[מתוך סרטון היו-טיוב: فلسطين - حي الله رجال فلسطين]
התובנות שבמאמר זה הן כולן של בני הצעיר דור, שסירב באדיבות, אך בתקיפות, לקחת עליו בעלות...
לכל סבב אלימות עם הפלסטינים יש את הייחודיות שלו. מה נשתנה בסבב הנוכחי?
הכל מצולם והכל בפייבסבוק...
כל אירוע בסבב הנוכחי מצולם, וכל סרטון זוכה לפרשנות ישירה ובלתי אמצעית של אזרחים, ללא תווך של שדרנים ו"מומחים". הסרטונים לעתים מטעים, אבל דימויים היו תמיד חזקים יותר מעובדות יבשות. כך למשל, גרם תיעוד הירי במחבלת ברמלה (הסרטון למטה) להבערת המגזר הערבי:
אבל גם להפך. תמונות של התנפלות הדוקרים על קרבנות תמימים הביאה לתגובות זעזוע אצל חלק מערביי ישראל.
ההנהגה הפלסטינית "שורפת את הגשרים" עם הציבור היהודי
אם בסבב של תחילת המילניום ניסה ערפאת להיות עמום ו"לרקוד על שתי החתונות", ניכר הפעם באבו מאזן שהציבוריות הישראלית אינה מעניינת אותו. אין לו יותר צורך להתחבב על השמאל הישראלי, כיוון שהוא איבד את מעמדו והפך לא דומיננטי בתהליכי קבלת ההחלטות בישראל. על כן, הוא מתמקד בניצול המשבר הנוכחי לקידום מאמציו להכרה בינלאומית.
בינתיים ספגה ההנהגה הפלסטינית את ההחטאה הראשונה שלה בסבב הנוכחי: משך זמן רב של יותר משנה מתקיים מאמץ לסמן את גבולות ירושלים המחולקת ולהבריח יהודים אל צידה המערבי, בתחילה באבנים, ואחר כך בבקבוקי תבערה. אבל, מהלך אלים הוא בלתי נשלט מטבעו, ומרגע שהתלקח הוא יצא משליטה. יהודים מותקפים היום בכל הארץ. אם דין רעננה והתחנה המרכזית בירושלים כדין ארמון הנציב, אזי המסר במידה רבה עומעם!
האוכלוסייה האזרחית עומדת עד כה במבחן
אחת הטעויות הפטליות שביצעה ההנהגה הישראלית ב"רומן" המתמשך עם הפלסטינים היה העמדת הביטחון כערך בפני עצמו שמוכנים לשלם עבורו. מאותו רגע הפך ערעור תחושת הביטחון הישראלית ליעד נכסף עבור הפלסטינים, בכל סבב עימות:
[מקור התמונה: פייסבוק]
האמת היא שה"סבבים" הללו דווקא מחשלים. אזרחי ישראל עומדים היטב במבחן, ומגלים ההתנהגות שקולה, חכמה ומפוקחת. הם אינם ממתינים לכוחות הביטחון, מגלים אקטיביות רבה ב"צייד" המחבלים התוקפים, ומנטרלים אותם (ביטוי מעניין, "מנטרלים", אבל זה כבר נושא למאמר אחר...):
ישראל של 2015 איננה אותה ישראל של שנת 2000, ש"נזרקה" אל תוך הכאוס היישר מתקוות מהשלום הנכסף, לתוך מאבק דמים. הציבור הישראלי ברובו מפוכח ומבין את המצב הגיאו פוליטי. הוא רואה את המתרחש מעבר לגבולותינו, בסוריה, בתורכיה ובאירופה. רובו נגמל מרגשות האשם שליוו את היחס לפלסטינים לפני עשרים שנה, והוא יודע שזהו "מסע" לטווח ארוך. בניגוד לחלק מהפוליטיקאים שעדיין חיים בפרדיגמות שאבד עליהן הקלח, הוא גם מבין שוויתורים והנחות משיגים בבזאר הים תיכוני שלנו את ההפך הגמור!
הציבור הזה סלחני הרבה פחות לערבים תושבי ישראל ולמנהיגיהם מחד גיסא, אולם מודע לכך שחלקים גדולים בציבור הזה "עברו את הקווים לצידנו". הוא יודע לעשות את ההבחנה ולחבק אותם אל חיקו. אין ספק שבסופו של המאבק, נמצא פה חוסר סובלנות ציבורי גובר לגילויים של חוסר נאמנות, תוך דרישה תקיפה לחייב את הציבור הערבי לבחור צד.
