תקציר: והבית מלא האנשים והנשים, ושמה כל סרני פלישתים ועל הגג כשלושת אלפים איש ואשה, הרואים בשחוק שמשון (ספר שופטים, פסוק כז). עליהם הפיל שמשון את הבית… שיח דיני המלחמה בן ימינו, היה מעורר את השאלות: כיצד ניתן להצדיק מותם של אזרחים רבים, חפים מפשע? האם מדובר במטרה צבאית לגיטימית ומדוע נבחר מקדש בית דגון, כיעד לפעולה?
[לספרו של גרשון הכהן: 'משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ”כית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שמשון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הפלשתים, לחצו כאן]
עודכן ב- 25 בינואר 2024
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות.
בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
והבית מלא האנשים והנשים, ושמה כל סרני פלישתים ועל הגג כשלושת אלפים איש ואשה, הרואים בשחוק שמשון (ספר שופטים, פסוק כז). עליהם הפיל שמשון את הבית והכתוב מציין:
ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו (פסוק ל').
.
שיח דיני המלחמה בן ימינו, היה מעורר את השאלות: כיצד ניתן להצדיק מותם של אזרחים רבים, חפים מפשע? האם מדובר במטרה צבאית לגיטימית ומדוע נבחר מקדש בית דגון, כיעד לפעולה?
בהמשך לדיוננו הקודם בתחבולת שמשון כמובילה שרשרת פעולות נקם, ללא הותרת כתובת לאחריות (למאמר, לחצו כאן), באשר שמשון פעל מראשית דרכו, מתוך הנעה עצמית מוחלטת; באירוע זה, העדר הכתובת לנקמה תגובתית הגיע לשיא. רק את עצמם יכולים הפלישתים להאשים: הם בחרו להציגו בהתכנסות המונים במקדשם, הם הביאוהו לשם, והם שאפשרו לשמשון באמצעות נערו המלווה, להגיע אל העמודים בהם לפת והפיל את הבית עליהם. אילו הייתה להם ועדת חקירה, אלו היו ככל הנראה מסקנותיה. אלא שכנראה, מהיקף האסון, לא נותרו להם אנשים לנהל ועדת חקירה.
אופי המתכנסים שהתאספו למעמד זה, היה דומה ככל הנראה להיקף המתכנסים ולמעמדם של המוזמנים, לאירוע ממלכתי כמו בימינו, לטקס הדלקת המשואות בהר הרצל, בליל יום העצמאות. כל סגל א'! מנהיגים מהשורה הראשונה, שופטים, אלופים וכהני רוח.
[בתמונה: נקמת שמשון... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Daniel Voyager לאתר flickr]
מבחינת האפקט, כאשר מדובר בפגיעה באויב - ופלישתים אכן היו אויב - מדובר בהישג חסר תקדים, מעל לכל, מתוך היעדר כל כתובת לאחריות, לא הייתה לפלישתים עילה להוביל למחרתו, מסע נקמה. הכתוב אף מתאר בסיום הפרק את קבורת שמשון: "וירדו אחיו וכל בית אביהו ויישאו אותו ויעלו ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאול, בקבר מנוח אביו" (פסוק ל"א). באווירת דרישה לנקמה, פלישתים לא היו מאפשרים לאחיו לרדת לאסוף את גופת שמשון לקבורה. או לפחות היו מקיימים משא ומתן על השבת הגופה.
המספר הכותב את השתלשלות האירוע בפרק זה, מוביל את הקורא ביד אמן להזדהות עם מצבו של שמשון, באופן היוצר הצדקה למעשהו. שמשון הובא אל המקדש על מנת לשחק לפני העם, הכתוב מחליף בין במילה 'לשחק', לבין המילה 'לצחק'. "ויהי כי טוב לבם ויאמרו: קראו לשמשון וישחק לנו ויקראו לשמשון מבית האסורים, ויצחק לפניהם" (פסוק כ"ה). למילה לצחק בשפת התנ"ך קונוטציות טעונות:
- "וישקף אבימלך מלך פלישתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו" (בראשית כ"ו,ח');
- "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק" (בראשית כ"א, ט');
- בחטא העגל: "וישכימו ממחרת ויעלו עולות ויגישו שלמים וישב העם לאכול ויקומו לצחק" (שמות ל"ב ו').
המדרש בבראשית רבא על פרשת וירא, מבאר שכל מקום שכתובה המילה 'לצחק', היא מבטאת גילוי עריות, עבודה זרה. (עיין שם). ובכן, הבאתו של שמשון לשחק ולצחק לפני ההמון במקדש, רומזת כי הייתה כרוכה כנראה, בסוג של השפלה והתעללות מינית.
זה הרקע הבונה הזדהות עם נקמת שמשון.
[הכרזה: ייצור ידע]
[לספרו של גרשון הכהן: 'משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ”כית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שמשון, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- מאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: 'שמשון, וההיגיון ההיברידי של המלחמה'.
- ספרו של גרשון הכהן: 'משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ”כית'.
- אוסף המאמרים על שמשון.
- אוסף המאמרים על הפלשתים.
- אוסף המאמרים על פרשת וירא.
פנינה פז כתבה:
השאלה המוצעת לדיון במאמר – טפשית לחלוטין: כאילו היו לו מבחר פעולות אפשריות שעמדו לבחירתו, ורק הוא הטמבל בחר בהתמוטטות הזו עם הפלישתים. מה עוד נשאר לו לעשות?
אריאל דר כתב:
החיים הרבה יותר פשוטים.
הם הרי עמדו להרוג אותו בכל מקרה. את עיניו כבר עיוורו.
היום כמו אז – אין בכלל שאלה אם פעל כראוי.
מעבר לכך, הסיפור נכתב בהתאם לתפיסות המוסר באותה תקופה.
ועניין נוסף. לפני כמה עשרות שנים נמצא מקדש פלשתי שאכן היה בנוי, משהו כמו אוהל הודי, סביב שני עמודי תמך במרכז.
ברור שלא מדובר במקדש המכיל אלפי אנשים, ההגזמה מאפיינת סיפור זה, כמו סיפורים על אלישע הנביא ודומיהם, כ"מעשיות צדיקים".