[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים: 'הכל על הפשע המאורגן', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 17 בפברואר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

זו האמת, שאיש לא יספר לכם, על היווצרות הפשע המאורגן בישראל...

מעט מאוד חומר קיים היום על היווצרות הפשע המאורגן בישראל. את הסיפור האמתי תוכלו לקבל דווקא ברומן עלילתי לכאורה, אמת אבודה, של אבי ולנטין, שראה אור בשנת 1984.

סיפור היווצרותו והתבססותו של הפשע המאורגן הוא האמת האבודה של אבי ולנטין, שמנפץ הרבה פרות קדושות באופן שמעטים יעזו. התיאור שלו של מערך המודיעין המשטרתי באותם ימים הופך גם את הספר הזה לחבר במועדון המצומצם של ספרים שכל העוסקים בשיטור ובאכיפת חוק חייבים לקרוא.

המחבר כותב אמנם כי אמת אבודה נכתב כסיפור דמיוני וכל יום שחולף מקרבו אל המציאות. ברומן הדמיוני הזה יש "ממשלה" של עולם תחתון, שחברים בה, בנוסף לעבריינים בכירים, גם בכיר בצה"ל, המפעיל מנגנון בתוך הצבא; וקציני משטרה בכירים, ביניהם מפקד מחוז ת"א ומפקד ימ"ר ת"א... , עורכי דין בכירים ואנשים מצמרת משרד המשפטים... (מי ש'חי' את אותה תקופה, יכול לנסות לנחש על מי ולנטין מצביע...).

[לקובץ המאמרים: 'הכל על הפשע המאורגן', לחצו כאן]

[האלוף רחבעם זאבי (גנדי) - האם אליו התכוון אבי ולנטין? התמונה היא צילום מסך מסרטון היו-טיוב: "מורשת רחבעם זאבי גנדי"]

אבי ולנטין (האם יש למישהו את תמונתו?) - ששימש ככתב פלילי בעיתון 'הארץ' מעל עשרים שנה, התפרסם כאשר כתב סדרת מאמרים על הפשע המאורגן בארץ. לאחר שהיה מעורב במשפט בנושא זה (ראה בהמשך), פרש מעולם התקשורת. מן הסתם הוא שילם בסוגייה זו מחיר אישי לא מבוטל; והספר הזה הוא מבחינתו 'סגירה' של תקופת חיים, עם מסר גלוי בחציו...

מי שמכיר את אבי ולנטין יודע, שמתחת לדמיון מבעבעת המציאות, כפי שהוא חווה אותה. גם המשבר שפקד אותו עקב טיפולו בסוגיית הפשע המאורגן והביא לפרישתו, דומה להפליא למשבר שפוקד את מפקח ברגר מימ"ר תל אביב - גיבורו הדמיוני ברומן...

רשימת ה- 11 והמשפט שבעקבותיה: המציאות שברקע הרומן

רשימת ה-11 היא מסמך שהוכן בידי משטרת ישראל בשנת 1977 ובו רשימה של 11 אנשים שנחשדו כראשי הפשע המאורגן בישראל, והוא התפרסם בציבור עקב הדלפתו לעיתון "הארץ".

במרס 1977, ביקש קצין המודיעין הראשי במטה הארצי, סמי נחמיאס, מכל היחידות המשטרתיות, להעביר לידיו רשימה של עשרה יעדים מודיעיניים, מתוכם יבחר את אלה שיטופלו על ידי המשטרה באופן שוטף.

מפקד מחוז תל אביב, ניצב משה טיומקין (ראו משמאל), הנחה את שוטריו להעביר לנחמיאס רשימה של גורמים בעלי כסף ורכוש, שהמידע על מקורות ההון שלהם לוט בערפל. מי שהכין אותה היה קצין המודיעין יוסי ענבר מהיחידה המרכזית בתל אביב.

[בתמונה משמאל: ניצב משה טיומקין - להילחם בעבריינים דרך שלטונות המס... זוהי כריכת ספרו של משה טיומקין, שליחות ללא הפסקה, שראה אור ב- 2017 בהוצאת המחבר. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

במקביל נפגש טיומקין עם נציב מס ההכנסה דאז, אליעזר שילוני, והציע לו כי המשטרה תעביר לנציבות מס הכנסה רשימה של חשודים שצברו הון במעשי פשע, כדי להעמידם לדין כחשודים בעבירת מס של העלמת הכנסות שיטה זו קרויה "FOLLOW THE MONEY" ("פיצוח" עברייני פשע מאורגן דרך מערכת המס), והיא יושמה בהצלחה בארצות הברית נגד אל קפונה, שנכלא בשל עבירות מס.

