[בתמונה: גדר הגבול הנבנית בגבול לוב תוניסיה; המקור: MEHR News Agency, 2016]
ניתן לזהות שתי גזרות עיקריות במערכה נגד דאעש באפריקה: גזרת הגבול הלובי-תוניסאי וגזרת המאבק בבוקו חראם:
גזרת הגבול הלובי-תוניסאי
התקרבות דאעש לגבול התוניסאי ומעורבותו בפיגועי טרור בתוניסיה חייבו את התוניסאים לבנות גדר לאורך 200 הקילומטר של הגבול הלובי-תוניסאי.
גדר הגבול נבנית על ידי קבלנים בריטים וגרמנים. בניית הגדר עצמה הושלמה בשישי לפברואר ובשלב זה מותקנות לאורך הגדר שלל מערכות אלקטרוניות האמורות להפוך אותה לגדר חכמה. הצבא הבריטי שלח כסיוע כוחות מבריגדת החי"ר הרביעית, הפועלים לאורכה של הגדר (MEHR News Agency, 2016).
חוסר המשילות בלוב מייצר גן עדן לארגוני טרור, ובזמן הקרוב תמשיך תוניסיה להיות מטרתם העיקרית של הארגונים הפועלים מלוב.
האיום על המערב מארגוני הטרור הפועלים בארצות המגרב הוא גדול, כיוון שמתוניס ישנם קווי מעבורת יומיים לאיטליה ולמערב; ואין יכולת ניטור משמעותית על כלל האנשים הנמצאים במרחב התוניסאי; בעיקר אלו שמגיעים לשם מלוב.
על מנת לעצור את איום הטרור על המערב, ארה"ב ובריטניה העמיקו את שיתוף הפעולה המודיעיני עם מדינות המגרב האפריקאיות ומדינות נוספות באפריקה על מנת לעצור את הפלישה הזאת. וושינגטון ולונדון הגדירו לאחרונה את התבססות דאעש לאורך החוף האפריקאי כפלישה, ומתכוונות להשתמש בכלל האמצעים העומדים לרשותן על מנת לסכל כל התקדמות נוספת של דאעש. התכנית לעצירת האיום כוללת את הרחבת האימונים לכוחות המקומיים, הרחבת שיתוף הפעולה המודיעיני ושיתוף פעולה של הכוחות המקומיים עם הכוחות המיוחדים האמריקאים והבריטים שיפעלו באזור, אל מול דאעש.
גזרת המאבק בבוקו-חראם
הלחימה בחזית האפריקאית הפכה למסובכת הרבה יותר במרץ 2015 כשארגון בוקו חארם - הפועל באזור אגם צ'אד - הודיע על הצטרפותו לדאע"ש. לאחר נפילתו של קדאפי, חלק גדול מהנשק - שהוחזק במחסני הצבא הלובי - מצא את דרכו באמצעות מבריחים והגיע לידי אירגון בוקו חארם. בעזרת כלי הנשק הללו בוקו-חארם הרג כ- 7000 איש בשנת 2014. חלק ממעשיו המזעזעים של האירגון כללו חטיפה של ילדות בית ספר, ושימוש בהם כמחבלות מתאבדות. פעולת טרור שכזו אכן בוצעה לפני כחודש (בתשיעי לפברואר), כששלוש נערות הגיעו למחנה פליטים בניגריה, ושתיים מהן פוצצו את עצמן למחרת בבוקר, כשהן הורגות 58 איש ופוצעות 78 אנשים נוספים (Fox News, 2016).
הלחימה בבוקו חארם ידעה תפניות רבות, אחת המשמעותיות שבהן הייתה לאחר בחירתו של הגנרל מוחמד בוחארי כנשיא ניגריה. בוחארי - המשמש גם כמפקד העליון של כוחות הצבא בניגריה - הורה על הגברת הלחימה מול בוקו-חארם, וחתם לצורך כך על שורה של הסכמי שיתוף פעולה עם צ'אד, ניג'ר וקמרון.
בוקו-חארם ניסה בתחילה לנהל לחימה ככוח צבאי מאורגן, אך הובס בשדה הקרב. מאז, שינה את האסטרטגיה שלו וחזר לבצע פעולות טרור בהיקפים גדולים, כמו זו שבוצעה במחנה הפליטים בניגריה.
על מנת לעצור את הגאות הנוכחית בפעילויות הארגון, ארה"ב מגבירה את שיתוף הפעולה עם הצבא הניגרי, וכוחות מיוחדים אמריקאים נמצאים באזור כיועצים ומאמנים לצבאה. מי שדחף למעורבות הזאת הוא מפקד הכוחות המיוחדים בפיקוד אפריקה (AFRICOM) של הצבא האמריקאי הגנרל דונלד בולדוק.
הניגרים הגישו לאחרונה בקשה לרכישת מסוקי קוברה, ויקבלו בקרוב אישור מהאמריקאים לרכישה זו. המסוקים יירכשו מישראל.
האמריקאים מפעילים בנוסף כטב"מים משדה התעופה גארואה בקמרון (GOU), והכוחות המיוחדים האמריקאים - שפועלים באזור צפון מזרח ניגריה - משתמשים בהם לאיסוף מודיעין ולסיכולים ממוקדים באזור מדיגורי (Maiduguri).
אז מה יהיה?
הגברת הפעילות האמריקאית לא תוביל לתוצאות הרצויות, ללא פתרון בעיות היסוד הפוליטיות. באם יצליחו האמריקאים לייצב את המצב הפוליטי בלוב, יש להם סיכוי לא רע להשיג תוצאות בשדה המערכה, ללא שימוש ב"מגפיים על הקרקע".
אולם, אם המצב הפוליטי לא יאפשר פתרון מקומי, יאלצו בעלות הברית להפעיל כוחות צבא משמעותיים על מנת להחזיר את הסדר לאפריקה.
