[בתמונה: קמפיין של הרשות למלחמה בסמים באתר המשרד לביטחון הפנים]

[לאוסף המאמרים אודות פורים, לחצו כאן]

עודכן ב- 25 במרץ 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פורים הינו החג היחיד שבו מאוזכרת חובה של שתייה שמגיעה עד השתכרות של ממש. המקור הבסיסי לכך מצוי בתלמוד:" אמר רבא, חייב אדם להשתכר בפורים, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (תרגום שלי מארמית, בבלי, מגילה, דף ז' עמוד ב').

על בסיס דברים אלה פוסק הרמב"ם כך: כיצד חובת סעודה זו (סעודת פורים)? שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר ויירדם בשכרותו (רמב"ם, הלכות מגילה, פרק ב', הלכה ט"ו).

כלומר, דעתם של חז"ל והפוסקים אחריהם, הינה שקיימת מצווה להשתכר בפורים, עד לרמה של חוסר אבחנה בין המן למרדכי. לשון אחר – אנו מוציאים תפיסה שונה בתכלית של שמחה בפורים משאר חגי ישראל.

העובדה שהמדובר בשתייה כבדה ומרובה מודגמת בסיפור הבא:" רבה ורב זירא עשו סעודת פורים יחד והשתכרו. קם רבה ושחט את רבי זירא. למחרת ביקש רחמים והחייהו. לאחר שנה אמר לו – יבוא אדוני ונעשה סעודת פורים ביחד, אמר לו לא בכל שעה ושעה מתרחש נס (תרגום שלי מארמית, בבלי, מגילה, דף ז' עמוד ב').

כלומר, אין ספק כי שני חכמים אלו שתו עד אבדן חושים מוחלט. נכון שרוב המפרשים טוענים על אתר, שלא מדובר כאן ברצח של ממש, אלא בפגיעה גופנית כלשהי. אולם מרוח הדברים ניתן להבין, שמעשה רצח היה כאן רק שאלה של מזל, וזו גם הסיבה שר' זירא מסרב לבוא לרבה לסעודת פורים נוספת.

[בתמונה: פורים הינו החג היחיד שבו מאוזכרת חובה של שתייה שמגיעה עד השתכרות של ממש. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי DigiPD לאתר Pixabay]

אם כך, חוזרת השאלה במלוא תוקפה: מה שונה שמחת חג הפורים משאר חגי ישראל?

מצוות השמחה נאמרה כדרך כלל גם לגבי שלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות. ברם למרות הציווי של "ושמחת בחגך" הרי הפסיקה ההלכתית לגבי חגים אלה ברורה ומרסנת: "כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל (בחגים האמורים), לא ימשוך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצוות השמחה, שהשכרות והשחוק הרבה, וקלות ראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטווינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר כל (רמב"ם, הלכות יום טוב, פרק ו' הלכה כ').

כלומר - הרמב"ם אומר במפורש כי שמחה איננה כוללת שכרות בשלושת הרגלים, אבל לגבי פורים הוא אומר דבר הפוך לחלוטין. שם קיימת שמחה שכוללת במפורש שתיית אלכוהול עד לאבדן חושים. מה עומד אם כן מאחורי הרעיון של אבדן חושים בפורים משאר החגים?

יתרה מזאת. בפן הפולקלוריסטי, פורים הוא חג של אמנות ההצגה והתיאטרון, וההצגות שנערכו ונערכות גם כיום בפורים (פורים שפיל) לא מביישות אף הפקה רצינית. עובדה זו הנה הפוכה לחלוטין לתפיסה המופיעה במקורות שלנו, השוללים בדרך כלל את התיאטרון או את מופע הקרקס של הנכרים (האיסור על צפייה בהצגות תיאטרון היה נוהג בעיקר בימי הביניים במדינות אשכנז, אבל לא ביהדות איטליה, ועל כך נרחיב במאמר נפרד): "תנו רבנן, אין הולכים לתיאטראות או לקרקסים מפני שמזבלים שם זיבול לעבודה זרה (עוסקים בסידור האמצעים של עבודה זרה), ואסור מפני מושב-ליצים (בבלי, עבודה זרה, דף י"ח, עמוד ב').

[בתמונה: פורים הינו החג היחיד שבו מאוזכרת חובה של שתייה שמגיעה עד השתכרות של ממש. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי DigiPD לאתר Pixabay]

התפיסה האמורה של חז"ל, בהקשר לאמנות המשחק, שוללת לחלוטין את התפיסה של אריסטו, שטען כי האדם יכול להגיע לטיהור רוחני (קתרזיס, Κάθαρσις) באמצעות משחק המעורר חמלה ופחד, תחושות שמתגברות בעת המופע התיאטראלי במהלכה של טרגדיה (אריסטו, פואטיקה= Ποιητικός, 1449b, 27 – 28).  אבל בפורים, אריסטו יוצא וידו על העליונה. או אז מותר לארגן מופעי תיאטרון מסוגים שונים, ואיש אינו חושש שהדבר יוביל חלילה לעבודה זרה או להתנהגות שאינה ראויה.

השוני אם כן בין פורים לשאר החגים נעוץ במושג השמחה

על פי המקורות היהודיים, שמחה איננה רגש או מצב רוח. כאשר אנו מדברים על שלושת הרגלים אנו מדברים על שמחה של מצב קיומי, המבטאת מודעות שכזו. הכוונה בכך שהחגים הללו טומנים בחובם פרשנות שיש לקיום האנושי תכלית, כלכלית ורוחנית כאחד, של הגשמה אישית, מחייבות למטרות נעלות ולמוסר ראוי. זו משמעותה העמוקה של השמחה בחגים אלו.

[בתמונה: פורים הינו החג היחיד שבו מאוזכרת חובה של שתייה שמגיעה עד השתכרות של ממש... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Mario Antonio Pena Zapatería לאתר flickr]

בפורים אין המדובר על שמחה מאין זו. פורים כל כולו הוא חג שמבוסס על הלך רוח. הלך הרוח השולט בפורים הוא של אחשוורוש עם מצבי הרוח המשתנים שלו. מה שהתרחש בפסח (יציאת מצרים) או בשבועות (מתן תורה) השפיעו על אופי העם לנצח. בפורים, היהודים בסופו של דבר ניצלו אמנם, אבל באופן רגעי לחלוטין. איש לא היה יכול לערוב לכך שגזירה דומה נוספת לא תתרחש בעתיד. אשר על כן, אין אנו חוגגים בפורים שמחה אלא מצב רוח. וכאשר חוגגים מצב רוח שאין בבסיסו פרשנות מעמיקה ונצחית, אזי מותר ואף חובה לנהוג בהתאם. אין כאן ושמחת בחגך שקול מחושב ומשמעותי. יש בפורים חגיגה של הצלה רגעית, וזו מאפשרת להציג הצגות תיאטרון, ולשתות עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

[לאוסף המאמרים אודות פורים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים אודות פורים;

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), מתענית אסתר עד פורים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 21/3/19.
• יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים - פורים, ל'ג בעומר,הוצאת דביר, 1965
• סולוביצ'יק, י. על התשועות, ידיעות ספרים, 2011, עמודים 99 – 106
• Julius Lewy, The Feast of the 14th Day of Adarץ
• Hebrew Union College Annual 14 (1939), pp. 127-151.