[בתמונה: חקירת תאונת דרכים ב- Houston Police בשנת 1934; תמונה חופשית שהועלתה על ידי Bill Staney לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים: 'כשהאמצעי הופך למטרה - הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית', לחצו כאן]

עודכן ב- 18 באוגוסט 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

קיץ, חם ותאונות הדרכים עולות. הן עולות ויורדות באופן מחזורי, בכל שנה; אבל בחודשי אוגוסט החמים והמשעממים בדר"כ, זהו אייטם שראוי ללבות בו בתקשורת, 'פניקה מוסרית' בקרב הציבור...

שוב ושוב מזומנים קציני משטרה לאולפנים, נשאלים מה בכוונתם לעשות (כאילו שיש ביכולתם לעשות...) ומייבבים על מיעוט האמצעים והשוטרים (אם רק יהיו לנו יותר שוטרים ויותר אמצעים...), והכל שקר, והכל פייק, ואנחנו נגררים; ואין קצין משטרה אחד שמעז לומר את האמת הפשוטה: המשטרה אינה יכולה להוריד תאונות דרכים!

המשטרה הלחוצה מגבירה את האכיפה, וכרגיל היא עושה זאת בקרב אזרחים נורמטיביים, ולא מתעסקת עם המסוכנים... למה?

כולם מכירים בכביש 6 את אלה המגיעים בדהרה מימין ושוברים שמאלה בינינו לבין משאית שנמצאת במסלול הימני, כשהם סומכים עלינו שנבלום... באלה לא יטפלו. למה? כי כדי לעצור אותם תידרשנה שלוש ניידות, ולעיתים מסוק, לפרק זמן ארוך... וכל זה בשביל דוח תנועה אחד? 

מתי נבין שתאונות הדרכים מתנהגות באופן עונתי, סטטיסטי, שלמשטרה אין שליטה עליו?

[להרחבת המושג: 'פניקה מוסרית', לחצו כאן]

[בכרזה: שקר הסטטיסטיקה... בתמונה המקורית: בנימין דיזראלי (1804-1881), ראש ממשלת בריטניה. מתוך John Clark Ridpath וחב', "חייו ועבודתו של ג'יימס ג'י בליין", 1893. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Political Graveyard. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0. הכרזה: ייצור ידע]

ברוכים הבאים לעולם החטאים של הסטטיסטיקה המשטרתית...

סטטיסטיקת תאונות הדרכים היא עונש גרוע לא פחות מעונש הסטטיסטיקה הפלילית, הן עבור האזרחים, והן עבור המשטרה והדרג הממונה עליה...

שני מרכיבים לסטטיסטיקה המשטרתית בתחום הזה: כמות נפגעים וכמות תאונות הדרכים לסוגיהן. שתי התופעות הללו הן מחזוריות (עולות ויורדות). תרומת המשטרה למרכיב הראשון אפסית ולשני מעטה, ובשניהם, היא תלוית מקום והקשר. מחקרים בעולם המערבי מאוחדים בקביעה, כי הירידה במספר הרוגי תאונות הדרכים נובעת משני גורמים עיקריים: שיפורים משמעותיים בתשתיות; ובבטיחות כלי הרכב. בגינם חווה העולם המערבי מגמת ירידה בינלאומית לאורך העשור הראשון של המילניום.

מה משמעות הנתון של מספר הרוגים בתאונות דרכים לעבודת המשטרה? בדצמבר 2008 הידרדר אוטובוס תיירים בדרך משדה התעופה עובדה לאילת והתהפך. בבת אחת, לקראת סוף השנה, קפצה סטטיסטיקת ההרוגים לשמים: ברגע נמהר אחד   נהרגו 24 בני אדם ועוד 33 נפצעו... מה זה רלוונטי לעבודה משטרתית של שנה בתחום התנועה? איזה מסקנות על עבודת משטרה ניתן להפיק מאסון נקודתי כזה, או אסונות דומים כמו התהפכות רכבת למשל?

את העובדה הזו יודע כל שוטר וכל קצין במשטרה. ואם איננו יודע, משהו לקוי מאוד בעמוד השדרה המקצועי שלו. אבל עמוד השדרה הזה מכופף עוד יותר כאשר המערכת מוותרת על היושרה המקצועית שלה וכשם שנטלה אחריות על הירידה בפשיעה, גם פה היא התהדרה בנוצות לא לה, והזדרזה ליטול אחריות על הירידה המתמשכת הכללית בתאונות הדרכים.

[בתמונה: מיצג מחאה מפורסם של תושבי מזמט (Mazamet) בצרפת, ב-17 במאי 1973, נגד גל תאונות הדרכים. צילום: AFP. הכרזה: ייצור ידע]

מי שוויתר, גם הוא, על עמוד השדרה המקצועי שלו היו העיתונאים, ש"אכלו" באהבה את הלוקש, כי הוא משרת אותם. כך יכול היה כתב המשטרה דאז, יניב קובוביץ (ראו תמונה משמאל) - ב'הארץ' ב- 2016 - לחלק ציונים לראשי אגף התנועה בעבר לפי יכולתם "לשמור על הנתונים".

[מקור תמונתו של יניב קובוביץ משמאל: פייסבוק]

קובוביץ' גם סיפר לנו כי בעקבות העלייה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים בארבע השנים שקדמו לכתבה, הקים המפכ"ל דאז, רוני אלשיך, ועדה לבחינת האפקטיביות של אגף התנועה במתכונתו הנוכחית. קובוביץ גילה לאוזננו כי "בעקבות נתוני ההרוגים בכבישים הבין אלשיך כי אגף התנועה אינו מספק את האכיפה והביטחון הדרושים" (קובוביץ, 2016); אבל לא שאל את עצמו אם זה תפקידו האמיתי של אגף התנועה, ואם זה מה שהוא באמת אמור לספק...

