[בתמונה: מטוסים רוסיים בלטקיה; התמונה היא צילום מסך]

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 28 בפברואר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

האם אנחנו לומדים מן ההיסטוריה?

בפברואר 2014 פלשו כוחות מזוינים מיוחדים של רוסיה ובדלנים פרו-רוסיים אל מבני ממשלה מרכזיים, בסיסים צבאיים ומתקני תקשורת של מדינת אוקראינה, והכריחו את הרשויות המקומיות לערוך משאל עם בלתי-חוקי על "הצטרפות מחדש אל רוסיה". ב-18 במרץ סיפח הקרמלין רשמית את קרים לשליטת הפדרציה הרוסית [ויקיפדיה: סיפוח חצי האי קרים (2014)]. כתוצאה מכך הפך המערב את רוסיה, כבר אז, למדינה מצורעת, המוחרמת על ידי כולם.

אבל כבר בספטמבר 2015 ניצל ולדימיר פוטין הזדמנות, ושדרג באחת את מעמדה הבינלאומי של רוסיה.

בדרך של שלום? הצחקתם! עוצמה מוקנית למדינה, רק באמצעות צבירת כוח ונכונות להשתמש בו! הוא עשה זאת על ידי פריסה מהירה בסוריה, והחלפה הדרגתית של האמריקנים כגורם שמביא ומוציא במזרח התיכון!

[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]

[הכרזה: ייצור ידע]

המהפך הזה החיה מחדש את העימות המיתולוגי בין מזרח למערב - בין רוסיה לארצות הברית

כוחות צבאיים נפרסו בסוריה, ועימם נשק איכותי, הרבה מעבר לצורכי המלחמה במורדי אסד. נשק - כמו מטוסי סוחוי 34 וטילי נ"מ - מיועד למאבקים בין מעצמתיים.

רק הושלמה הפריסה הצבאית, והרוסים אותתו לאן פניהם: הם דרשו מארצות הברית לסלק את מטוסיה מהמרחב האווירי הסורי; מטוסים רוסיים חודרים למרחבה האווירי של תורכיה, ומאתגרים את הברית הצפון אטלנטית (נאטו) שבו היא חברה... הם הציבו שתי נושאות מטוסים מיושנות בים התיכון, מול חופי סוריה רק למטרה אחת: הצורך של התעבורה האווירית לתאם עימם כל מעבר באזור...

אבל, את המלחמה הקרה החדשה לא התחיל פוטין, אלא דווקא המערב!

[הכרזה: ייצור ידע]

הגאוגרפיה של רוסיה והשפעתה על ביטחונה הלאומי

גאוגרפיה היא גורם מפתח בעיצוב אופיו של עם ובהבנת מדיניות הביטחון הלאומי שלו: הגאוגרפיה של רוסיה "העניקה" לה שני פחדים קמאיים: הפחד מפולש זר; והחרדה מחסימת נתיבי השיט שלה:

• הפחד מפולש זר: משך ההיסטוריה ידעה רוסיה כמה וכמה פלישות לגבולותיה. המפורסמות שבהן היו של נפוליאון והצבא הצרפתי ב- 1812; ושל אדולף היטלר והווארמאכט הגרמני ב- 1941. הפלישה האחרונה ההיא - ב"מלחמה הפטריוטית הגדולה", כפי שהרוסים מכנים את מלחמת העולם השנייה - עלתה לברית המועצות ב- 24 מיליון הרוגים, חצי מהם אוכלוסייה אזרחית, ובהרס חסר תקדים.

המסה הזאת השפיעה - ולעולם תשפיע - על האסטרטגיה הרוסית ועל הקווים האדומים שהיא מגדירה. את תוצאותיה אנחנו יכולים לראות בנחישות הרוסית למנוע מאוקראינה היום לחבור למערב!

[לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

[בתמונה: חיילי וארמאכט בחזית המזרחית, במהלך הקרב על קווקז, מסוף יולי 1942 ועד סתיו 1943]

• החרדה מחסימת נתיבי השיט: רוסיה תלויה במוצאים הימיים שלה בחסדיהם של אחרים. היא תלויה, כלכלית וצבאית, בנמלי המים החמים שאינם קופאים בחצי האי קרים - בעיקר בבסיס סבסבסטופול - המהווים דרך מוצא לים התיכון. המוצא הזה עובר דרך מיצרי הבוספורוס והדרדנלים, הנמצאים בשליטת תורכיה. סגירתם בפניה הינה אסון כלכלי וצבאי. כשהדבר קרה במלחמת העולם הראשונה, הביאה הקריסה הכלכלית של רוסיה לקריסת שלטון הצאר.

