מפכ"ל המשטרה הנכנס רוני אלשייך התבטא לאחרונה, במספר אירועים ומפגשים שהוא מעוניין ליישם את תיאורית מניעת הפשיעה המצבית (Situational Crime Prevention). תיאוריה זאת מיושמת במדינות רבות בעולם המערבי, מזה מספר עשורים. שוטרים רבים בשרות ובגמלאות, כמו גם אזרחים ואנשי תקשורת, הרימו גבה והגיבו בציניות על הרעיון של המפכ"ל. חלקם הגדול אינם מודעים ואינם מכירים את התיאוריה ואת התוצאות החיוביות הצפויות מיישומה.
כבר בשנת 1829 הלורד רוברט פיל, שר הפנים הבריטי שהקים את "המשטרה החדשה בלונדון" - המהווה מודל ודגם למשטרות בעולם עד היום - קבע, שהיעוד המרכזי של ארגון המשטרה הינו מניעת פשיעה.
מניעת פשיעה מהי?
מניעת פשיעה (Crime Prevention) הינה סדרת פעולות, המביאות לצמצום היקף הפשיעה וחומרתה, ולצמצום הפחד מפשיעה שחש הציבור. פעולות אלו נעשות, הן לפני ביצוע העבירה והן לאחר ביצועה. זאת, כדי למנוע את היווצרותה או הישנותה. הן מבוצעות, לא רק על ידי גורמי מערכת אכיפת החוק (משטרה, תביעה, בתי המשפט ובתי הסוהר), אלא גם על ידי ארגונים ציבוריים אחרים וגם ארגונים פרטיים.
את הפעולות של מניעת העבריינות מקובל לסווג לשלוש רמות בהתאמה למודל הרפואי: מניעה ראשונית מניעה משנית (שניונית), ומניעה שלישונית.
הזרז לפיתוח הנושא של מניעת פשיעה מצבית היה ספרו של הארכיטקט האמריקאי אוסקר ניומן שפרסם בשנת 1972 את ספרו " מרחב בר הגנה" (Defensible Space).
הרעיון המרכזי של ניומן , שהתכונות הפיזיות של השטח ישדרו לתושבים ולעבריינים כאחד כי לשטח יש בעלים, ויש מי שדואג לו. מכאן, שהאזור הספציפי אינו מתאים ואינו מאפשר פעילות עבריינית. השפעת העיצוב הפיזי על התושבים ועל העבריינים אינה זהה. העיצוב עשוי להביא את התושבים ליתר תשומת לב לשטח ולניצול יעיל שלו, לפיתוח יחסים הדוקים יותר בין התושבים, וכך תיווצר סביבה התורמת לסיכול פשיעה ועבריינות. לעומת האזרחים, העבריינים יטו להדיר את רגליהם ואת פעילותם מאזור זה ולאתר אזור חליפי נוח יותר מבחינתם לביצוע העבירה. מכאן, מתפתח הרעיון של "התקת פשיעה" (Crime Displacement). כלומר, יש "נדידה" של פשיעה למקום שלא הופעלו בו אמצעים למניעת פשיעה ועבריינות, יש בו פחות פיקוח פורמאלי של המשטרה ובלתי פורמאלי של האזרחים.
אוסקר ניומן זיהה שלושה מאפיינים הקושרים בין הסביבה הפיזית והעבריינות או הפשיעה: טריטוריה, תצפית טבעית ותדמית. לתדמית השכונה חשיבות מבחינת הפשיעה. אזור מוזנח , לא מאורגן, שאין בו קהילתיות , משדר שאפשר לפעול במקום מבחינה פלילית בחופשיות. מתוך הרעיון הזה פיתחו בשנת 1982 שני החוקרים וילסון וקלינג בארצות הברית את "תיאורית החלונות השבורים".
את מושג התדמית ניתן גם לחבר לראייה נוספת של המפכ"ל אלשייך, שהבין שלמשטרת ישראל יש בעיה קשה עם אמון הציבור ויש לה תדמית נמוכה. ומכאן, התמודדות אחרת עם פשיעה ועבריינות ומתן דגש לתחום המניעה, יביא בהכרח לשיפור אמון הציבור במשטרה, והגברת הביטחון האישי של האזרחים.
רונלד קלארק ממשרד הפנים הבריטי (Home Office) פיתח בשנות ה-80 וראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת את המושג של "העבריין הרציונאלי", הוא חוזר לאסכולה הקלאסית בקרימינולוגיה (צ'זרה בקריה). לדבריו, עבריינים מבצעים שיקולים של רווח והפסד לפני ביצוע העבירה. לכן, הוא הציע להכין תכניות למניעת פשיעה שיפחיתו ואו יצמצמו את ההזדמנויות לבצע פשע במקום מסוים. הוא פיתח את הגישה של מניעת פשיעה מצבית והגדיר אותה כ"צמצום הזדמנויות לביצוע פשע על ידי :
- פעילות המכוונת כלפי אירוע פלילי ואו תופעת פשיעה ספציפית.
