[תמונת יוחנן דנינו הועלתה לויקיפדיה ע"י משטרת ישראל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0; תמונת בני גנץ הועלתה לויקיפדיה ע"י חטיבת דובר משטרת ישראל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0; תמונת גל הירש הועלתה לויקיפדיה ע"י חטיבת דובר משטרת ישראל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[לקובץ המאמרים על 'גל הירש והמפכ"לות האבודה', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

'הצנחת' מנהלים מבחוץ לתוך ארגונים צבאיים והפוך - מהם לארגונים אחרים העסיקה הרבה את התקשורת בקיץ 2015:

• גל הירש "הוצנח" כמפכ"ל למשטרה (למרות שהמכשולים הקיימים היום בפני המינוי עלולים לסכלו);
• המפכ"ל לשעבר, יוחנן דנינו "הוצנח" כיושב ראש מגדל ביטוח;
• והרמטכ"ל לשעבר בני גנץ "נחת" בחברת "המימד החמישי" העוסקת בבינה מלאכותית...

האם "הצנחה" של מנהל מחוץ לארגון היא לגיטימית?

תלוי בסוג הארגון. כל שלושת הארגונים המדוברים מוגדרים

.

[קריקטורה של רועי פרידלר. הועלה לפייסבוק בקיץ 2015]

האם "הצנחה" של מנהל מחוץ לארגון היא טובה או רעה?

זוהי שאלה מכשילה. שכן, בין שני גורמים יש תמיד לפחות ארבע אפשרויות. יש מצבים ש"הצנחת" מנהל טובה לארגון ולהפך. אבל צריך לומר, שארגונים ביורוקרטיים דוגמת המשטרה בהחלט בנויים ל"הצנחות כאלה", ובעובדה, גם גנץ ודנינו לא היו מתמנים לתפקידם אם הממנים היו סבורים שיכשלו בו...

ברמה התאורטית, מאופיינת המשטרה כ-"ביורוקרטיה לא מקצוענית" (Unprofessional Bureaucracy): ביורוקרטיה שאין בה פרופסיה מובילה אחת. בהיעדר מתחרים, מנכסים לעצמם אנשי המנגנון את הרוב המכריע של העוצמה הארגונית. "ביורוקרטיות לא מקצועניות" מאופיינות בגורמים הבאים:

• מחויבות דיפוזית לתפקיד, בלי קשר לכישורים ספציפיים;
• חלוקת העבודה אינה ברורה, ואינה מושתתת על ידע והתמחות;
• הסגל המנהלי נגזר מהסגל הרגיל;
• ההנהלה הבכירה באה מקרב הסגל הבכיר ולעתים "מוצנחת" מארגונים "מוסדיים" אחרים;
• הפיקוח והבקרה בוחנים פרוצדורה ולא מהות;
• אין תמיד קשר בין הצטיינות וקידום; "השכל מצוי על הכתפיים" והתייעצות יכולה להתפרש כחולשה;
• ניתנים דגש ותגמול על עשייה ולא על חשיבה;
• המקצוע נרכש במסגרת הארגון. בדרך כלל, הניסיון חשוב בהרבה מההכשרות התיאורטיות;
• ההכשרות הן כלי לכסת"ח (במקרים של סקנדאלים תיבדק תמיד הכשרתו של העובד והאם הוכשר לטפל במה שטיפל);
• לא קיימת, בדרך כלל, הפריה הדדית בין השטח והאקדמיה; חשוב לאנשי הארגון ללמוד באקדמיה, רק אם זה משרת מטרות אחרות, כמו עליה בשכר למשל; וכדומה.