[בתמונה: אל קאפונה - "FOLLOW THE MONEY"... צילומי המשטרה של אל קאפונה, מיאמי 1930. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Recuerdos de Pandora לאתר flickr]

הרשימה נעצרה אצל מפקד היחידה המרכזית דאז (מפקד המחוז אחר כך) יגאל מרקוס, ולא הועברה לנציבות מס הכנסה, בין היתר, משום שלמפקד היחידה היו השגות על תוכנה. כיוון שכך, הודלף תוכן הרשימה על ידי אחרים במחוז לכתב עיתון "הארץ", אבי ולנטין, והוא פרסם בעיתון סדרת כתבות על הפשע המאורגן בישראל.

בתוכן הרשימה נכללו הדמויות הבאות:

1. 1. מרדכי (מנטש) צרפתי, פעיל במפא"י, בעל קשרים בצמרת השלטון, הצבא והמשטרה, שעסק בעסקי הובלה. חשוד במימון  עסקאות סמים ורכוש.
   2. בצלאל מזרחי, קבלן, מלונאי וידיד קרוב של רחבעם זאבי ואלופי צה"ל נוספים. חשוד בארגון הברחות ובמימון עסקאות סמים.
   3. רחמים 'גומדי' אהרוני, סוחר בשר, ממנהיגי "חבורת הכרם". חשוד בסחר לא חוקי ביהלומים ובסמים;
   4. טוביה אושרי, סוחר בשר, ממנהיגי "חבורת הכרם". שותף של אהרוני;
   5. אלי טיסונה. שותף של אהרוני;
   6. עזרא טיסונה, אחיו של אלי טיסונה. חשוד בסחר בסמים, ובגביית דמי חסות וחובות;
   7. יחזקאל אסלן, מסעדן. חשוד בסחר בסמים, ברכוש ובמכוניות לא חוקיות.
   8. מוניה שפירא, איש עסקים, בעל מגרש למכירת מכוניות, שותף של בצלאל מזרחי;
   9. רפי שאולי, דמות בולטת בבילויי הלילה בתל אביב. חשוד בעיסוק בסמים, ובהלבנת הון שחור.;
   10. יעקב אפשטיין, סוחר מכוניות;
   11. דוד דזאנשווילי: חשוד בזיוף ובסחיטת דמי חסות.

[להרחבה על רחמים 'גומדי' אהרוני, לחצו כאן] [להרחבה על טוביה אושרי, לחצו כאן]

[בתמונה: הכתבה המקורית בעיתון הארץ]

אחד מהבולטים ברשימה, בצלאל מזרחי (בתמונה משמאל), הגיש תביעת דיבה נגד "הארץ" והעיתונאי ולנטין, על שיוחסה לו מנהיגות חבורת הפשע המאורגן. במשפט הוכח שמזרחי, אהרוני ואושרי היו שותפים בעסקת סמים אחת. הוכח גם שלמזרחי יש קשרים מפותחים עם צמרת צה"ל ועם אהרוני ואושרי, והוכח שאהרוני ואושרי מנהלים אורח חיים של עבריינים. אולם, מזרחי זכה בתביעתו כי לא הוכח שהוא חבר או מנהיג ארגון פשע.

קל לזהות את העלילה הזו בתוך הרומן...

הזכייה הזו הייתה כנראה הסיבה לפרישתו של ולנטין. שם הספר גם מסביר זאת: "אמת אבודה"... וכך כותב ולנטין ברומן לכאורה שלו (ע' 296): "הנורא מכל היה שאין דבר בטוח: גם לא עליונות המשפט... אין חזית בטוחה... אין צדק שווה לחזקים ולחלשים, כיוון שהכוח עושה את האמת לאבודה".

אגב, להלווייתו של מזרחי בשנת 1991 הגיעו השר רחבעם זאבי וגם מפקד מחוז משטרת תל אביב, יגאל מרקוס, שהופיע במדים, ואמר לעיתונות: "למנטש וגם לבצלאל נעשה עוול. מנטש לא היה פושע מעולם ולא הסנדק, לכן הלכתי להלוויה עם הכובע המשטרתי".

הפשע המאורגן בישראל נולד בתקופת הצנע...

קצת מטריד שצריך לקרוא רומן כדי להבין איך נוצר הפשע המאורגן בישראל... ראשיתו בתקופת הצנע בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת, אז נוצרה תשתית פלילית שהזינה את "השוק השחור" של מוצרים. הביקוש למוצרים שמעבר לתלושי הקיצוב (ראה תמונה למטה) הוא שיצר את מערכת הפשע המאורגן.

[שותף ברשתות החברתיות. המפיץ אינו ידוע...]

משנסתיים הצנע נותר צבא עבריינים מאורגן ללא עבודה, ונותר גם הרבה כסף שחור שחיפש נתיבי השקעה חדשים. כותב על כך אבי ולנטין: "מסתבר שלכסף ולאנשים יש דינמיקה משלהם: לא הולכים אחורה, לא מפרקים ארגון יעיל וחזק בגלל שינוי חוק, אלא מחפשים תחום חדש לעשיית רווחים. חוק אחר שאפשר לעבור עליו כדי לספק את יצריהם של בני האדם, והתחומים החדשים היו מגוונים: הימורים, זנות, רכוש גנוב וסמים (ע' 215), בהתחלה חשיש ולאחר מכן, הירואין.

