[התמונה: "Non-Violence"; - near Malmo Central Station; תמונה חופשית שהועלתה על ידי ϟ†Σ לאתר flickr]

משך עשור עשה המשרד לביטחון הפנים ככל יכולתו להקשות על קבלת נשק, וטוב שכך. עכשיו, נפתחו הסכרים. זה רע?

ממש לא! זו הדרך שמערכת אכיפת החוק מתאימה את עצמה לנסיבות משתנות. במדעי אכיפת החוק קוראים לזה תופעת המטוטלת 

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי John Morgan לאתר flickr]. 

היא מוכרת בספרות העוסקת בתחום אכיפת החוק וגם בתחום הביטחון הלאומי, ואופיינית למערכות מורכבות בכלל:

מערכת אכיפת החוק נעה בין שני מוקדי עוצמה מנוגדים:

• סדר החיים התקין וביטחון הציבור מצד אחד;
• זכויות הפרט וחירויותיו מן הצד השני.

ככל שעוצמת האחד גוברת, עוצמת השני מצטמצמת בהתאמה, והמערכת נעה כמטוטלת במרחב בין קטבים מנוגדים, שמפעילים עליה כוחות שונים:

[להרחבה על 'תופעת המטוטלת', לחצו כאן]  [להרחבה על 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]

כשהמצב הביטחוני והפלילי מדרדרים

בתקופות בהן המצב הביטחוני (ו/או הפלילי) מידרדר - עד כדי סכנה לסדר החיים התקין - האזרחים מאבדים אמון במערכת ומרגישים שהשלטון אינו "מספק את הסחורה".

הדבר איננו מתרחש, סימולטנית, בכל אזורי הארץ. אם מערכת החוק אחידה לערים הגדולות, לפריפריה ולאזורי הסְפַ‏ר (וזו טעות, כי אין לשום שלטון המרכזי יכולת לספק ביטחון שווה בכל חלקי הארץ), תתרחש ההידרדרות בספר באופן טבעי.

[למשל, ראו את קובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן]

בקצה קו הרצף של אבדן האמון נמצא תופעות של נטילת החוק לידיים (ויג'ילנטיזם) - כפי שהיה בלינץ' בתחנה המרכזית בבאר שבע - ואף השתמטות מחובות למדינה כמו: מסים, מילואים וכדומה. על כן, נוצרת במצב כזה מגמה של מה שמכונה בתורת המערכות המורכבות, 'פעולות מאזנות' להגברת תחושת הביטחון, על חשבון צמצום חירויות הפרט.

כך למשל, תמלא התקשורת באמירות על הכאוס ברחובות ועל חוסר האפקטיביות במניעת אירועים, על כמות אנשי הביטחון שאינה מספקת, על סלחנות בתי המשפט וכדומה; המחוקק יגביר את הפיקוח והלחץ על מערכת האכיפה ויחוקק חוקים המקנים יתר סמכויות לגורמי המערכת; משרדי הממשלה יגדילו את התקציבים לגורמי האכיפה; המשטרה תיתן את הדגש לתחום ביטחון הפנים על חשבון כל דבר אחר, וכדומה.

[להרחבה על 'פעולות מאזנות', לחצו כאן]  [להרחבה על 'כאוס', לחצו כאן]  [להרחבה על 'אפקטיביות', לחצו כאן]

בתחום הביטחון הלאומי, קרויה ההתמודדות של דמוקרטיות עם מצב קיצון כזה בשם "דמוקרטיה מתגוננת". משמע, זכותה של הדמוקרטיה להגן על עצמה - מפני קבוצות המסכנות את קיומה או מאיימות על בטחון המדינה ועל הסדר הציבורי - נעשית במחיר של פגיעה בזכויותיהן של אותן קבוצות ואף בהוצאתן אל מחוץ לחוק. זאת, על ידי יצירת מנגנון של חוקים, תקנות ופסקי דין, המגביל חלק מזכויות האזרח, במצבים שבהם יש סכנה לכאורה לעצם קיום המדינה, לאופיה הדמוקרטי, למרכיבים אחרים באופיה, לחייהן ולזכויותיהן האזרחיות של קבוצות מיעוט באוכלוסייה וכיוצא באלה. מדיניות מקלה על רכישת והחזקת נשק היא חלק מהמגמה הזו.

[להרחבה על 'דמוקרטיה מתגוננת', לחצו כאן]

ולהפך: כשהמצב הביטחוני והפלילי מתייצבים

ככל שהמצב הביטחוני יתייצב, וסדר החיים יחזור לתקנו, תרבה התקשורת בתלונות על הפגיעה בחירויות הפרט; המחוקק ילחץ בכיוון ההפוך ויחוקק חוקים המגבילים את סמכויות גורמי האכיפה ומגדילים את זכויות הפרט, משרדי ממשלה יצמצמו תקציבים למערכות האכיפה, והאחרונים יעבירו את הדגש ליתר הוגנות באכיפה ולאיכות השירות הניתן לאוכלוסייה; וחוזר חלילה. במקרה זה יחזרו הקולות להגביל את הנשק להיות דומיננטיים, תינתן בולטות למקרים של שימוש בנשק סכסוכים של אלימות כלפי נשים, וכדומה.

[התמונה: "Non-Violence"; - near Malmo Central Station; כשהמצב הביטחוני והפלילי מתייצבים... תמונה חופשית שהועלתה על ידי ϟ†Σ לאתר flickr]

דוגמאות

כך למשל, בין שנות ה- 60 לשנות ה- 90 של המאה הקודמת, הוביל בית במשפט העליון האמריקאי מגמה בולטת של מתן דגש על זכויות האזרח. המשטרות בארצות הברית, שמצאו עצמן מנוטרלות מדרכי הפעולה בהן נקטו קודם לכן נגררו לתהליך של שקיעה, שבמהלכו איבדו שליטה על הרחוב. התוצאה הייתה עלייה רבה בפשיעה, ששיאה בסוף שנות ה- 80.

