[בתמונה: כריכת הספר שהוצא לאור על ידי המשטרה לרגל הפרישה]

[לקובץ המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

תארו לעצמכם בעולם דמיוני, מפכ"ל מוכשר ששרת קדנציה קשה במיוחד ושנויה במחלוקת, המבקש להיפרד בגדול מהארגון שכה אהב ושבו הטביע חותם משמעותי במהלך שנות שירותו. תארו לעצמכם עוד, שבארגון הזה משרת ניצב משנה אחד, יוחנן דנינו, ששמע במקרה על תכניות הפרידה הללו.

"מה הוא השתגע?" - היה ניצב משנה דנינו לבטח אומר על רב ניצב דנינו - "אמנם, זכותו של ארגון גדול כמו המשטרה להוציא 300 אלף ש"ח לפרידה ממפקדו. אבל, האם זה חכם לעשות? הרי צניעות - "גם אם היא מעושה - ודיבור בלשון המעטה (understatement) הם תמיד הדרך האפקטיבית ביותר להבליט עשייה חיובית.

.

[המקור: פרסומת של מפעל הפיס בסוגיית ההתמכרות להימורים, מאוגוסט 2016]

ועוד היה מוסיף ניצב משנה דנינו, "הרי אויביך בתוך הארגון ובוגריו אינם מעטים. לא כולם שותפים לראיית הישגיך, והקדנציה הזו שלך שנויה במחלוקת! בתוך המשטרה פנימה, הצרמוניה הזו מובנת. בפנים יודעים שהארגון הוא החצר הביזנטית של מפקדיו, אבל מה עם האזרחים? בעיני אזרחים הרי, התופעות הללו נלעגות. למה ליצור הגחכה של קדנציה חשובה במעשה טיפשי שכזה?"

ובאשר לסגירת הטקס לתקשורת היה ניצב משנה דנינו בוודאי נזעק: "איזו חשיבה היא זו, שסגירת האירוע תעצור את הביקורת? אם לא תקבל את עצתי ותתעקש על מסיבת פרידה גרנדיוזית, לפחות אל תוסיף לטעותך הראשונית תרופה שגרועה ממנה... הרי אם היה עיתונאי שהתכוון להתעלם מהטקס, עצם סגירת האירוע לתקשורת יצרה מוטיבציה אדירה לכל כלי התקשורת, לא רק לדווח עליו, אלא בעיקר להשמיצו. מה הערך לסגירה? האם מתוך מאות הטלפונים הסלולריים שנמצאים באולם, לא ימצאו העיתונאים הנעלבים משת"פ אחד? ואז, ישדרו שידור מוטה, ללא איזונים?..."

השאלה הגדולה היא למה רב ניצב דנינו לא הצליח להבין מבעוד מועד את מה שניצב משנה דנינו היה מזהה בקלות...

לשאלה הזו יש תשובה. קוראים לה "פער רלוונטיות" - מחלה כרונית לנוטה להתפשט בקרה בכירים: חצרו המלכותית של בכיר לעולם מייצרת פילטרים, הצובעים את המציאות האמתית ומשנים אותה בעיניו, כך שנפתח פער הולך וגדל בין המציאות המדומה שהוא רואה בעיניו לבין המציאות בפועל. הפער הזה מכונה "פער רלוונטיות". כמעט בלתי אפשרי להימנע ממנו. אולם, ניתן להקטין אותו, ככל שניתן, בראש ובראשונה על ידי מודעות לתופעה ולמאפייניה. ובנוסף, חייב הבכיר להחזיק לידו אנשים עצמאים, בעלי כיווני ראיה שונים משלו, שנאמנותם אליו לא תהיה לאמץ את ראיית עולמו, אלא בכך שיתאמצו לחפש מה לא מסתדר ב"פנטזמה" שלו (פנטזמה היא מציאות מדומה, המהווה מפלט מן המציאות, ובכך מהווה תולדה של חוסר סיפוק מן המציאות).

הקדנציה של דנינו לימדה, לכל אורכה, על חוסר הבנה משווע בתקשורת של ה"מקצועיים" המקיפים את המפכ"ל. זה התחיל בהקמת מערך התקשורת העצום והרב, במקום דובר ומספר עוזרים שיכולים לשמור על גמישותם ושלא היו מאכילים על הבוס בפוליטיקה הארגונית ובמלחמות העולם שמתפתחים בתוך יחידה כזו. האם הסיבה לכך היא שהקיף את עצמו בדומים לו?

ישנן אלפי דרכים להיפרד נכון ובכבוד, שמבליטות את העשייה החיובית ולא את מגרעות הקדנציה. למשל:

בשנת 2002 נפרד האלוף יעקב עמידרור, אז מפקד המכללות הצבאיות מצה"ל, וגם בפרידה הזו היה מעורב ספר: עמידרור סרב לעשות מסיבות סיום. בכסף שהקצה צה"ל לפרידה, בחר לאסוף את כל מאמריו המקצועיים לספר אחד, תחת השם "הרהורים על צבא וביטחון", ואת הפתיח לספר כינה: "במקום מסיבת סיום": 

עתה תארו לעצמכם שהמפכ"ל דנינו היה מבקש מקבוצת כותבים חשובים בתחום אכיפת החוק לכבד אותו במאמר לספר שהוא עורך לרגל עזיבתו, ושהיה מוסיף לאלה מאמר אחד משלו, ומכנה את הספר באותו שם: "במקום מסיבת סיום". את הספר הזה היה מחלק לשוטריו ולכל רשימת המוזמנים לאירוע המיותר הזה. איזה מסר זה היה משדר לפקודיו? לבכירי המדינה? לאזרחים? לתקשורת? באיזו דרך הייתה העשייה שלו במשטרה מוערכת יותר?

לדנינו זכויות רבות במשטרת ישראל. חבל על ההגחכה המיותרת שיצרה המסיבה הזאת...

[לקובץ המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו, לחצו כאן]

העשרה

• דברי השר במליאת הכנסת על המסיבה...