בניגוד לאירועי אוקטובר 2000, חובת ההוכחה תעבור בתום הסבב הזה אל ערביי ישראל...
ערביי ישראל מתקרבים לרגע האמת
הסיפור האמתי בסבב הזה שייך ללא ספק לערביי ישראל:
במהומות אוקטובר 2000 חצו חלק מהערבים תושבי ישראל כל גבול, בהכרזות אלימות על כך, שמלחמת 1948 לא נגמרה מעולם ועל הגורל הצפוי ליהודים בישראל. אולם, מסקנות ועדת אור על אלימות המשטרה והנטייה של חלק מהישראלים לראות בהם קרבן - שהתפרצותו נבעה מקיפוח רב שנים - אפשרו להם לבצע "פליק פלאק" לאחור. הם הפכו, מאלה שאמורים לתת דין וחשבון על מעשיהם, לאלה התובעים דין וחשבון ממוסדות המדינה.
בחמש עשרה השנים האחרונות השתנו הציבוריות הישראלית והנהגתה ללא היכר, וקשה להניח שאותו "תרגיל" יצלח גם הפעם, ויחסוך לאותה קבוצה מתלהמת את הצורך במתן דין וחשבון, לעצמם ולאוכלוסיה היהודית.
גם הציבוריות הערבית רחוקה מאוד ממה שהייתה בשנת 2000. מגמות הישראליזציה שלה העצימו מאוד, ויש היום כבר משקל נגד לא קטן להנהגה הפוליטית המתלהמת שלהם:
הנוצרים כבר בחרו ברובם להיות ישראלים, למעט קבוצה צעקנית שמתקשה לקלוט שהגלגל התהפך. לא הם בחרו צד. ההקצנה המוסלמית עשתה זאת עבורם. הם כבר מבינים מזה זמן, שאין להם יותר קיום בעולם מוסלמי מתלהם. הם ראו את שעוללו המוסלמים לאחיהם הנוצרים ברשות הפלסטינית, ויודעים היטב, ששלוות חייהם - והעובדה, שדאעש עבורם הוא רק סרטונים מפחידים ביו טיוב - מותנית בעצמתו של צה"ל. לכן, רבים מהם מתגייסים לשירות צבאי. את חברי הכנסת הנוצרים - ובעיקר את ח"כ חנין זועבי - הם תופסים כעבדים המתרפסים בפני המוסלמים, ומנסים להיות יותר מוסלמים מהמוסלמים, בניסיון עקר לשמר את מקומם בקרב ציבור שכבר הקיא אותם ממנו.
בתוך ההתהוות החדשה הזו צומחת גם מנהיגות אלטרנטיבית ברחוב הנוצרי הערבי: סימן מעיד לכך היה העימות המצולם בין ראש עיריית נצרת, עלי סלאם, לח"כ איימן עודה, ששודר בערוץ 2 ב- 11/10/15, והפך ויראלי בפייסבוק:
ראש העיר נצרת התרעם על הנזק הכלכלי שנגרם לעירו בשל המהומות והטיח בחבר הכנסת עודה הנדהם: הרסתם את העיר! ... על מה אתה מתראיין?! מה אתה עושה לנו?! ... שרפתם את העולם! תשתוק! לך! תעוף!".
קיצוניות שלילית מצד אחד מולידה קיצוניות חיובית מן הצד האחר:
הפגנות תמיכה בישראל התקיימו בכפרי הבדואים בצפון (לא בדרום!). הנה למשל הפגנת צעירים נושאי דגלי ישראל בכפר זרזיר:
[המקור: פייסבוק]
קבוצה הולכת וגדלה של מוסלמים דבקה בישראל השפויה והדמוקרטית, שמהווה בעצם קיומה מפלט לכל מי שאיננו רוצה פה את מה שהוא רואה במדיה מעבר לגבול... לכן, יותר ויותר צעירים מוסלמים מעזים לנקוט עמדה פרו ישראלית מובהקת. חלקם מסתירים את פניהם. אחרים חושפים אותו בגלוי.
