[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Juan M. Casillas לאתר flickr]
[לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה - הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
* * *
לקחים ואכזבות...
חבר שלי הוא רואה חשבון של חברה גדולה אשר חלק ממנהליה מצאו את עצמם בחקירה פלילית. חברי איש ישר מאוד זומן לחקירה "להבהיר כמה מסמכים" להפתעתו נחקר ב'אזהרה' אולם החוקרים הרגיעו אותו שזה רק הליך פורמלי ובפועל הוא לא חשוד שעבר עבירה... הם צריכים רק הסברים. על רקע זה לא חשב "להטריד" אותי כי הוא לא הרגיש מאוים או עבריין...
שבועיים מהחקירה הוא זומן לדירקטוריון להודיע לו שבעקבות החקירה (כאשר הם לא יודעים על מה נערכה ולא קיבלו מהמשטרה פירוט מלא) הם פותחים בהליך פיטורים נגדו... חברי ניסה להיאבק לזעוק להסביר...כלום !!!. הביתה...נחקרת = סילוק מהחברה אפילו שהמשטרה טרם סיימה את החקירה וקבעה מי עבר עבירה ומי לא...
זה מזכיר לי שאזרחים בחברה דמוקרטית וליברלית סבורים כי כולם זכאים ליהנות מחזקת החפות. משמעותה היא כי קיימת מעין "חומה" וירטואלית בין האזרחים לבין אכיפת הדין הפלילי עליהם.
ציפייתם של האזרחים, בעקבות חזקת החפות, היא כי לא בנקל ייקלעו למצב בו יורשעו בעבירה פלילית.
על מנת שהדין הפלילי ייאכף, נדרשת המדינה לעבור מספר "משוכות". משוכות אלו, המעוגנות בדין הפלילי, והחוצצות בין האזרחים לבין תחולת הדין הפלילי עליהם, מיועדות לתת מישנה תוקף לחזקת החפות שהיא כיום, בעקבות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חלק מזכויות היסוד לכבוד, חירות וקניין. הן מבטאות את העובדה שהדין הפלילי אינו רק מגן על האינטרסים הכלל-חברתיים, אלא גם על האינטרסים של הנאשם הבודד.
כך יוצא, שהודות לחזקת החפות, והודות לשלוחותיה - המתבטאות בעקרון החוקיות, בעקרון הדורש יסוד נפשי כתנאי לפליליות ובעקרון המטיל על המדינה את נטל השכנוע, נטל הראיה ומידת הוכחה של למעלה מספק סביר – מנהלים האזרחים בחברה את ענייניהם בבטחה יחסית, ללא חשש פן ייאכף עליהם הדין העונשי על לא עוול בכפם. ציפייתם לאור כל אלה היא, שהרשעה פלילית מחייבת את המדינה לעבור את ה"משוכות" טרם תיסתר חזקת החפות.
בניגוד לעקרונות אלה ולציפייתם הסבירה של האזרחים בחברה, אנו עדים לקיומה של חזקה עובדתית, יציר הפסיקה והניתנת לסתירה הקרויה "חזקת המודעות". על פי חזקה זו, אדם מודע בדרך כלל למשמעות התנהגותו מבחינת טיבה הפיזי, קיום נסיבותיה ולאפשרות גרימת התוצאות הטבעיות העשויות לצמוח ממנה. על פניו, נראה כי חזקה זו מקלה מאוד על התביעה במשפטים פליליים להוכיח את היסוד הנפשי בעבירות "מחשבה פלילית" – שכן הודות לחזקה זו, התביעה אינה נדרשת כלל להביא בפני בית המשפט הוכחות לכאורה בעניין זה.
כך יוצא, שאדם אשר מוגש נגדו כתב אישום, מוצא לפתע כי המשוכות והחומה אשר הפרידו בינו לבין הדין הפלילי – הצטמצמו ואף נעלמו!!!.
במקום שהתביעה תוכיח בראיות ישירות או נסיבתיות את היסוד הנפשי של "המחשבה הפלילית", צצה לפתע חזקת המודעות, המייתרת נטל זה של התביעה, ואף מעבירה לנאשם את הנטל להביא ראיות כדי לסתרה.
יכולתו של הנאשם לסתור את החזקה אינה דבר של מה בכך: עליו להוכיח בראיות את קיומה של אפשרות סבירה לפיה לא היה מודע ליסוד אחד או יותר מהיסודות העובדתיים של העבירה.
חזקת המודעות גם אינה מעוגנת בחוק חרות כלשהו, כך שהנאשם עשוי להיות מופתע ללמוד על קיומה הלכה למעשה. ציפייתו הסבירה של הנאשם ליהנות מחזקת החפות – נפגעת יום יום בבית המשפט!
