[התמונה: צילום מסך מתוך אתר מאקו, ללא ציון שם צלם. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הולם]

[לאוסף המאמרים אודות תופעת התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

תכנית הראליטי 'האח הגדול' הייתה תמיד בית ספר מעולה למורכבות בניהול. אבל העונה, היה זה בית ספר טוב במיוחד... את המשפטים הללו כתבתי כאן לא פעם במהלך העונה, ואם הייתי מלמד קורס בתורת המערכות המורכבות הסמסטר, היו תלמידי מן הסתם מתענים לא מעט מול המסך הקטן...

היה לו לעורך התכנית המוכשר, יורם זק, כל מה שנדרש, על מנת להפוך את ההפקה הנוכחית לגדולה ולרווחית בשבע הפקות 'האח הגדול': ניסיון אדיר מתכניות קודמות; וכוכב נדיר בתכנית הנוכחית, ששינה את העונה הזו מכל אלה שקדמו לה, ויצר בה קונפליקטים אנושיים עזים במיוחד: דומיננטיות יוצאת דופן, אלימות, כוחניות, מניפולציות, סחטנות רגשית, השפלה והתעללות פיזית ונפשית... כל אלה נרקחו יחד על מנת להעלות בהדרגה את המתח מעלה מעלה, עד למשדר הסיום.

לשי חי היה כל מה שיש לדונלד טראמפ בארצות הברית: ישירות בוטה, נטולת תקינות פוליטית (פוליטיקלי קורקט) מכל סוג ובאדיבות ההפקה, הייתה לו, בנוסף, גם את תמונת המראה שלו: טניה ארוסתו, קרבן התעללויותיו, שבפסיביות ובחוסר האונים שבהם ספגה אותן, יצרה אפקט של העצמה למעשיו.

אבל בין כל היועצים למיניהם שהיו ליורם זק: פרסומאים, אנשי שיווק, פסיכולוגים, פסיכיאטר ותסריטאים מוכשרים, בלט חסרונו של מומחה אחד: מומחה למערכות מורכבות...

מומחה כזה היה אומר לזק, ששי חי צבר עוצמה אדירה מידי, מהר מידי. חלקיהן של מערכות מורכבות נוטות להגיב בהקצנה לפעולות חריגות, במטרה, להפוך את תמונת המציאות על פניה. ככל שהעליה מטאורית יותר, כך החשש מהתרסקות מוחשי ומאיים יותר.

[צילום מסך מתוך אתר מאקו, ללא ציון שם צלם]

קיימים סוגים שונים של עוצמה שגורם דומיננטי בארגון יכול לעשות בהם שימוש. שי חי השתמש בעיקר בשניים: בהפעלת עוצמה ישירה מחד גיסא; ובקשרי הגומלין שצבר מחוץ לבית מאידך גיסא (ה"חיילים" שלו בקרב מעריציו, וגם ההפקה, שעשתה הכל על מנת לעשות אותו מרוצה).

העוצמה הזו של שי חי לא השאירה ברירה ליתר דיירי האח הגדול, אלא להשתמש במקור העוצמה הגדול והבעייתי מכולם: שיתוף הפעולה. אמרתי בעייתי כי מדובר פה במירוץ שיש בו זוכה אחד. הבעיה והיתרון שבשיתוף הפעולה הם, שכל מי שעושה בו שימוש מועצם, כך שבמחיר חיסולו של שי חי, הצמיחו יתר הדיירים גם את מתחריהם, במו ידיהם (זו הסיבה אגב, שבעלי עוצמה בארגונים משתפים פעולה בדרך כלל רק בלית ברירה).

כשמשתפים פעולה ניתן ללמוד את היריב היטב, להבין מאיפה הוא שואב את כוחו ולנטרל את מקורות הכוח הללו, אחד אחד. את "מכת החסד" לשי חי נתנה דווקא ההפקה, שלא הבחינה, בזמן, בהיחלשותו ההדרגתית; ושבתגובה לטענות הרבות - שהיא בונה אותו בעצם לזכייה בתכנית - יצרה את המניפולציה שנטרלה אותו מנשקו האחרון: היכולת להדיח באופן פומבי. כשזה קרה, היה כבר שי חי מנוטרל למעשה, ובהיעדר יכולת "להשיב מלחמה", ובמקום לראות את שני חסידיו מורחקים מהבית - שבוע אחר שבוע - ולהיוותר בגפו מול יריביו, שכבר למדו לנטרל את כוחו, העדיף לעזוב בפרובוקציה רבתי.

יורם זק יצטרך לעמול קשה בשלושת השבועות הבאים, על מנת לכסות את הבור שנפער ברווחים המתוכננים: ירידה בצפייה וכנראה גם בפרסומות; ירידה בהצבעות בשווי מצטבר של מאות אלפי שקלים; והתנתקות אלפי מנויים מערוץ 26.

ועוד שעור קטן בניהול: שי חי אמנם מיהר למתג את הכישלון כהצלחה: "מבחינתי אני במקום הראשון"; "הבן אדם שיצא מנצח במקום הראשון ידע שהוא מקום שני ולא מגיע לו" טען בראיון הפרידה. אבל, מיתוג איננו בא במקום ניצחון...

הצלחה / כישלון נמדדים על פי המטרה הראשונית שבשמה יוצא אדם למשימה. את המטרה הזו ישיג כבר מתמודד אחר!

[לאוסף המאמרים אודות תופעת התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]