המגבלות הגאוגרפיות הללו מכתיבות את הקווים האדומים של רוסיה:

• הבטחת גבולותיה מפני פולש מחייבת רצועת חיץ משמעותית של מדינות גרורות: מדינות ברית והמועצות לשעבר וגרורותיה בברית ורשה לשעבר, היוו מאז אותה מלחמה חיץ בין רוסיה לפולש פוטנציאלי. על כן, עליה להבטיח את נאמנותן אליה בכל מחיר.
• רוסיה חייבת להחזיק כוח צבאי משמעותי במוצא מיצרי הבוספורוס והדרדנלים (קרי, בים התיכון), שיבטיח שהם יישארו פתוחים עבורה לעולם, ושיכולת התגובה הצבאית שלה לא תיפגע.

ארצות המערב מכרסמות בחגורת הביטחון הרוסית, מאז התמוטטות ברית המועצות

מאז התפרקות ברית המועצות - עת הפכה ארצות הברית למעצמת העל היחידה - לא חדל הכרסום ברצועת החיץ של רוסיה, תוך ניצול איבתן של המדינות הגרורות אליה, ורצונן לעבור צד אל האיחוד האירופי והשפע הגדול:

גאורגיה

גאורגיה גובלת ברוסיה מדרום, ומהווה קו הגנה ראשון עבורה במקרה של פלישה פוטנציאלית. על כן, משטר פרו מערבי במדינה זו היא "חציית קו אדום" מבחינתה. משטר כזה עלה לשלטון ב-2003, באירוע שכונה "מהפכת הוורדים", והיה בעיקרו מחאה עממית שהיוותה דוגמה ל"מהפכה הכתומה" באוקראינה, ואירועים דומים במרחב הפוסט סובייטי.

לאחר קיום בחירות דמוקרטיות נבחר לנשיא מיכאיל סאקשווילי, הפרו מערבי (ראו תמונה משמאל). הנשיא החדש פתח בשורת רפורמות שמטרתן לחזק את צבאה וכלכלתה של גאורגיה, ולהשליט את מרותה בחבלים הבדלניים, הנבדלים באוכלוסייתם מהגאורגים, ונאבקים להיפרדות ממנה. חבלים אלה נתמכים, מטבע הדברים, על ידי הרוסים, כמשקל נגד לממשל הגאורגי.

[תמונתו של מיכאיל סקשווילי משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי James Fimley, והוא נחלת הכלל]

ב-1 באוגוסט 2008 טעה הנשיא הפרו מערבי של גאורגיה, מיכאיל סאאקשווילי, ופתח מבצע צבאי בחבל דרום אוסטיה, במטרה ללכוד את בירת החבל, צחינוואלי. הזדמנות זו נוצלה על ידי רוסיה, ששלחה לאחר שבוע, ב-8 באוגוסט, כוחות ארטילריה, שריון וחי"ר של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית אל החבל, כדי לסייע לבדלנים האוסטים.

רוסיה אף שיגרה אזהרה למולדובה, שגם בה יש מחוז בדלני ומשקיפים רוסיים, שלא תחזור על הטעות הגיאורגית. כיום, פועלת ממשלה פרו רוסית בגיאורגיה...

[המפה הועלתה לויקיפדיה ע"י Ssolbergj. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

פולין

לפולין משקעים קשים ביחסיה עם הרוסים. על כן, כשחיפשה ארצות הברית אתר להצבת מערכת ליירוט טילים, ראו בכך הפולנים ערובה לביטחונם. ב- 14 באוגוסט 2008 חתמו ארה"ב ופולין על ההסכם, על רקע המשבר בקווקז בין גיאורגיה לרוסיה, ובתירוץ של הצורך למזער את האיום של הטילים הבליסטיים מאיראן. ההסכם כלל הכרזה, לפיה צבא ארה"ב יבוא להגנתה של פולין במקרה שזו תעמוד בפני איום מצד מדינה שלישית (משמע, רוסיה), ואף בסיסים אמריקאים קבועים יוקמו בשטחה.

[תמונתו של דימיטרי מדבדב משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bashkortostan.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

רוסיה ראתה בסוללת הטילים, כמו גם במערכת המכ"מ שהוצבה בצ'כיה, ערעור על מאזן הכוחות עם הברית הצפון אטלנטית (נאט"ו) ופעולה עוינת של האמריקאים נגדה:

• נשיא רוסיה דאז, דימיטרי מדבדב, התבטא בחריפות חסרת תקדים, כי ההסכם הפולני אמריקני הוא איום ישיר על הפדרציה הרוסית. 
• בכיר בצבא הרוסי אף רמז כי הסכמת פולין להציב טילי הגנה אמריקאים בשטחה עלולה לגרור התקפה רוסית. הוא הוסיף כי דוקטרינת הביטחון של רוסיה מאפשרת שימוש בנשק גרעיני נגד בעלת ברית של מעצמה גרעינית כגון ארה"ב.