פנינה פס:
לא הבנתי כלל את הטענה של המאמר- ואשמח אם תוכל להסביר לי מה הוא אומר בעצם..
נניח שדרסתי מישהו בלי להיות מודע לקיומו – אז לא דרסתי אותו? לא הייתי רשלן שלא הייתי מודע לקיומו?
יש הבדל בין לא ידעתי ולא עשיתי , לבין עשיתי ולא הייתי מודע לזה שעשיתי/קיבלתי [וגם שם הטענות נראו מופרכות למדי והיו נסמכות על נכונות של בימ"ש לקבל אותן כאפשריות בכלל, שלא ברור לי מקורה; ביקום שאינו של אנשי המעלה כל המערכו תמתנהגות אחרת לגמרי.].
עו"ד אריאל דר:
בעקבות דברי פנינה, הסיטואציה המתוארת במאמר היא באווירת "המשפט" של קפקא, כשהחברה מחליטה שאתה לא בסדר, ואין לך מושג מה רוצים ממך ולא כיצד להתגונן.
זו אינה בעיה מתחום המשפט, לכל היותר יכול המפוטר לתבוע מן החברה פיצויים.
פנינה פס:
קפקא היה הנביא האמתי של מדינת ישראל.
עו"ד אריאל דר:
קפקא תיאר מצבים קיימים. הוא הכיר אותם במולדתו, הקיסרות האוסטרו-הונגרית ואח"כ צ'כוסלובקיה, ובסך הכל תיאר אותם. מה לעשות שהם קיימים גם בכל מקום אחר.
עו"ד אריאל דר
1. חזקת המודעות נכונה בעיני, מן הסיבה הפשוטה שמדי הרבה פוליטיקאים מושחתים (כולל אולמרט) יצאו נקיים לאחר שהצהירו שהם, שאצבעם בכל צלחת והיו המוטבים הבלעדיים או העיקריים של מעשה השחיתות – "לא ידעו", לא היו מודעים" וכו'.
אז אין ברירה, אדם אמור לצפות את התוצאה הטבעית של מעשיו ומעשי אחרים, וגם את סיבותיהם. אם בני הזוג משתכרים משכורות צנועות והאשה עונדת לפתע נזר יהלומים ועטויה שמלת נשף – אז יש לה הכנסות נוספות.
2. כל מי שעבד בשרות הציבורי יותר מחדשים ספורים, יודע שחזקת תקינות פעולות השלטון תלושה לחלוטין מן המציאות.
חזקת חפות כחזקה שאדם מוחזק חף מפשע אלא אם כן הורשע על ידי בית משפט בביצוע עבירה פלילית, היא עניין משפטי טהור. בשנים האחרונות הורחבה המשמעות של חזקת החפות לתחומים לא לה, למשל לתחום החברתי והמינהלי. בהרחבה זו איבדה חזקת החפות את משמעותה האמיתית, ורבים משתמשים במונח זה לא בהקשר בו נקבע – החוק הפלילי.
העובדה שאדם הוא חף מפשע, בין אם זוכה, נחקר אך לא הועמד לדין, בכלל לא נחקר וכיו"ב, לא צריכה למנוע ממעסיק לשקול את המשך שירותו ו/או עבודתו אצלו בגין עילות נוספות. עילה שכיחה למדי היא חוסר התאמה או חוסר מקצועיות. גם פגם מוסרי הוא עילה חשובה לפיטוריו של אדם. לכן, גם אם אדם לא נשפט ואף לא הוגש נגדו כתב אישום, יש מקום לשקול פיטוריו אם כשל כשל מוסרי או אפילו כשל מינהלי. ראו למשל בג"ץ 654/81.
עם כל זאת, נכון שחקירה תחת אזהרה היא עניין פורמלי, שכן המשטרה חייבת להזהיר כל נחקר שיש חשד שיפליל את עצמו בחקירה. הבעיה היא שרבים מייחסים לאזהרה משמעות לא לה.
ולעניין חזקת המודעות – ללא חזקה זו, לא ניתן היה להרשיע כמעט איש (או אישה) בעבירה פלילית, שכן, מי כמוך יודע, יאיר, שכמעט לא ניתן להוכיח את מודעתו של אדם לטיבה של התנהגותו וכן לשאר המרכיבים. אולם, בתי המשפט ששים לעשות שימוש בחזקת המודעות לעבריינים "מהשורה", אך לעתים קרובות מידיי, קובעים שלמרות חזקת המודעות, עברייני הצווארון הלבן הבכירים, משום מה, לא מודעים לכלום ולכן מזכים אותם.