דובר בולט בעד הדו קיום היא אשת התקשורת, לוסי אהריש (שגודלה על ידי ערבים מוסלמים בישוב יהודי - דימונה). היא תקפה את המתפרעים ואת ההנהגה הערבית באופן חסר תקדים:
"הם (חברי הכנסת הערבים) לא מנסים לפעול להבנה והכלה של הצד האחר, אלא מלבים את האווירה עוד יותר. גם אם הסטטוס קוו באל אקצא הופר, עדיין זה מרשה למישהו לקום ולרצוח מישהו אחר בגלל מקום קדוש, בגלל דת או בגלל שחלילה בן אדם יהודי עלה להתפלל בבית האלוהים?... אני לא מעכלת את זה. על איזה אלוהים אנשים מדברים איתי, שמרשה שילדים יצאו וירצחו אנשים חפים מפשע? מדוע בחורה ששמה על ראשה חיג'אב ומתפללת לאלוהים מוציאה סכין מהתיק שלה ומנסה לדקור אנשים חפים מפשע? אני לא מוכנה לקבל תירוצים של תסכול" (לכתבה ולסרטון של לוסי אהריש לחצו כאן).
לא צריך להיות נביא בכדי להבין, שאחוזי הגיוס לצה"ל מקרב קבוצה זו תעלה בעתיד הקרוב!
הרחבת הכלים של דמוקרטיה מתגוננת
באשר לתגובת המחוקק והממשל, נראה כי הסובלנות לתנועות קיצוניות במגזר הערבי בישראל קרובה לסיומה, ואנו צפויים לראות חקיקה קשה יותר והוצאה מחוץ לחוק של גורמים עוינים מחד גיסא; בצד לחצים גוברים - מצד פוליטיקאים ואזרחים -להתנות אזרחות וזכויות סוציאליות ואחרות בהצהרת נאמנות.
לסיכום
עד כה מנהלת ההתמודדות נכון ולא נעשו טעויות. מומלץ לנהוג באיפוק גם בהמשך, ברוח הדברים שטבע וינסטון צ'רצ'יל - מנהיג בריטניה במלחמת העולם השנייה - בימי הבליץ על לונדון, שהפכו לססמת המלחמה של הבריטים:
שימרו על קור רוח והמשיכו בחייכם!
[בתמונה: וינסטון צ'רצ'יל - "שימרו על קור רוח והמשיכו בחייכם"]
לאירוע בסדר גודל כזה יהיו "רעשי לוואי" זמן רב אחרי שיסתיים, ולא כולם שליליים. כאוס הוא תמיד הזדמנות לבניית סדר חדש, וראוי שהממשל יבנה לידו קבוצה אינטר-דיסציפלינרית של מומחים, ויגדיר לעצמו מטרות אקטיביות לסיום הסכסוך, הן לגבי הרשות הפלסטינית והן לגבי ערביי ישראל.
כשהמטרות תהיינה ברורות וידועות, ניתן יהיה להמתין לטעויות שיעשה הצד השני, ולנצל הזדמנויות שתקרנה בהמשך הדרך להשיגן.
העשרה ומקורות
- מעריב אונליין (2015), צפו: ראש עיריית נצרת תקף את ח"כ איימן עודה "הרסתם הכל, תשתוק!", 11/10/15.
- מעריב אונליין (2015), לוסי אהריש לפוליטיקאים הערבים: "זה בית האלוהים אתם אומרים לי?", 14/10/15.
- יחזקאלי פנחס (2015), פעולות מאזנות במגזר הערבי בישראל.
- מירב ארלוזרוב (2015), השתפרנו ביחסים עם ערביי ישראל, אבל רק קצת, הארץ, 15/10/15.
אלי כהן כתב בפייסבוק:
דעתי קצת שונה… הפעם ההתקוממות היא בעלת אופי דתי מובהק, עממית ויחידנית, מופעלת באמצעות הרשתות החברתיות, זולה ( סכינים ), צעירה יותר ונשית יותר, ללא שיוך ארגוני, ללא ארגון מרכזי, ללא אימון צבאי, ללא מודיעין מוקדם וכוללת מפגעים בודדים גם מקרב ערביי ישראל. לכן, היא מאתגרת יותר והיא יוצרת מצב חדש בתודעת אויבינו שכנינו וידידינו. נקודת האור: כוחות הרשות הפלסטינית לא הצטרפו בפועל להתקוממות הזו.