[צילום: מיקי אלון, כלכליסט]

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

אחרי כמעט שבעים שנה, התרבות הארגונית המשטרתית יוצאת מהארון והופכת בזכות השר ארדן לחלק מהשיח הציבורי, ולאתגר העיקרי של המפכל הבא: במילים פשוטות (אך ישירות ובוטות): כיוון שהמנגנון המשטרתי והתרבות השומרת עליו לא יכולים להרשות לעצמם הצלחה של מינוי הירש, אם השר והמפכל לא יצליחו לחסל אותה, היא תנקום בשניהם!

הכל התחיל כשבן גוריון בחר מסיבותיו לאמץ את דגם המשטרה המנדטורית על זה של המשטרה הבריטית הטובה בעולם. הסיבות היו נכונות אז (הצורך בכינון שלטון מרכזי חזק). מה שהתאים באותה עת, הפסיק להתאים מהר מאוד, אבל כרגיל במקומותינו, נשאר על כנו.

מהי תרבות ארגונית? זהו מנגנון שליטה ארגוני, שכופה על אנשים להפוך מאינדיבידואלים לקולקטיב, בדרך של שינוי התנהגותם למה שמכונה: התנהגות קולקטיבית, נחילית. דוגמה קלאסית מן הטבע היא החגב, החי בדד כאינדיבידואל, עד הרגע שבו (עקב גרוי בסביבה החיצונית) הוא הופך לארבה, שאין לו קיום בודד, ובעזרת חוקי תיאום בודדים הוא כל כולו משועבד לרצון הקבוצתי של הנחיל.

תרבות ארגונית איננה נוצרת על ידי אנשים. היא מתהווה על ידי המבנה הארגוני ותהליכי העבודה (הנגזרים גם הם, במידה רבה, ממנו); ומיועדת לשמר את חלוקת העוצמה הקיימת בארגון. כשהמבנה הארגוני מקולקל (זה המצב במשטרה, הסובלת מהתנפחות סרטנית של המנגנון הביורוקרטי), התרבות פועלת לשמר את הקלקולים. משמע, היא פועלת נגד מטרות הארגון! לכן, כל עוד המבנה נותר על כנו, אין סיכוי לשינוי תרבותי, כמו שלא ניתן לשנות אישיות של אדם בוגר.

התרבות היא החוק, הנוהל והקוד האתי האמתיים של הארגון! על כן הקוד האתי במשטרה הפך לבדיחה. אין מקום לשני קודים של התנהגות - אחד גלוי ואחד סמוי - באותו ארגון, ותמיד הסמוי ינצח!

התרבות אינה זקוקה לאנשים בעלי תכונות מסוימות, אלא נרכשת! לכן, כל בוגרי צה"ל והאוניברסיטאות שהגיעו למשטרה בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת לא שינו אותו. היא שינתה אותם!

מה הסימפטומים של התרבות המשטרתית?

• טוטאליות ביחס לארגון, לפני המשפחה ה"אמתית";
• תרבות של שקר (ראו פירוט בלחיצה כאן): פרדוקס השיטור (ראו פירוט בלחיצה כאן); שקר השליטה על הפשיעה: פשיעה ככלל, היא תופעה מחזורית, שאין למשטרה שליטה על הגורמים לה. למרות זאת היא לקחה עליה אחריות מלאה ומשלמת את המחיר...
• קוד הנאמנות: הנאמנות למשטרה, לחברים, למפקדים ואף לעתים לפקודים, גבוהה יותר מהנאמנות לחוק;
• אנטי אינטלקטואליזם: לשטח חוקים משלו (משמע, הלימוד לא רלוונטי). היעדר סקרנות! הניסיון האישי והקבוצתי בשטח חשוב יותר מחומר מקצועי ומכללים מופשטים;
• השוטרים תופסים עצמם כ"לוחמים" למען השמירה על הסדר החברתי;
• ערך עצום לחברות המתחשלת באתגרים קשים;
• צורך להופיע כבעלי כבוד וסמכות; ויחד עם זאת, זלזול מופגן בחוק, בכל הרמות! החוק נתפס לעיתים כמכשול בדרך להשגת אפקטיביות בעבודה; גישה ש"במלחמה הכל מותר", והצדקת השימוש באמצעי שקר ורמייה כדי לקדם מטרות הנתפסות כ"צודקות";
• תחושות של סודיות גבוהה מאד, כוח ומיומנות;
• מאצ'ואיזם ושובניזם. רצון לחשל את החברות ולחזק את הדימוי העצמי בסיטואציות 'גבריות' מובהקות; סגנון דיבור בוטה, חריף, ישיר וגס, גם ע"י נשים, והרבה מאוד יחסים בין אישיים בין שוטרים וקצינים לשוטרות וקצינות, בכל הרמות...
• היעדר מובהק של גישה שירותית ותנודות ברמתה עם השנים.
• חשד איבה וציניות לגורמים שמחוץ לארגון, ותחושה ש"כולם נגדנו". החשד והאיבה יכולים להיות מושלכים גם כלפי יחידות אחרות בתוך הארגון;

[סנ"ץ בגימלאות יואל ברמן - שהעלה זאת לפייסבוק - שכח לכלול את הערך החשוב ביותר בתרבות הארגונית של המשטרה: נאמנות וחיפוי... היצירה המקורית נלקחה מתוך האתר: hubpages.com].

