[לאוסף המאמרים על 'פשעי שנאה', לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
אחד הדברים הטובים שקרו בשבוע הקשה הזה הוא שיצאנו מהארון בכל הנוגע לטרור יהודי! מעבר לזעזוע, שנובע מכך שלרבים בינינו "נפל עכשיו האסימון", טרור הוא תופעה טבעית בקרב קבוצות קיצון בעמים. "אין טרוריסטים יהודים" היא פרדיגמה שהתאימה לתקופת ההתמסדות של המוסדות הליגאליים של מדינה צעירה. הפרדיגמה הזאת התחלפה מזמן. טרור היה ויהיה (בויקיפדיה יש ערך מיוחד המוקדש לטרור יהודי. כדאי להתבונן בו...), וככל שהעם גדל - והקיטוב בין הקבוצות המרכיבות אותו השתרש - הוא מורגש יותר, ומחייב טיפול תקיף ומהיר, על מנת לשמור אותו "על אש קטנה"..
טרור נובט תמיד בשולי קבוצות שוליים חברתיות ביחס לזרם המרכזי. קבוצות אלה מאופיינות, בין היתר, בריבוי דמוגרפי גבוה. ריבוי צעירים מקשה על המבוגרים את חינוכם וגידולם ויש ביניהם שנפלטים מאורח החיים של הקבוצה. זו קרקע הגידול של הטרור בישראל (יש מקומות אחרים ותנאים אחרים המצמיחים טרור מסוג ומסיבות שונות). על הקבוצות הללו באוכלוסיה היהודית בישראל ניתן למנות את החרדים, ואת אנשי הציונות הדתית ביהודה ושומרון.
קבוצה אחרונה זו שצמחה מקרב ה"מתנחלים", עברה משבר טראומטי בעקבות ההתנתקות ב- 2005. המנהיגות שלה (כולל הרבנים) איבדה את אחיזתה אצל רבים מהצעירים, ולכן, גם את יכולתה לרססם. העובדה ששטחי יהודה ושומרון הם אזור דמדומים - שטח הפקר, כמעט ללא אכיפה (No man's land) - גם היא האיצה תהליכים אלה. כמה מונה קבוצה זו? הרוב נוקבים במספרים של כמה עשרות, אולם האמת היא שמדובר בכמה מאות - בדרגות שונות של הקצנה - שנפלטו ממשפחותיהם וממוסדות החינוך וחיים בגבעות (ראו ערך נפרד על "תג מחיר").
חוסר הנכונות של מקבלי החלטות להודות בקיומו של טרור גם הוא תופעה מוכרת. מי לנו מורה טוב יותר משלטונות המנדט הבריטי, שביצעו פעמים רבות קרימינליזציה של הטרור, משמע, "הלבינו" אותו דרך עבירות פליליות, מסיבות של התנהלות מבצעית ופוליטית. כך "הולבנו" לוחמי מחתרת לשודדי בנקים, לרוצחים וכדומה. התופעה הזאת של "הלבנת טרור" קיימת בעמים הנאורים ביותר, אפילו אצל האמריקנים:
ב-4 ביולי 2002 סמוך לשעה 11:30 (שעון מקומי) ניגש אזרח מצרי לעבר דלפק אל על בנמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס חמוש בשני אקדחים והחל לירות לעבר 90 נוסעי אל על שעמדו בתור. היורה, הישאם מוחמד הדיאת - איש האחים המוסלמים - הרג דיילת קרקע בת 25, נוסע בן 46, ופצע ארבעה. מאבטח של אל על שהיה במקום הפיל אותו לארץ, ומאבטח אחר ירה בו. מסקנות חוקרי ה-FBI היו כי הישאם קיווה להשפיע על מדיניות החוץ של ארצות הברית לטובת הפלסטינים. לזקנים בינינו זכורה התרעומת הרבה שבה התקבלה בישראל ההחלטה האמריקנית לסווג את האירוע כ"פשע שנאה", ולא כטרור. מקבלי ההחלטות שם "הלבינו", לצורכיהם, פעולת טרור כפשע פלילי. "הלבנה" כזו התבצעה בישראל בעשור האחרון כלפי קבוצות "תג מחיר", באופן רחב וגורף.
