תקציר: אנו מוצאים בפרשנות אודות הטקס התמוה של 'עגלה ערופה' שבפרשת שופטים, הנחיות דומות לאלו המצויות במאמר המפורסם של וילסון וקלינג, 'החלונות השבורים' - שהופיע בשנת 1982, ומהווה את הבסיס האידיאולוגי של אסטרטגיית השיטור הקהילתי. אין זה אמור להפתיענו, שכן, מערכת אכיפת החוק העברית הקדומה תמיד הייתה קהילתית.

עודכן ב- 6 בספטמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים על הטקס המקראי של עֲגָלָה עֲרוּפָה. למאמר האחר:

• אבי הראל: עגלה ערופה, היבטים קבליים.

זהו מאמר שני מתוך שלושה על השיטור הקהילתי. המאמרים האחרים:

• אברהם מילרום: תחילתו של 'השיטור הקהילתי'; 
• פנחס יחזקאלי: רקוויאם לשיטור הקהילתי.

*  *  *

.

לקראת סוף פרשת שופטים בספר דברים, מופיעה פרשיה קשה להבנה: זהו הטקס הכפרה של עֶגְלָה עֲרוּפָה, על רצח שבו לא נודע מיהו הרוצח. 

זה מעין מנגנון המסדיר מצבים כאלה, מונע גאולת דם ושומר על הסדר הציבורי: אם נמצא מת המוטל על הקרקע ולא ידוע מי הרגו, יוצאים שלושה דיינים (ויש אומרים: חמישה) מן הסנהדרין, ומודדים את המרחק מהמת אל הערים הסמוכות, כדי לקבוע איזו עיר היא הקרובה ביותר. לאחר מכן קוברים את המת באותו מקום:

דברים, פרק כא, פסוקים א-ט): א כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. ב וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל. ג וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל. ד וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל. ה וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. ו וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. ז וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ. ח כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם.  ט וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'".

חז"ל במשנה (בבלי, סוטה, דף מו', ב') תמהים על הצהרת זקני העיר שלא שפכו את דמו של הנרצח: "וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם?!", ולפיכך הם מסבירים שמשמעות הכרזה זו, בכך ש"לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה". 

משמע, אין אנו חושדים, כמובן, בזקני העיר שהם רצחו את ההרוג, התביעה מהם היא אחריות מיניסטריאלית כוללת על הנעשה בעירם ובסביבותיה. על הנהגת המקום לא להתרשל ולא להזניח את המרחב הציבורי. יש לפרנסי העיר לדאוג לתאורה, לכבישים סלולים, לתחזוקה נאותה ושוטפת של מבני העיר כולל המתקנים הציבוריים שבה, ולמערכת אכיפה ועזרה סוציאלית הכוללת את שיתוף הציבור שתמנע מקרים מעין אלו. כאשר קורה ואדם נרצח, בדרך כלל המדובר בכשל של ההנהגה ושל הציבור שלא השכילו לזהות ולפעול באופן ראוי ונכון במשותף למונעו מבעוד מועד.

חלונות שבורים...

הפעילות המשולבת של הרשויות ושל הציבור במניעת פשיעה עליהם דברו הפרשנים בעניין הטעם לקיום 'טקס עגלה ערופה', מופעים בווריאציה דומה במאמר המפורסם של וילסון וקלינג, החלונות השבורים שהופיע בשנת 1982, המהווה את הבסיס האידיאולוגי של אסטרטגיית השיטור הקהילתי [להרחבת המושג: 'חלונות שבורים', לחצו כאן].

ע"פ המאמר, יש קשר ישיר בין הסדר הציבורי במקום המגורים, לבין הפשיעה שקיימת באותו אזור. כאשר אזור מגורים מוזנח ואין סמכות, מוניציפלית וחוקית, שולטת נראית לעין, אזי תושבי המקום חשים שאין בעל בית במקום והחוק נרמס בריש גלי. תוצר לוואי הכרחי של המצב האמור הוא הרס של האחדות החברתית שנפגמת ללא הכר. או אז, גם תושבים שהיו שומרי חוק קודם לכן, עלולים להתחיל להתנהג באופן שונה ואף לעבור על החוק.

המאפיינים של שיתוף פעולה של האזרחים עם הרשויות והמשטרה, כמו גם פעולות מניעה יזומות של פרנסי העיר שמפורטות בגוף המאמר, הפכו לקו מנחה בעבודת השיטור הקהילתי בכל מקום בו הוא הונהג הלכה למעשה.

הנחיות דומות אנו מוצאים כאמור בפרשנות אודות הטקס התמוה של עגלה ערופה. אין זה אמור להפתיענו, שכן, מערכת אכיפת החוק העברית הקדומה תמיד הייתה קהילתית: "שוטרים ושופטים תתן לך בכל שעריך..." מקומם של אנשי מערכת האכיפה, לא בשמירה על האליטות בארמונותיהם (את זה עשה הצבא), אלא, עם העם בשערי העיר. ניתן גם לראות כי ההבנה למחוללי הפשיעה, כאז כן עתה, היו ונשארו מן הסתם דומים.

[לתרגום הקלסיקה המקורית של וילסון וקלינג לעברית : חלונות שבורים, לחצו כאן]

[להרחבת המושג: 'שיתוף פעולה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת שופטים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'שיתוף פעולה';
• אוסף המאמרים על פרשת שופטים;
• הרחבת המושג: 'חלונות שבורים'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת שופטים באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/9/19.
• פנחס יחזקאלי (2020), וילסון וקלינג: חלונות שבורים - תרגום הקלסיקה המקורית, ייצור ידע, 23/7/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), הרפורמה הקהילתית במשטרות העולם המערבי, 2001-1980, ייצור ידע, 22/4/14.
• גמשי, ד. משטרה בדמוקרטיה, מ"י/אמ"ש, 2003, עמ'136  - 167
• יחזקאלי, פ. שלו, א. משטרת ישראל בין שיטור קהילתי למשטרה עירונית, משאבי אנוש, 1996, עמ' 34 - 36.
• פנחס יחזקאלי (2014), שיתוף פעולה, ייצור ידע, 12/4/14.
• Wilson, J & Kelling, G. Broken windows: police and Neighborhood Safety, The Atlantic Monthly, Vol. 249, 1982, pp/ 29 - 38.