פנחס יחזקאלי: אין במזרח התיכון כבוד למי שאינו מכבד את עצמו

תקציר: כדאי שידעו אותם אנשים בעלי כוונות טובות - המתפעלים ממעשי ידיהם, ומתהדרים ביכולתם להבין את תרבותו של האחר בלי ללמוד אותה ובלי להבין את שפתו: רציתם לכבד את הצד השני אך גרמתם לו לבוז לכם, כיוון שבעיניו, אינכם מכבדים את עצמכם! ובאין כבוד, נותרו בעיני איש המזרח רק יחסי סוחט ונסחט, המאפיינים את היחסים הפלסטיניים-ישראליים מעל לשלושה עשורים!

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

מה דעתכם על סיסמת המלחמה 'ביחד ננצח'? אם היא טובה בעיניכם, סימן שאינכם אליטה ואינכם פרוגרסיביים.

תשאלו למשל את פרופ' יולי תמיר, נשיאת המכללה ושרת החינוך לשעבר: "עכשיו, כשכולם כתבו 'ננצח ביחד'" - אמרה תמיר - "הבנו שעבור החברים שלנו בקולג' זה לא סלוגן מכיל, אז שינינו את זה לאחר, שאומר: 'נצא מזה ביחד'"...

זהו קו מחשבה פרוגרסיבי מעניין, המתכתב עם הגישה המבקשת לבטל את יום הזיכרון, וליצור יום זיכרון משותף, לפלסטינים וליהודים. למה? כי הם כמונו, ואם רק נכבד אותם הם יכבדו אותנו...

באמת? האם תמיר מכירה את שפתם של "חבריה מהקולג'"? האם היא מכירה את תרבותם? האם היא מודעת לכלל הבסיסי בה, לפיו, מי שאינו מכבד, בראש ובראשונה את עצמו, לא ראוי לכבוד?
[בתמונה: פרופ' יולי תמיר, נשיאת המכללה ושרת החינוך לשעבר: "עכשיו, כשכולם כתבו 'ננצח ביחד', הבנו שעבור החברים שלנו בקולג' זה לא סלוגן מכיל, אז שינינו את זה לאחר, שאומר: 'נצא מזה ביחד'"...

איך אפשר להתיימר להכיר עם אחר, אם אינך דובר את שפתו ולומד את תרבותו לעומק?

מסתבר שלכאורה אפשר! 'אליטת ההון' שלנו ("אנחנו הכלכלה, אנחנו הביטחון, אנחנו האקדמיה, אנחנו התרבות, אנחנו הבוהמה וכדומה") מדברת על כבוד, אבל מתנשאת מעל 'הפרא האציל' שלה, הערבים, ובטוחה שהיא מכירה אותם היטב, גם בלי להנהיג לימודי ערבית מדוברת חובה מגיל הגן, ובלי שרוב מקבלי ההחלטות יבינו ערבית (שהרי כולם כמונו, זוכרים?).

הכיצד? ראייתה היא פרוגרסיבית-גלובלית ולא לאומית. כולם אותו הדבר. גם האויב שלנו כמונו. הוא רוצה את מה שאנחנו רוצים, נעלב ממה שאנחנו נעלבים ומכבד את אותם ערכים שאנחנו מכבדים [למאמר: "בדיוק כמוך" (?) – השיר שמשקף את עומק הקונספציה וחוסר הכרת האויב, לחצו כאן].

הביטוי הבולט ביותר ל'סכלות הקולקטויבית' בזו - שמזכירה מאוד את תנועת הפייסנות שטיפחה את אדולף היטלר הגרמניה - הוא המרדף אחר השלום [למאמר: עלייתה ונפילתה של האליטה הפרו-נאצית של בריטניה – מקרה בוחן ולקחיו, לחצו כאן]:

[בסרטון - המרדף האבוד אחר השלום: אַבּוּ טַבְּלֶה ابو طبلة במסר לתמר זנברג ומירב מיכאלי...]

קצת תיאוריה: בין פרדיגמת החשיבה המזרחית למערבית

ב- 2013 ראה אור ספרו של  ד"ר עפר גרוזברד, בבל - מדריך למפגש בין מזרח למערב (הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון; ראה תמונת כריכה משמאל). בספר הזה מנתח גרוזברד את הפער בין פרדיגמת החשיבה המזרחית למערבית (לחצו כאן להסבר מפורט יותר).

