[מקור התמונה; צייר לא ידוע]

במאבק מול הפלסטינים אנו נראים בשנים האחרונות כגוליית הענק, המכוסה בשריון, מול הפלסטיני הצעיר, הזריז והערמומי, היצירתי והיוזם, שמפתיע ומעמיד כל פעם מחדש את מנהיגי ישראל במצבים קשים. דומה שהמאבק על ירושלים - המיועד לכפות על ישראל הכרה דה פקטו בחלוקת העיר - הוא אחד השיאים של היכולות הללו.

לעומת זאת, ישראל מגיבה באופן צפוי, שבלוני, לא יצירתי ומביך, ומסתבכת עוד ועוד בזירה הבין לאומית. היא מתעסקת במיקרו מדיניות: בעונשי מינימום, בהוראות פתיחה באש ובסוגי הנשק שבהם ישתמשו החיילים, במקום לנתח את המערכת היריבה באופן מלא ושלם, להבין את הרציונל שלה ולבנות יכולות ש"יקריסו" אותו.

אם מטרת הפלסטינים היא להביא את הישראלים להשלים דה פקטו עם חלוקת ירושלים, בדרך של סימון גבולותיה במהומות ובאש, אזי נדרשת התמודדות כוללת עם התופעה. התמודדות זו מחייבת מתן מענה מקביל למתרחש ביהודה ושומרון ובירושלים בעת ובעונה אחת, בכלים מדיניים, צבאיים ומשטרתיים יחד.

הסיטואציה הזו מזכירה מאוד את ההכנות להתנתקות מרצועת עזה בקיץ 2005: יחידות מתוך הצבא והמשטרה גובשו למעין ארגון אד-הוק חדש, שנכתבה לו תורת פעולה (תו"ל) חדשה, הוכנו עבורו אימונים מיוחדים ואפילו מדים חדשים. ל"מצביא ההתנתקות" היה קשר ישיר עם ראש הממשלה, וההחלטות נתקבלו באופן דינמי, לפי מצב האירועים בשטח. התוצאה הייתה שבחמישה ימים הסתיים אירוע שתוכנן לחודש ויותר בהצלחה מיטבית.

בעולם של חוסר וודאות, שימוש באותה שיטה בתנאים שונים לא יכולה להבטיח הצלחה, אולם היא תעלה מאוד את הסיכוי להצליח.

לכן, מומלץ לראש הממשלה, לשר הביטחון ולשר לביטחון הפנים לכנס צוות היגוי שיגבש את תפיסת ההתמודדות; לבנות את הארגון החדש הזה, לצייד אותו נכון, ולפעול באופן מערכתי מתוכנן (עם יכולת לשינויים מהירים עקב השתנות מהירה של המציאות) על מנת להשיג מטרות מערכתיות שמוגדרות מראש.

[בתמונה: מצביא ההתנתקות, האלוף גרשון הכהן]

ניתן להזכיר כי שני אנשים שהוכיחו מיומנות רבה בטיפול במשברים דומים קודמים פנויים היום לצורך המשימה: האלוף גרשון הכהן - מצביא ההתנתקות - השתחרר מצה"ל ויכול להיות פנוי לאתגר אם ייקרא לדגל. הוא יכול להיעזר הרבה במפכ"ל המיועד (שמינויו סוכל כפי הנראה), גל הירש, שיכול לפעול תחתיו באתגר שיכול להוות עבורו הכנה מצוינת להתמודדות חוזרת על תפקיד המפכ"ל בקדנציה הבאה (הירש עשה בדיוק את זה במהלך העימות המזוין נגד הפלסטינים בתחילת המילניום, ומבצע חומת ברזל)...

כל זה יעבוד רק אם ל"מצביא ההתמודדות" יהיה קשר ישיר לראש הממשלה, ושהסטגנציה והליניאריות שמאפיינים היום את התנהלות הצמרת הביטחונית בתחום זה, יתחלפו ביצירתיות ובדינאמיות.

האם זה יכול לקרות? במצב הנוכחי קשה לראות זאת, אבל מטבען של מערכות מורכבות, דברים טובים מתרחשים בהם מהסיבות הלא נכונות...

נשאר רק לקוות שהסיבות הלא נכונות הללו תתרחשנה...