- ניהול, תכנון ויצירת מניפולציה על הסביבה בצורה שיטתית וקבועה ככל האפשר.
- צמצום ההזדמנויות להתרחשות העבירה הפלילית, כך שיהיה מסוכן וקשה לביצוע וייתפס ככזה על ידי העבריינים.
קלארק, טען, שכדי להסביר את ההחלטה לבצע פשע יש להתייחס למספר נתונים: כוונות ומוטיבציה מידיות, מצבי רוח ורגשות, שיפוט מוסרי ביחס למעשה וטכניקות נטרול מוסריות הפתוחות בפניו, תפיסתו של העבריין את ההזדמנות העבריינית והיכולת לנצל זאת ואו ליצור הזדמנויות כאלה, והמודעות של לקיחת סיכונים להיתפס, כמו גם התוצאות הרצויות מבחינתו. הוא הציג תוכנית ברורה, אשר יורדת עד לפרטים הקטנים בשיטות למניעת הפשיעה המצבית (התוכנית, נכתבה בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, ותואמת לפעילות הפלילית של אותה תקופה באנגליה).
את התוכנית הוא חילק לארבע קטגוריות, כשבכל קטגוריה הוא ממליץ על דרכים להשגתה. הגדלת המאמץ, הגדלת הסיכון להיתפס, הקטנת הרווח המצופה והגברת רגשי האשמה והבושה. למשל:
- בתחום הגדלת המאמץ הוא מדבר על הקשחת המטרה;
- בתחום הגדלת הסיכון להיתפס, על פיקוח פורמלי של המשטרה וכוחות ביטחון אחרים, כמו גם שילוב פיקוח של אזרחים, הגברת תאורה ועוד.
תחום מעניין נוסף שמתפתח הינו "מניעת פשיעה באמצעות עיצוב סביבתי" C.P.T.E.D)ׂ Crime Prevention Through Environment Design). פיתח אותו החוקר ריי גפרי, והוא מבוססת על הרעיון שהסביבה משפיעה מאד על התנהגות אנושית, כמו גם התנהגות עבריינית. הסביבה מציעה הזדמנויות לפשיעה, ואמצעים למניעתה באמצעות עיצובה, לכן עיצוב ראוי של הסביבה ושימוש נכון בה יכול במקרים רבים להביא לצמצום פשיעה והפחד ממנה, ולהגברת תחושת הביטחון.
![מניעת פשיעה מצבית... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2016/02/מניעת-פשיעה-מצבית-2.jpg)
[בתמונה: מניעה מצבית... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
ולכך מכוון להבנתנו מפכ"ל המשטרה הנכנס רוני אלשייך.
כבר לפני מספר שנים פרסם ברוכמן (1995) שבאנגליה יש קציני משטרה שעובדים עם אדריכלים, ארכיטקטים ומתכנני ערים, שמתכננים שכונות חדשות, כאשר הם תורמים בראייתם המקצועית את תחום מניעת הפשיעה משלב התכנון. לצערנו, בישראל תחום זה לא קיים, ובערים חדשות שהוקמו כמו מודיעין, אלעד, קציר וחריש, לא היו שותפים קציני משטרה ואו גורמי מקצוע בתחום מניעת הפשיעה בשלב התכנון. כיום, כשמדיניות הממשלה היא להגדיל את הצע הדיור בישראל, נראה שמשטרת ישראל יכולה וצריכה להיות שותפה בתהליכים אלו.
לאחרונה, פירסם פרופ' דויד וייסבורד - ישראלי, מבכירי הקרימינולוגים בעולם - את תפיסתו על חוק ריכוז הפשיעה (נעשתה עבודה מחקרית על 8 ערים בעולם בתוכם גם העיר תל אביב). כלומר, שפשיעה מתרכזת ומתרחשת במקומות ספציפית בערים. מקרי פשע אינם מבוזרים בצורה אקראית אלא ממוקדים ביחידות שטח ספציפיות וקטנות יחסית (Hot Spots). לכן, יש לפעול באמצעות מיקוד פעילות שיטור ואכיפת החוק באותם מוקדים ספציפיים גם בפעילות יזומה וגם בפעילות מניעתית.
החידוש הגדול של המפכ"ל הנכנס אלשייך, הוא במיקוד תשומת הלב המקצועית של המשטרה, לא רק בעבריין מבצע העבירה, אלא במקום המסוים שבו מתבצעת הפשיעה, הזמן והנסיבות הסיבתיות. בנוסף, יישום מניעת פשיעה מצבית יקנה חשיבות גם למניעת קורבנות, באמצעות עיצוב התנהגות הקורבן והקניית ידע ומיומנות שבאמצעותם כל קורבן פוטנציאלי יכול לצמצם מאד את הסיכון להתרחשותה של מעשה הפשע.