גרוזברד מדבר על פערים רגשיים וחשיבתיים בין מזרח ומערב. הוא מסביר מדוע השיח שלנו עם התושבים הערביים - בישראל ובמדינות השכנות - הוא שיח מקביל, וחסר הבנה הדדית לרגישויות של הצד השני. אחד הקצרים הללו בשיח ממוקד בסוגיית הכבוד:

כבוד במזרח הוא עניין של חיים ומוות (רצח על כבוד המשפחה למשל). זאת, בניגוד לתרבות המערב, שבה אנשים לא אוהבים את עניין ה"כבוד", ובזים למי שרודף אחריו.. כבוד זה חיזוק שבא מבחוץ, ממיקוד שליטה חיצוני (בניגוד ל"התפעלות" שבאה ממוקד שליטה פנימי).

הצורך בכבוד הוא, על פי אנשי המזרח, סוג של הזנה רגשית חיובית שבאה מבחוץ. אבל, מסתבר שיש דבר החשוב בעיני איש המזרח הרבה יותר מהרגישות לכבודו של הזולת: הוא אינו מכבד אחרים שאינם שומרים על כבודם! משפט מפתח ש"עובד" על אנשים בעלי פרדיגמת חשיבה מזרחית הוא: "אנחנו מכבדים אתכם. מדוע איכם מכבדים אותנו?

לעומת זאת, בחברות מערביות הפך הכבוד העצמי להתפעלות עצמית. בניגוד לכבוד, התפעלות היא סוג של הזנה רגשית חיובית שבאה מבפנים, ושאינה תלויה באחרים: האדם מספק אותה לעצמו בדרך של חיזוקים נרקיסיסטיים, של תחושות מימוש עצמי והתפעלות ממעשה ידיו.

אז כדאי שידעו אותם אנשים בעלי כוונות טובות - המתפעלים ממעשי ידיהם, ומתהדרים ביכולתם לענות לצרכיו של אורח, באקט שהוא חסר משמעות של ממש עבורם, שהבעיה באמת איננה הדגל: רציתם לכבד את הצד השני אך גרמתם לו לבוז לכם, כיוון שבעיניו, אינכם מכבדים את עצמכם!

ובאין כבוד, נותרו בעיני איש המזרח רק יחסי סוחט ונסחט, המאפיינים את היחסים הפלסטיניים-ישראליים מזה כעשור!
[בתמונה: כריכת ספרו של עפר גרוזברד (2013), בבל - מדריך למפגש בין מזרח למערב, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[בתמונה: כריכת ספרו של עפר גרוזברד (2013), בבל - מדריך למפגש בין מזרח למערב, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

דוגמה נוספת: כשהדגל מפריע...

ב-13 בדצמבר 2015 הוזמן איש הרשות הפלסטינית סאיב עריקאת לנאום בוועידת הארץ והקרן החדשה לישראל, שהתקיימה בניו יורק. כשהגיע עריקאת למקום הודיע, שלא ינאם תחת הדגל הישראלי שהוצב על הבמה. בקשתו כובדה, הדגל סולק.

המארגנים הסבירו זאת בצורך לכבד את האורח ולפתור את הבעיה בדרך פרקטית: הצוות של עריקאת ביקש שלא יישא את דבריו תחת הדגל הישראלי, וכיבדנו את בקשתו.

[בתמונה: הדף הראשון של העיתון 'ישראל היום', העוסק בהופעת עריקאת בועידת הארץ: "עריקאת הוכיח שהפלשתינים לא יכולים להכיר בנו"
כך מאשים השר זאב אלקין • בכיר הרשות סירב לנאום בוועידת "הארץ" בניו יורק כשברקע דגל ישראל • "הארץ": "כיבדנו את בקשתו"
[בתמונה: הדף הראשון של העיתון 'ישראל היום', העוסק בהופעת עריקאת בועידת הארץ]

[לאוסף המאמרים על בגידת האינטלקטואלים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על כבוד וכבוד-לאומי באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אליטות ואליטיזם, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'מבצע חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

 

4 thoughts on “פנחס יחזקאלי: אין במזרח התיכון כבוד למי שאינו מכבד את עצמו

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: בגידת האינטלקטואלים – אוסף דוגמאות שני | ייצור ידע

  2. Pingback: בגידת האינטלקטואלים באתר ייצור ידע | ייצור ידע

  3. Pingback: פנחס יחזקאלי: בגידת האינטלקטואלים – דוגמאות | ייצור ידע

  4. Pingback: פנחס יחזקאלי: למה האינטלקטואלים הישראלים הפכו לטמבלים של המזרח התיכון? | ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *