מביך היה בעיני לקרוא את כותרות העיתונים היום:
חד וחלק, זו אינתיפאדה שלישית, קבעו מומחי ידיעות אחרונות ו- ynet היום (ראו את התצלום שלמעלה).
מומחי ישראל היום כבר עסקו בפתרונות: הם יקבלו חומת מגן 2, קבעו... (ראו את התצלום שלמטה).
באמת? הנה לנו קיבעון אבחוני לתפארת, הן לגבי הבעיה והן לגבי הפתרון. ואולי זה ממש משהו אחר? באורח כזה, הרי, הבלתי מוכר ימשיך להיות בלתי מוכר, עד שייהפך לנחלת עבר...
התופעה הזו קרויה מסגור (Framing): הפשטת מציאות מורכבת והסברתה באופן ליניארי מסוים, על מנת ליצור אשליה של סדר (סיבה אחת – בעיה – פתרון), בעוד בעיות מורכבות הן תוצר של מפגש של גורמים רבים. מסגור היא הדרך שבאמצעותה מומחים ואמצעי התקשורת מעצבים בעיות ציבוריות בעבור הקהל. הם מכניסים אירוע או בעיה חדשים לתוך תבנית קבועה, לצורך הגדרתם. הסיפור מסופר מנקודת מבט מאוד מכוונת, ולא מאפשר לקורא לחשוב על המציאות מהיבטים שונים. טכניקות המסגור כוללת: סטריאוטיפים, דפוסים מוכרים, סיפור שמזהה מי אחראי, הדגשת טרגדיות, הדגשת סטיגמות, התעלמות מסתירות פנימיות וכו'.
כיוון שמערכות מורכבות אנושיות דומות לאלו שבטבע, אמחיש את תופעת המסגור דרך עולמם של שני הכלבים שבסרטון למטה: שני כלבים רגילים להיפגש משני עבריו של שער ברזל. בחסות השער הם יכולים לנבוח, לאיים ולחשוף שיניים זה על זה. אולם, הפעם הם נקלעים למצב שבו השער פתוח. זוהי מציאות חדשה, הטומנת בחובה סיכונים לא מעטים, אך גם הזדמנויות. אבל הכלבים מעדיפים למסגר את המציאות החדשה, ולהסביר אותה דרך המציאות הקודמת: להצטופף משני צידיו של השער הפתוח - כאילו הוא סגור - ולהמשיך את הריטואל הרגיל כמקודם:
התנהגות זו קיימת בתחומים רבים של חיינו, אפילו באבחון מחלות: עד שלא מוכיחים שיש נגיף חדש ובלתי מוכר, מתעקשים לנסות ולאבחן במסגרת המוכרת, ואחר כך, להדביק לבעיה את ה"פתרון" שניתן לאותה בעיה.
תורת המערכות המורכבות מבוססת על ההנחה שהתארגנויות עצמיות בתוך ובין מערכות מורכבות יוצרות התהוויות חד פעמיות, המארגנת את היגיון המצב בו מתמודדים. אבל ה"מומחים" במקרה שלנו הם מומחים למה שהיה בביטחון בעבר, לא למערכות מורכבות ובוודאי לא למה שיהיה בעתיד.
על כן, אם יש משהו שזה עתה התהווה והוא בלתי מוכר דווקא, המומחים יהיו האחרונים להכיר בו!
כך גם במערכה הזו, שבמרכזה ירושלים!
לפנינו תקופת מאבק מסוג חדש, עם היגיון חדש. והנה, שוב הערבים מתאימים עצמם במהירות למורכבת, מפתיעים וקובעים את סדר היום, בעוד אנחנו עסוקים בחיפוש מסגרות קיימות, למסגר בהן תופעות חדשות...
בשעה שהיהודים מבקשים אחיזה מודיעינית על הנחיות ארגוניות מוסדיות, ועל מבנה ארגוני המכוון את ההתרחשות, מתהווה בשטח מערכת אחרת: היא ספונטנית במהותה - מקרה מרתק של מערכת המתארגנת ללא מבנה והיררכיה (self evolving) - ולכן, מכחישים המומחים שיש בה ממש.
ההתעקשות להסביר, שהאירועים באים באופן ספורדי על ידי מפגעים בודדים, נובעת מאי היכולת לקלוט שיכולה להתהוות תופעה מלאת השראה, מבלי שיש מאחוריה ארגון ומנגנון חכמים, מקבלי החלטות המבצעים אסטרטגיה וכו׳.
בדיוק מכאן צומחת האי רלוונטיות של הדרישה לבצע ׳חומת מגן 2׳, שהרי, ל'חומת מגן' היה יעד ברור: פירוק התנזים והמנגנונים מנשקם, בתוככי מחנות הפליטים והקסבות. זה בהחלט יעד ראוי לצבא מאורגן כמו צה״ל. אבל, איך מפרקים את האוכלוסייה הפלסטינית מסכינים, מכלי עבודה, ממכוניות דורסות, מטרקטורים? ...
זה בדיוק מה שדורש המשגה וגילום מתאים של צורת פעולה ברמה הטקטית. תוצר כזה לא יכול להיווצר ללא צוות מגוון, המקיים יחד חקירה מערכתית ותכנון מערכתי.
לסיכום
יכולתה של ההתהוות החדשה לצמוח מתחת לרדאר, בעוד הצד השני עדיין שבוי בפרדיגמה ישנה, היא חוסנה של ההתהוות החדשה הזו, כמו וירוס שפיתח עמידות לאנטיביוטיקה!
ואנחנו, חכמים שכמונו, פורצי דרך בחקלאות מתוחכמת ובארגוני הזנק בתחומים שונים ומגוונים, מסרבים להכיר בעצמתה המערכתית של ההתהוות הזו, ורחוקים עדיין מלנקוט את צעדי ההתמודדות הנכונים...
חג שמח!