תרבות השקר כיכבה כמעט בכל הסקנדלים והוועדות שבדקו את המשטרה

• 1963: הסמפכ"ל, ניצב עמוס בן גוריון, נאלץ לפרוש מהמשטרה ב- 1963 כתוצאה פרשית שוחד וטיוח הקרויה, פרשת "שורת המתנדבים".
  • 1968: המפכ"ל הראשון, יחזקאל סהר, הועמד לדין באשמת עדות שקר בבית המשפט באותה פרשה, הורשע ונידון לקנס ולמאסר על תנאי. באוקטובר 1968 ניחון על ידי נשיא המדינה זלמן שזר;
  • 1980: וועדת סירוטה איתן, 1980: בדקה את הטענות בדבר שימוש לא חוקי בכוח של שוטרים בזמן מעצר וחקירה, ואת דרכי הטיפול בתלונות אזרחים. יצאה נגד התרבות האלימה והטיוח של שוטרים ומפקדים.
  • 1992: דוח מבקר משרד המשטרה, אברהם אדן, שנואש מהמפכ"ל ופנה לתקשורת עם הדוח שלו על אלימות שוטרים ותרבות הטיוח והשקר;
  • 1993: בלה ויינשטוק, ראש המחלקה לחקירות פנים (מח"פ; מח"ש של היום שהייתה עדיין בתוך המשטרה) שנואשה מהמפכ"ל, פנתה למבקרת המדינה ויצאה לתקשורת, באשמה שהפיקוד מטייח פרשיות. היא הוגחתה, עקב כך, לתפקיד שולי בבית הדין למשמעת.
  • 1993: דוח חריף בנושא של מבקרת המדינה, מרים בן פורת, שאילץ את המשטרה להוציא מרשותה את חקירות הפנים ולהעבירה למחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (פעולה שבטווח הארוך רק החריפה את הבעיה...).
  • 1994: דוח וועדת קרמניצר, שהוקמה לצורך יישום דוח אדן בנושא אלימות שוטרים ותרבות השקר, קבעה כי הנאמנות לחברים גוברת במשטרה על הנאמנות לארגון ולחוק.
  • 2003: דוח וועדת אור לבדיקת אירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי, קבעה כי במשטרה לא השתרשה תרבות של דיווח אמת בכל דרגי הפיקוד.
  • 2007: דוח וועדת זיילר, שבעקבות קביעתה כי המפכ"ל קראדי לא אמר אמת בעדותו בפניה, הוא נאלץ לפרוש מתפקיד.

העשרה

• אלון חכמון (2016), ניצב רוני ריטמן בחקירתו: "המשטרה ארגון תככני, ארגון רכלן", מעריב, 19/6/16:

[צילום:ברקאי וולפסון, מעריב]

• ספר: יחזקאלי ורזי: אנטומיה של ארגונים צבאיים, פרק ח': תרבות הארגון הצבאי, עמ' 94-85.
• יחזקאלי פנחס (2004), מבוא ללימודי משטרה ושיטור, תל אביב: משרד הביטחון, פרק י': התרבות הארגונית של המשטרה ושוטריה.
  • רוני ריטמן: דילמת המודיעין המשטרתי והשפעתה על הביטחון האישי והלאומי.
  • יחזקאלי פנחס (2004), על שוטרים ועובדים סוציאליים ועל מה שביניהם, אצל: עדן לוי, שדמי אראלה, קים ישראל, רודפי צדק, מחקרים בפשיעה ואכיפת חוק בישראל, עמ' 378-345.
    • סופר יורם (2010), "פרדוקס השינוי" במשטרת ישראל – משמעויות ולקחים, גלילות: המכללה לביטחון לאומי, צה"ל.
    • יחזקאלי פנחס (1995): האלתור – נשקם של המקצוענים או תחליף למקצועיות?
    • יוסי היימן (2007): קידום באמצעות וועדות מינויים.
    • יחזקאלי פנחס (2014), האם כדאי למשטרה לאמץ רוטציה בקרב שוטרים?, 1/12/14.
      • יחזקאלי פנחס, אורית שלו (דצמבר 1994), קדושתו המיותרת של מוסד הישיבות, מנהלים משטרה, גיליון מס' 12, עמ' 7-12. 
        • יחזקאלי פנחס, "Time is not money" – למה לא מעריכים את הזמן שלנו במשטרה, מראות המשטרה, גיליון 185, אוקטובר-נובמבר 2001, עמ' 19-18.
          • יחזקאלי פנחס (2008), רעיון מחולל, כתבה שלישית בסדרה, מראות המשטרה, גיליון 226, עמ' 31-28; ראה גם באתר האינטרנט של המשטרה: police.gov.il.
            • יחזקאלי פנחס (2000), סוגיית הקידום בארגונים היררכיים, מראות המשטרה, גיליון 178, יולי-אוג', 2000, עמ' 24-25.
              • • יחזקאלי פנחס, שמואלי פנחס (1999), למידה יחידנית מרחוק במשטרת ישראל: להעביר את האחריות לשוטר.
                • יחזקאלי פנחס (1995), "כאן לא אוניברסיטה"- 'אנטי-אינטלקטואליזם' בארגונים היררכיים.
                • פנחס יחזקאלי (2014), להמציא את הגלגל מחדש – למה המשטרה מתחדשת ב"ניוטרל"?
                • יחזקאלי פנחס (2015), המטבוליזם המשטרתי עובד (גם אם מהסיבות הלא נכונות)!
                  • יחזקאלי פנחס (2015), הפכנו ללעג ולקלס, 26/1/15.
                  • יחזקאלי פנחס (2015), ניצב ניסים מור: "אמנם ביצעתי עבירות, אבל הן בתחום האתי ולא הפלילי".
                  • יחזקאלי פנחס (2015), מפת דרכים למפכ"ל החדש.
                  • יחזקאלי פנחס (2015), התרבות הארגונית של המשטרה והרב תרבותיות: פרשת מזל אסתרחן.