החטא הקדמון מתחיל בהגדרת הייעוד של אגף התנועה (שהסתנוור מהכסף שזרם אליו מחוץ לתקציב המשטרה ושכח את ייעודו האמתי): באתר האינטרנט של אגף התנועה מופיע הנוסח הבא: “אגף התנועה אחראי לאכיפת חוקי התעבורה ומניעת תאונות הדרכים בישראל. האגף מהווה את הזרוע המבצעת וחוד החנית של המלחמה בקטל בדרכים". הרי לכם מלחמה: הכלי הוא דוחות התנועה (למרות שהוכח במחקרים שוב ושוב שהגורם המשטרתי העיקרי שמשפיע על תאונות הוא בולטות הניידות על הכביש); האובייקט שבו נלחמים הוא האזרח הנורמטיבי משלם המסים שמממן את הפעילות הזאת.

אם הייתה המשטרה מקבלת את סכומי הדוחות שהיא גובה מילא. אבל הכסף עובר כולו לאוצר, בעוד המשטרה נכווית שוב ושוב במפגשים בעייתיים עם אזרחים שפוגעים במידת האמון שניתן בה עוד ועוד... המפקדים מנסים אמנם לסייג את האכיפה ל"עבירות מועדפות", אבל התוצאה בעייתית מאוד. תשאלו את האזרחים!

אם היו השוטרים משקיעים באתיקה המקצועית שלהם, אם היו שואלים את עצמם לשם מה ובשביל מי הם קיימים, הם היו מגלים לבד את הסתירה בין ייעודם למעשיהם. תפקידה של משטרה הוא לשמור על סדר החיים הקיים. משמע, עליה לתת שירות לאזרחים בכבישים, לשחרר עומסים ולהגן על הנהגים מפני "נהגים בריונים", המבצעים בריונות כביש! "המבחן של הצורך בשליפת פנקס הדוחות הוא שכשעצרת בריון. אז, כל הנהגים בסביבה מסמנים לך וי". כמה זה קורה?

[בכרזה: פאניקה מוסרית - גוזרים עליכם קופון... הכרזה: ייצור ידע]

אזרחים לא צריכים לפחד מהשוטר. הם צריכים לכבד אותו. האם הם מכבדים את שוטרי התנועה? למה לא?

 

המשטרה אינה היחידה שעיוותה סטטיסטיקה לצרכיה. הצטרף אליה, בימים הטובים, גם שר התחבורה לשעבר, ישראל כץ (ראו תמונה משמאל). טוב, לפוליטיקאים מותר, אבל לאנשי מקצוע? ...

[בתמונה משמאל: ח"כ ישראל כץ - יאללה מעוותים... פאניקה מוסרית טובה לפוליטיקאים... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי ששון תירם. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

הבעיה היא שאי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן, ומה שיורד סופו לעלות. ואכן, בתום החגיגות "שינתה הרוח את כיוונה", והתאונות החלו לעלות, ומי שנטל אחריות על הירידה קיבל בעקיפין אחריות על העלייה שבעקבותיה...

כשהסטטיסטיקה עולה חוטפים כולם. השר לשעבר כץ חטף אז בתקשורת על כך, שמאז שעלתה כמות ההרוגים נאלם קולו, והעיתונאים קוננו אזל גורלו של אגף התנועה, ומתמסרים לספינים של בעלי עניין מתוך המערכת שמספרים, שאם רק היו נותנים להם לאכוף מספיק עבירות תנועה...

(על דוגמה אישית אין כמובן מה לדבר, ובנושא העבירות שמבצעים רכבי משטרה נטפל בהזדמנות אחרת...).

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: "משטרה בתנועה מגונה": הסלוגן שהקפיץ את היועץ המשפטי של המשטרה, לחצו כאן]

[בתמונה: אכיפת תנועה... צילום: מתוך אתר המשטרה, ללא אזכור שם הצלם]

האמת היא שמעבר לפניקה המוסרית, לספינים ולוועדה שמינה בזמנו המפכ"ל לשעבר אלשיך, אגף התנועה הוא אגף חשוב, שיש לו פוטנציאל משמעותי להיות אפקטיבי, אם רק יבין מה ייעודו ויהיה לו עמוד השדרה המקצועי להסביר זאת לבעליו האמיתיים - הציבור - (וגם לתקשורת).

[לקובץ המאמרים: 'כשהאמצעי הופך למטרה - הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• קובוביץ יניב (2016), המפכ"ל בוחן פירוק חלקי של אגף התנועה והכפפת אנשיו למחוזות, הארץ, 15/2/16.
• פנחס יחזקאלי (2016), פניקה מוסרית: הכל מותר כדי להשיג מטרה!, ייצור ידע, 15/12/16.
• כרמית ספיר ויץ (2016), יותר הרוגים בתאונות דרכים ופחות שוטרים בכבישים, הארץ, 17/2/16.
• • חיים שטנגר (2016), שופטות ושופטים כטכנאי משפט גרידא, מחלקה ראשונה, 2/3/16.
  • עידן סימון (2016), דוח המבקר: עשרות אלפי כתבי אישום על מהירות נמחקו, חדשות 2, 24/2/16.

  • פנחס יחזקאלי (2018), "משטרה בתנועה מגונה": הסלוגן שהקפיץ את היועץ המשפטי של המשטרה, ייצור ידע, 26/8/18.