טרור הוא מצב שבו אדם פוגע באנשים תמימים שאיננו מכיר, על מנת להשפיע על החלטות פוליטיות ומדיניות. כל מה שנופל בקטגוריה זו הוא טרור, כל היתר זו פוליטיקה לשמה! שהרי, מה באמת נשתנה מאז הדיון בתופעת תג מחיר, שהתקיים רק לפני כחודש אחרי שריפת כנסיית הלחם והדגים, זולת חוסר המזל שגרם דווקא להצתה הזאת להרוג?
הבעיה היא שעצם ההגדרה קובעת את כלי הטיפול ואת הגוף שיטפל. בדמוקרטיה, הדין הפלילי הוא סוג של "משחק הוגן" שבו על המדינה להוכיח שאדם ביצע עבירה. כל מפקד משטרה מכיר את הפערים בין המידע על מבצעי העבירות לבין כתבי האישום שהצליח להגיש. השגת ראיות כרוכה במזל. לכן הפשע משתלם. אבל, מדינה אינה יכולה להרשות לעצמה שהטרור ישתלם!
לשב"כ יש בשנים האחרונות מידע ברור על מבצעי פעולות הטרור: הצתות, פגיעות במסגדים ובכנסיות וכדומה, אולם בהיעדר ראיות, ידיו היו כבולות. כך היה גם בפרשת פיענוח ההצתה בכנסיית הלחם והדגים בצפון. מבין חמשת חברי החולייה נאספו ראיות (שטרם עמדו במבחן בית המשפט) רק נגד שניים. מדינה חפצת חיים לא יכולה להמשיך ולשחק את המשחק הזה!
מרגע שהוגדר "תג מחיר" כארגון טרור, הופעלו כל הכלים שדמוקרטיה מתגוננת יודעת להעניק לארגוני הביטחון ואכיפת החוק שלה, על מנת לצמצם את התופעה: מעצרים מנהליים, שינוי סדרי העדיפות של שירות הביטחון הכללי ועוד. עתה, הרודף הפך לנרדף, ואם לחצים פוליטיים לא ימתנו את פעילות גורמי הביטחון, הטרור היהודי - שגדל עד כה באין מפריע - יתכווץ לממדים "נורמליים".
כלי חשוב שבינתיים דילגו עליו, הוא גודלה ומעמדה של המשטרה ביהודה ושומרון: מחוז ש"י הוא הגדול גאוגרפית במחוזות משטרת ישראל, אך הקטן ביותר בכוחו... חומר למחשבה!
ועוד מילה על חשיבות הלגיטימציה לשלטון בבואו לקבל החלטות לא דמוקרטיות לכאורה, של הכלת כללי אכיפת חוק נוקשים בהרבה על קבוצות מסוימות: שלטון איננו יכול לנקוט בצעדים דרסטיים ללא לגיטימציה מקיפה. אין ספק, שמה שהקל מאוד לקבל את ההחלטה, הייתה העובדה, שמרגע שנדקרה שירה בנקי בת ה- 16 במצעד הגאווה, נשרף למוות התינוק בכפר דומא, ונפגעה משפחתו, כינו כל השדרים ברשתות התקשורת השונות את המבצעים כטרוריסטים, וניכר היה ברשתות החברתיות באינטרנט, שזו דעת רובם המכריע של האזרחים. הקונצנזוס הזה - למעט מיעוט קולני ורעשן - אפשר את השינוי.
עד היום לא היו בקרב ההנהגה והגורמים המטפלים, לא נחישות ולא כלים. היום כשהוסדרו הכלים, אם תביא הלגיטימציה הזאת גם נחישות, כי אז אנחנו בדרך הנכונה להתמודד עם התופעה.
אז נכון, תמיד יהיו אזרחים שיחשבו אחרת ויהיו גם חברי כנסת שיתמכו בהם, אבל זהו כאמור מחיר החיים הריבוניים של עם גדול בארצו. יש בו מגוון, ובתוך אותו מגוון צומחים גם עשבים שוטים כאלה.
[לאוסף המאמרים על 'פשעי שנאה', לחצו כאן]
כתבה מעמיקה חדובה ורלבנטית בסדר היום הפוליטי .החברתי .המדיני והבטחוני.
בעבר סברתי שפעילות תג מחיר מתמקדת בשריפת עצי זית ולכן יש לסווגה כפשע שנאה..
אולם חל מהפך נורא ולרעת כולנו בפעילות תג מחיר אשר ברובה לובשת אידיאלוגיה לאומנית המגדירה עצמה מלכות יהודה.
וטוב שעה קודם להגדיר פעילות זו כטרור לכל דבר ולאפשר גם תודעתית וגם שלטונית את הכלים הראויים לטיפול.
יישר כוח