החל משנות ה- 90 התהפכה המגמה בארצות הברית, והדגש עבר לריסון הפשיעה (ומתחילת המילניום גם הטרור) שערערו את סדר החיים. בוצעו שינויים משמעותיים בחקיקה והמשטרה הפכה אגרסיבית יותר כלפי מבצעי העבירות.

לאחר פיגועי ה 9- בנובמבר 2001 הואץ קצב השינוי. הצורך להבטיח את הביטחון האישי הביא את בית הנבחרים האמריקאי לחוקק בזריזות רבה חוק חדש שאושר על ידי נשיא ארצות הברית ביום ה 26- לאוקטובר 2001 , דהיינו, כחודש וחצי לאחר פיגועי הטרור. החוק נקרא: Uniting and Strengthening America Act by Providing Appropriate Tools Required" to Intercept and Obstruct Terrorism Act of 2001 " ובקיצור, " USA Patriot Act ". הוא מתמקד במספר תחומים הקשורים למלחמה בטרור ונועד לתת מענה לליקויים אשר התגלו בעקבות הפיגועים, לתמוך במערך החקירות במאבק נגד הטרור ולהדגיש את המדיניות החדשה של הממשל האמריקאי במלחמתו בטרור (בריל ובסון 2002).

הקשחה אחרת בתחום זכויות האזרח, והגדלת סמכויות האכיפה בתחום הפלילי, נעשתה בארצות הברית בשנות ה- 90 של המאה הקודמת באמצעות "חוק שלושת המכשלות" (ה Strikes 3): החוק התקבל לראשונה בשנת 1993 במדינת וושינגטון. הוא נקרא בשם, שנלקח ממשחק כדור הבסיס (Baseball), שבו שלוש "הכשלות" (Strikes) של החובט מביאות לפסילתו. בעגה המקצועית של עורכי דין וחוקרי אקדמיה כונה החוק גם בשם "חוק העבריינים המועדים" (Habitual Offender Law). על פיו, עבריין שיורשע בפעם השלישית, יורחק מהחברה לצמיתות – למאסר עולם, ללא אפשרות לשחרור מוקדם, גם אם העונש איננו פרופורציונלי לעבירה שביצע. ב- 1994 הלכה קליפורניה בעקבות וושינגטון. שם כונה החוק "Three Strikes and You're Out", קרי, "שלוש הכשלות ואתה בחוץ". אלו היו סנוניות ראשונות ל"טרנד" שאחז במדינות רבות בארצות הברית, שאימצו חוקים דומים, חלקם זהים וחלקם בגרסאות מרוככות יותר. עד סוף 2004 , 26 מדינות והממשלה הפדרלית כבר אימצו חוקים ברוח זו (יחזקאלי 2009).

תהליך דומה עברה גם ישראל: ממהפך בזכויות הפרט בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, לתהליך מתמיד של הקשחת חקיקה והגברת תקציבים למערכות הביטחון והאכיפה לאחר אירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי, העימות המזוין עם הפלסטינים ותקופת "הפיגועים הפליליים" באמצע העשור הקודם, עת איבדה המשטרה את השליטה על הרחוב, בשל החיסולים של הפשע המאורגן ועליית מפלס האלימות ברחוב.

כיום, המגמה לשחרר נשק לציבור מסמנת תהליך מתמיד של הידרדרות הביטחון השוטף בפריפריה ובאזורי הסְפַ‏ר.

המטוטלת לא עוצרת לעולם בנקודת האופטימום...

מערכות מורכבות הן בזבזניות ולא יעילות. התנועה של המערכת בין שני קטבים שונים לעולם לא תעצור בנקודת האופטימום ותמיד "תלך עד הקצה". אולם מערכות מורכבות – הן בטבע והן מערכות אנושיות – יכולות להיות אפקטיביות, אך לא יעילות בסביבה דינמית ומשתנה: כך למשל, אדם ממוצע משתמש רק ב- 3 עד 10 אחוז מיכולת המוח שלו; לצורך רבייה נפלטים מגוף הזכר 400 ‑ 500 מיליון תאי זרע בנוזל הזרע שנפחו בערך 5 סמ"ק, אולם הביוץ מתבצע על ידי תא זרע אחד בלבד; וכדומה. (יחזקאלי, ראיון 2014).

את הבזבוז הזה נראה אחרי הגל הנוכחי בשימוש לרעה בנשק, בהתגברות האלימות בתחום הפלילי, ובצורך בצעדים מרסנים מצד המחוקק והמשטרה לבלימת התופעה.

אבל אלה החיים, ונשאר רק להתאים את עצמנו לשינויים, בתנועת מטוטלת שלא תסתיים לעולם!

[ראו עוד בהקשר זה את מאמרו של ד"ר אבי ברוכמן: 'עוד 600 אלף איש נושאי נשק? מה דעתכם?']

העשרה

• רודנה גולץ (2013), ומה עם הזכות לשאת נשק?, מידה, 14/10/13.
• אבי ברוכמן (2018), אבי ברוכמן: עוד 600 אלף איש נושאי נשק? מה דעתכם?, ייצור ידע, 22/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), תופעת המטוטלת, ייצור ידע, 15/8/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2016), אזור ספר, ייצור ידע, 22/5/16.
• פנחס יחזקאלי (2018), מאמרים על הדרום הפרוע בייצור ידע, ייצור ידע, 23/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), פעולות מאזנות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), דמוקרטיה מתגוננת, ייצור ידע, 18/6/15.