[בתמונה: ירושלים המחולקת לפני 1967. תמונה זו היא נחלת הציבור]
[מאמר זה ראה אור לראשונה במסגרת פרסומי מרכז בגין-סדאת, אוניברסיטת בר אילן, ב- 25 באוקטובר, 2015. הוא מובא כאן באישור ראש המרכז והמחבר. למאמר המקורי לחצו כאן] [לקובץ המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות ירושלים, לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 10 במאי 2021
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
לקראת יום ירושלים ביקשו גורמים שונים להבהיר כי ירושלים כבר מזמן מחולקת...
ובכן בעיני , גם אם לפי שעה, לנוכח האירועים, ירושלים נראית כהולכת ומתפרקת לחלקיה המופרדים בין יהודים לערבים, זאת לא בהכרח התמונה הכוללת, וממש לא בהכרח המגמה לעתיד.
בקיצור: מה שקורה לא בהכרח מה שימשיך לקרות, זה לגמרי פתוח!
.
ההבדל בין מלחמה לתחרות כדור רגל...
במפגש גנרלים שנערך בסיום מלחמת וייטנאם בין קצינים אמריקאים ווייטנאמים, הסכימו הצדדים כי על אף שצבא ארה"ב ניצח בכל הקרבות, ארה"ב הפסידה את המלחמה. זה ההבדל המהותי בין מלחמה כתופעה מורכבת לבין כדורגל, שבו מתקיימת חפיפה מוחלטת בין תוצאת המשחק לבין הניצחון. כשנבחרת כדורגל מפסידה במשחק גביע, היא מאבדת את סיכוייה לזכות בו באותה עונה. לכן, אי אפשר בכדורגל על אופציה להפסיד במשחקים רבים; ובכל זאת לזכות בגביע.
מלחמה ומאבקים לאומיים הם משהו אחר. יש להם 'יום שאחרי' והוא פתוח להתהוות.
במרד אבשלום, דוד המלך מצא עצמו בארמונו בעיר דוד, מאוים במלחמת מצור, על ידי צבא המורדים. מתוך גמישות אקטיבית בחר לנטוש את ארמונו וחמק ברגליו עם קומץ נאמנים אל מדבר יהודה, בחוסר כל, שב אל ימי נדודיו בהימלטותו מפני שאול. המצב, כפי שהיה מוערך בעיני כל פרשן מומחה, היה מתואר כתפנית סופנית בשלטונו של דוד. אלא שזה היה סוד עוצמתו של דוד, הטמון בגמישותו. בהיבט זה, אכן השתנה המצב בירושלים, הוצבו מחסומים והוקמו נקודות בידוק בכניסה לכמה מהשכונות. האם זה אל-חזור? נצחי?
לעיר בהיקף מטרופוליני יש דינמיקה של השתנות מתמדת. גם ללא מצבי לחימה, בתהליכי התהוות אורבניים, שכונות עוני הופכות לפתע לאזורי ביקוש, והן משנות את חזותן ואוכלוסיותיהן. וכן לפעמים גם להפך. מבחינה זו, עיר כישות משתנה יכולה לספוג מאבקים מעצביי מרחב, הפתוחים בטבעם גם למהלכי נגד.
ירושלים אינה מיוחדת במאבקים ובעימותים המתרחשים בה. בפריז 2015, נשרפו מאות מכוניות, שר הפנים הצרפתי הסביר שהוא מעודד לנוכח ירידה של כ 15%, בהשוואה לשנה קודמת. גם בפריז ישנם רבעים שלא מומלץ לטייל בהם, וגם משטרת פריז אינה משיגה בהם משילות מלאה.
- האם מישהו יטען שיש בשל כך לחלק את פריז, באשר היא ממילא אינה הומוגנית במאפייניי המשילות השוררים בה?
- האם מישהו יכול לטעון שאם ניידות משטרה של NYPD חוששות להיכנס להארלם, צריך לחלק את ניו יורק?
המצב הזה שורר היום בכל בירה מערבית כמעט; כולל בערים רבות בארצות הברית. בתחום זה, ירושלים אינה יוצתאת דופן (ראו סרטון המחשה למטה):
[להרחבת המושג 'התהוות', לחצו כאן]
מעניין להצביע על אופיו של הדיון בעניין ירושלים:
לא מצאתי ולו אדם אחד ששינה דעתו לנוכח האירועים, לגבי עתידה הראוי של ירושלים. שני הצדדים במחלוקת על עתיד העיר, בשאלת חלוקתה, מוצאים באירועי השבועות האחרונים תמיכה לעמדתם. חסידי רעיון ההפרדה: 'הם שם ואנחנו כאן' מתחזקים ברעיונם, וכן גם חסידי העיר המאוחדת על כלל תושביה.
יש המייחלים להיפטר משכונות בעייתיות, ושואלים אותי: תגיד, מהי ירושלים בשבילך? האם גם כפר עקב הוא ירושלים? תשובתי ברורה: בתפיסתי את ירושלים כמטרופולין, גם יריחו היא ירושלים. מה שיקבע את מעמדה של ירושלים הוא לא רק מה שקורה בגבולותיה המוניציפליים, אלא מה שקורה ועתיד לקרות, במרחב המתקיים סביבה, במרקם הזיקות המטרופוליניות. בזיקותיה של ירושלים עם מעלה אדומים, גוש כפר אדומים וצפון ים המלח ממזרח, גבעת זאב, חבל בנימין מצפון, מודיעין, וכמובן בית שמש ומושבי מטה יהודה ממערב, וגוש עציון קרית ארבע מדרום. זו מהות עצמתה של עיר שלעולם אינה מוגדרת במגמותיה, רק מתוך מה שהיא לעצמה. היא מתקיימת במערכת המתהווה חדשות לבקרים מידי יום, בתוכה ומחוץ לה.
גורלה של ירושלים כבירה יקבע אם כן במערכת הזיקות הכוללת שהיא מקיימת עם המרחב העוטף אותה, היהודי והערבי. בהעצמת המגמות המטרופוליניות המופעלות מחוץ לשטחה המוניציפלי של העיר, תעוצב גם מערכת הזיקות הפנימית בתוככי העיר בין השכונות. במערכת מטרופולינית דינמית ומתפתחת, יכולה העיר להכיל גם שכונות הנתונות בסוג של סגר עתי, מבלי שנידרש לבריחה אל החיק הנינוח של השכונות המערביות.
[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]
[תמונה חופשית שהועלתה על ידי David Poe לאתר flickr]
השאלה העקרונית היא כרגע, מה מבקשים שיקרה. אכן, ירושלים היא כרגע בבחינת תא ה- דנ"א. בתוכו תוכרע שאלת ארץ ישראל. מי שלא יוכל לחלק את ירושלים, לא יוכל לחלק את הארץ לשתי מדינות. כאן מתחיל הדיון והכל פתוח לפעולה. אנו על פרשת דרכים ועדין הכל אפשרי. צריך לדעת מה באמת אנו מבקשים בהצבת ירושלים על ראש שמחתנו: שיבת ציון במלוא חבלי ארץ מולדתנו או התכנסות הולכת וגוברת אל שפלת החוף.
[לקובץ המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות ירושלים, לחצו כאן]
העיוורון שלך גורם לך לחשוב שאפשר יהיה אי פעם לאחד את ירושלים. ובכן, זה חלום באספמיה. זה לעולם לא יקרה.
אין קשר בין המצב הקיים ובין הדמגוגיה שלך שויתר על איחוד ירושלים יביא ל"התכנסות לשפלת החוף". זה מראה על חשיבה רדודה ולא מציאותית.