[לכתבה המלאה של ynet, מ- 2008, לחצו כאן]

אוקראינה

אם ההסכם הפולני אמריקני הוא סדין אדום עבור הרוסים, הרי שממשל פרו מערבי באוקראינה (ראו מפה למטה) מהווה סיוט אסטרטגי עבורה, הן בשל תלותה בנמלי המים החמים שבקרים; אבל בעיקר, היותה המסדרון שדרכו נכנסו תמיד הפולשים לרוסיה.

קרים במקורו גם איננו טריטוריה אוקראינית. הוא הוענק לה כ"מתנה" - לפני כשישים שנה - על ידי נשיא ברית המועצות דאז, ניקיטה חרושצ'וב, בימים בהם היו שתי המדינות חלק מברית המועצות, ולשינוי לא הייתה כל משמעות אסטרטגית.

[בתמונה משמאל: ניקיטה חרושצ'וב. נתן 'מתנה' ולא ידע מה נתן... למקור התמונה, לחצו כאן]

לאוקראינים חשבון ארוך עם הרוסים, והיה זה אך טבעי שיעלה בה ממשל פרו מערבי. המעורבות האירופית והאמריקנית באוקראינה נמשכת כבר כעשרים שנה. כיום יחידות הצבא האוקראיניות משתפות פעולה עם ברית נאט"ו והאיחוד האירופי, והן השתתפו במשימות שמירת שלום באפריקה ובעיראק. ב-2010 נשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ' אף שאף להצטרף לברית נאט"ו.

ב-26 בפברואר 2014 פלשה רוסיה לחצי האי קרים, בסיוע בדלנים רוסים וסיפחה אותו לרוסיה. שאלת ניתוקו של חצי האי הועמדה למשאל עם. ההצבעה במשאל עם שבו השתתפו 83% מבעלי זכות בחירה הראתה תמיכה גורפת של 96% בעד צירוף חצי האי לרוסיה.‏ אוקראינה ומדינות המערב לא קיבלו כמובן את תוצאות משאל העם.

המערב הגיב בבידוד בינלאומי של רוסיה ובסנקציות כלכליות, כולל השעיית כל שיתוף פעולה מעשי עמה על ידי נאט"ו. אוקראינה הגיבה בהחמרת הרגשות האנטי רוסיים וברצון להצטרף לאיחוד האירופי ולנאט"ו.

זה הרקע למלחמת רוסיה אוקראינה, שפרצה בפברואר 2022.

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

[צילום: shutterstock]

הצורך הרוסי להבטיח נוכחות צבאית משמעותית במוצא מיצרי הבוספורוס והדרדנלים

מאחז רוסי איתן במיצרי הבוספורוס (ראו תמונה למטה) יבטיח את העובדה שאיש לא יוכל להעמיד את רוסיה בפני אסון כלכלי וצבאי! מכאן החשיבות הקיומית לרוסיה של האחיזה הרוסית במדינות הים התיכון ובנמליה.

במרץ 2011, נושלה רוסיה מהאינטרסים שלה בלוב בגין תקיפות הקואליציה הבינלאומית בלוב. אחרי נפילת לוב, נותר לרוסים בסיס ימי אסטרטגי אחד במזרח התיכון: טרטוס (ולאחרונה גם לטקיה), השווים בחשיבותם לבסיס סבסבסטופול שבקרים, שבגינו העצימה רוסיה את מעורבותו באוקראינה. החזקתם כיום הינה אינטרס ביטחון לאומי עליון לרוסיה.

[בתמונה: מיצרי הבוספורוס, המפרידים בין ים מרמרה והים התיכון לים השחור. אורך המצר כ-30 קילומטר, רוחבו המרבי 3,700 מטר (בכניסה הצפונית) ורוחבו המינימלי 750 מטר... חסימת המיצרים לתנועה רוסית הביאה בעבר לנפילתו של משטר הצאר הרוסי... התמונה היא נחלת הכלל]

משמעויות ומסקנות

הלקח העיקרי מהסיפור הזה הוא שבמאבק הבינלאומי על העוצמה אין תמימים. ארצות הברית הרחיבה השפעתה במזרח אירופה כפועל יוצא מהתחזקותה לאחר קריסת ברית המועצות, והיא מנושלת מחלק מהישגיה כחלק מהיחלשותה, לאחר תבוסתה בעיראק ופינוי כוחותיה מהמזרח התיכון.

עבור ישראל יש בנוכחות הרוסית ובקריסת מעמד האמריקנים באזורנו סיכונים, אך גם יתרונות לא מבוטלים. על מנת להעצים יתרונות אלה היא נדרשת, כל העת, למדיניות גמישה ופקחית, בתקווה ששאיפה למדיניות כזו איננה חלום באספמיה בשיתוק הממשלי המאפיין את המערכת השלטונית שלנו בשנים האחרונות!

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]

מקורות והעשרה