכולים בכירי שב"ס לטעון בצדק, שלא רק שלבכירי המשטרה אין יתרון עליהם, נציב שב"ס הוא מועמד חשוב וריאלי לרשת את המפכ"ל הנוכחי!
יתרה מכך. יש כבר אח קטן חדש שתורו לסבול: נציבות כיבוי והצלה, שיכולה להיות פרס ניחומים הולם למפסיד במירוץ למפכ"לות...
ראוי להזכיר כי במרץ 2011, עם תום כהונת הנציב דאז, בני קניאק, הודיע השר לביטחון הפנים דאז, יצחק אהרונוביץ' כי ימנה לתפקיד את גונדר אלי גביזון, אולם גביזון נפסל במהלך בדיקות ההתאמה לתפקיד, וניצב אהרון פרנקו מהמשטרה התמנה לתפקיד (פיילר, 2011).
לא אכנס לכל הנימוקים של הצנחת מועמד - בעד ונגד. עשיתי זאת בכתבה ישנה בעבר, בשם: "הצנחת" בכירים בארגונים צבאיים (לכתבה זו לחצו כאן). אציין רק כי יש קשר ישיר בין העובדה ששב"ס נמצא בתנופה משמעותית בשני העשורים האחרונים והמשטרה בסטגנציה מתמדת, לבין אופן בחירת מנהל הארגון. מנהלים מבחוץ מגיעים לארגון עם ניסיון שונה ודרך חשיבה שונה מאנשי הארגון, וניסיון זה מאפשר חדשנות ופריצות דרך, בעוד שמנהל שגדל באותה סביבה יהיה ברוב המקרים "עוד מאותו דבר".
יתרה מכך. כשמתמנה מנהל מתוך הארגון הוא מקדם את קבוצת נאמניו, ודור שלם של קצינים טובים עתירי ידע פורש מהארגון. באופן כזה הולך ומידלדל עם הזמן המאגר לקצינים בכירים בעלי שעור קומה. "קוד הנאמנות" שקלקל כל כך את הצמרת המשטרתית אינו יכול לפגוע באותה מידה בארגון שבכיריו אינם מגיעים עד לצמרת, כי התמורה שקצינים יכולים להציע לנאמניהם קטנה בהרבה! לעומת זאת, כאשר המפקד מגיע ממקום אחר, כדאי לקצינים איכותיים שלא חיו בשלום עם קודמו להמתין. כל מספר שנים הכל נפתח מחדש...
לכן, אם יתמנה מפקד משורות שב"ס, אחרי שיירגעו קולות השמחה, תתברר זהות המפקד ותחלחל ההכרה בקרב אלו שמועמדם לא נבחר, שדרכם חסומה, יתחילו להישמע זמירות אחרות. כך בדיוק היה בסבב הקודם, כאשר השר הבטיח למנות מישהו מבפנים, וכשמינה את גונדר אלי גביזון, החלו עימותים פנימיים ומאבקים לסיכול המינוי. אלה הובילו לפנייה לבג"ץ, וכשזה החליט לא להתערב, הביא השר אהרונוביץ' מהמשטרה את הנציב הנוכחי אהרון פרנקו.
קיצורו של דבר, "אין ארוחות חינם" וצעקת אנשי שב"ס מובנת ונוגעת ללב. שווה רק לזכור את צידו האחר של המטבע...
מקורות
- בג"ץ 2372/00, ישראל קלינמן נ' השר לביטחון הפנים, נציב שירות בתי- הסוהר ותא"ל אורית אדטו.
אני מאד מאד אוהבת לקרוא את הניתוחים ההגיוניים כל כך. מעניין מאד התחום שלך