בניגוד לתפיסות מסורתיות של משטרת ישראל, נראה שהמפכ"ל הנכנס מנסה לנווט את ארגון המשטרה לעידן חדש מבחינתה, שמיושם בהצלחה במשטרות מערביות. אכיפת החוק בצד פעילות של מניעת פשיעה מצבית וסביבתית יביאו בהכרח לצמצום הפשיעה, צמצום הפחד מפשיעה, הגברת הביטחון האישי והחזרת האמון של הציבור באזרחים.
המפכ"ל אלשייך - למרות הציניות ודברי הביקורת - המשך בכיוון זה, והובל את המשטרה למחוזות חדשים.
בהצלחה!
האפידימיולוגיה התקדמה מאד מאז המאה ה-19, נראה שמניעת פשיעה התקדמה פחות.
מניעה באמת עדיפה על טיפול, מה גם שהטיפול שיש לנו כיום לא מאד יעיל – כ 60% ומעלה מהפושעים שנכנסים לכלא חוזרים ופושעים תוך 3 שנים. למעשה יש פושעים רבים שנכנסים לבית הכלא פושעים קטנים ולומדים בכלא איך להיות פושעים מקצועיים יותר .
חלק ממה שאנו מבינים במניעה הוא שבאופן כללי ככל שאתה מבצע מניעה מוקדמת יותר כך היה אפקטיבית וזולה יותר. עדיף בהרבה למנוע מילד להתחיל לעשן (מניעת עישון בנוער) מאשר לנסות לגמול מבוגר מעישון , וזול יותר לבצע גמילה לעומת טיפול בסרטן ריאות.
מניעת פשיעה באמצעות תכנון סביבתי היא באמת דבר טוב ומוצלח. אבל צריך להתייחס אליה בהאתם למיקומה – כלומר לאחר שכבר יש לנו עבריין שמועניין לבצע פשע ובטרם הפשע בוצע. אבל זה פחות מתייחס לשאלה מאיפה העבריין הזה מגיע ומדוע הוא רוצה לבצע פשע. בניגוד לגישה הראציונלית יש היום רמזים לכך שמדובר בסיבות שונות – שמתאימות למודלים מורכבים שלא מנסים לשרטט אדם הומוגני.
סיבה אחת היא מחלות נפש שוונות והזנחה של הפושע בשנות הילדות שלו. מחקרים שונים מצאו ששילוב של גנים מסויימים יחד עם הזנחה או התעללות בשנות הילדות יכולים לייצר התנהגות עבריינית ואלימה.
סיבה אחרת מתוארת בספר של דן אריאלי – האמת על באמת. אריאלי בוחן רמאויות בקנה מידה קטן בעיקר – כמו נהגי מונים שמרמים נוסע על ידי נסיעה ארוכה מידי או אנשים שמרמים במבחן אמריקאי בניסוי כדי לזכות בכמות כסף גדולה יותר. בתחילת ספרו הוא מציג ניוסיים שפוסלים כמעט לגמרי את הגישה הרציונלית של גובה הפרס מהרמייה, הסיכוי להתפס או העונש הצפוי (יש לשים לב הוא מדבר על אנשים נורמטיבים וזה לאו דווקא נכון לפושעים בוגרים שכבר בחרו בחיי פשע) – הוא מוצא שאלא לא משפיעים כלל על הנבדקים בניסויים שלו. תחת זו הוא מוצא תאוריה הגיונית אחרת – מעט אנשים ירמו כמעט תמיד, ומעט אנשים לא ירמו אף פעם. המעניין הוא כיצד יתנהגו 90 אחוז מהאנשים. הוא מוצא שבתנאים המתאימים כמעט כולם ירמו אבל בקנה מידה קטן. התאוריה נקארת תאורייית עיגול הפינות. המתח הקיים הוא בין הרצון לרווח עקב הרמייה או הפשיעה לבין דימוי עצמי כאדם מוסרי. אנשים תמיד יחפשו הסברים פשוטים או מסובכים לסיבה שבה הם אומנם עושים משהו לא בסדר אבל הוא בכל זאת בסדר כי…
יתר הספר מתאר כיצד עיגול הפינות יכול לבוא לידי ביטוי וכיצד דברים מסויימים יכולים להגדיל או להקטין אותו. לדוגמה תזכורת מוסרית בתחילת שאלון משפיעה יותר מאשר תזכרות מוסרית בסוף שאלון. הגישה של כלכלה התהנגותית נוסתה על ידי ראשי העיר של בוגטה כדי להוריד סוגי פשיעה – בין היתר על ידי שימוש בליצנים -כי הגיעו למסנקה שעדיף לגרום לאדם בושה כאשר הוא עושה עבירת תנועה מאשר לגרום לו לכעוס על השוטר שנתן לו דוח (זה לא פייר, הרי לא עשיתי שום דבר מסוכן באמת… השוטר המנייאק הזה..) למרבה ההפעתה הגישה הזו (יחד עם תכנון עירוני טוב יותר) הצליחה גם להוריד את שיעורי הרצח בבוגוטה.
