תקציר: ספר שופטים מלמד על תפנית: ההיגיון המארגן את ההתרחשות הופך מהגיון אחדותי לאומי להגיון שבטי…

[זהו פרק מספרו של גרשון הכהן: 'משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ”כית'. לתוכן העניינים לחצו כאן] 

עודכן ב- 17 בדצמבר 2024

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

מאמר זה ראה אור לראשונה באתר 929, והוא מופיע פה באישורם ובאישור המחבר.

*  *  *

ויהי אחרי מות יהושע… במילים אלה נפתח ספר שופטים, ממש כמו פתיחת ספר יהושע: ויהי אחרי מות משה עבד ה'…. לכאורה, מעגל חיים שגרתי, משה מת ומוחלף ביהושע, יהושע מת ומישהו יופיע, כמו קודם, תישמר הרציפות, כמו בדברי קוהלת: דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת… מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש (קוהלת א).

אלא שכבר מראשית הדברים מוצגת תפנית ממשית: ההיגיון המארגן את ההתרחשות הופך מהגיון אחדותי לאומי להגיון שבטי, ככתוב "ויאמר יהודה לשמעון אחיו, עלה איתי בגורלי ונלחמה בכנעני והלכתי גם אני אתך בגורלך…" (שופטים א' ג') (מאז, שבטיות ופירוד היו תמיד נקודת התורפה של העם היהודי!).

מאליה מתעוררת השאלה, מה קרה לבני ישראל שעם מות יהושע נמוגה אחדותם והתפרקו לשבטיהם?

במדרש התלמודי (שבת ק"ה) מספרים על מות יהושע: "ויקברו אותו בגבול נחלתו... מצפון להר געש, אמרו בשם ר' יהושע בן לוי: חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו הר געש, ומהו הר געש? שנתגעשו ישראל שלא עשו חסד ליהושע. באותה שעה נחלקה ארץ ישראל (לנחלות השבטים) ...והיו ישראל עסוקים במלאכתם, זה עוסק בשדהו, וזה עוסק בגרמווזה עוסק בזיתיו וזה עוסק בביתו. ונתעצלו מלעשות חסד ליהושוע וביקש הקב"ה להרעיש את העולם על יושביו. אמר רב יהודה אמר רב: מהו הר געש? שרגש עליהם ההר להורגם."

לפנינו תיאור ריאליסטי על תהליכים חברתיים שבטיים ולאומיים. תמה לכאורה תקופת המאבק והכיבוש, כל איש פנה אל עולמו הפרטי, לנחלתו, לשדהו, לביתו והגורם המאחד של התקופה ההירואית נמוג.

אלא שממתינה לנו הפתעה, שכנראה הציקה באותם ימים גם לבני ישראל. עם מות יהושע התגלה במלוא עומקו הפער האיום בין ההבטחה הגדולה לירושת הארץ, שאחריה מתממש החזון "אם בחוקותיי תלכו...ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד...וחרב לא תעבור בארצכם" (ויקרא כ"ו); לבין המציאות המתהווה, התובעת מהם מאבק מתמשך.

זה עתה, לפני מותו, כמו משה, נאם יהושע בפני העם על הישגי תקופת הכיבוש ועל החוזה בינם לבין אלוהיהם שהוא צוואת משה ויהושע:  "יראו את ה' ועבדו אותו בתמים ובאמת" כתנאי לישיבתם בטח על אדמת, ולנגד עיניהם מתפתחת מציאות אחרת, הכיבוש לא הושלם, ככתוב: "ויהי ה' את יהודה ויורש את ההר, כי לא להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם" {שופטים א'); וכן, "לא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה". מצד אחד ההצלחה מגלמת את ישועת ה' ומצד שני למלחמה הגיון ארצי ואילוצים ממשיים ובני ישראל מתקשים באתגרי לחימה, שבהם האויב זוכה ליתרון. להבנתי, בשל גילויו של פער זה בין הבטחה למציאות בכו בני ישראל בבוכים: "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים". על מה בכו?

הכתוב בראשית פרק ב' אינו מספר לנו לשם מה התכנסו ועל מה בכו, גם הפרשנים לא ממש מסייעים. מדובר להבנתי בבכי יהודי עתיק יומין, הכרוך בצפייתם לקוסמולוגיה אחרת כזו המבקשת לאחר תקופת מאבק מציאות יציבה, שלום בר קיימא המאפשר להם להניח את נשקם (עד כמה זה מזכיר לכם את מצבנו היום? את הרצון לסיים את המלחמות, להגיע לשלום הנכסף...).

אלא שספר שופטים מציג בפנינו קוסמולוגיה ממש אחרת: מצב היסוד לקיומם הוא דווקא אי היציבות ואי הוודאות, מה שמחייב קיום בתודעת מאבק. גם ניצחונות בקרב לא מסדירים אלא רגיעה חולפת, וריבונות אינה מושגת, אלא עם חרב ביד. זו המציאות כהווייתה כפי שמכירים בה כל העמים, אלא שלבני ישראל היו כנראה צפיות אחרות, הכרוכות מאז יציאתם ממצרים בחרדה מפני כניסה לחיים ריבוניים המחייבים לשאת בידיהם בנטל מאבק מתמיד להגנת הקיום ומרחב הקיום (האם השתנינו מאז?).

לא זו בלבד שתמו ימי הנסים הפלאיים מימי המדבר כמו קריעת ים סוף, אלא שגם הגיבורים הנחלצים להושיע את בני ישראל מתגלים כגיבוריי בשר ודם, רחוקים משיעור הקומה הפלאי של משה ויהושע, בהם יפתח הגלעדי ושמשון, שיתכן ואף בתקופתם ולא רק בבני-ברק של ימינו, התקשו לראות בהם דמויות מופת.

בכך, ספר שופטים פותח בפנינו עולם חדש בתולדות היווצרותו של עם ישראל, עולם המתהווה לנוכח הכורח לחיות בארץ מולדת חיים ארציים, אשר בהיבטי חיים פשוטים, אינם שונים מחיי הגויים האחרים. זו המשמעות של ברור ייחודו הקדוש של עם ישראל, גם במחויבותו לחיי יום יום אפורים של מאבק קיום שגרתי.

גם המספר, בפתיחת פרק ג', נותן להגיון זה צידוק תאולוגי: "ואלה הגויים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל, את כל אשר לא ידעו את כל כל מלחמות כנען. רק למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה". את המילים "לנסות את ישראל" ראוי בעיני לפרש לא רק כמבחן אמוני לבני ישראל האם ישמרו על זהותם, בין שכניהם הכנענים, אלא במובן הראלי, הרואה בהתנסות המלחמה המתקיימת מדור לדור כורח קיומי, כורח נסיבתי המכריח עם להתנסות בחישול המאבק, כי ללא החישול הנדרש למבחניי הקיום אין לעם חרות.

במציאות זו, המאבקים המתהווים מבית ומחוץ - ובהם גם מלחמת אחים נוראה, על רקע פילגש בגבעה - הם מאבקים המעצבים תודעת קיום אמונית בהוויית חיים, החווה ללא התחמקות גלותית, את כל קשיי הקיום הריבוני [למאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: 'מפילגש בגבעה למלחמת אחים', לחצו כאן].

[לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה.
• אוסף המאמרים על 'ריבונות'.
• מאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: 'מפילגש בגבעה למלחמת אחים'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אי ודאות - חוסר ודאות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), ריבונות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 9/7/20.
• גרשון הכהן: 'מפילגש בגבעה למלחמת אחים', ייצור ידע, 8/11/15.