לשם השוואה, נתבונן על מאפייני ארגונים מסוג שונה המכונים "ביורוקרטיה מקצוענית" ("Professional Bureaucracy"): ביורוקרטיה, שיש בה פרופסיה מובילה אחת: עורכי דין ומשפטנים במשרד המשפטים ובבתי המשפט; רופאים במשרד הבריאות ובבתי החולים וכדומה. הן מאופיינות ב:

• מתח מתמיד בין אנשי הפרופסיות ואנשי המנגנון. למשל: המאבק בבית חולים אם תרופות תחולקנה באופן מוחלט על פי הצורך, או שיכנסו גם שיקולים כלכליים; הויכוח אם מנהל בית חולים צריך להיות רופא או שמא כלכלן; וכדומה. בגלל המתח הזה, הסימפטומים האופייניים לביורוקרטיה פחות בולטים בהם.
• מחויבות ברורה למקצוע, עם קשר ישיר לכישורים ספציפיים;
• המבנה הארגוני שלה גמיש יותר, וקיימים בה הליכים משופרים בין המומחים ללקוחותיהם;
• חלוקת עבודה ברורה וממוסדת היטב, על-פי תחומי ידע והתמחות;
• קיים סגל מנהלי וטכני נפרד, המטפל בנושאי סיוע;
• ההנהלה הבכירה באה מקרב הסגל המקצועי;
• הפיקוח והבקרה בוחנים, הן מהות והן פרוצדורה;
• התגמולים ניתנים במונחי כסף ריאלי, לעתים, תוך קשר ישיר בין התגמול להצטיינות;
• נהוגים בה הרגלי התייעצות גבוהים;
• יש עידוד של חשיבה יוצרת הנשענת על הניסיון, אך לא פעם האגו וחוסר הניסיון פוגמים בחידושים שאותם מביאים אנשי המקצוע הצעירים;
• הארגון אחראי לגיוס אנשי מקצוע ולהשפעה על תוכניות הלימוד באקדמיה. אנשים לומדים את המקצוע לפני העיסוק בו, והוא מהווה תנאי ראשוני לקבלה ולקידום;
• נדרשים פרקטיקום, הכשרות, השתלמויות ועדכונים מקצועיים, ככלי לרכישת מידע וידע חיוניים לעובד ולארגון;
• קיימת הפריה הדדית בין השטח והאקדמיה; וכדומה.

למרות הכינוי הלא מחמיא: "ביורוקרטיה לא מקצוענית", שני סוגי הביורוקרטיות מסוגלים לקיים מערכת מקצועית טובה, ולהשיג תוצאות טובות בשטח. אולם, הצנחת מנהל בביורוקרטיה מקצוענית בעייתית הרבה יותר. בדרך כלל מתנהל בתוכם מאבק פנימי מי ינהל: המקצועי או הביורוקרט (למשל, האם מנהל בית חולים יהיה כלכלן או רופא...).

מתי ביורוקרטיה לא מקצוענית זקוקה למנהל חיצוני?

אנשים הגדלים באותו ארגון נוטים להילכד בתוך פרדיגמות שאבד עליהן הקלח וליצור "פער רלוונטיות" בינן לבין התיבור שאותו הן משרתות. יתרונו של המוצנח שהוא משוחרר מקונספציות הקיימות בארגון. אורח רואה פגעים שבן בית לא יראה. כיוון שאיננו מקצועי הוא מנסה לעשות שימוש בידע שצבר במקומות עבודתו הקודמים בהקשרים חדשים. התוצאה עשויה להיות פתרונות יצירתיים שמוציאים את הארגונים מהבוץ, ומקדמים אותם קדימה (אך היא עלולה להיות גם פלופ אדיר).

במלים אחרות: בהצנחת מנהל מבחוץ מרכיב ההימור גדול יותר, אך הרווחים עשויים להיות גדולים פי כמה וכמה (או לחילופין, הכישלון עלול להיות מהדהד).

הימור כבר אמרנו?

אבל בשלושת המקרים שלפנינו: משטרת ישראל, הממד החמישי ומגדל, דומה שזהו סיכון מחושב...

[לקובץ המאמרים על 'גל הירש והמפכ"לות האבודה', לחצו כאן]