לדעתי הגישה של אריאלי אינה מושלמת לגמרי (שהרי היא מטפלת בפשיעות קטנות מאד) אבל היא יכולה להסביר פשיעה ובעיות חברתיות בקנה מידה גדול יותר – לדוגמה כיצד נעשה שיווק של סיגריות לקטינים והיבטים של פשיעה כלכלית וסוגי פגיעה אחרים באנשים – שתמיד נעשיהם על ידי הדחקת האלימות שכרוכה בנושא. ההדחקה יכולה להיות כלי חזק מאד כדי לפגוע באחרים והשאלה כמה היא חזקה ומה גודל הפגיעה תלויה באיכות הסיפור – כאשר הסיפור הזה נפוץ מאד וכאשר הוא מסופר שוב ושוב – אז הדימוי המוסרי של הצד האלים לא ניזוק כלל והאלימות חזקה. \דוגמה לדבר הזה היא אלימות נגד נשים שהיתה בעבר דבר לגיטימי בישראל (חברת הכנסת מרשה פרידמן בשנות ה-70 ניסתה להעלות את הנושא אבל צחקו עליה) . דוגמה נוספת היא המחקרים על אמפתיה וחסימתה והקשר בין זה לבין מקרים של רצח עם. גישה משלימה למחקרים האלה היא מחקרים הקשורים בהון חברתי – כלומר כיצד מחזקים היבטים כמו אמון או סיוע הדדי בתוך החברה – בין היתר על ידי עיצוב סביבתי (לדוגמה רחובות עם יותר הולכי רגל – גורמים למפגשים ספנטנטיים בין מכרים). אבל לא רק .
לסיכום ראוי להחיות את הדיבור על מניעת פשיעה ולהתמודד איתו בהקיף גדול יותר – גם גורמים חברתיים, פסיכולוגיים, תרבותיים, כלכליים ועוד. להתמודד עם הפשיעה יותר על ידי הסתכלות עליה כעל מחלה חברתית ופחות לנסות לנקום בפושע.
גדי ברון:
אצלנו בצפון כרכור (שכונת "קורן" ו"יובלים") אנחנו מנהלים ומתפעלים משמר שכונה מאז 2007 שבדיוק פועל על העיקרון של המניעה (יצירת חותם של נוכחות משטרתית מרתיעה ומעורבות פעילה של דיירי השכונה בהרחקת הפשיעה על ידי גילוי עירנות 24/7). והפלא ופלא מאז 2012 אין אצלנו בכלל פשיעה. שלשום בלילה נעשה ניסיון תקיפה ברחוב ראשי של בחורה בת 19 בשעה 21:00. מבהלה היא פלטה צעקה שמיד הזניקה מביתו שכן, שהגיע אליה ומיד שלח הודעה בוואטסאפ של משמר השכונה. תוך דקות התייצבו במקום עוד שלושה חברי משמר השכונה, תיחקרו את הבחורה, הרגיעו אותה וסייעו למשטרה שהגיעה אף היא תוך דקות למקום. התוקף נמלט מיד עם יציאת השכן החוצה. נעשו סריקות אחריו, אבל הבחורה לא יכלה לספק מידע מזהה כלשהו לגביו. עם זאת בשורה התחתונה: מי שניסה לתקוף אותה הבחין בוודאות במהירות התגובה ובנחישותה. בקיצור: מתוך ניסיוני הצנוע, תומך באופן מובהק בכיוון החדש של המפכ"ל!!!
מישאל עידן:
רוני אלשיך לא גילה את אמריקה,מפכ"לים קודמים התעלמו .. סעיף 3 (למדתי בקורס שוטרים ביום הראשון) לפקודת המשטרה התשל"א 1971 בהגדרת תפקידי המשטרה כתוב… : משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילוין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתם הבטוחה של אסירים, ובקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש. לשון החוק מגדירה את הסדר,מניעה,גילוי,תפיסת עבריינים וגו'
מישאל עידן:
נ.ב – רוברט פיל הבריטי ,הכינוי שלו היה "בובי" ,עד היום שוטרי בריטניה מכונים בשם החיבה "בובי"
פנינה פס:
הכי אהבתי את – "שיפוט מוסרי ביחס למעשה וטכניקות נטרול מוסריות " – כשמדובר על שיקולי העבריין. גדול. יש למה לחכות.