ולנטין נותן מקום של כבוד לתרומתה של שיטת העבודה של המשטרה להתפתחות הפשע המאורגן: "החסינות... שמעניק המודיעין לקבוצת עבריינים בתמורה לידיעות מודיעיניות..." (ע' 229). לפשע, טוען ולנטין, יש גזע ויש ענפים. גיזום הענפים איננו פוגע בעץ. (אבל) לנסר את הגזע? רעיון כזה עוד לא יצא..." (ע' 43?). כך מתפתחים עבריינים קטנים להיות עבריינים גדולים בעזרת המשטרה, שמסייעת להם "לגמור את החשבונות עם מי שצריך (ע' 231).

בהקשר זה מביא ולנטין נימוק חשוב, מדוע, אסור לארגונים דוגמת המשטרה לפתח "טיפשות ארגונית": כיוון שהטמטום והשוחד מביאים לאותה תוצאה, מתחבאת השחיתות מאחורי הטמטום, כך שקשה מאוד להבין אם שחיתות היא או טיפשות בלבד...

[מיהו הניצב שאליו מכוון ולנטין? המקור: ויקיפדיה]

איך מנצחים את הפשע המאורגן, לפי ולנטין? רק בעזרת תרבות השקר...

אבי ולנטין הפסיד בקרב שלו ופרש. על כך בוודאי כתב את המשפט בספר: "... איך זה קורה, שאותו חוק אשר נועד להגן על האזרח - משמש לעתים תירוץ כדי להפקירו" (ע' 137). הוא שם עוד את המלים הללו בפי גיבורו, ברגר: "אין לי עוד את הצידוק להמשיך ולהיות שוטר, כיוון שאין לי סיכוי להיות שוטר טוב. שוטר טוב צריך להיות מושחת או כנוע - ואני לא בנוי מהחומר המאפשר את אחת משתי האפשרויות הללו" (ע' 301).

[בתמונה משמאל: אבי ולנטין. מקור התמונה: יח"ץ]

למרות זאת, הוא אפשר לגיבור שלו ברומן לנצח. מפקח ברגר ניצח בערמה. בעזרת בידוי ראיות. אם תרצו, יש פה את ההצדקה הבסיסית לתרבות השקר של המשטרה: כיוון שלא ניתן להתמודד עם ה"רעים" במסגרת החוק, הדרך היחידה שנותרה פתוחה היא שבמלחמה כמו במלחמה: כמו שהעבריינים עוברים על החוק להשגת מטרותיהם, גם המשטרה חייבת לעשות זאת על מנת להתמודד עימם.

כותב ולנטין ברומן שלו: "... אין לך זכות לומר 'אבל'. החיים לא יכולים לסבול עד בלי גבול ולהיות נשלטים על ידי האנרכיה של הפשע. מגיע הרגע שאנחנו חייבים לאחוז באותו נשק. אנרכיה נגד אנרכיה. ההבדל הוא שהאנרכיה שלנו מלווה הרבה ייסורי מצפון והתלבטויות, ומי שמשתמש בה עושה זאת 'בידיים נקיות'. זה ההבדל ומכאן הזכות" (עמ' 313-312) !!

מי שמחפש את מקורות הלגיטימציה לכאורה לתרבות השקר של המשטרה, הרי היא כאן לפניכם, ברומן ה"דמיוני" של ולנטין!

דילמות דומות אגב, העלה שלמה בלישה ברומן חשוב אחר, "הפוכה", בו הוא שואל - שנים לאחר תקופתו של ולנטין - האם (עקב כך) אנשי המודיעין המשטרתי הם עבריינים במדים או גיבורים?

ואגב, מי שיתקשה להלביש את הדמויות בספר - מהמשטרה, מצה"ל ועוד - למציאות, אני תמיד עומד לרשותכם...

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]  [לקובץ המאמרים: 'הכל על הפשע המאורגן', לחצו כאן]

העשרה

• אבי ולנטין (1984), אמת אבודה, תל אביב: כנרת.
• פנחס יחזקאלי (2017) טוביה אושרי – פשיעה של ימים אחרים, שאיננה עוד!, ייצור ידע, 7/3/17.
• טל אריאל אמיר (2012), השבת השחורה של ראשי "רשימת ה-11", 23/3/2012, nrg.
• גידי וייץ (2008), מגנדי ועד גומדי: משפט הפשע החשוב ביותר בהיסטוריה הישראלית נפתח מחדש, הארץ, 12/2/08.
• גיא פלג (2016), רחמים אהרוני מכנופיית כרם התימנים נפטר, חדשות 2, 24/01/16.

ספרים נוספים שכל העוסק בשיטור ובאכיפת חוק חייב לקרוא 

• שלמה בלישה (2011), הפוכה, האם אנשי המודיעין המשטרתי הם עבריינים במדים או גיבורים?